ביקרתי לפני מספר שבועות בתערוכה קפקא לקטנים – ומסתבר שלא רק אלא גם קפקא – לגדולים, או למי שחושב ומבקש להתחבר לילדיות שבו. האמת צחקתי והתענגתי על העבודות הקסומות.

מודה מכירה את העבודות של רועי רוזן מתערוכות קודמות הן במוזיאון ישראל, והן במוזיאון תל אביב לאמנות, פרויקטים בגלריה וחשיפה אל פרויקטים בחו"ל, וכאן משהו אחר קמעה, חלק מהדמויות מאזכרות "טיפוסים" קונטרוורסאליים, ועדיין צריך לראות כדי להבין במה מדובר. תערוכה שעשויה להיות "נשכנית" בשל האיזכור לקפקא, ולגלגול וכמובן ה-subtext שבכך, אבל השבר, אם ישנו, הינו אחר.

אנימציה, ציורים והסרט המשלב בין קומדיה מוזיקלית, אנימציה, דרמה ותיעוד פוליטי. (המוקרן בסינמטק) וכפי שמציין רוזן בטקסט התערוכה: "מרכיב האנימציה בפרויקט נולד מתוך תשוקה עזה לצייר, לדמיין ולברוא דמויות ועולמות. בתערוכה זו מוצגים מבחר ציורים שנוצרו עבור קטעי האנימציה, ואחרים שנעשו כמתווה לתפאורה ולדירת משפחת סמסא. לצידם מוקרנים שירים אחדים מתוך הסרט, כמעין קדימונים. למרות שבמבט ראשון הם נראים כאיורים קלילים, ברבים מן הציורים הדיוקן, לב ליבו של הציור בעת המודרנית, הופך מושא לחקירה פילוסופית ואסתטית. פניהן של הדמויות "לוקות" בחוסר יציבות המאזכר את אי-הבהירות המורפולוגית של השרץ. לאיברים המרכיבים אותם העניק רוזן חיים משל עצמם. מוטיב זה מתבטא ביתר שאת בדמות המנקה, שפניה עשויים מאוסף של חורים עגולים המשמשים בערבוביה, תוך שהם מחליפים תדיר את מיקומם ותפקידם" (ציטוט מטקסט התערוכה).