דרדרים, צמחי בר הצומחים להם פרא בשולי הדרך, מוצגים בתערוכתה של עופרי מרום בבית האמנים. הם מוצגים במרחבים עירוניים, בשולי הדרך או מנותקים מהקשר.

מיצב מרשים ובו רישומים רבים של דרדרים על פיסות עץ בפורמטים שונים "תופס" את עין המתבונן בכניסה לתערוכה. מנגד, מספר עבודות אקוורל בפורמט קטן של ה"ברקן הסורי". זן קוצים נפוצים אלה עם התפרחת בצבע סגול עז,  מוצג בעבודות יפהפיות בהן קוצי הבר נושאים את ראשם הצבעוני בגאון. על דימויים אלה אומרת מרום: "אני נותנת להם את מרכז הבמה ומאדירה את נוכחותם בסביבה". [1]

לחומר ולטקסטורה של המצע המשמש את רישומי הדַּרְדַּרִים יש משמעות בתהליך העבודה: "לכל פיסת עץ יש חותם אישי, מעין 'טביעת אצבע'. הרישום הוא קצבי, שרבוט שצומח מתוך העץ ומתכתב עם הדגם הייחודי לאותו מצע" אומרת מרום.

תקדימים לתיאורי דרדרים ניתן למצוא בעבודותיהם של ליאופולד קרקואר ואנה טיכו ואף אחרים. אמנים אלה שעלו ארצה מארצות בהן הדרדרים אינם מהווים "תבנית נוף מולדת", הרבו לפקוד את הרי יהודה, ולצייר את צמחי הבר המצויים בנוף ההררי הירושלמי. חלק מעבודותיהם לוו בהקשרים סמליים ומיתיים כאחד.

דימויי הדַּרְדַּרִים של מרום מנותקים מהקשרים סמליים, מהאור הארץ-ישראלי ומהמרחב הגאוגרפי. הם נרשמו וצוירו בידי האמנית מתוך התבוננות במודל וכפי שעיבדה אותם מזיכרונה. אירית לוין האוצרת כותבת: דימויי הדַּרְדַּרִים יוצרים שיח בין קו למצע, ומידותיו של ראשו של הדרדר נאמנות על פי רוב במידותיו לקוץ הצומח בטבע. האמנית מנתקת הצמח מהקשרו, ומעניקה לו תחושת משטור וחופש ברישום המהיר, בטשטוש ובמחיקה. עבודת הרישום המתומצתת בעט 'פיילוט' על מצע עץ, מעבירה תחושה של גולמיות, ראשוניות וסגפנות".

"הדרדר קוצני ורך" אומרת מרום על תכונות מנוגדות של הקוץ המרתקות אותה – דיאלוג בין יופי, עוקץ  ורוך. דימוי הדרדר מהדהד את ילדותה  של האמנית בכפר, משחקי הקלפים של פרחי ארץ ישראל, ומגדירי צמחים וציפורים שהיו בספרייה הביתית.

[1] ציטוטים והתייחסויות נלקחו טקסט התערוכה, תודה