זהבה אדלסבורג, הסופר והעלמה, תערוכה גלריה B.Y/5 אגודת אמני הקרמיקה, אוצר: ניר הרמט, 6.9.2018-6.10.2018

20180903_143428.jpg

בחלל התערוכה של זהבה אדלסבורג, "הסופר והעלמה", שברים של חן ויופי, מקבילות, קטבים וניגודים – אמת ובדיה, ציור בצד אובייקטים פיסוליים, ציטוט/ניכוס, סדר/כאוס, הרס ובנייה מחדש. המבט משתהה על העבודות כשואל רגע, מה זה? שרידים ארכיאולוגיים, מעבדת רסטורציה? מחווה?

ניר הרמט האוצר כותב: "הסופר והעלמה, שתי דמויות בדויות ופנימיות מוליכות את תערוכת היחיד של זהבה אדלסבורג. הדמויות מחזיקות בשני קטבים המתערבלים יחד לכדי ידע חדש וחוויה מצטברת.. ההליכה בתערוכה מדמה נתיב לא ליניארי המזמין למן טקס התבוננות לא רק באובייקטים ובציורים, אלא גם במה שמעבר להם, ברווחים שבין הדברים".

בעבודות במדיה שונות בתפר שבין אמנות לאומנות (אם בכלל ניתן לעשות כיום הבחנה מעין זו!), ציורים, כדים/פסלים ואובייקטים בממדים קטנים, מחרוזות המשובצות בפיסות קרמיקה ועבודות קרמיות משולבות בציור וברישום ובחומרים נוספים כעץ. כל אלה בצד שבירה, הרס והרכבה מחדש מאפיינים חלק ניכר מהעבודות המוצגות בתערוכה, באופן המעורר את השאלה האם החומר זוכר את שהיה בעת שנוצקו חיים חדשים אליו?

20180903_143732.jpg

בציורים מונוכרומטיות מעודנת עם נגיעות של צהוב, ורוד וצבעים נוספים. ציור המתכתב עם יצירות אמנות מתקופות שונות – ימי הביניים, רנסנס ועוד, דמויות המצוטטות מציורי העבר בתנוחות ובג'סטות של היד המורה ומחוות הפנים, ואף ציטוט של אדלסבורג את עצמה בהכנסה של צילומי יצירות קודמות. כל אלה מאתגרים את העין ומקורות הידע: באיזו יצירה מדובר? עם מי מתכתבת האמנית? הכד כמיכל הצופן בחובו סוד, מעלה על הדעת כדים קנופיים. השולחן העשוי שכבות שיש בהן מן הגלוי והנסתר במעין ארכיאולוגיה של עבודות עבר, עשוי גם להיות מעין שולחן/מזבח ואפשר אזכור לשולחן במעבדת רסטורציה (רפאות).

20180903_143504.jpg

ציטוט, ניכוס ומה שביניהם מופיעים ביצירות אמנות מקדמת דנא. מיכאלאנג'לו "האלוהי" "שאל" מוטיבים, תנוחות ועוד מהרומאים הקדמונים. רפאל "שאל" מכל הבא ליד. ובמודרניזם, ציטוט זו פרקטיקה שכיחה בה האמן/ת מוציא מהקשרה את יצירת המקור ובדרך זו נוצרת יצירה אחרת, חדשה.[1]

שם התערוכה "הסופר והעלמה" אף הוא מתכתב; דמויות הסופר והעלמה בדיוניות אמנם, ועם זאת מאתגרות את המחשבה על יצירות ספרותיות ומחזאות גרמניות ונורווגיות.

ולבסוף, הרהורים ומחשבות של האמנית: הסופר/האמן הבורא, מיתוסים קדמונים של הולדת האדם בחומר, פיגמליון והבריאה בכללותה. התייחסות לכך ניתן למצוא ברישום על גבי כד  המתאר סופר רושם, פרט השאול  מדף מאויר מכתב יד מימי הביניים.[1]  ובאשר לעלמה היא גם בת דמותה של "השכינה" וגם מריה העולה השמימה, ובו בזמן חלק משלושת עלמות החן (הגרציות). וכדברי האוצר הרמט "הסופר והעלמה כמעין אלטר אגואים".

תודה לזהבה על החומרים

 

[1] אמן איטלקי אנונימי The Master of the Registrum Gregorii- בדף מתואר גרגוריוס הגדול ולצדו סופר הרשום את דבריו. אוסף הכתבים של גרגוריוס הגדול, 983 לספירה, הספרייה הלאומית, טרייר גרמניה. https://en.wikipedia.org/wiki/Registrum_Gregorii

 

40763827_1761870333923990_4479065159268040704_n

Registrum_gregorii,_san_gregorio_magno_ispirato_dalla_colomba,_983_miniatura,_treviri_stadtbiblithek,_19,8x27_cm.jpg
The Master of the Registrum Gregorii- בדף מתואר גרגוריוס הגדול ולצדו סופר הרשום את דבריו.

20180903_143527.jpg

 

 

 

 

 

[1] Jean Lipman, Art About Art, New York: E.P Dutton in Assoc. with Whitney Museum of American Art, c.1978.

