בחלל גלריה מנשר מוצגת התערוכה "בהיכלו של מלך ההר", תערוכה המתכתבת עם עולם דימויים סימלי, דימויים השואלים השראה מעולם החלומות ותת-מודע ועם תולדות האמנות, ספרות ושירה.

באולם הגלריה רחב הידיים מוצגות 60 עבודות המאפשרות הצצה לעולמה של הדר הוכשטט, עולם שיש בו הקשרים למאגיה, סימבולים, מיתוסים, ספרות ומחזות נורווגיים ועוד. העבודות מופיעות בממדים שונים; סדרות בהן מופיעות עבודות קטנות ויפות, בצד עבודות בגודל ניכר שסגנונן אקספרסיבי, והן מעלות על הדעת יצירות אמנים דוגמת אדוארד מונק ואמנים סימבוליסטים משלהי המאה ה-19 בצפון אירופה.

עולם הדימויים אותו מציגה האמנית מורכב ומרובד – פורטרטים שיש בהם ייצוג של תודעת הנפש, חקר אישי ותת מודע, דימויים המתקשרים בתודעה למיתוסים צפוניים (נורדיים וגרמנים), ולמיתוסים מצריים. בנוסף, העבודות מתכתבות עם סרטי קולנוע, גיבורי קומיקס וקלפי טארוט, ומכילות אזכורים לעטיפות ספרים ותקליטים, ולכרזות.

אוצר התערוכה אורי דרומר כותב: "היכלה של הדר-הוכשטט אוצר בחובו אלמנטים סימבולים, אקספרסיוניסטים, סוריאליסטים ומאגיים. ההיסטוריה האישית שלה מזוגה בעיסוק מודע במיתוסים היסטוריים ובסמלים תרבותיים".

כך למשל מצטטת האמנית בעבודותיה מהאיורים המלווים את ספר הילדים, "מקס ומוריץ", מאת המשורר והצייר הגרמני וילהלם בוש (1908-1832), ספר שהקריאו לה בילדותה, ולימים אף הקריאה לילדיה.

הדר-הוכשטט מעניקה מבט אל עולמה האישי/משפחתי. בביתם היא מספרת, ניגנה האם בפסנתר את אותה יצירה מוזיקלית חזור והשנה. לימים, לאחר מות האם התברר לאמנית שמדובר ביצירה "בהיכלו של מלך ההר" (המופיעה לעתים בשם "בארמונו של מלך ההרים"), מתוך המערכה השנייה של היצירה המוזיקלית "פר גינט", שראשיתה באגדה שכתב הסופר והמחזאי הנריק יוהאן איבסן (1906-1828) ויצירתו של המלחין אדוארד גריג (1843-1907) המלווה את המחזה. מכאן, שם התערוכה "בהיכלו של מלך ההר" וההקשרים היצירתיים, והאפשרות לראות בגוף העבודות את היכלה של האמנית עצמה.

את זיכרון נגינתה של האם, והגילוי שמדובר ביצירה "בהיכלו של מלך ההר", מכנה האמנית "הזרע הנורווגי" ביצירתה, כאשר זיכרון מוזיקלי זה, בצד גילויים אחרים שעלו אודות האם, החזירו אל עולמה את האם ואת ההקשר המשפחתי, והשפיעו עמוקות על תהליך הגילוי.

ובאשר לסגנון – העבודות בתערוכה מתאפיינות בשטיחות ובאקספרסיביות. פלטת הצבעים הדומיננטית היא של צבעי יסוד – כחול, אדום, צהוב בצד השחור הרווח אף הוא בעבודותיה.

הצהוב, כותב דרומר מזוהה בציורים בתערוכה עם דמות האם, ודומיננטי בסדרת העבודות הנקראת "הטבלה המחזורית". גוף העבודות המוצגות בתערוכה מתאפיין במשחקי מילים בעברית ובגרמנית (שפת אמה).

לדברי הדר-הוכשטט: "בציור הפותח את הסדרה מוצגים שולחן אוכל, כיסאות ומפיות שולחן. על השולחן כתוב Il Sistema Periodico (מאיטלקית: הטבלה המחזורית), כשם ספרו של פרימו לוי (1987-1919). ספר זה, מחזור של סיפורים קצרים ששואלים את שמם משמותיהם של יסודות כימיים בטבלת היסודות של מנדלייב.[1] הוא מתקשר לאמי, שלימדה כימיה שנים רבות, ולדבריה בטבלה היה גלום כל מדע הכימיה". אזכור אישי נוסף לאם מופיע בציור אחר בסדרה זו – הביטוי Ordnung Muss Sein (מגרמנית: סדר חייב להיות). ביטוי שהיה אהוב על אמה.

מכאן שזיכרון אישי/משפחתי חוזר ונשנה בעבודותיה של האמנית. זיכרונות אליהם היא חוזרת שוב ושוב. אזכורים לביקורו של המשורר היהודי פאול צלאן שביקר בארצנו ב-1969, והיה חבר נעורים של אבי האמנית, לצד עולמות בהם מתקיימים אלו שהלכו לעולמם אף שממשיכים לחיות בתודעה אם בעת חלום ואם בהזיה וכמובן ביצירת אמנות.

[1] פרימו לוי, הטבלה המחזורית, תרגם מאיטלקית: עמנואל בארי, תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987.

תודה על חומרי התערוכה.