את הבאים לחלל הגלריה "מקום לאמנות" אופף קול שירה המתגלה כעבודה הקשורה לתערוכה. בהמשך, בתערוכה מוצגים: אובייקט גדול המציג את סימן מזל מאזניים, מכשירי שמיעה התלויים במעין שיווי משקל, מדרסים, עבודת אנימציה שרטוטי מכשירים הנדסיים ועבודה נוספת אנגימטית קמעה. העבודות במגוון מדיה עוסקות בזיכרון אישי, ובמרכזן ההעדר של שתי דמויות – בן זוגה של תמר ואביה. השניים הלכו לעולמם בטווח זמן קצר, והנוכחות שלהם מוטמעת בתערוכה באמצעות חפצים הקשורים אליהם ישירות ובעקיפין.

ראשית בנוגע לשם התערוכה "יורשי המנוח" – זמן קצר לאחר אובדן האב ובן הזוג החלו לקבל תמר וילדיה מכתבים הממוענים ל"יורשי המנוח", מושג חדש וזר שהיווה נדבך ראשון בחשיבה על התערוכה.

לכאורה, מה הקשר בין מדרסים, עבודת אנימציה, אובייקט גדול, מכשירי שמיעה וקול שירה המציף את החלל? מדרסי הנעליים, המוצגים כמחכים לבעליהם, הם של האיש של תמר. בהמשך אליהם מוצג אובייקט בגודל ניכר שצורתו שאולה מסימן מזל מאזניים, וכפי שציינה תמר בשיחה עמה מעולם לא התעניינה באסטרולוגיה, אך כאן הדימוי המטופל הוא "מחווה" לבעלה, שמזלו הוא מזל מאזניים ועיסוקו כרואה חשבון עירב הכנת מאזנים. מכשירי השמיעה התלויים למעלה כמחכים לבעליהם, השתייכו לאביה של תמר, ולאוזניים ולתקינותן יש קשר חשוב לשיווי משקל, לאיזון.

ובאשר לעבודה האניגמטית קמעה – הקשרה אביה של תמר שעסק בהנדסת קרקע. עבודה עם אבנים המורכבת משלושה ארגזים מפלסטיק שצבעו ירוק שנועדו לאחסון דגימות קרקע. את הארגזים מפלסטיק כיסתה תמר בפיגמנט קטיפה שחורה  ועליהן מונחות הדגימות המוצגות על הקיר. אלו דגימות שמוציאים על מנת ללמוד על סוג הקרקע ולתכנן את הפרויקט מבחינה הנדסית, בכל הנוגע ליסודות ועוד. לשם כך נעשות עבודות תת קרקעיות, כך שההקשר הקונקרטי לאב ולעיסוקו וגם לעיסוק באדמה כדבר שיש בו מן היציבות אך אפשר שגם יציבות זו תתערער מודגש בעבודה שלי נראתה כדגימות ארכיאולוגיות מעבר רחוק…

מנגד בציר אופקי המקביל לאובייקט המתייחס למזל מאזניים מוצגת עבודת אנימציה. את האנימציה יצרה תמר מתוך דימוי שמצאה בגוגל שהקשרו מפת הכוכבים של מזל מאזניים ויש בו מן הדמיון לבית. תמר לקחה את דימוי הבית והכוכבים – אדמה ושמיים, ויצרה אנימציה מהקווים היוצרים את הבית המתפרקים ומתחברים מחדש בצד הכוכבים. עבודת הסאונד היא של האחיינית של תמר.

חותם הגוף של האב והבעל מוטמע בחלק מהדימויים, המדרסים, מכשירי השמיעה. במקביל עיסוקם של האב בהנסת קרקע ושרטוטי המכשירים ההנדסיים שלו, בצד הדהוד לעיסוקו של בן הזוג, ברשימת שערי המניות המושמעת בחלל התערוכה יוצרים רובד נוסף של זיכרון בתערוכה שגם בו יש מן הנוכח וההעדר כאחד. אלה האחרונים שיש בהם מן השימושיות – הקשרים פיננסיים ופונקציונליים, הופכים לדימויים.

משמאל מופיע שיר מרגש אותו כתבה בתה של תמר "והגדת לבתך ביום ההוא".

"ועדיין" כפי שמציין האוצר יאיר ברק, "יורשי המנוח' איננה תערוכת הנצחה. היא איננה בשום אופן מונומנט. לכל היותר – היא אנטי מונומנט. מהלך שיש בו הומור ופיוס, הרהור מתוזמר היטב אודות מה שנותר. זוהי, אם תרצו – פואטיקה של בירוקרטיה.

לדרברג מנכסת את תחומי הדעת של אביה ובעלה, ההנדסה והכספים, והופכת אותם לשלה. היא מקצה את האובייקטים מן השדה המקצועי אליו הם שייכים ורותמת אותם למכלול הפעולות האמנותיות שבתערוכה. לאחר מותם – היא גואלת אותם ממעמדם הפרופסיונאלי ומקנה להם את המעמד הטרנסצנדנטאלי שאמנות יודעת להעניק". (ציטוט מטקסט התערוכה)

לכו לראות! מרגש! ועבודת אוצרות מצוינת