בגלריה נולובז, גלריה שיתופית, מוצגת התערוכה של האמנים יורם בלומנקרץ וירמי עדני. החלון השקוף של הגלריה, דרכו ניתן לקבל מבט אל התערוכה, מנהל דיאלוג עם העוברים והשבים, מזמן אותם להציץ, להיכנס.

אותו דיאלוג ניכר בין שני האמנים, יורם בלומנקרנץ וירמי עדני בתערוכה "אוורירית" ויפה, הנותנת מבע והתייחסות לעבודות המוצגות בה.

בשיחה עמו ציין בלומנקרנץ את שיתוף הפעולה והדיאלוג המתמשך ביניהם. בטקסט התערוכה נאמר  "תהליכים ודפוסים נבדלים; בעיקר סביב שגרת עבודה רציפה ויומיומית בסטודיו מול יוזמה, תהליך של ניסוי ותהייה מול רעיון וביצוע, ומשם והלאה לעבודות משותפות ממוקדמות תערוכה".

תהליכי העבודה וחיפוש הדרך שונים ועם זאת כפי שמציין בלומנקרנץ הדיאלוג היומיומי בינו לבין עדני הראה את אותותיו בבחירת עבודות בעלות מכנה משותף, ו"במושגים כגון ארעיות, חדש פעמיות, מקריות ומידיות".

בתערוכה מדיה שונות – ציור, פיסול, תבליט, שימוש ברדי מייד, בשפה – אותיות ומלים, ועבודת וידיאו. ניכרת בהן הניעות בין טבע לתרבות בין שרידי קופסת שימורים המומרת למעין שיח על משטח עץ, חלקי זכוכית שבורה המיתמרים אל על, משטחים רבועים המדמים חדר או מקום, עבודות המעלות על הדעת חרירי הצצה מוגדלים והשיח שהן מנהלות עם שפת הציור.

עדני בעבודת הווידיאו שלו "איך אתה עובד" מספר על תהליך העבודה שלו, ועל המושג "קונסטרוקציה".  העבודות שלו מנהלות דיאלוג עם חומרים (כגון קרטון), שעברו המרה לאלו המוצגים בגלריה, עם המושג מקום, ואף אפשר חדר/ים. לגולגלות המופיעות בחלק מהעבודות שלו תפקיד פונקציונלי ולאו דווקא של ההיכרות שלנו עם מושג ה"ואניטס".

השימוש ב"חומרים מצויים" ניכר בעבודותיו של בלומנקרנץ, קופסת שימורים, שרידי גדר בה ניכרים פגעי הזמן אותה לקח מדרום תל אביב, אבנים קטנות וחומרים נוספים מאזור בית ילדותו בדרום תל אביב.

עבודות השניים משתלבות יחדיו בחלל, שומרות על כתב יד אישי ואוטונומיה ועם זאת מגיבות זו לזו הדדי, כפי שניתן לראות בעבודות רצפה בהן משתלבות יצוקות "המחברות" של עדני עם העבודה של בלומנקרנץ.

תודה ליורם בלומנקרנץ על השיחה עמו ועל טקסט התערוכה