ב"פס סיפור", תערוכת היחיד הראשונה של האמנית מיכל מוסקו, מופיעות דמויות המבוססות על תצלומי "סלפי" וכן תצלומים של בני משפחה ומכרים בסצנות מההווי היום יומי; הדימויים, חלקם מוצגים על גבול הריאליה ויש שהינם פרי הדמיון. ביניהם משולבים אלמנטים גרפיים, מילים ודמויות בהשראת קומיקס וגרפיטי, חיות מחמד, יצורים היברידיים, לבבות ואף הדים לתרבות הצריכה.
העבודות ברישום ולעתים שרבוט אינטואיטיבי, מצוירות במדיה שונות: עפרונות צבעוניים, צבעי אקריל, מרקרים, ולעתים אף גזירי נייר. הדימויים המוצגים על פורמט רוחבי ומאורך (strip), מתאפיינים באינטנסיביות ורפטטיביות. בנוסף, אופן ההצגה שלהם על המצע יוצר רצף תנועה בדומה לסיפור בהמשכים. תהליך העבודה בשכבות – הוספה ומחיקה, גילוי והסתרה, מעניק לצופה תחושה של כעין מסע ארכיאולוגי בנבכי הנפש.
בשיחה עמה מציינת האמנית: "תהליך העבודה שלי אינטואיטיבי. איני עושה סקיצות והדף עליו אני עובדת נבנה תוך כדי עשייה. באשר לדימויים, לעתים מצלמת ושומרת אותם לשלב מאוחר יותר. בין הדימויים- סיטואציות משפחתיות ומפגשים בין אישיים".
אריה ברקוביץ אוצר התערוכה מציין: "מוסקו עובדת בטכניקה מעורבת; היא מציירת במרקרים ובטושים במהירות, בחופשיות ובעומס מכוון המזכירים שרבוטי ילדים וגם גרפיטי עירוני. הסגנון הילדי, חסר החוקיות לכאורה, מוכר לנו בתולדות האמנות, תום הילדים, לחזור לראשוניות".[1]
נטלי טיז'ננקו כותבת בברושור התערוכה: "הטכניקה שבה משתמשת האמנית מאפשרת לה לשנות את הדימויים כל הזמן: למחוק אותם, להוסיף עליהם, ליצור לידם שכבות חדשות ובכך ליצור גם יחסי גומלין חדשים בין האובייקטים המצוירים. סלון ביתה הפך למעין סטודיו, ובני המשפחה מגיבים על העבודות הנוצרות. לעיתים הם אף מתערבים ביצירה, ממש כמו ברחוב, שבו הקירות חשופים להתערבויות של עוברי אורח ואמני גרפיטי או לשינויי מזג האוויר". [2]
בשנת 1990 הוצגה במומה – המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו-יורק התערוכה High and Low: Modern Art and Popular Culture[3]. תערוכה שהיה לה אימפקט משמעותי על תפיסות באשר לאמנות גבוהה ואמנות נמוכה ומה נכנס למעשה לקאנון. בתערוכה התחקו אחר תולדות הגרפיטי, קומיקס, קריקטורות, ציורי קיר ופרסומות ומסעם ללב ההגמוניה, למיינסטרים עם תערוכות במוזיאונים מובילים בעולם.
אופן העבודה של מוסקו – בפורמט של רצועות מאזכר את רצועות הקומיקס המופיעות בעבודותיו של הצייר והקריקטוריסט השוויצרי רודולף טפפר (Rodolphe Töpffer, 1799-1846). [4]
בנוסף, יש בעבודותיה של מוסקו קריצה לגרפיטי אשר ניתן להתחקות אחר שורשיו בכתובות על קירות המערות באלטמירה, לסקו ובמקומות נוספים. כתב היד שניתן למצוא בעבודותיהם של ז'אן דובופה וז'אן פוטרייה הצרפתיים, סי טוומבלי ומרק טובי, וכמובן קית הרינג, ז'אן מישל בסקאייה ואחרים.
כתב ידה הייחודי של האמנית מאזכר השפעות אלו של התרבות הפופולארית על עבודותיה, "פעולת הציור עבורי היא חוויה של חופש מוחלט, שחרור משליטה, חיבור ישיר לקול הפנימי שלי ולילדה שבי. האמנות שלי מספרת סיפור, פתוחה לפרשנות אישית ומזמינה את הצופה להתעמק, לפענח, לעקוב ולחקור".[5]
קרדיט צילום: אבי אמסלם
תודה לנטלי טיז'ננקו, ולאירית לוין.
[1] אריה ברקוביץ, מיכל מוסקו -פס סיפור, בית האמנים ע"ש זריצקי, רח' אלחריזי, תל אביב.
[2] נטלי טיז'ננקו, מיכל מוסקו – סיפור בפסים.
[3] 15.1.1991-7.10.1990
[4] רודולף טפפר היה מורה, סופר, צייר, קריקטוריסט וקרטוניסט שווייצרי. הוא ידוע בעיקר בזכות ספרי ורצועות הקומיקס שלו, שהיו בין הקומיקסים הראשונים שפורסמו ביבשת אירופה. הוא נודע כ"אבי רצועות הקומיקס" ונאמר עליו כי היה "אמן הקומיקס הראשון בהיסטוריה. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%A3_%D7%98%D7%A4%D7%A4%D7%A8. קרבה נוספת ניתן למצוא לעבודותיו של הצייר והקריקטוריסט הצרפתי ז'אן גרנדוויל jean-Ignace-Isidore Gerard Grandville, 1803-1847) הידוע בשם העט J.I. Grandville , בעירוב של הממשי והפנטסטי כאחד. [4] High and Low Exhibition https://www.moma.org/calendar/exhibitions/1764
[5] דף אמנית, ציטוט.
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 