אוצרת : כרמית גלילי, מגזין III, יפו, עולי ציון 34, נעילה : 15 ליולי 2022
תערוכת היחיד הראשונה בישראל של האמנית פולי אפפלבאום "Red Desert, Red Mountain, Red Sea", מוצגת במגזין III, יפו. בתערוכה מוצגים ציור, פיסול ומלאכת יד באופן המטשטש את החלוקה ביניהם, ומייצרת סביבה בדיונית המזמינה את הצופה להצטרף למסע אחר גבולות וצבע.
אפפלבאום, אמנית בעלת שם עולמי חיה ויוצרת בניו יורק, ומציגה מאז שנות ה-80 בארה"ב ומחוצה לה. היא מוכרת בזכות מיצבים גדולי ממדים בשלל צבעים, בהם היא משתמשת בטקסטיל, עבודות קרמיקה וציור. עבודתה של אפלבאום חוצה מדיה שונות, מרישום להדפס וציור ועד פיסול ומיצב, ועוסקת בין היתר בצבע, הפשטה, פופ ארט, פמיניזם, קולנוע, מלאכת יד ועיצוב. בעבודתה חוצה אפלבאום גבולות בין שדות שהודרו לשוליים או נתפסו כנחותים בעולם האמנות ופועלת כדי לשלבם לכדי יצירה אומנותית אחת החולשת על כל החלל. [1]
בחלל התערוכה מוצבות שתי עבודות רצפה גדולות מממדים, האחת "Red Desert", עבודה באורך ששה מטרים מבד קטיפה, מאוסף מגזין III לאמנות עכשווית. השנייה, מיצב חדש, "Red Desert, Red Mountain, Red Sea", שטיח באורך שמונה מטרים שנארג בעבודת יד מסורתית במקסיקו. לצד שתי עבודות אלה מוצגת עבודת קיר צבעונית "Red Waves" שגובהה חמישה מטרים.
הצופה מוזמן לבחון ולחוות את העבודות – על העבודה "Red Desert, Red Mountain, Red Sea" שהינה site specific ניתן ללכת. מופיע בעבודה זו דימוי הכלנית – הפרח הלאומי של ישראל. הכלנית שצבעה השכיח הוא אדום, לעתים סגול, ורוד ולבן, מופיעה כאן בצבעי לבן-כחול, הצבעים שבחרה מדינת ישראל לסמלים המייצגים אותה – דגל ישראל, המנורה, סמל מדינת ישראל.
בתערוכה הנוכחית עוסקת אפלבאום בצבע, נושא מרכזי בעבודתה. הצבע האדום שואב השראה מנופים כמו מדבר בוויומינג או פסגה בדרום קולורדו, ומרפרנסים תרבותיים ביניהם ל"מדבר האדום", סרטו של אנטוניוני מ-1964, בו בחר הבמאי האיטלקי לצבוע חלק מהפילם לאחר הצילומים, או במילותיו: ״אני רוצה לצבוע את הסרט כפי שצובעים קנבס: לשלב בין צבעים שונים, ולא להגביל את עצמי רק לצבעים טבעיים״ או לציטוט של האמן והמעצב יוזף אלברס ״אם מישהו אומר אדום – שמו של הצבע, ושני אנשים מקשיבים לו, אפשר לצפות שבדעתם יעלו חמישים גוונים של אדום״. השימוש שעושה אפלבאום לאורכו ולרוחבו של חלל מגזין III יפו בצבע האדום על כל גווניו, מייצר תחושה עזה של עולם שונה מזה הניבט מבעד לחלונות הענק של חלל מגזין III.
אפלבאום החלה את דרכה כציירת, ולאחר שהות ברומא עברה לעבודות רצפה להן היא קוראת "Fallen Painting". המייחד עבודות אלו, האפשרות לגעת בהן, לשבת עליהן ולצעוד לאורכן, וכן כפי שצוין לעת לחקור את הקו המפריד שבין ציור לפיסול או בין מדיה אחרות.
אפלבאום מחויבת למלאכת היד המסורתית, הן ישירות כמי שעובדת מזה שנים בחומר קרמי, והן בתוצרי עבודת יד של אחרת אותם היא משלבת בעבודותיה. בתערוכה זו שולבו "הסלים", מכלים של קוצ'ינטה ובהם הושמו חרוזי קרמיקה של האמנית. פן זה מהווה אפשרות נוספת לחקר הגבולות שבין אמנות, מלאכת יד ועיצוב, גבולות שכפי שידוע עוברים מאז שלהי שנות ה-80 שינוי משמעותי שכן ההבחנה בין אמנות לאומנות Art and Crafts מטשטשת כל הזמן.
תערוכות היחיד של האמנית הוצגו בכל רחבי ארצות הברית ואירופה: מוזיאון ג'ורדן שניצר לאמנות של מדינת וושינגטון,ה-Belvedere 21 בווינה, אוסטריה מרכז ברלינגטון לאמנויות, ורמונט (2014); ה-Art Room במומבאי, הודו (2013) ורבים נוספים. מיצגיה הוצגו במוזיאון המטרופולין, ניו יורק; המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, ומוזיאון Magasin III לאמנות עכשווית, סטוקהולם, שבדיה.
אודות מגזין ווו יפו
מגזין III יפו הוא חלל לתצוגת אמנות, שלוחת קבע של מגזין III מוזיאון לאמנות עכשווית משטוקהולם, שוודיה. התוכנית המגוונת של מגזין III יפו כוללת אמנים עכשוויים מקומיים ובינלאומיים כאחד. מאז שנפתח בשנת 2018 הוצגו בחלל תערוכות יחיד של חיים סטיינבך, שילה היקס, קוסימה פון בונין, טל ר. ומאיה אטון. החלל ממוקם ברחוב עולי ציון 34, בשכונת מגורים עשירה בהיסטוריה וגיוון תרבותי הגובלת בשוק הפשפשים המפורסם של יפו. הארכיטקטורה הייחודית של המקום מאפשרת לעוברים ושבים לצפות בתערוכות מבחוץ, ביום ובלילה.
אודות מגזין ווו מוזיאון לאמנות עכשווית
המוזיאון, שנחשב לאחד המוסדות המובילים באירופה לאמנות עכשווית, פועל מאז 1987 מתוך האמונה ביכולתה של אמנות לחולל שינוי ולעורר השראה בקרב אנשים ובחברה בכללה. התערוכות שהוצגו במגזין III מאז היווסדו זכו לתהודה בשדה האמנות הבינלאומי, והמוזיאון מעשיר בהתמדה את אוסף הקבע שלו, הכולל עבודות מאת אמנים עכשוויים מובילים. בין התערוכות הבולטות שהוצגו בו לאחרונה: טום פרידמן (Friedman), קתרינה גרוסה (Grosse), טוני אורסלר (Oursler), מיקה רוטנברג (Rottenberg), איי וייוויי (Ai Weiwei), אנדריאה זיטל (Zittel) וגונל ואלשטרנד (Wåhlstrand).
תודה למגזין III, יפו על ההזמנה ועל השיח
[1] תפיסה זו המנסה לשלב בין גבוה לנמוך ובין אמנות לאומנות ומדיה שונות עלתה בשנות השמונים ורווחת מאז בשדה האמנות. כמו למשל אחת התערוכות האיקוניות High and Law שהוצגה ב"מומה" ניו יורק בין השנים 1991-1990.
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 
יפיפה!. מאוד חושני ופיזי. ויש רצון לשכב על האדומים האלה
אהבתיאהבתי