בתערוכה Omphaloskepsis המוצגת בבית האמנים עוסקת האמנית קטיה איזבל פילמוס בהבניה ופירוק של זיכרון וארגונו כאוסף אובייקטים דרכם אנו נחשפים לפרטי, ללאומי, להבניית הזהות, מקום והגירה.

התערוכה מוצגת בשני חללים המאתגרים את עין הצופה: כמוסות צבעוניות, עבודות קיר, עבודת וידיאו, שטיח, מפות, שולחן, עבודות שבחלקן הגדול מפתות לגעת, לחוש ולגלות שאין תוכן כברם.

יש לציין שתערוכה זו הזכירה לי בכללותה ארכיב (ארכיון)[1] עצום בו האמנית משמרת ומבנה זיכרון; זיכרון אישי, גנטי בצד זיכרון וזהות קולקטיבית.

הארכיב הנתפס על-פי רוב כמקום משכנם של מסמכים, ומשמר את שהיה, את מה שאנו רוצים שישמר למען העתיד, לדורות הבאים. במקרה שלפנינו ארכיב זה משמר בחלקו את "מסמכי הגוף" של האמנית; את הידע המאפשר "בנייה מחדש", שיבוט עתידני. בשיחה עם קטיה איזבל פילמוס, נוסף רובד הפרשנות, ולנגד עיני נבנה סיפורם של הפריטים.

וכאן עולות סוגות נוספות פרט לסוגת הארכיב ולארכיב העתיד. סוגת הזיכרון – האישי והקולקטיבי כאחד, חווית ההגירה, הן ההגירה של משפחתה ארצה והן שלה כישראלית לבריטניה בה שהתה כעשור, ו-vice versa לישראל. שאלת המבט והעין המתבוננת, מהו זמן ואיך הוא מבנה את עולמנו, מהן זהות ועתידנות.

בזיכרון ובמהותו כאישי וקולקטיבי, עסקו ועוסקים הוגי דעות רבים. פייר נורה כתב: "הזיכרון הוא החיים, הוא הנישא תמיד על-ידי קבוצות חיות, ולפיכך הוא מתפתח תמיד, פתוח לדיאלקטיקה של ההיזכרות והשכחה, רגיש לכל השימושים והמניפולציות, יודע תקופות חביון ארוכות ופרצי חיות פתאומיים".[2]

כותרת התערוכה– המושג Omphaloskepsis מפרטת האמנית בא מהמילה היוונית Omphalos שמשמעותה ״טבור״, ומהמילה Skepsis שמשמעותה צפייה, מחקר, ובחינה. בהלחם המילים, שימש המושג בעבר לתיאור התבוננות בטבור כאמצעי למדיטציה. בימינו מתורגם המושג באנגלית ל Gazing- ,Navel שמשמעותו התעסקות אקססיבית בעצמך, ברגשותייך וחוויותייך".[3]

במרחב הראשון בתערוכה מוצגות "כמוסות" ועבודות קיר, ושלוש עבודות שיש בהן אזכור ל"ממנטו מורי".  

בשיחה עמה מספרת האמנית שהעבודה "כמוסות" היא עיבוד מחודש ליצירה "משככי כאבים" אותה יצרה בשנת 2010 כמהגרת טרייה לבריטניה בניסיון להגדיר את מושג הזהות.  העבודה דאז עסקה בזהות הישראלית שלה והכילה ענפי זית בנוסף לעקבות פורנזיים העשויים להגדיר זהות, אך השוני בינה לבין זו החדשה, מורה על כך שהזהות שלנו מצויה במצב התפתחות ושינוי כל העת. העבודה הוצגה במוזיאון Tyne @ Wear Museum בצפון אנגליה.

בין העבודה הקודמת לעבודה "כמוסות" המוצגת כעת בחלל התערוכה מפרידות עשר שנים. עבודה שהינה ערבוב/מיזוג של הזהות הבריטית והישראלית, ומבקשת לבדוק מהי זהות אישית וממה היא עשויה.

