שתי תערוכות בגלריה מאיה, הנושאות לכאורה חותם דומה; צבעוניות עזה, אצל האחת, מיכל אורגיל, משיכות מכחול חומריות, דשנות, יצריות, "בקחנליה" של צבע. אצל השנייה, לילית שמבון, טביעת המכחול מתונה, תחומה, שטוחה לכאורה (לא בכל העבודות, היתה אחת שתעתעה בי מעט) ואפשר אף שכלתנית יותר.
והשכיל לכתוב האמן יובל קידר בטקסט הנלווה לתערוכה של אורגיל: "לו היינו זקוקים למראה מלוטשת שתקף את האדם העכשווי על שלל סתירותיו הפנימיות, הרי שציוריה של מיכל הם המראה הזאת – על הקצב המסחרר, האיבחות הבוטחות והכמעט מופקרות, האקראיות הנועזת…"
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 