בבית ביאליק מוצגת התערוכה 'נפל דבר' של האמנית אינגה פונר קוקוס. תערוכה מרגשת בטיבה. מודה! ארכיונים, אמנות ארכיונית ואמנות טובה! יקרים לי, מאתגרים ומעניינים אותי. ארכיונים מטבעם דורשים עיון ואורך רוח ומערבים סוגיות של זיכרון פרטי בצד זיכרון קולקטיבי, מורשת ושימורה, בהם עוסקת פונר קוקוס מזה זמן ניכר.

בית ביאליק הממוקם בלב מתחם אתרי תרבות היסטוריים ברחוב ביאליק, הנו מעין קפסולת קסמים הנושאת עקבות לביתו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק ואשתו מניה. הבית תוכנן ע"י האדריכל יוסף מינור ומשמש היום מוזיאון, ארכיון ומרכז לתרבות עברית.

פונר קוקוס סיפרה במפגש עמה לאחר הפתיחה ב-20.6.2019 (התערוכה נסגרה לאחר זמן מה לפרק זמן כבן חודשיים בשל שיפוץ מערכת המיזוג במקום) שהתערוכה נוצרה בעקבות ביקורים ומחקר שלה בארכיון ביאליק.

במיצב "תהודה" פונר קוקוס מאירה את הקשר המיוחד בין חיים נחמן ביאליק לבין יהושע חנא רבניצקי. הקשר ביניהם החל בשלהי המאה ה 19 כשרבניצקי, כעורך כתב העת הספרותי " פרדס" פרסם את "אֶל הַצִפּוֹר"  שירו הראשון של ביאליק שראה אור בדפוס.  יחסי החברות, האהבה וההערכה בין השניים הניבו מיפעלות שימור תרבות מפוארים ובראשם סֵפֶר הָאַגָּדָה, שכרך ראשון ממנו ראה אור ב-1907 ובו אסופת אגדות מספרי מדרש מתקופת התנאים והאמוראים. עד מותו של ביאליק, ב-1934 הושלמו מפעלי כינוס ותרבות רבים.

לאחר מחקר ממושך והכרות עם ארכיון בית ביאליק בעזרתם של שמואל אבנרי ויהודית דנון אנשי הארכיון, בחרה פונר קוקוס במכתבים וצילומים של ביאליק ורבניצקי. היא הגדילה אותם, ואז גרסה ויצרה את המארג שבו טקסט אחד נכנס לאחר, משפט לתוך משפט, ומתחבר לדיוקנאות. נוצר מארג של מילים שמבטא את הקשר המיוחד ביניהם. המיצב הגולש מקיר לרצפה, פולש למרחב, וחלקיקי מילים סמלי דואר וחותמות לוגו של אניות משא או הוצאות ספרים, מקבלים חיים משל עצמם, ומהדהדים לאז, לזמן עבר.

פונר קוקוס מתבוננת בקשר  ביאליק – רבניצקי  כיוצרת, ומציעה לחשוב עליו במונחי אמן ואוצר על כל המשתמע מכך. שאלת ההנחיה, השיתוף המחשבתי, הנדיבות הנדרשת ופוטנציאל החיכוך, דומים היא אומרת. ובדומה, עולות שאלות על זהות והאוטונומיה של היוצר

"עבודת הווידיאו 'נפל דבר' נהגתה ונבנתה תוך כדי המחקר שלי על ביאליק, מחקר שנעשה בעיקרו בארכיון ובקריאה חוזרת ונשנית בשירי ביאליק ובמאמרים אודותיו. תנועת החיפוש הספירלית בגרם המדרגות המוביל לארכיון נדמתה לי בכל פעם כירידה לתוך הלא נודע".

פונר קוקוס רצתה להעביר את החוויה שחוותה בנוגע לארכיון, שאלות באשר למהו ידע ומהו זיכרון, מהלך הבנייה מחדש של הזיכרון בשילוב הידע החדש שנלמד לאחרונה. והוסיפה: "לעתים זהו תהליך מטלטל".

בנוסף, אמרה האמנית, קיים החשש מקריסה של ארכיון; נייר הולך לאיבוד. קריסה של ארכיון דיגיטלי "ואין רואה ואין מגיד". "ואין יודע מה נפל".  — והמילים מתייחסות גם למצב פוליטי-חברתי: הכל קורס ואין מישהו שיאמר, שיחזיק ויאגד וימנע את הקריסה.

"מעניין אותי", אומרת פונר קוקוס, "הכוח שיש לארכיון ככותב העבר, ההיסטוריה. הוא מאפשר ידע, מידע ובניית זיכרון, טקסט או תיאורה. למעשה הארכיון מתעד את העבר כסוג של  'הקפאת הזיכרון', למען העתיד. ובכוחו לייצר הפרדה בין מה שקיים בו לבין מה שלא נוכח וקוטלג, מה שייזכר לבין מה שיישכח".

מילות השיר "דבר" – ההתחלה בשפה מקראית, וכך גם סופו של השיר. שיר פוליטי. מספרת שכשקראה את השיר חשבה כמה שביאליק רלוונטי, ומשתמש בשפה שמייצרת משמעויות שמאוד רלבנטיות כיום ורצתה לדבר על כך.
באמצע השיר מופיע קטע מאוד אישי :

נָפַל דָּבָר בֵּינֵינוּ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה-נָּפָל,

וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין מַגִּיד,

אִם-זָרֹחַ זָרְחָה לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְאִם שָׁקְעָה –

וְאִם שָׁקְעָה לְעוֹלָמִים.

משפה מקראית (כמו הנביא שמדבר אל העם) ביאליק עובר לשפה אישית.  זהו שיר מאוד אישי ויוצא דופן (זיוה שמיר התייחסה אליו).

תודה לאינגה פונר קוקוס על הפגישה והשיחות, ועל חומרי התערוכה ועל הטקסט שהיה לעזר.