הבית כמושג, כישות פיזית ונפשית כאחד, מופיע בתערוכתה הנוכחית של רוזה בן אריה ועמו המטענים האישיים שהיא נושאת עמה כמהגרת.
מתח זה בין המולדת החדשה (ישראל) לבין המולדת הישנה (אורוגואי) חי ופועם ביצירותיה המנהלות שיח עם בית ילדותה, המשפחה והחברים שנותרו מאחור. הבית המיתי, מושא געגועים מחד וההגירה ממולדת האם מאידך, נוכחים בתערוכה הנוכחית ובתערוכותיה בעבר, בה בעת כייצוג של עבודות שיחדיו מהוות את הסך הכולל, והן של זיכרון אישי שעל פניו המרובים הינו דבר מתעתע.
האוצרת קרן ויסהוז מציינת בטקסט התערוכה: " יצירתה של רוזה בן אריה צומחת מתוך המתח שבין הבית למחוזות הפרא. בית הוא מושג מורכב, אך עבור מהגרים לארץ חדשה הוא מושג טעון במיוחד. הגעגועים לבית עבור רוזה, הם פצע שלא מפסיק להכאיב גם בחלוף 30 שנה מאז עלתה ארצה. בית הוא לא רק המשפחה והחברים שנותרו מאחור, אלא גם "בית" בתרבות ובשפה בהם גדלת ואליהם חשים שייכות. תרבות מחזיקה בתוכה מערך שלם של קודים התנהגותיים אותם לומדים בתהליך של חניכה וחיברות בכדי להיחשב ״בן תרבות״. (ציטוט מטקסט התערוכה)
בעבודות בתערוכה, חלקן מארג עדין ושברירי "לוכדת בן ארי געגועים ומאוויי נפש". נימים דקיקים שזורים בעבודות בהן נוכח "הגוף" – בכלי, החפץ, ובדומה, בעבודות התלויות המאזכרות "קורי עכביש" אותם טוותה האמנית ביד בוטחת ובהן משתבר האור. בבית האמור לייצג יציבות פיזית, הכיסאות, השולחן ולעתים פריטים נוספים, מקבלים תחושת ארעיות, תלויים להם מהתקרה כמעין "נשל", שטוחים ודו-ממדיים בנוכחות שלהם.
המיצב הגדול, הצבעוני והפתייני כמעין ציפור אש מוצג בחלל נפרד בתערוכה, כמעין "מלכודת דבש" לצופה הנכנס/ת.
בשיחות עמה סיפרה האמנית על עברה כביולוגית, עיסוק המשיק להווה ולאופן ההסתכלות שלה באובייקטים ובחומרים. על תהליך העבודה שלה, שמערב ניסוי, תהייה, בדיקה – שימוש בדבק, אליו נוספים מלח ופיגמנטים לעתים חול וסודה לשתייה, ואף צבעי מאכל. כל אלה יוצרים מארג דקיק באמצעותו היא מצפה ומעתיקה את הכלים. התוצאה, מרקמים בעלי יופי מעודן ושברירי. כל אלה זוכים לייצוג שיש בו מן האווריריות ומתן מקום לכל פרט ופרט בתערוכה.
המאה העשרים והנוכחית בעיקר פתחו פתח לשימוש בחומרים יוצאי דופן. לג'וטו מיוחס השימוש המחודש בפרספקטיבה. המאה שלנו והקודמת מאופיינות בשבירת מוסכמות באשר למדיה השונות בהן נוקטות ונוקטים אמניות ואמנים. וכאן ברצוני להתייחס ולו לרגע למושג הלקוח מהמקרא "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם" (במדבר י"ח, י"ט). המלח, היה בימים עברו מצרך נדיר וחיילים שימשו ככוח המוביל עתודות אלה ממקום למקום. המלח, מוזכר בתנ"ך כמתאר את הברית החזקה של האל עם הכוהנים ועם בית דוד. כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה', נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם, בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה', לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ". במדבר, י"ח, י"ט[1]
תודה לרוזה בן אריה על הטקסט והדימויים.
[1] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%97
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 