בתמיכת מרים ואדוארד איסלר ובתמיכה נוספת מחוג התומכים של תערוכת אלברטו ג'אקומטי, פטרונים של הטייט, קרן טייט אמריקה וחברי טייט. אוצר פרנסס מוריס, מנהל הטייט מודרן
הטייט מודרן מציג את הרטרוספקטיבה העיקרית הראשונה של אלברטו ג'אקומטי (1901-1966) בעשרים השנה האחרונות. ג'אקומטי נודע כפסל, צייר ורשם, אשר הדמויות הדקיקות שלו הינן בין היצירות הניתנות מיידית לזיהוי באמנות המודרנית. התערוכה מצהירה על מקומו של ג'אקומטי כאחד הציירים-פסלים הגדולים במאה ה-20 לצדם של מאטיס, פיקסו ודגה. באמצעות גישה לאוסף יוצא הדופן ולארכיב של קרן אלברטו ואנט ג'אקומטי, פריס, התערוכה השאפתנית ובעלת הטווח הניכר של הטייט מודרן מציגה מעל 250 עבודות. היא כוללת יציקות גבס שהוצגו נדירות ורישומים שמעולם לא הוצגו קודם לכן וכן מציגה את ההתפתחות המלאה של הקריירה של ג'אקומטי במהלך חמישה עשורים, מעבודות מוקדמות כמו "ראש אישה (פלורה מיו)", 1926 ועד לפסלי הברונזה האייקונים כמו איש הולך מס' I 1960.
ג'אקומטי נולד בשוויץ ב-1901, עבר לפריס בעשור 1920 אזי יצירותיו מושפעות מהקוביזם, ומאוחר יותר ב-1931, חבר לקבוצה הסוריאליסטית. יצירות ידועות כמו "אישה עם גרון חתוך" 1932, מציגות את עיסוקו של ג'אקומטי בסוריאליזם כשם שאת המחקרים רבי הכוח שלו באשר לברוטליות וסדיזם. בתערוכה מוצג טווח נרחב מפסליו בסקלה גדולה בצד הרישומים שלו וספרים. יצירות אחרות כמו "ללא כותרת (מסכה)" 1934 מציגות את עיסוקו באמנויות הדקורטיביות, בעוד ש"איש" (אפולו) 1929 ו"המרכבה" 1950 מורים על עיסוקו באמנות מצרית ואפריקאית. התערוכה מציגה את האופן שבו ג'אקומטי, אפשר אף יותר מכל אמן אחר בזמנו, מיזג ישן ומודרני, וביטל את ההבחנות בין האמנויות הדקורטיביות לבין האמנויות היפות.
ג'אקומטי עזב את פריס ב-1941, התיישב בג'נבה עד לסוף מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו החל לעבוד על פסלים קטנים יותר ובסגנון ריאליסטי יותר כמו "דמות מאוד קטנה" 1937-9 בקירוב. לאחר המלחמה וחזרתו לפריס, ג'אקומטי החל ליצור את הדמויות המאורכות שבשלן הוא נודע. הוא עבד מתוך התבוננות, והעיסוק שלו בדמות המנוכרת והמבודדת הפך למוטיב חשוב, המכיל את האווירה שלאחר המלחמה ותחושת הייאוש הקיומי. התערוכה כוללת מבחר יצירות מופת מעין אלה כולל "איש מצביע" 1947, "איש נופל" 1950 ו"היד" 1947 כשם שרבים מציוריו החשובים של ג'אקומטי כמו "דייגו יושב" 1948 ו"קרולין בשמלה אדומה" 1964-5 בקירוב.
בעוד שג'אקומטי ידוע מאוד בשל דמויות הברונזה שלו, הטייט מודרן מציג אותו כאמן בעל עניין ניכר בחומרים וטקסטורות, בעיקר גבס וחמר. האלסטיות והחוזק של חומרים אלה אפשרו לו לעבוד ולהתנסות בגבס וליצור פני השטח בעלי הטקסטורה המובחנת. מספר גדול של עבודות גבס שבירות אלה שמוצאות ממקומן לעתים נדירות מוצג לראשונה בתערוכה הכוללת את "נשות ונציה" 1956 הידועות של ג'אקומטי. עבודות אלה נוצרו עבור הביאנלה של ונציה, והן בין העבודות החשובות שמוצגות יחדיו לראשונה מעת עשייתן.
בנוסף, התערוכה חוקרת ומתייחסת לדמויות מפתח בחיי האמן שהיו חיוניות ליצירתו וביניהן, אשתו אנט ג'אקומטי, אחיו דייגו ומאוחר יותר את פילגשו קרולין. קשרים אישיים היו בעלי השפעה ניכרת על ג'אקומטי במהלך הקריירה שלו והוא השתמש באופן קבוע בחברים ובבני משפחה כמודלים. חדר אחד בתערוכה מוקדש במיוחד לפורטרטים של דייגו ואנט המצהירים על ההתבוננות האינטנסיבית של ג'אקומטי בפניהם ובדמויות של בני אנוש.
Tate Modern presents the UK’s first major retrospective of Alberto Giacometti for 20 years http://www.tate.org.uk/whats-on/tate-modern/exhibition/giacometti
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 