"סוסה בעלת אלף פנים", תערוכת היחיד של רויטל לסיק המוצגת בתערוכה בּוֹ-זְמַנִּיּוּת אינסופית[1] נעה בין עולמות המדיה – רישום, פיסול ואנימציה. המשותף לעבודות אלו מסע וחקר פנימי של האמנית, סוסה השותפה למסע של לסיק ומופיעה גם כייצוג של ה"אלטר אגו" שלה.

"ימיהם של מסעות הם כימי האנושות", מציין קובי מאיר. "המסע הוא מרחב בלתי נודע שמזמן ריגוש, הרפתקה וקושי. הוא הקו הפיזי, הכרונולוגי והמחשבתי הנמתח בין הבית שיוצאים ממנו ובין יעד מוגדר או מופשט שמשתוקקים להגיע אליו. הקו הזה, היוצא מנקודה מסוימת במרחב, הוא ארעי, פתלתל, נזיל וחמקמק, עד שהוא מסתיים בנקודה אחרת. יש סיבות רבות לצאת לדרך: יש מסעות גילוי שמטרתם להרחיב את הדעת על אודות העולם שאנו חיים בו; מסעות עלייה לרגל שאדיקות דתית היא המניע שלהם; טיולים ברחבי העולם שנובעים מסקרנות תרבותית או מרצון להתנתק מהחיים היומיומיים הבנליים; והגירה, שהיא עזיבה של בית מתוך חיפוש אחר בית חדש. מסעות אמנם נבדלים זה מזה במניע או במטרה, אך בכולם ייפגש ההולך עם דרך בלתי מוכרת שנפרשת לרגליו".[2]

"באמנות, באנימציה, בעט ובעיפרון אני רוכבת אל המחשבות. באמנות אני כל מה שאני לא במציאות. החוויה שלי בעולם היא שקטה. באמנות אני הגיבורה המתגברת שעושה דברים נהדרים. ההפך מהחוויה בחיי האישיים".[3]

בתערוכה מוצגות שש עבודות שיש בהן דיאלוג עם המושג "מסע"; מסע פיזי, מסע אל הנפש, מסע בעולמות הדמיון. שתיים מהן הרישומים "התרוממות" ו"ג'ורג' הקדוש"(Saint George) מקדמות את פני בכניסה למרחב הגלריה.

בעבודות אלו מוצגים יצורים היברידיים, גופם השעיר גדול הממדים כגוף חיה כלשהי וראשם נדמה לראש ציפור. הם נישאים אל על. בעבודת הרישום "ג'ורג' הקדוש", 2014, הגיבור הנוצרי הנאבק בדרקון עובר מהפך מגדרי. אל גב הסוס/ה הנושא במקור את הקדוש, צמודה הגיבורה – האמנית רויטל לסיק, פניה המוסתרות מאיתנו טמונות בגבה של החיה אשר ראשה מנסה לגעת בכדור חמה, ממנו קורנות אצבעות. יצור מכונף נוסף הנראה כנשר מעופף בשמיים. בעבודת הרישום "התרוממות", 2014, ההתרחשויות מרובות. הסוס או שמא הסוסה, נישאת אף היא מעלה, בעוד שרגליה נראות כנטועות באדמה. פרטי הפנים של הסוסה ושל הגיבורה/האמנית גלויים לעין המתבונן.  בחלקה התחתון של העבודה מוצגות התרחשויות שונות בהן נוכחים בני אנוש. חלק מהדמויות מאזכרות במראן את דמותה של הגיבורה. לחלקן יש קשר למתרחש בדימוי המרכזי המייצג את הסוסה והגיבורה, וחלקן עסוקות בפעילויות שונות: התעללות, או קבורה של דמות כלשהי, ניסיון להלך על חבל דק, דמות נשית מעופפת, יצורים דרקוניים נוספים, כלב נובח, ומנגד כלב אחר המביט בסקרנות במתרחש…

בעבודות ניכרות השפעות של אמני מופת (Old Masters) מארצות השפילה: עבודותיו של הירונימוס בוש ו"משחקי הילדים" של פיטר ברויגל האב, בעיקר במקבץ הדמויות התחתונות שכל אחת מהן עשויה גם לעמוד בפני עצמה.

בעיסוק בסוס יש מן האמביוולנטיות. הסוסים אצל לסיק יצריים ופראיים. החיה משמשת כ"צינור" שלה ודרכה היא מעבירה את כל תחושותיה. החיה כייצוג של ה"אנימה" שלה. לעתים הגיבורה המיוצגת על-ידי החיה טובה ומושיעה ולעתים רעה או חסרת ישע או מפוחדת ולא שולטת בעצמה ובכוחותיה.

