וליד אבו שקרה, אלחנדרה אוקרט, לוסי אלקויטי, דן בירנבוים, טוני בנימין, רעיה בר-אדון, אריה ברקוביץ, שושנה גבעון, הדר גד, דרורה דקל, רות הורם, שמואל חרובי, אנה טיכו, סיון כהן, נעמי כרוך, סימה לוין, חנה נוה, ורדה סאנד, דורית קדר, רוני ראובן, בתיה רגב, דרורה שפיץ, חנן שפיר
הרצאה: ד"ר דורית קדר "דימויי עץ החיים בתרבויות" יום שלישי, 10.1.2023, בשעה 19.00
"כל עץ הוא פסל חד פעמי, צריך רק לעצור ולהתבונן".[1]
מימין, וליד אבו- שקרה משמאל, אנה טיכו
שמואל חרובי
בתערוכה "עץ ויער" המוצגת במכון המים בגבעתיים עבודות המנהלות שיח ומגיבות לצמחיה באשר היא, עצים, השורשים והגזעים, העלווה והחרקים והיצורים המוצאים מקום מחייה ומסתור ביניהם ואף יצירי היער האגדיים. העבודות העשויות במדיה שונות: ציור, תחריט, תצריב, מיצב ואובייקטים פיסוליים, מאפשרות הצצה אל אמנים/יות בני דורות שונים העוסקים בנושא זה.
מימין ומשמאל, דורית קדר
מימין, בתיה רגב, משמאל, דן בירנבוים
היער נתפס בספרות, שירה, אמנות ובהגות בכללה כמרחב אפוף מסתורין. היער על מרחביו השונים, אפופי הסוד, מעורר הקשרים מורכבים המערבים יחסי מקסם ואימה כאחד. אין פלא שאנו מוצאים את שורשיו בזיכרון הקולקטיבי, בעדויות ממלחמת העולם השנייה, כשם שבאגדות עם אירופאיות (כיפה אדומה, שלגייה ושבעת הגמדים, הנזל וגרטל ועוד). מכאן שהיער מערב משיכה על-טבעית בצד אי-סדר, מקום מפלט והתבוננות פנימה.
דרורה דקל
מימין ומשמאל, רעיה בר-אדון
מימין, לוסי אלקויטי, משמאל אריה ברקוביץ
טוני בנימין
סימה לוין
אלחנדרה אוקרט
הדתות השונות מייחסות יכולות ריפוי והגנה לעצים. סיפורי עם מספרים על עצים מקודשים בקרבת מקומות עלייה לרגל שבשל כך זכו לשימור ולא נעקרו.
מימין, חנה נוה, משמאל, רות הורם
מימין, חנן שפיר, משמאל, רוני ראובן
סימה לוין
"שלא כבעבר, הגישה בימינו גורסת שאין לעקור עצים ממקומם הטבעי ולטעת אותם הרחק ממקום צמיחתם, כי העץ קשור לרשת אקולוגית היסטורית תרבותית הנוצרת סביבו.
שושנה גבעון
סיון כהן
מימין ומשמאל, ורדה סאנד
מימין, נעמי כרוך, משמאל, הדר גד
מימין ומשמאל דרורה שפיץ
דרורה דקל
מרבית האמנים בתערוכה כותבת אירית לוין, עוסקים בגינון במרחב הפרטי וקרובים לאדמה ולצומח, אחדים פעילי סביבה ושימור, לכולם קשר עמוק לטבע. העבודות המוצגות הן תוצר של מחקרים צורניים ורעיוניים נרחבים של האמנים בנושא עצים ויערות. הן מביאות לידי ביטוי רשמים בסימבוליקה אישית וקולקטיבית המהדהדים נוף מקומי ונוף זר: שוטטות; נופי זיכרון רחוקים; מקום להתפעמות; נגיעה בשלדי, בראשוני ובבסיסי; עימות עם צללים ופחדים; התמוססות בין תיעוש לטבע נעלם; חלק מנוף וממקום שהיה; תיעוד רישומי ואחר".[3]
ובנוסף, מציינת לוין: את עבודותיו הפיוטיות והמעודנות בצבעי מים של שמואל חרובי, שתיעד רבות את הטבע הארץ ישראלי ואת הנופים ההולכים ונעלמים, ומאזכרת את הציור הבוטני ביצירתו.
…. ההיסטוריה של ציור זה מגיעה עד לעת העתיקה, אבל הז'אנר פרח במיוחד אחרי גילוי אמריקה. במאה ה-16 וה-17, ציירים בוטניים היו חלק מכל משלחת בעולם החדש, ותפקידם היה לתאר בדיוק הרב ביותר את פלאיו. בארץ הייתה קבוצת אמנים שעבדו בצמוד לבוטניקאים, וציירו בשבילם. בולטות ביופיין העבודות של שמואל חרובי, מהעשור הראשון והשני של המאה הקודמת, שצוירו בשביל אפרים הראובני. [3]
מימין ומשמאל טוני בנימין
תודה לאירית לוין על חומרי התערוכה
[1] דרור בורשטיין, "כל עץ הוא פסל חד פעמי, צריך רק לעצור ולהתבונן", "הארץ", 8.7.2022 מצוטט בטקסט התערוכה מידי האוצרת אירית לוין.
[2] ציטוט מטקסט האוצרת אירית לוין.
3. סמדר שפי, "טבע דומם עם פרח", על התערוכה "דם הכלנית וכתם הכרכום: פריחה באמנות ארץ-ישראל" במוזיאון ישראל, "הארץ", 3.12.2003
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 
תודה רבה זיוה יקרה על הביקור והסקירה היסודית. וגם שהבאת את מה שהאמנים כתבו.
אהבתיאהבתי