"פרחים או וגינה" התערוכה של ג"ורג'יה אוקיף בטייט מאתגרת קלישאות מיניות

 

2484.jpg

Georgia O’Keeffe painting in her car at Ghost Ranch, New Mexico. It has been exactly a century since O’Keeffe first showed her work at 291 gallery in New York, Photograph: Ansel Adams/AP

5034

O’Keeffe’s Jimson Weed/White Flower No. 1, 1932. Photograph: Edward C. Robison III

יש מעט אמנים בהיסטוריה שהיצירה שלהם מופחתת בעקביות לשאלה אחת: פרחים או וגינות?

אך רטרוספקטיבה של האמנית ג'ורג'יה אוקיף (1986-1887), בטייט מודרן החדש, עומדת לאתגר תפיסה זו הנוטה להניח  שציורי הפרחים המפורסמים שלה הינם תיאורים של איברי מין נשיים.

התערוכה שתפתח ביולי, תהיה התערוכה הגדולה ביותר של יצירות של אוקיף בבריטניה ותהיה התערוכה הראשונה של טייט מודרן מאז השיפוץ בו בעלות 26 מילון ליש"ט. בתערוכה יוצגו מעל 100 יצירות, שבקושי יצאו מגבולות ארה"ב מאז מותה ב-1986, וכן יוצג הציור Jimson Weed  שלה, בשב-2014 הפך לציור היקר ביותר משל אמנית שנמכר במכירה פומבית כשנקנה עבור 44.4 מילוין דולר.

זו תהייה בדיוק מאה מאז שאוקיף הציגה לראשונה את עבודותיה בגלריה 291 בניו יורק, והיא עדיין נחשבת אחת מהציירות המפורסמות ביותר של המאה ה-20.

אוקיף ידועה ברישומי הפרחים בגודל ניכר שצוירו כאילו שמתבוננים בהם דרך מראה מגדילה.    מתחילת עשור 1920, ציורי השמן העצומים שלה אפופים באינטרפרטציה ארוטית, על אף ששה עשורים של הכחשות מצידה של אוקיף שיש בציוריה היבט מיני כלשהו.

Achim Borchardt-Hume, מנהל ואוצר ראשי של התערוכות בטייט מודרן, אומר שהסיבה לאירוח הרטרוספקטיבה היתה להציע לאוקיף את "הקריאה רבת הפנים" אליה התכחשו בעבר בשל היותה אמנית אישה.

"אוקיף הוגדרה כציירת בעלת מערך יצירה אותו נטו לקרוא בדרך מאוד מסוימת", הוא אמר. "לרבים מהאמנים הזכרים הלבנים במהלך המאה ה-20 יש את הפריבילגיה  להיקרא באופנים מרובי רבדים, בעוד שבנוגע לאחרים –נשים או אמנים מחלקי העולם האחרים – יש נטייה להיקרא באופן אחד בלבד. זה הזמן לגלריות ולמוזיאונים לאתגר תפיסה זו."

Tanya Barson" שתאצור את התערוכה בטייט מודרן, הדגישה עד כמה אוקיף התנגדה לקריאה המינית את ציוריה, קריאה שהחלה בעשור 1920 אך הוחייתה מחדש ע"י הפמיניסטיות בעשור 1970 שראו ביצירה שלה הצהרה נשית של התיאוריה הפרוידיאנית שציורי הפרחים שלה היו למעשה חקר אנטומי של איבר המין הנשי. קריאה זו החלה ב-1919 ע"י אלפרד שטיגליץ, הצלם שהציג לראשונה את יצירתה של אוקיף ומאוחר יותר הפך לבעלה.

Barson  אמרה שהיא מקווה שהרטרוספקטיבה בטייט תאיר איך "ביאור קלישאתי" זה, שנכתב כמעט מאה שנה קודם לכן וקודם ע"י מבקרי אמנות זכרים בזמנו, "היה מגדרי ומיושן".

