9 אמניות ואמנים מציגות/ים במקום לאמנות – איה חוברס, גליה זמיר, דובי קדמון, דליה זרחיה, דפנה שרתיאל, ורוניק ענבר, טובה אלדד, יונתן אולמן, לילי כהן פרח-יה

בתערוכה מדיה ותמות שונות. העבודות "מצטלבות" לעתים בטכניקה ולעתים בתמה.

איה חוברס בציור ורדי מייד, קופסא שיש בה מן הדיאלוג עם הציורים שעל הקיר.

גליה זמיר בציור נוף אורבני שבחלק ממנו המצע הוא קרטון ביצוע אותו היא שוברת ומציגה את השברים לצד הציור.

דובי קדמון בעבודות מתקופות שונות שהמשותף להן, מוטיב השקיפות. הטכניקה מעורבת – עיפרון ושמן על גבי מצע קרקע נייר המונחים על קנבס.

דליה זרחיה, עוסקת בזיכרון, ו"רוקמת" מחומרי החיים של אימה יצירות; בציור, רישום ורדי מייד.

דפנה שרתיאל בסדרת הדפסים המתעתעים בעין הצופה; דימוי "כתם הדיו" המופשט לכאורה מתגלה כדימוי הטעון של מפת החלוקה.

ורוניק ענבר, תצלומים העוסקים במתח שבין הממד הגופני לבין הדומם, ובמתח שבין ראייה להתבוננות, ויש בהם מן הדיכוטומיה של ייצוג מול הפשטה, כיסוי וגילוי.

טובה אלדד עוסקת אף היא באקט הראיה, התבוננת במעשה הבריאה, בטבע. אלדד יוצרת דימויים מחומרים ממוחזרים ובהם פיסות קטנות של מציאות, עלים, בלוטים… בצד רישומי דיו של צמחים ובעלי כנף.

 

יונתן אולמן באמצעות טכניקה של יציקות גבס לתוך תבניות דקות יוצר תבליטים על גבי פורמייקה, בסדרת עבודות העוסקות בזמני, החולף ובנצחי.  האות א' מתוך 22 האותיות העבריות המוצגות, נשרפה ע"י אולמן כאקט של מחאה (כנגד חוק הנאמנות) ובכך חוברת היצירה שלו באמירה ליצירה של דפנה שרתיאל.

לילי כהן פרח-יה במס' תחריטים ומונו פרינטים בנושא "הפרחים". ובקיר המכוסה בניירות פרגמנט שטופלו בעזרת קיפול והפכו לדו ממדיים, בציור פרחים המשלב משיכות מכחול אקספרסיביות ונזילות של הצבע.