בתערוכה  "ארכיב של זמאן – הזה שהולך", מתמקדת האמנית טלי נבון בתיעוד וביצירה בעקבות ממצאים ארכיאולוגיים, בני התקופה המינואית (האלף השני לפני הספירה), באי כרתים.[1] הבסיס לתערוכה זאת הנו אתר ארכיאולוגי, המצוי בכפר הקטן קמילארי אשר בכרתים. האתר כולל מבנה קבורה מעוגל, דמוי כוורת-דבורים, הקרוי Tholos Tomb  או Tholoi Tomb על שום צורת הכוורת שלו.

התערוכה הנוכחית הנה תערוכת-המשך לשתי תערוכות קודמות –[2] כולן נסבות על מושג הזמן ומבקשות אחר פשר הניסיון לארכב ולהטיל סדר וארגון, כסוג של שפה, ואופן התקשרות בין-דורי. כמו גם, להעמיד תלי-תלים של משמעויות, ההולכות ומשתנות באופן דינאמי, בחלוף הזמנים. לצד ארכיונים קיימים נוצרו בתערוכות הקודמות ובזו הנוכחית, ארכיונים מומצאים שהונחו במקביל לארכיון הקיים.

הארכיונים המומצאים מבקשים למצוא מכנה משותף לכלל האנושות, ולטשטש או לבטל גבולות אתניים ולאומיים. לשם כך מופשט הארכיון המקורי ממאפייניו הקלאסיים. הארכיון המומצא מביט אל נבכי הקיים  מזכך אותו ומנסה להגיע לסאב-קונטקסט שלו. משנעשה תהליך זה, נבנה על יסודותיו הארכיון החדש.  מנגד, בבסיס הרעיון של הארכיון הקיים מצוי הרצון לשמור לצמיתות.[3] בארכיון החדש נוסף נדבך עכשווי והסתכלות אל עתיד, כשהמחשבה היא שגם ארכיון מומצא זה יהיה פעם ארכיון שהוא כולו "עבר".

האתר בקמילארי, נתגלה בשנת 1959, על ידי הארכיאולוג האיטלקי-יהודי, תיאודור "דורו" לוי  (Teodoro "Doro" Levi, 1899–1991) ותועד בסדרת ספרים ארכיאולוגיים אודות התרבות המינואית, שחיבר לוי (לעתים עם ארכיאולוגים שותפים) מתחילת שנות השישים ועד שנות השמונים של המאה הקודמת.[4] האתר בקמילארי מתוארך לאלף השני לפני הספירה וכוללים ממצאים מגוונים שמעידים על כך שהאתר היה פעיל מאות שנים עד לתקופה המינואית המאוחרת (בשלהי האלף השני לפני הספירה). מבנה הקבורה המעוגל בנוי מחמישה חדרים קטנים עם חצר פנימית. במקום השתמרו שרידים לפעילות אנושית (כוסות ופסלי חימר, המוצגים במוזיאון הארכיאולוגי בהרקליון) מהתקופה הנאוליתית, הנחשבת לחלקה האחרון של תקופת האבן.[5]

"אתר זה נתפס בעיני", כותבת נבון "כארכיון של זמן". המילה "זמאן" (زمان) בפרסית עתיקה הוראתה: "הזה שהולך". הארכאולוגיה משמשת כשדה מחקר ופרשנות של הממצאים באתר: התרבות החומרית של חברה, שניהלה את חיה במקום ובסמיכות לו; תרבות – המכילה אובייקטים בהם משתמשים בני האדם למחייתם, להגדרת זהות ויחסים חברתיים. מבחינה זאת, בין אם מדובר במקום קבורה ובין אם במקום כינוס, הרי שבני התרבות המינואית בקמילארי עלו לרגל למקום מאות בשנים; מקום שהפגיש בין אלו שהיו ואינם ובין אלו הממשיכים אותם, המגדלים בעצמם את בני הדור הבא, שבבוא עתם, יעלו גם הם, אל מבנה הקבורה המעוגל. המעגל אפוא הוא בן דמות הזיכרון הקולקטיבי-הקבוצתי, ואת המחוג ההולך וסובב על צירו של מחזור החיים האנושי.  

באתר בקמילארי מופיעים כל המבעים הנקשרים במושג ארכיון במשמעותו הנרחבת: השלבים שעניינם השמירה, הסידור והרישום של האתר: תיעוד האתר והממצאים שבו; העוסקים במלאכה, מסמכים וצילומים הנקשרים במהותו. לאתר ערך היסטורי, פוליטי ועוד בהיותו "עקבות" ובעל ערך אינפורמטיבי ועדותי אודות פעילות ענפה שהתהוותה בכרתים לפני אלפי שנים.

מהות הארכיונים, מני-קדם, הייתה ועודנה קשורה לכוח ולשימור הכוח הפוליטי, ועל כוחו של ההווה לפקח מה יהיה ידוע אודות העבר. מכאן, מהות הארכיון כמבע של כוחו של הזיכרון על הַשִּׁכחה ושל הצורך לארגן ולסדר את הידע אודות העבר, על-מנת שיהיה ניתן לעיין בו שוב בעתיד. למין הציוויליזציות העתיקות באזורנו, זכו כפי הנראה מונומנטים של "קברי-אבות" להיות "אתרים מקודשים" של בני תרבויות אחרות או דתות אחרות, אליהם התייחסו בני-התרבות הספציפית בחרדה וביראת קודש, משום שראו באתר דבר-מה המרכז אליו את כוח הזיכרון הרב-דורי הקולקטיבי של בני התרבות המדוברת.  