בעבודה עשר קפסולות זכוכית גדולות המוצגות על משטח המדמה מארז גלולות. קפסולות מסקרנות, פתייניות ומתעתעות בעין הצופה ביופיין ובמהותן. כל קפסולה עשויה משני רכיבים: באחד שקוף, והשני צבעוני. כל קפסולה מכילה את "זיכרון הגוף האנושי"; עקבות של אלמנטים המגדירים זהות וזיכרון אנושיים כגון: שיער, ציפורניים (אוסף ציפורניים בן 13 שנה כ"מראה" של ממד הזמן), ענפים שהובאו מאנגליה, כתב היד של האמנית, סריקות המוח שלה, חלק מערכי הדם שלה צרובים על כל קפסולה. מפות, קבלות של קניות יומיומיות שניתן להרכיב על פיהן את פרופיל הרגלי הצריכה שלה, קפסולה עם קלף, וכן מספר תעודת זהות ישראלי ומספר ביטוח לאומי בריטי כתובים על המשטח. השימוש בגוף ובמרכיביו, מקנה לקפסולות ממד של זהות אישית, ותורם ליצירת הדיוקן של האמנית אצל הצופה.

בנוסף, לקפסולות בהן מוטמע זיכרון גופה של האמנית, נוסף ממד הזמן, שכן כל כמוסה ("מיכל") משמרת זיכרון וזהות אישית למען הדורות הבאים ומכילה את כל המידע הגנטי הנדרש לשיבוט בעתיד.

עבודות הקיר הן משנת 2016. באותה תקופה ניסתה פילמוס להבין באיזו שפה היא חולמת, ויצרה יומן חלומות. בדיעבד גילתה שחלקם של החלומות היו בעברית וחלקם באנגלית. בעבודות אלו חוברים שני מרכיבים – טקסט הכתוב בכתב מראה ברקע, אליו חובר "שעתוק" חלקי גוף – כף יד (חלקה), ציפורניים ועוד, שילוב שמרחוק נדמה היה לי כדף שנלקח מכתב יד עתיק אף שלמעשה גם כאן מופיע האזכור של עקבות הגוף.

עבודות ה"ממנטו מורי" מכילות עקבות אורגניים.

המרחב השני – אוטופיה

"אוטופיה",[4] יצירה בתלת-ממד, מתארת את המפה הגיאוגרפית והטופוגרפית של מקום שאינו קיים. היא מורכבת מ38,000- אצבעות בטון וזכוכית (בצבע כחול) שנלקחו מ-123 אנשים, מרביתם מהגרים, פליטים. טביעת האצבע, פורנזית. האצבעות הושמו בצפיפות על רצפת חלל התערוכה, מאתגרות את עין הצופים, ובדומה לעבודות נוספות בתערוכה מתקיים בהם "תעתוע העין" (Trompe-l'œil) שכן נדמות לחומר אחר, טקסטיל?  

בשיחה עמה מספרת האמנית על תחילת הרעיון לפרויקט זה שתחילתו היתה בשנת 2011, עת שהתה ב"שהות אמן" בסקוטלנד. באותה עת סקוטלנד ביקשה להתנתק מבריטניה ולקבל עצמאות. הרעיון המשיך להתפתח עם ה"ברקזיט", בעת עזיבתה של בריטניה את האיחוד האירופאי, והשינויים הפוליטיים והדמוגרפיים אותם חוותה בריטניה באותו זמן. לכך נלוותה ההחלטה של האמנית לעזוב את אנגליה בשנת 2018. "אוטופיה" נוצרה כתגובה להתרחשויות גיאו-פוליטיות אלו, מתוך רצון להעלות ולשקף אומה בהשתנות ובשאיפה לדמוקרטיה באשר היא.

העבודה "אוטופיה" מייצגת כאמור מפה עצומה המשתרעת על הרצפה. על הקיר משני צדדיה – מפת ארץ ישראל מימין, ומפת בריטניה משמאל. מפות אלו נעשו בזכוכית, והקווים העשויים אף הם מזכוכית נדמים לרקמה בחוט. במפת ארץ ישראל. הטבור ממוקם בירושלים, מרמז על אבן השתייה "טבור העולם" L'ombelico Del Mondo.[5] במדרש תנחומא[6] דורשים חז"ל את הפסוק מספר יחזקאל "יושבי על טבור הארץ, ל"ח, י"ב – לומר שירושלים נמצאת בטבורו של עולם. מוקד בית המקדש בירושלים היה בקודש הקודשים שם עמדה אבן השתייה עליה ישב ארון הברית.