"ברבות מעבודותיה של לסיק, מופיעה דמות ראשית (הגיבורה) שיוצאת למסע רצוף התרחשויות. לעיתים, הגיבורה היא דמות של חיה המופיעה במגוון ביטויים: רעה, טובה, מפוחדת, סקרנית… למופע החיה בעבודות יש תפקיד דואלי: היא גם הגיבורה וגם החיה המלווה שמתפקדת כצינור חזותי ונושאת את המילים של לסיק".[4]

בשיחה עמה סיפרה לסיק על עבודות אלו: "אני מרגישה כמו טרובדורית – פוסעת ממקום למקום, ומספרת סיפור שהינו חלק משמעותי מכל ציור ומכל פרט בו, חלקו מעוגן במציאות וחלקו דמיוני".

הטכניקה – רישום בעט כחול, בעבודה שיש בה מן העמלנות. קווים דקיקים ומנגד מקבץ קווים המעניקים תחושה של נפחיות ויוצרים את הדימוי. במאמר הנלווה לאחת מתערוכותיה של רויטל לסיק ציין מנחם גולדברג את העודפות בעבודות הרישום – את האקססיביות שבהן הנוכחת בריבוי חסר הגבולות.[5]

גיבור– מילה ששרדה בשפה במשך אלפי שנים, והזמן הלבישה במשמעויות שונות ומשתנות. הגיבור כאיש השרירים, כנבחר הציבור, כשליט, או שמא הכוונה לגיבורי העבר שמשון, בר כוכבא, אגממנון, אודיסאוס, אכילס ואחרים, אשר נאלצו לעשות מעשה גבורה  על מנת לזכות בהאדרת שמם.

גיבור הוא מושג שניתן למצוא לו מקורות במיתולוגיה, בספרות, בדתות השונות ובפולקלור של העמים מאז העת העתיקה. בתרבות האנושית, המונח משלים בדרך כלל את ההגדרה לאדם שנחשב טוב במעשיו ולאדם אמיץ, אציל ובעל תושייה שניחן בתכונות אבירות. גיבור חיל, גיבור מלחמה, גיבור הכובש את יצרו.  [6]

ויש גיבורות בהיסטוריה דוגמת ז'אן ד'ארק, ששילבה באישיותה בטחון בעצמה, אומץ , מצפון ותחושת יעוד ופרצה לתודעה הציבורית בצרפתבמאה ה-15, והוכתרה כגיבורה לאומית עד לסופה המר.

אך האם הגיבור עונה תמיד להגדרות שלעיל? "גיבורי המודרנה אצל ולטר בנימין  (Walter Benjamin, 1892-1940) אינם הגיבורים ה"הירואיים"  אם הייתי צריך להצביע על הגיבור הבנימיני של המודרנה, הרי שהוא המשוטט ה-flaneur, ­ דמות שולית לכאורה, תמוהה משהו, על פניו אזוטרית הנעה בעיר על מרחביה הציבוריים, השדרות, הרחובות והפסאז'ים שבה".[7]

הסוסה מופיעה כאמור בעבודות נוספות בתערוכה:

"סוס מחובק", פסל קטן מגבס; "סוסה בעלת 1000 ראשים", פסל גדול; ללא כותרת", רישום קיר ועבודת אנימציה.

ללא כותרת, רישום קיר, 2023. לסיק התוותה ביד בוטחת סוס צועד, אשר אופן הצגתו על קיר והמשכו, יוצרת תחושת תנועה נוספת בעין המתבונן. סוס, אשר מבטו האנושי וכמעט ניתן לשמוע אותו צונף וצוהל. מקורות השראה אפשריים לסוס זה – הסוס המופיע ב"ניצחון המוות" (1562) של פיטר ברויגל האב וב"גרניקה" (1937) של פבלו פיקסו. הסוס בעבודתה של לסיק רב-פנים ומכיל בחובו צעקה, שמחה, זעקה. העבודה היתה כרוכה ברישומי הכנה רבים, ובדיקת הקיר והזוויות שבו. בשיחה עמה סיפרה שהקיר העמיד בפניה אתגר חדש, ולבסוף על אף רישומי ההכנה, יצרה מבט חדש. רישום על קיר בתערוכה ארעי מטבעו. הצפייה שלנו באשר ליצירות אמנות היא ההישרדות שלהן לאורך זמן, שמירה עליהן, הימנעות מחשיפה לאור, רסטורציה במידת הצורך ועוד. וכאן הדיסוננס, עבודה זו תמחק עם תום התערוכה אך בה בעת תזכה ל"חיי נצח" בשל צילומי ההצבה שלה בחלל התערוכה. יחי מדיום הצילום!

סוסה בעלת 1000 ראשים. 2023, אנימציה ופסל

בחלל קטן וחשוך קמעה מוצגים סרטון אנימציה ופסל מגבס. שני מדיה שונים בתכלית, שיוצרים שיח מעניין ביניהם.

הגיבורה בסרטון האנימציה היא הסוסה המכילה דמויות בתוכה.

