הביאנלה לאומנויות ולעיצוב מתפרשת על-פני מרבית חללי התצוגה של המוזיאון. הנושא הנבחר לביאנלה השנייה הוא "מהי מידת האדם?" והיא מתמקדת במצב האנושי בפתחו של עידן חדש. בתערוכה מוצגות גם מבחר עבודות קראפט ועיצוב של אמנים בין־לאומיים שיצירותיהם מגיבות לתרבויות ולמסורות עתיקות.

"אניארה, חזיון על האדם בזמן ובמרחב", עבודתה של לוסי אלקויטי מוצגת במרכז רוטשילד בביאנלה. בביקור סטודיו סיפרה בזמנו שעבדה על היצירה זו כשנתיים. העתקה, סיזיפית אשר עירבה קריאה בטקסט. אלקויטי החלה לעבוד על עבודה זו במהלך הקורונה, במהלכה כמעט כל האנושות הסתגרה, ועם זאת היא נושאת עמה רלוונטיות למצבנו כיום.

"העתקתי את כל הפואמה, בדיו על נייר כרומו. כמו סופרת סתם. בחרדת קודש. כתפילה. כעונש מכפר". אופן הצבת העבודה: יורדת מהתקרה מגובה רב

ועל כך כתבה אלקויטי: "אניארה" היא פואמה דיספטופית מאת המשורר הארי מרטינסון. לאחר אסון בכדור הארץ יוצאות חלליות עם אלפי נוסעים המהגרים לכוכבי לכת אחרים. אסטרואיד פוגע בספינת החלל ומסיט אותה ממסלולה, ושולח אותה לאבדון. הספינה לא תחזור למסלול לעולם. על החללית מיקרוקוסמוס של חברה אנושית הצריכה להמשיך להתקיים בוואקום הזה., לרשות הצרכים הרוחניים של המהגרים עומדת "המימה", מעין מחשב עם בינה מלאכותית המספק הדמיות ויזואליות והדמיות זיכרון של מה שנשאר מאחור על כדור הארץ. אבל גם המימה קורסת, אם מתקלה טכנית או אם מעומס המראות והסבל. זהו הרגע בו החברה שבתוך החללית מתפרקת, מפסיקה לתפקד. הכלל הופך לבודדים והבודדים  מכלים את עצמם פיזית ונפשית.

לוסי אלקויטי, "אניארה"

הסיפור מסופר על ידי מפעיל ה"מימה": המימרוב. אין לנו את שמו של המימרוב, דמות מסורה טוטאלית להפעלת ה"מימה". והוא מספר על האסון הנורא על הארץ האבודה "דוריס" דרך דמויות משנה. חיים ומוות תוך כדי מסע לאין סוף ואין זמן. והוא זה שמדווח אחרון על המוות של השורדים.

לפואמה 103 מזמורים.

השם אניארה מיוונית זה "ספינת הצער". לכל השמות המומצאים  בספר יש מקורות בתרבויות עתיקות, שפות אחרות רבות שלמד המשורר במסעותיו.[1]

---

[1] 'אניארה, חיזיון על האדם בזמן ובמרחב', מאת הארי מארטינסון. תרגמה משוודית גלית חזן רוקם ויצא לאור בהוצאת 'קשב לשירה'. 2017