התערוכה High & Low/Encore של האמנית מלכה עינבל במקום לאמנות מפתיעה ומאתגרת את העין. ענבל, אמנית שלה שנות עבודה רבות בתחום הצילום, בהן יצרה סדרות של עבודות בתנאי סטודיו משתנים, פונה בתערוכה זו למדיום הקולאז' אותו היא משלבת עם אזכורים מתולדות האמנות, פרסום ותקשורת חזותית בצד עבודת יד עמלנית. המתח בין הסמוי לגלוי ניכר בעבודות המוצגות בתערוכה. הדימויים מבליחים ונעלמים ברקע, לעתים נראים, לעתים מטשטשים בעיסת הנייר.

אירית לוין האוצרת כותבת: "ענבל יוצרת סדרת עבודות בפורמט קטן ואינטימי מעיסות נייר ממוחזרות גסות, שבהן מוטבעים מוטיבים מפרסומות וממגזינים שבחרה בקפידה. בעבודותיה מופיעים תפנימים של סלון ביתי, אביזרים החגים בחלל, ודמויות באינטראקציה ובתנועה. מוטיבים שנותקו מהקשרם עברו תהליכי דהייה וקריעה שבהם נמתחו גבולות החומר, והם נגלים-נסתרים מתוך עיסת הנייר המעובה".

עבודותיה של ענבל במקום לאמנות נוצרו בהשראת תערוכה אייקונית High & Low: Modern Art and Popular Culture שהוצגה בשנת 1991 במוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק. התערוכה עסקה בקשר בין האמנות המודרנית לבין התרבות הפופולרית – ציורי קיר, גרפיטי, קריקטורות, קומיקס ופרסום, החל משלהי המאה ה-19 בפריז ועד ניו יורק 1990. התערוכה עסקה בדיאלוג הפורה בין האמנות ה"גבוהה" המוזיאלית לבין התרבות הפופולרית ה"נמוכה", ובאופן שדימויים שנתפסו כ"נמוכים" גרפיטי, קריקטורות ולעתים פרסום (אף שהכסף הקשור לתעשייה זו, הציב את הפרסום בצד הנכון עוד קודם לכן!) התקבלו לקאנון במאה ה-20 (בעיקר בשנות השמונים ואילך של מאה זו) והפכו לחלק מהשיח האמנותי.

"עניינו אותי בעיקר הפרסומות, המראות בין היתר דוגמנים גברים מעורטלים כאנטי-תזה לעירום הנשי […]. רציתי לפרק את הפרסומת מהכיתוב שלה ומסביבתה, כשהבחירה קונספטואלית גרפית ואסתטית. הפירוק נעשה בהדבקה על משטח של דפי עיסת נייר שאני מכינה מנייר ממוחזר. הכנתי דפים בגדלים מותאמים לגודלה ולצורתה של הפרסומת, מעיסת נייר ממוחזר גס, שהפך את התוצאה למחוספסת ומרובדת. הצמדתי את התמונה לעיסה בעודה רטובה. הדבר גרם לפרסומת להיקרע מעט. לאחר שדפי העיסה עם הפרסומת התייבשו, ריטשתי אותה עם נייר לטש עד שאיבדה את צורתה", אומרת האמנית.

ג'י דבור התייחס לתרבות הצריכה בה הפרסומות מהוות נדבך משמעותי: "אנו חיים בעולם הנשלט לחלוטין על ידי מוצרי צריכה, עד שאפילו היחסים החברתיים שלנו הופכים "צרכניים"- “,אנחנו מתייחסים לאחרים דרך מכוניות, סטריאו מוסיקה של צריכת  המונים, תכניות טלוויזיה..", ברם הפרסומות אצל ענבל עוברות תהליך משמעותי של פירוק והקשר שלהן לעולם עליו מדבר דבור נעלם לחלוטין.

לוין כותבת: העבודה בסטודיו בחומרים אטומים ושקופים יוצרת מיסוך, הצללות ומשחקי תאורה מרתקים בין נושא למשנהו. טכניקות ייחודיות שהיה להן הד עוד ב-2001 בתערוכת היחיד "צללים באור" במוזיאון הישראלי לצילום בתל חי.

ענבל נוהגת לחקור בעבודותיה חומרים שונים. עיסת הנייר לה נועד תפקיד משמעותי בעבודות הנוכחיות הופיעה בעבר בעבודותיה לסדרה "דיו לבנה". וכך סיפרה: "העבודות נוצרו מתוך פגישות מובנות, עם עמיתי לעבודה והיוו השראה לדמויות שיצרתי מעיסת נייר לבן. הלבן מגלם "אין" צבעוני עמוק ומוחלט, המייצג בתודעתי "טוהר" , ויכולת להכיל את הגוונים הרבים של "אפור", המאפשר לתאר מורכבויות רגשיות שונות מחיי היום יום…" בדומה, אנו מוצאים בעבודות מונוכרומיות במנעד של אפורים, לבנים ושחורים, בצד צבעוניות מעודנת.