"אני חושבת שזה הזמן לערוך חשיבה מחודשת אודות תפיסות אלה על מערך היצירה שלה. רעיונות אלה לא הוכרזו ע"י אוקיף אלא ע"י שטיגליץ, ועלינו לשאול אודות התוקף של אינטרפרטציות אלה מאחר והיא התכחשה להן באופן עקבי במהלך ששה עשורים".

במקום זאת הרטרוספקטיבה תנסה להציג את אוקיף כ"אמנית רבת פנים", לחקור את הקשר המיוחד שלה לצילום, המוזיקה והנופים של ניו מקסיקו, בה חיה ועבדה בעשורים של 1930 ו-1940 והטמיעה בתפיסתה את הרוח והמסורות של האזור. התערוכה תפתח בציורי פחם שאוקיף הציגה לראשונה ב-1915 ותסתיים בציורי הנהר המופשטים יותר מתחילת עשור 1960.

בתערוכה כלולים גם מספר צילומים שטיגליץ צילם את אוקיף במהלך נישואיהם, כולל פורטרטים בעירום של אשתו.

Borchardt-Hume  אמר שההחלטה לארח את רטרוספקטיבה עיקרית זו של אוקיף באה ממודעות שהתרומה של הנשים לאמנות המאה ה-20 "עדיין במצב של היותן שרויות בצלם של גברים".

"אוקיף היתה מאוד אסרטיבית כאישה אך תמיד טענה שהיתה אמן חשוב, לא רק אמנית אישה חשובה".

ג'ורג'יה אוקיף בטייט מודרן – 6 ביולי – 30 באוקטובר 2016.

Ellis-Petersen, H.( 2016, March 1). Re: Flowers or vagina Georgia O'Keeffe Tate show to challenge sexual clichés. Retrieved from http://www.theguardian.com/artanddesign/2016/mar/01/georgia-okeeffe-show-at-tate-modern-to-challenge-outdated-views-of-artist

מעט על ג'ורג'יה אוקיף

אוקיף זכתה לפרסום רב בארה"ב, בה ציורי הפרחים הנפלאים שלה והצורות המונומנטאליות כוננו אותה כאחת מהחלוצות של המודרניזם האמריקאי. היא הצטיינה ברישום מגיל צעיר, ובגיל עשר כבר החליטה להיות אמנית. לאחר שסיימה את לימודיה, מצאה שהיא יכולה בציוריה "לומר דברים שאיני יכולה לומר בדרך אחרת – דברים שאין מילים עבורם. מספר רישומי פחם גדולים ומופשטים שלה הוצגו לצלם האמן והאספן אלפרד שטיגליץ, שהצהיר בהנאה: "סוף סוף, אישה על נייר!" שטיגליץ החליט להציג את הרישומים במאי 1916 בגלריית האוונגרד המפורסמת שלו "291", שכן נקראה עפ"י מיקומה בשדרה החמישית 291. וכך החל קשר שנמשך עד לסוף חייו של שטיגליץ. הוא עודד את אוקיף בת ה-29 להמשיך לצייר בדיוק כפי שאהבה.

ציורים בצבעי מים, לצד מספר רישומים הוצגו ע"י שטיגליץ בתערוכת היחיד הראשונה של אוקיף באפריל 1917 בתערוכה האחרונה שהוצגה ב-"291".

אוקיף ציירה תמיד עבודות בסדרות. ציוריה הראשונים המתארים  פרחים יחידים, מוצגים פרונטלית, מתועדים מ-1924. אוקיף דחתה בתוקף את כל הביאורים הפרוידיאנים המיניים של ציורי הפרחים שלה. כפי שכתבה ב-1939, בפנותה למבקריה באופן כללי, "…אתם תולים את כל האסוציאציות שלכם על פרחים בפרחים שלי ואתם כותבים על הפרחים שלי כאילו אני חושבת ורואה מה שאתם חושבים ורואים אודות פרחים – ואני לא."

מ-1929 ואילך, אוקיף בילתה הרבה מחייה בניו-מקסיקו, אף שלא השתקעה שם בדרך קבע עד 1949, ארבע שנים לאחר מותו של שטיגליץ.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s