מרדכי דודה של אסתר מיידע את הֲתָךְ השליח שלה את דבר הגזירה של המן להשמיד את כל יהודי הממלכה הפרסית, ומבקש ממנה לבוא אל המלך ולבקש מלפניו על עמה. אסתר יודעת שאפשר דינה מיתה שהרי כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְחָיָה; אסתר ממלאה בלית ברירה את הבקשה.  ובראותה את פני אחשוורוש המביעים כעס, היא מתעלפת, ואז "האל משנה את מצב רוחו של המלך לעדינות, והוא קם מכסו ומפנה אליו את זרועותיו עד שהיא חוזרת לעצמה".

טינטורטו ידוע במהומה ובדרמה של ציוריו וציור זה אינו יוצא מן הכלל דמויות בתנוחות שונות, מתפתלות, כורעות, סובבות על צירן, נרגשות; מוצגת בו אסתר המעולפת, לאחר שליבה קפא באימה, גרסה שהוזכרה בתרגום ליוונית של מגילת אסתר). אחשוורוש מתואר "לבוש בבגדי מלכות, מכוסים בצהוב ואבנים יקרות ערך". בציור שמלת הזהב שלו הינה בפיגמנט צהוב בוהק.  אסתר ואנשי הפמליה שלה לבושים בלבוש ונציאני בן התקופה, בעוד שבדמויות אחרות ניכרת השפעה מזרחית, בטורבן, ובשמלה. אסתר המעולפת, נתמכת ע"י שתי אמותיה ואילו המלך נראה כפוסע קדימה, הבעתו מלאה בעניין אודותיה. אנשי החצר נרגשים למראה התנהגות לא צפויה זו מצידה של מלכתם החדשה. טינטורטו היה אחד מהאמנים הראשונים להציג את אסתר מתעלפת, רעיון שהיה חשוב שכן בכך קישר אותה לבתולה המעולפת לרגלי הצלב.

ציור זה תועד לאחרונה ל-1546-1547 בקירוב, לתחילת הקריירה שלו. ויש לו ורסיה נוספת באותו גודל באסקוריאל, לא רחוק ממדריד, ספרד, שהסברה הינה שהינה רפליקה של אנשי הסדנה שלו. בציור הדמויות ניכרת השפעתו של מיכאלאנג'לו, ואילו הצבעוניות מאזכרת יצירות של טיציאן הוונציאני. טינטורטו  נמלך בדעתו בעודו עובד על ציור זה, וערך בו מספר שינויים (pentimenti). בזמן מסוים לאחר 1712, ואפשר במאה ה-19, רסטורטור לא ידוע החליט להסיר פרטים מהרקע משמאל.  הציור עבר ניקוי ב-1950 ועבודת השימור ב-1991.

הציור המתועד באינוונטר של מנטובה, 1627, נקנה ע"י צ'רלס ה-I, מלך אנגליה, וכעת הינו הרכוש של המלכה אליזבט , בארמון בקינגהאם, לונדוןhttps://www.royalcollection.org.uk/collection/407247/esther-before-ahasuerus