שתי אמניות נחמה גולן וריקי פוך נפגשות בתערוכה במגדל המים, בגבעתיים. השתיים, פוך, הרובאית, וגולן, "פושטת העורות", יצרו גוף עבודות שבו עירוב של טכניקות פיסוליות, ציוריות, מיצב, שני גופי יצירה שיש ביניהם דיאלוג במדיום הנייר בו השתמשו, ועם זאת שוני.

מראה ההצבה בחלל, מרהיב. עבודות המנהלות דיאלוג עם הקירות, הרצפה, קורות העץ שעל התקרה.

הנייר חומר גלם מקדמת דנא, חומר זמין, זול, קל למחזור, וקל לשימור בשל חוזקו  ובה בעת פגיע לנזקי אקלים ומזיקים למיניהם. האמביוולנטיות שבו – חלק, מחוספס, אטום אך גם ניתן לייצור כבעל שקיפות, פונקציונלי, זמין וזול. ומנגד, השימוש בנייר מנטרל את הממד הפונקציונלי, החומרי, הצורני, המיליטנטי, האלים ומעניק עדינות שברירית. הנייר, בשל תכנות אלו מהווה כלי ביטוי נרחב.

"פושטת העורות" , נחמה גולן,  כינסה ככתוב בטקסט "דבקים, לכות, צבע שמן, פחם, גירים גרוסים, המסיעים עצמם בתוך עיסה נוזלית ומתפשטים על פני הנייר כרצונם. מפליאים ביצירת צורות, כתמים, טקסטורות ללא גורם מכוון, כמעט. ההתבוננות במסע התקבלות החומר על פני הנייר, מעוררת מחשבות אסוציאטיביות המוליכות לנקיטת מעשה, גזירה המקבעת את רישום גבולות הגוף המדומיין". עשייה מעין זו מזכירה את טכניקת הסוריאליזם האוטומטי, הצורות העולות מהתת מודע ומוצאות את ביטוין  בחומר, ברצון הגשמי להוציא "ישן מפני חדש" להפיק יצירת אמנות בשאריות חומרים רגע לפני שיפוג תוקפם. צורות גוף אנוש (זכר, נקבה).

"הרובאית", ריקי פוך, מציגה בעבודותיה כלי נשק, עיסוק הנמשך כדבריה לסירוגין, כחמש עשרה שנה. פוך המציגה בעבודותיה כלי נשק גשמיים העשויים מבד מפורר, אדמה בטון, עץ ועוד מתמקדת בעבודותיה בתערוכה זו בנייר כחומר בלעדי ליצירת כלי הנשק. וכאנטי תזה למהותם, הם עשויים כמעשה תחרה עדינה ושברירית, אף שיש כאלה שנראים כבעלי מהות אבנית, כבדה ומסיבית. "פעולת עשיית הנשק", כותבת פוך, "היא חבישה של הרובה, הרימון, חגורת הנפץ, הסכין. מעין רצון לריפוי הכאב והחרדה. במיצב זה, כלי הנשק ממוינים לפי סוג, גודל, צבע. הם מסודרים במשמעת צבאית. שורות, שורות בחלל, שבעברו שימש בית החרושת הראשון לייצור נשק. באותו חלל, אני "מייצרת" כלי נשק מנייר. פגיע, עדין, לא פונקציונלי, העתיד להתפורר".

וכך בעוד "הרובאית" ריקי פוך עוסקת בהסתרת והמרת תכונות הנשק, עוסקת "פושטת העורות" נחמה גולן בפעולות השטחה של דמות אדם וחיה מן הצורה התלת-ממדית לדו-ממד, החושפת את הגורל המשותף לאדם ולחיה. "… ומתר האדם מן הבהמה אין… קהלת ג', י"ט. שהרי אנו אוכלים, מפרישים ומתרבים ולבסוף מתים בדומה לחיה. ובאנלוגיה לכלי המשחית שמציגה פוך, רוחו ומחשבתו של האדם האמורה להבדילו מן החיה, מפתחת טכנולוגיות המביאות חורבן על העולם בו אנו חיים. דימוי ארסנל הנשק עשוי הנייר הוא החזון האוטופי על ימי התום בהם יגור זאב עם כבש ונשקים (שלא למטרות הרס) יעטרו קירות.

תודה לאמניות על השיחה ועל הטקסט שהיה לעזר.