אני פורקת את ספרייתי – פוסט אישי
צילם: עומר קורט
אני פורקת את ספרייתי ואת נימי הנפש…פיזית ומטפורית כאחד. באוגוסט, לאחר שחלפו כחודשיים מאז החזרה מחל"ת, גמלה בלבי ההחלטה. זהו, "יא באסטה" כפי שנהגה לומר אמי בלדינו. המסע ניתן לומר היה מתיש ובעוצמות נפשיות ופיזיות כאחד.
מה זה אומר לפרוק את ספרייתי? במאמרו "אני פורק את ספרייתי", ובמקרה זה הרצאה על האספנות (נושא קרוב ללבי מאז עבודת המסטר שלי) כותב ולטר בנימין: "אני פורק את ספרייתי. כן, כלומר, היא עדיין לא מוצבת על המדפים, והשעמום הקל שבסדר אינו אופף אותה עדיין. גם אין אני יכול לפסוע לאורך שורותיה ולקבל, בנוכחות מאזינים ידידותיים, את מסדר ההצדעה שלהן".[1]
ובדומה, כחודשיים עד שלהי אוקטובר זה מיינתי, בררתי, זרקתי, אספתי פיסות מחיי, מהותיות, מהותיות פחות, מפתיעות, תגליות שעלו מחיפוש וגילוי מחדש של דפים (הוי הדפים הדפים המשמשים אותי במהלך כל שנותיי למחקר, לשרבוט, להערות…), הספרים שהצטברו, ושנשארו עמי בחלקם בחדר העבודה שלי במוזיאון לצורכי מחקר, ציטוט, וגם על מנת לאוורר קמעה את המדפים העמוסים לעייפה בבית. מאלה חלקתי, העברתי, בלב שלם וחפץ למכרי ומודעי (בלשון נקבה גם!) וזהו! תחושת ההקלה בצד העייפות התהומית שאפפה אותי במהלך חודשיים אינטנסיביים אלה.
שמחה על ההזדמנויות שנקרו בדרכי, שהות בפירנצה כתלמידת מחקר, עבודה במחלקת החינוך במוזיאון, כמדריכה, כמרצה בכירה, פרוייקטית וגם אוצרת. צבירת ידע וניסיון, ולא, לא רבותי, יש לקרוא והרבה! כדי שה"צ'רוולו" יתעשר ויצבור… היכרות עם חברות וחברים שהיו עמי בשעות טובות וקשות כאחד; שיעורי חיים מלמדים ווגם קשים; אינטראקציה עם משתלמות/משתלמים… ולימים משלהי 2011 הקמה מחדש וניהול של הארכיון ההיסטורי של המוזיאון – עבודה בונה, מאתגרת, מלמדת, מתסכלת, במהלכה התעשרתי בידע אין סופי; סגרתי מעגלים אישיים עם בית אבי (שהיה חוקר ומתעד של סיפורי עם, נוהגי חיים וחגים של יהודי אפגניסטן); היוועצות ביועץ ארגוני מדהים בשלהי 2013 ובחודשים הראשונים של 2014, ההחלטה לפתוח בלוג בתקופה קשה ומאתגרת מאוד ב-2016, אחת משנות עבודתי במוזיאון, וחזרה ללימודי דוקטור, התוודעות לחומרים חדשים ומיזמים חדשים (על כך בעזרת השם בהמשך).
צילם: עומר קורט
צילם: עומר קורט
מודה לבורא עולם, לבני ולמשפחתי האהובות והאהובים ולחברות והחברים המקיפים אותי.
[1] ולטר בנימין, מבחר כתבים כרך א: המשוטט, עורכים: יורגן ניראד, נסים קלדרון, רנה קלינוב, תרגם מגרמנית: דוד זינגר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 107
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 
זיוה יקרה, תארת כל כך יפה ומדוייק את הנפש שמולך, אותי. המיון האינסופי בנבכי ההקשרים שנוצרו לנו בחיים לא מפסיק לרגע, והתעצם בתקופת הקורונה. ימים של התבוננות בסבך הניירת, הספרים, המחשבות הכתובות וניסיון אינסופי למיין, ללקט, לזרוק ולהעביר הלאה.
בהצלחה לך.
אהבתיאהבתי
אורלי יקרה! תודה
מה שאת מתארת הוא בהחלט זה
להשתמע
אהבתיאהבתי
ובהצלחה גם לך בכל אשר תעשי!
בתאריך יום ג׳, 3 בנוב׳ 2020, 11:09, מאת Ziva Koort :
> אורלי יקרה! תודה
> מה שאת מתארת הוא בהחלט זה
> להשתמע
>
> בתאריך יום ג׳, 3 בנוב׳ 2020, 10:59, מאת מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה <
אהבתיאהבתי
זיווה יקרה
איזה כייף שנתקלתי בך , אוסף האינפומציה שיש לך הוא אוצר נפלא , הולכת לצלול לתוכו. אני מאחלת לך בהצלחה בהמשך , בברכה אידה רק
אהבתיאהבתי
זיוה יקרה בזכות האהבה שלך בניני הנימים לאמנות זכיתי להכיר אותך באחת הפתיחות במקום לאמנות. לראות את ההתפעמות וההתלהבות שלך זה מרגש. הצלחי ובעיקר תהני מהמסלול החדש. חיבוק ונשיקה להמשך הדרך.
אהבתיאהבתי
כתיבה יפה ומרגשת לנקודת חיים חדשה ומשמעותית! מאחלת לך שהתקופה החדשה בחייך תחליק בנחת לסדר היום שלך ותביא עימה רגעים מאושרים, מתגמלים ומעניינים. חיבוק גדול במיוחד♥️
אהבתיאהבתי
חיפשתי את כפתור הלייק ונעלם.אז לייק. ולהתראות בהמשכים.
אהבתיאהבתי
זיוה יקרה, כתבת מרגש מאד, בנושא שנוגע כל כך. בהצלחה!
אהבתיאהבתי
זיוה יקרה.
אכן צומת חשובה.. חיים מלאי עשיה ותוכן. הכוס מלאה. צריך לרוקן מעט על מנת להכניס תכנים חדשים.
זה מה שעשית. בהצלחה בהמשך .
אהבתיאהבתי
זיוה יקרה, קפסולה אדירה של ידע ותבונה! כמה קשה לפרוק ספריה… מה עשית עם מה
שהוצאת?
לפני חודש נפרדתי מעשרות ספרי קריאה שלעולם לא אשוב אליהם. הכאב היה עצום,
בגוף ממש, בדמעות, עם מועקה גדולה. הבן שלי בכלל לא הבין את המצוקה, וזה גם
העציב אותי. הרי הוא נולד לבית קורא, וגם סבא וסבתא שלו היו כאלה, והוא
לחלוטין מנותק מהמילה הכתובה. אוצר שלם של התרבות חמק ממנו ולא היווה חלק
מחייו.
כמו בתהליך אבל, לאט לאט התגברתי.
יש עוד ואדלל אט אט.
שבוע טוב שיהיה יקירה
ומקווה שאת לרוב בטוב
💙🧿
שרי
אהבתיאהבתי
שרי יקרה רק עכשיו רואה מה שכתבת ב-נובמבר 2020 על הספריה אותה פורקת (עזיבת המוזיאון)..
אהבתיאהבתי