האנימציה המבוססת על מקצבי הליכה ודהירה, מתחילה בסוסה צעירה ותמה, ייצוג של לסיק, דוהרת במרץ, עוברת דרך נופים צבעוניים, שצוירו על פי צילומי נסיעה בכביש הסרגל ובכבישים אחרים בעמק המובילים לביקור אצל אם האמנית בעפולה.  בדרך היא פוגשת ומתוודעת לעולמה הפנימי, צופה בחלקים מעצמה, במסלולי החיים והמורכבות שבהם. הסוסה, כמטפורה לרויטל נמצאת בתודעה של התבוננות פנימית. בהמשך הסוסה מגיעה למקום שונה ומנותק מההווי הפסטורלי בו פגשנו בתחילת דרכה. מקום שיש בו פן מרושע, אופל ומלחמות. הסוסה מבועתת, אך ממשיכה ומעכלת את כל הזיכרונות; הילדה שליטפה אותה, המראות. כל אשר ספגה בא משתקף גם בכתמים שעל עורה.

"הסוסה… שרויה במצב של התבוננות, היא לא נכנסת אל הסיטואציות, הן חולפות לידה והיא אינה שוקעת בהן. היא מתגברת עליהן, הן נשאבות לתוכה והופכות להיות חלק ממנה. האנימציה נוצרה ונבנתה תוך כדי תכנון וקביעת שלבי הסיפור, אף שבין לבין יש מקום גם להתפתחויות לא צפויות.

דרך עיני הגיבורה, מוצגת התמודדות עם התרחשויות ומכשולים בהתבוננות מהפנים החוצה ולא כמאבק ישיר כמו אביר שנלחם בדרקון. העיקר הוא המסע, לא הגיבורה או הדמויות בדרך. הסוסה סופגת הכל, משולה ללסיק במציאות".[8]

לסיק מספרת: "חקרתי את תנועות הסוסה ובהתאם בניתי את הסיפור כשכבות באמצעות  כ-900 רישומים". הסוסה כמצילה ולעתים הסוסה בעלת אלף הפנים, מופיעה גם בעבודה זו כמעין אלטר אגו של האמנית. האנימציה מאפשרת לדידה שפה חדשה, סיפורית; להיות "מספרת סיפורים".

"סוסה בעלת 1000 ראשים", 2023. הפסל מוצב על כן פניו אל הכניסה. הוא עשוי מגבס וקונסטרוקציה של עץ, וציור על פני השטח. פסל הסוס פתוח מעבריו ודמויות מצוירות על פני השטח שלו. מוצגת אישה חורצת לשון,  באמצע מוצגת דמות שחורה המצוירת במכוון במתכונת "ציור רע" bad painting), ודמויות נוספות, מתריסות.

רויטל לסיק, סוסה בעלת 1000 ראשים, פסל, טכניקה מעורבת, 2023, שלושה מבטים

באשר למתודת העבודה לסיק מספרת שחתכה, שברה, מסמרה, כך שיש ביצירה את היצריות והאלימות שניתן למצוא גם בעבודות האחרות.

רויטל לסיק, סוסה בעלת 1000 ראשים, מבטים נוספים

התערוכה מהווה מיצב המחבר בין המדיה השונות – פסלים, רישומים ואנימציה שאף היא דורשת מיומנות רישום. אנו הצופים נחשפים באמצעותם למסען המרתק של רויטל לסיק והסוסה הנלווית אליה כייצוג שלה במרחבי הזמן, מסע הממזג בתוכו מציאות ובדיה, דמיון והתבוננות פנימה.

שעות פעילות

שלישי 10:00-16:00
שישי 10:00-14:00
שבת 10:00-14:00

---

[1] בּוֹ-זְמַנִּיּוּת אינסופית, מקבץ של ארבע תערוכות יחיד בגלריה זוזו גלריה להנעה תרבותית: דרור ב-עמי, נעה גינזבורג, טובה לוטן ורויטל לסיק. הצופה מוזמן להאט, להתבונן ולשים לב לנוכחותם הבו-זמנית של האלמנטים הגדולים הגלויים, כמו גם לפרטים הנסתרים/נחבאים, המרכיבים יחדיו את החוויה השלמה בכל אחת מארבעת התערוכות המוצגות.

[2] קובי בן-מאיר, מסעות, מוזיאון ישראל, אגף הנוער, 28  במרץ 2014 – 2 בפברואר 2015

[3] רותם ריטוב, סוסה בעלת אלף פנים/רויטל לסיק, ציטוט מטקסט התערוכה.

[4] שם.

[5] מנחם גולדברג, מספר הערות ל"אישה ב-שלה"/ רויטל לסיק, גלריה כברי, 2015.

[6] גיבור, ויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8_(%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA)

[7] בעז נוימן, המשוטט הזר שנהפך לפליט מסוכן, הארץ, מדור תרבות, 6.7.2012, https://www.haaretz.co.il/gallery/benjamin/1.1748667

ולטר בנימין, פריס, בירת המאה התשע-עשרה, הרהורים, כרך ב', הקיבוץ המאוחד, 1996, עמ' 34-36.

[8] רותם ריטוב, שם.