טל גבעוני צלם אמן, מציג תערוכת יחיד "עור באור רך" בבית האמנים. שם מאתגר ומעורר סקרנות; שהרי גבעוני חושף את העור, מרקם העור הלבן, העור השחום, משחקי האור והצל. כל אלה הם הרציו של התערוכה אשר בה כפי שכותבת אסנת הר, המלווה האוצרותית, "העירום בתצלום של האמן הוא אמצעי למעשה האמנות".
בעבודות מופיעות שתי דוגמניות ודוגמן.[1] –לעתים כצמד, באינטראקציה, לעתים בצילום יחיד בתנוחה מדיטטיבית. לכך מתווספים צילומי טבע דומם.
בשיחה עמו מספר גבעוני על ההחלטה שלו לעסוק בצילום, ועל המשיכה שלו לעולם האמנות. לפני הצבא למד בקורס צילום ב"קמרה אובסקורה", אך את לימודיו עשה בארה"ב במנהל עסקים, והתמחה במיתוג. עם זאת עינו נמשכה כל העת לצדדים הפיזיים של המיתוג. העשייה של המעצבים הגרפיים, המאיירים הילכה עליו קסם. בהחלטה רגעית נרשם לבי"ס לצילום והבין שזה מה שברצונו לעשות.
גבעוני אשר התמחה בצילום מסחרי – צילומי פורטרט, אנשים פרסומות, פוסטרים לטלוויזיה ועוד, מספר שמהרגע שהתחיל לצלם התעורר אצלו הצד האמנותי.
בחמש השנים האחרונות הוא מלמד צילום, וחוקר נושאים שעניינם שפת האמנות – קומפוזיציה, אור וצל. חֵקֶר קומפוזיציות של אמנות קלאסית – "Old Masters" ואמנות מודרנית, חֵקֶר מרתק וסוחף לדידו.
זמן הקורונה היווה "מאיץ" ליצירת אמנות. במהלך הסגר התנסה בצילום נשים עירומות בממדים שונים, בגווני עור שונים, בצורות שונות. בתקופה זו הזמין לצילום את אחת הנשים אותה צילם בעבר; צילום בו היא יושבת על כיסא, מסתכלת לעבר החלון שממשותו נרמזת בצד שמאל המואר קמעה, שאר הרקע שחור כמעט לחלוטין.
גבעוני מספר שזו היתה הפעם הראשונה בה השתמש בשפת הקומפוזיציה על המכלול שבה: צבע, אור וצל, הכל התחבר לפתע. ידע וכלים אלה שרכש אפשרו לו בהמשך ליצור רקעים, לבניית החלל לצילום לאנשים המתאימים לגביו, וחיפוש אחר העזרים המתלווים כגון כיסא, שולחן ועוד.
"מאז המצאת המצלמות, רווחת בעולם הֵרוֹאִיּוּת מיוחדת במינה: הֵרוֹאִיּוּת הראייה. הצילום יצר אופן חדש של פעילות עצמאית – איפשר לכל אדם להפגין רגישות מיוחדת במינה. (סוזאן סונטאג מאזכרת כאן את אלפרד שטיגליץ באשר לצילום "חורף, השדרה החמישית") החיפוש נעשה לסמלו המסחרי של הצלם".[2]
ואכן בביקור בתערוכה ניכרת ההפנמה של חֵקֶר זה. צילומים המתכתבים עם שפת הציור ומאזכרים ציור. הסצנות אינן ספונטניות. בתהליך העבודה הוא בונה ומתכנן קומפוזיציה בדומה לאופן שמתכננים ציור קלאסי. חושב איפה יהיו האור והצל, מצלם Highlights בסטודיו, את כל מה שמוסיף לתחושה ציורית זו. (מרבית העבודות, גם אלו המסחריות מתוכננות ועוברות תהליך מעין זה).
תהליכי העבודה מעלים בזיכרוני את ה-Mise-en-scène, ביטוי המתאר את ארגון מרכיבי העבודה החזותיים במרחב נתון; בימוי הפעולה והדרך בה היא מצוירת או מצולמת.
אלה באים לכדי ביטוי כאמור בקומפוזיציות המובנות, ובצמצום הצורני. הבחירה בקומפוזיציה סימטרית בצילום השולחן, שיש בה מן ההתכתבות עם קומפוזיציות רנסנסיות, ובדומה בצילום הגבר הרוחץ רגליו בגיגית.
או לחילופין קומפוזיציה בה מהדהד "חתך הזהב".
ויש קומפוזיציות עם קריצה "ברוקית" באופן שבו מוצגות הדמויות, האלכסונים הנוצרים בשל הדרך בה יושבת הדמות העירומה או מוצב השולחן, אך השלווה האצורה בדמויות, מנטרלת לכאורה כל אזכור לבארוק הסוער והדינמי. לאור המוצג במרבית הצילומים תפקיד חשוב אף הוא, האור המדגיש מרקמי עור וגוף ופריטי טבע דומם.
ביו –
טל גבעוני – צלם אמן, נולד ב1978 בתל אביב. גר ויוצר בישראל. בוגר אוניברסיטת דרום קליפורניה, תואר במנהל עסקים והתמחות בפרסום. למרות שצילום היה חלק בלתי נפרד מחייו עוד מצעירותו, החל לעסוק בצילום מסחרי בשנת 2009.
בשנת 2011 עם חזרתו לישראל למד טל צילום בסטודיו גברא וב- 2012 החליט לחצות את קווי גבולותיה של העיר תל אביב ולפתוח סטודיו בחולון.
כיום בנוסף לעבודות פרסום שונות, נחשב טל לצלם הבית של זכיינית ערוץ 2, רשת.חלק מלקוחותיו הבולטים הם: סופר פארם, דן קסידי, יס- שידורי לוויין, ערוץ 10, רשת הטלוויזיה האמריקאית פוקס ועוד. בנוסף, מפנה זמן לעבודה על פרויקטים אישיים הנוגעים באינדיבידואל.
תודה על השיחה והחומרים
[1] גבעוני מספר שלאחר שביסס את שמו כצלם מסחרי פנה לאנשים שחשב שיהיה מעניין לצלם אותם ורבים נענו.
[2] סוזאן סונטאג, הצילום כראי התקופה, תל אביב, עם עובד, 1979 תרגם מאנגלית יורם ברונובסקי, עורך הספרייה אהוביה מלכין , עמ' 93.
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 