בספרו, הארכיאולוגיה של הידע (1969), טען הפילוסוף ומבקר התרבות הפוסט-סטרוקטורליסט הצרפתי, מישל פוקו ((Michel Foucault, 1926-1984[6] כי לכל תקופה היסטורית ישנן תת-שכבות של תובנות, שסדרי-הידע נשענים עליהן. הוא תיאר את כינונם של הארכיב וההיגד וכן את המתודה הארכיאולוגית.[7] 

הארכיאולוג של הידע, אליבא דפוקו, נוטה לשחזר ולבנות מחדש את הארכיב, ולגלות היאך זה מעצב את הקשר שלנו לעבר ולבנייה של מובן היסטורי. האנאלוגיה של פוקו למדע הארכיאולוגיה נובעת מניסיונו של הארכיאולוג לחקור מבנים, המסתתרים מתחת לאדמה; כך גם הארכיון במהותו הוא כעין מבנה סמלי, אשר חשיפת מבנהו – שיטותיו, הקשריו וטעמיהם,  מצביעים על שיטותיה וערכיה של חברה נתונה, ובמיוחד על הנהגתהּ. לפיכך מי קובע, ואילו תנאים מאפשרים להיסטוריה להיכתב – תלויים בהגדרה של הארכיב.[8]

הארכיון, הנושק תמיד לסוגיית הזיכרון הקולקטיבי, ולשאלת המודע והלא-מודע החברתיים, נעשה בעיקר בשני העשורים האחרונים לנושא מרכזי של חקר ועשייה באמנות הפלסטית, ביצירות אמנות, המאתגרות את מהות-הארכיון. אני רואה בעבודותיה של טלי נבון נדבך ביצירה הישראלית אודות הארכיון, דרך בחינתה את השאלה: מה אנו זוכרים או בוחרים לזכור בתוך תלי-תלים של שכחה והשכחה.

אם נחזור ל-  Tholoi או Tholos שבקמילארי, שבעקבותיו יצרה טלי נבון את תערוכתה הנוכחית, הרי  שהמקום אוצר בחובו משהו-מטבעו של מרחב רוחני ושל בית עלמין גם-יחד; מרחב רוחני – שכן סט של ריטואלים התקיים שם על ידי בני התרבות המינואית דורות על גבי דורות; בית קברות –  במובן שפרגמנטים של חיים ופרקי הזמן מוטבעים שם, הצללים וטביעות הרגל שלהם מתוארים על ידי העבודות החדשות ונשמרים כמו רליקות (Reliquia) – וכך אנו מגיעים לחומריות שאין מנוס ממנה של הארכיון, אבל גם על הדהודו של זיכרון רב-דורי מזמן לזמן ונדידתו האפשרית ממקום למקום, שכן בסופו של דבר, גם בני התרבות המינואית, הם בני התרבות האנושית, שכולנו משתתפיה וזוכריה.¨

* תודתי לעמיתי, עורך טקסט התערוכה, ד"ר שוֹעִי רז על ההמלצה לכתיבה טקסט לתערוכה זו, והוספת הערות ביבליוגרפיות אודות התרבות המינואית והאתר הארכיאולוגי בקמילארי, ליניב לכמן, האוצר ולטלי נבון על השיחה הטובה והמפרה, והנגשת הטקסט שכתבה אודות התערוכה.

---

[1] על הארכיטקטורה המינואית במשך כאלפיים שנות ציוויליזציה בכרתים (1,100-3,000 לפנה"ס), ראו בקצרה: Louise H. Hitchcock, “Minoan Architecture”, The Oxford Handbook of the Bronze Age Aegean (3000-1000 BCE), Edited by Eric H. Cline, Oxford 2010, 189-199.

[2] "ארכיון של הרגע": טלי נבון בעקבות הרישומים של זאב תשבי, אוצרת: אירנה גורדון, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, 2018, ו-"אנתולוגיה עונג-שבת", אוצרת: ד"ר סמדר שפי, בית ביאליק, 2019

[3] ארכיון (מיוונית: Arkheion/ (ἀρχεῖον[3] הנו אוסף תעודות, מסמכים ואֵפֵמֵרָה (Ephemera)[3] לסוגיהם, שנאספו בידי פרט, מוסד, או כל ישות אחרת. סוגיית-הארכיון הנה רבת-פנים. מצד, הארכיון משמר זיכרון-אישי, ומצד –  זיכרון קולקטיבי-קבוצתי; הארכיון מגוון בהרכבו ועשוי למשל, לנוע בתווך של בין היות אוסף מוסדר ותמטי ובין היות מצבור פריטים נעדרי-סדר שיטתי, הקולט אליו, בכל עת, פריטים חדשים, בלא-הבחנה.

[4]    ראו רשימת פרסומיו במסגרת    .Institute for Aegean Prehistory Study Center East Crete אתר מקוון:

https://web.archive.org/web/20071010042838/http://www.instapstudycenter.net/L_Library.htm

[5] ראו הפרקים שיוחדו לתקופת הברונזה המוקדמת, הבינונית והמאוחרת בכרתים בספר, The Oxford Handbook of the Bronze Age Aegean (3000-1000 BCE), שהוזכר בפרוטרוט בהערה 4 למעלה.

[6]  מישל פוקו, הארכיאולוגיה של הידע, תרגם מצרפתית: אבנר להב, עריכה מדעית: אלי שינפלד, תל אביב 2005, עמ' 125-128.

[7]  שם, שם.

[8] Charles Merewether, "Introduction, Art and the Archive" ,The Archive, Documents of Contemporary Art, London 2006,  pp. 10-17.