האמנית מציינת: "הסדרה 'אומפלוסקפסיס' משתמשת בטבור, נקודת המרכז של גוף האדם, המוצג במנותק מהגוף ומתמזג עם חפצים יומיומיים. יש במהלך זה הלימה בין המתרחש בעת הלידה עת נחתך חבל הטבור אשר חיבר את הילוד לאמו. החפצים בתערוכה נעים בין כאלה שאנו סוחבים בתיק, לחפצים שמקיימים אינטראקציה עם הגוף שלנו. אובייקטים המרמזים על תנועה ומעבר. הטבור כאן מדמה את תחושות העקירה, העמימות וחוסר השייכות – חלק מהחוויה של להיות זר. הוא מסמל את הצלקת המטאפורית שנוצרת בעקבות הגירה".[7]

מקבילים ל"מפה" על הרצפה, שולחן, כיסא, נעליים ופריטים נוספים. ובנוסף, עבודת וידיאו על קיר אחד ועל משנהו מעיל אפוף שיער. ה"חוט" המקשר בחלקן הגדול של עבודות אלו הוא הטבור (Omphalos). מרבית העבודות עשויות זכוכית. הצעיף – אוסף משיערה של האמנית. (שיער אותו אספה במהלך 20 שנה). המעיל, עשוי מלטקס, בכיסא – המושב עשוי מזכוכית, השיער שמכסה אותו סינתטי. הטבור מופיע בכל, ומאזכר את השבריריות של הקשר. "תעתועי עין" הזכרנו, ובהחלט הקשרים סוריאליסטים באשר לעמימות והצירופים הלא צפויים.

עבודה נוספת , פרוטומה עם קרני יעל מייצגת זהות מגדרית שאינה ברורה דיה – ספק זכר/נקבה, אדם/חיה, שחור/לבן. האמנית מתייחסת כאן להיברידיות ולמה זה להיות מהגר.

בעבודת הווידאו מוצגים 14 מקטעים בני דקה. פילמוס מספרת שבכל פעם בה היא עלתה לרכבת, צילמה דקה. המקטעים מוקרנים מאחורי זכוכית שיוצרת  עמעום ועיוות של מה שנראה בעין.

ולסיום, מישל פוקו עוסק במרחב ההטרוטופי שהינו בעת ובעונה אחת ממשי ומיתי, פיזי ומדומיין. קטיה איזבל פילמוס כוננה בתערוכה מרחב הטרוטופי משלה שהדמיון, סוגות חברתיות ופוליטיות, עשייה סיזיפית, ועתידנות מצויים בו.[8]

תודה על השיחה והחומרים

---

[1]  מקור המושג או הניב התיאורי ארכיון archeion (arkheion) הנו ביוונית, שבה הייתה משמעותו ביתו של הארכון בו נשמרו מסמכים שנמצאו באחריותו.

[2] פייר נורה, "בין זיכרון להיסטוריה: על הבעיה של המקום", זמנים, 1993, 45, עמ' 19-4.

[3] ציטוט מטקסט האמנית קטיה איזבל פילמוס.

[4]אוּטוֹפְּיָה הוא מונח שנטבע על ידי ,תומס מור ב־1516, ומתאר "חברה מושלמת". מעיקרו זהו מבנה אינטלקטואלי טהור, המציין סדר חברתי אידיאלי, המתקיים במקום לא מוכר. סדר זה הוא מרוחק בזמן ובמקום, ואינו בר-קיימא במציאות החברתית הקיימת, וזמן מימושו נקבע לעתיד לבוא. מקור המילה אוטופיה ביוונית, "גלגולה: ללטינית ופירושה "שום מקום".  דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "אוטופיה", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות.

[5] דֶלְפִי, אתר ארכיאולוגי ועיר ביוון הנמצאת בחלקו הדרום-מערבי של הר פרנסוס. שימשה כמקום פולחן למאמיני האל אפולו. דלפי היתה ידועה בעולם היווני כאתר שבו נמצאת אבן האומפאלוס, שהאמינו שהיא מרכז כדור הארץ והיקום.אומפלוס – טבור – אבן מצבה בעל משמעות דתית. על פי המיתולוגיה היוונית, האל זאוס שלח שני נשרים לעוף ברחבי תבל ולהיפגש במרכז, טבור העולם. אבני אומפאלוס המציינות נקודה זו הוקמו במספר אתרים ברחבי המזרח התיכון,המפורסם שבהם היה אצל האורקל מדלפי. אומפאלוס, ויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A4%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A1 

[6]  מדרש תנחומא מהדורת בובר, פרשת קדושים, סימן י.

[7] ציטוט מטקסט האמנית.

[8] מישל פוקו, "על מרחבים אחרים", הטרוטופיה, תרגום: א' אזולאי, תל אביב: רסלינג, 2003, עמ' 20-7.