"פיל בקוף מחט" צלם דניאל חנוך
מגדל שלום על מאפייניו הארכיטקטוניים, הסביבתיים והחברתיים, השכיות המסתתרות בין חלליו וסוגת הזיכרון חוברים יחדיו בתערוכתה של עדן בנט, במיצב הפיסול "סייט ספסיפיק" המשתרע לאורכו של מרחב הגלריה "אחד העם 9". המיצב הייחודי נגלה לעין המתבוננת וחוקרת אט אט, חלק אחר חלק בניעות מהכללי אל הפרטי: הצבתם של אובייקטים ממוזערים כגון קרוסלה של לונה פארק, סירות, גלים, אלמנטים נוספים המדמים פיסול ציבורי ואף אנדרטאות ומכאן "קריצה" אינטימית אל פריטים כגון הגרביים המלוכלכות, או קוביות משחק.
"פיל בקוף מחט" צלם דניאל חנוך
התערוכה מהדהדת", כותבת דרורית גור אריה "גם את זיכרונות מה שהיה חלק מנוף ילדותה של בנט, אי-שם בשנות השמונים של המאה הקודמת בתל אביב".[1]
גלריה אחד העם 9 ממוקמת בקומת הקרקע של "מגדל שלום מאיר" אשר נחנך בשנת 1965 בקצה רחוב הרצל במקום משכנה לשעבר של גימנסיה הרצליה. "באותה עת הוא היה המבנה הגבוה ביותר במזרח התיכון – מאה עשרים ושלושה מטרים, באנלוגיה לגורדי השחקים האמריקאים. המבנה הוקם ע"י האחים מאיר עם שותפים נוספים, והוא נקרא על שם אביהם שלום מאיר. חפירת היסודות החלה בשנת 1962 והבנייה הסתיימה בשנת 1965. בחנוכת המגדל נחשף הציבור לדרגנוע הראשון במדינת ישראל. במגדל פעלה חנות גדולה בשם "כל-בו שלום", שהייתה פופולרית מאוד בשנות השישים והשבעים בטרם קמו מרכזי קניות וקניונים בישראל. [2] בנוסף, מצויים בין חלליו משרדים, וארכיון ארכיטקטורה ישראל, וכיום משמש בחלק מחלליו כבית לפקולטה לאמנויות של סמינר הקיבוצים.
"פיל בקוף מחט" צלם דניאל חנוך
גורד שחקים מיתי זה שהיה חלק מזיכרונות ילדות של רבים מאתנו היווה השראה למיצב המסקרן של עדן בנט הבוראת עולם בזעיר אנפין, הנע בין זמנים, בין עבר לבין הווה, בין פיסול לבין אלמנטים ארכיטקטוניים, שיווי משקל, קנה מידה. תהליך העשייה כלל שוטטות ממושכת במרחבי המגדל ואיסוף חומרי גלם; בדומה למשוטטים מיתולוגיים בשלהי המאה ה-19 ובמאה העשרים, כך "מטיילת" האמנית בין חלליו, נשאת אל על במעליות והדרגנוע. באזורים שוממים מאדם הנושאים עדיין עדות לפעילות שוקקת החיים במקום, ולאזור המבואה ובו עבודות פסיפס מידי נחום גוטמן ודוד שריר, נפעמת, אוספת ויוצרת ארכיון המכיל זיכרונות וחומרים.
"פיל בקוף מחט" צלם דניאל חנוך
בנט יוצרת בעבודה תמונת מראה של עולם גדל ממדים ההופך בעבודותיה לזעיר בממדיו. תמונה המשקפת סקרנות וחקר. וכפי שמציינת גור אריה "מניחה את המגדל על רצפת הגלריה כבמעשה אשכבה, מפרקת מחשבות אדריכליות ופיסוליות שונות, ובתוך כך מפיחה חיים ומייצרת מרחב הנרקם כמעשה קסם מחלקי גבס, שטיחי קיר, לוחות פורמייקה, מתלי ברזלים, חפצי סדקית ונוי וציוד משרדי"…"הכותרת נשאבה מביטוי בארמית, "פִּיל בְּקוּף המַּחַט", במשמעות של דבר בלתי אפשרי ורחוק מן ההגיוני, מעידה הן על העשייה האמנותית שלה בחלל והן על זמנו הקצוב של אותו "פלא עצום" שנולד ללא הקשר לוקלי והיה סמל יוקרה של תרבות, פנאי וחינוך, עד שהנדל"ן והפיתוח העכשווי אמרו את דברם".[3]
עוזי צור מציין במאמרו "חלון מילוט" על התערוכה "אוזני חמור" של עדן בנט: "בנט חוזרת אל נקודת ההתחלה, אל הליבה המטאפיסית של הדברים, החומרים, הצורות, הגופים השימושיים לכאורה, ומשם סוטה ומסיטה אל מחוזות חדשים, אל שעטנז יצירתי של כל אלה… זוהי שירת המגעים, המשקלים, החיבורים־לא־חיבורים, המתחוללת בחלל…"[4]
שעות הפתיחה:
חמישי 16.00-20.00
שישי- שבת 11.00-14.00
תודה על חומרי התערוכה
[1] דרורית גור אריה, עדן בנט, פיל בקוף מחט, ציטוט מטקסט התערוכה.
[2] על המשמר", אתר עיתונות יהודית היסטורית. העיתון העלה לאתר בעזרת: יד יערי, מרכז לתיעוד וחקר של השומר הצעיר, תמיכתו הנדיבה של משרד ירושלים ומורשת – פרויקט ציוני דרך. מתוך: מגדל שלום יושלם ב-1965, כתבה מעיתון על המשמר, 23.3.1963, משאב הוראה של אתר החינוך של הספרייה הלאומית יש לציין שבעבר כלל המקום בית מלון, "מאירלנד:, תצפית ומוזיאון שעווה.
[3] דרורית גור אריה, שם.
[4] עוזי צור, עדן בנט, "אוזני חמור", אוצרת: שלומית ברויר, גלריה בסיס, הרצליה, הארץ, תרבות וספרות, 4 בדצמבר 2018, תיק אמן, הספרייה ע"ש תד אריסון, מוזיאון תל אביב לאמנות.
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 