[2] אמן איטלקי אנונימי The Master of the Registrum Gregorii- בדף מתואר גרגוריוס הגדול ולצדו סופר הרשום את דבריו. אוסף הכתבים של גרגוריוס הגדול, 983 לספירה, הספרייה הלאומית, טרייר גרמניה. https://en.wikipedia.org/wiki/Registrum_Gregorii

 

לידה שרת מסד, שנדליר 2, מיצב, טכניקה מעורבת, תערוכת Dress Code, מוזיאון חיפה לאמנות, אוצרת: לימור אלפרן-זרד. פתיחה 4.8.2018

IMG_20180804_213053.jpg

"רוצה לנסות"? מי מאתנו לא שמע פנייה מעין זו בבואה/ו לאחת מחנויות הקוסמטיקה והבישום בארץ ובחו"ל? דיילות עומדות ומזליפות בושם חדש שזה עתה יצא לשוק, לעתים ריחו מאזכר ריחות בשמים מוכרים, ארוז באריזת זכוכית פתיינית, נישא על כף ולעתים כן דמוי שיש. ומיכל הזכוכית היפהפה, קוסם לעיננו, מפעיל את החושים שלנו, והכל על מנת שנקנה!

לידה שרת מסד כותבת על עבודתה 'שנדליר': "העבודה עשויה מכ- 250 בקבוקי בושם אותם פרקתי ושטפתי. הבקבוקים, רובם עשויים מזכוכית קריסטל מאוד משובח. העמוד שנראה תומך בעבודה, הוא בעצם סוג של גבעול שאוחז את כדור הבקבוקים. והפסל מדבר באופן כללי על צרכני המותגים, שהם לרוב מעמד הביניים שמפרנסים את תאגידי האופנה הגדולים".

IMG_20180804_213008.jpg

חוש הריח, אחד מחמשת החושים, פונה אל הזיכרונות שלנו, אל מרכיבי ילדות כאלה ואחרים. זיכרונו של ניחוח כלשהו מלווה בהיקסמות מהמכל היפהפה הפועל את פעולתו על חוש הראייה שלנו.

בקטלוג התערוכה "פיתוי שקוף" בקבוקי בושם אירופאים (1750-1950) כותבת האוצרת אנריאטה אלעזר ברונר: "במאה ה-19 תפס מכל הזכוכית את מקומן של צלוחיות הבושם שעוצבו מחומרים אחרים…" ובהמשך, "המאה ה-20- תור הזהב של בקבוק הבושם – התאפיינה במגוון עצום של בשמים ובקבוקם מעוצבים, כמו גם בכניסתם לתחום – לראשונה – של מעצבי אפנה, תחום שהיה עד כה נחלתם הבלעדית של בשמים מקצועיים…"

ואילו האספן ורנר בכמן: "בקבוקי בושם הנם לכאורה רק בתי קיבול לניחוחות. אך בעיצובם, מרקמם ואיכותם הם פותחים צוהר לאמנות, לאומנות ולאפנה בנות תקופתנו ותורמים להבנתה ולהכרתה". [1]

וכך במיצב של שרת מסד- בקבוקי בושם יפהפיים, ארוכי צוואר, מעוגלים, במגוון צורות, זכוכית שקופה וצבעונית, נושאים את הלוגו בגאון בחזיתם, מנצנצים באור יקרות.

אלווין טופלר בספרו הלם העתיד (1970) ניבא: "אנו חיים בעולם הנשלט לחלוטין על ידי מוצרי צריכה,  עד שאפילו היחסים החברתיים שלנו הופכים 'צרכניים' אנחנו מתייחסים לאחרים דרך מכוניות, סטריאו, מוסיקה של צריכת  המונים, תכניות טלוויזיה ואריזות חופשה". [2]

[1] אנריאטה אלעזר ברונר, פיתוי שקוף בקבוקי בושם אירופאיים (1750-1950), מוזיאון ארץ ישראל

[2] אלווין טופלר, הלם העתיד, הוצאת עם עובד, 2001

טטיאנה טרובה, "האטלס הגדול של הדיסאוריינטציה”, מוזיאון פתח תקוה לאמנות, אוצרת הדס מאור 7.6.2018-29.9.2018

PTM_014.jpg

מיצבים עתירי ממדים בצד אובייקטים פיסוליים, עבודות רישום גדולות וקרקע שבורה וסדוקה במעין אזכור ל"קטסטרופה" כלשהי מקדמים את פני הבאים לתערוכתה של האמנית טטיאנה טרובה "האטלס הגדול של הדיסאוריינטציה" במוזיאון פתח תקוה לאמנות. התערוכה מוצגת במוזיאון פתח תקוה לאמנות במסגרת עונת התרבות ישראל־צרפת 2018.

טרובה אמנית צרפתייה ילידת איטליה, חיה מזה 20 שנה בצרפת. בתום לימודי אמנות בהולנד הגיעה לפריז, ונשארה בה. במהלך שנים אלו הפכה טרובה לאחת האמניות הצרפתיות המוערכות ביותר; היא זכתה בפרסים שונים, והציגה במרכז פומפידו ובביאנלה לאמנות בוונציה ובחללי תצוגה חשובים נוספים.

טרובה החוקרת בעבודתה את היחסים בין זמן למרחב, בונה סביבות אניגמטיות הנעות בין רישום להצבה פיסולית ואדריכלות, ומתאפיינות בשיבושים לוגיים, אדריכליים וחומריים, בהתאם לחללי התצוגה השונים. "התנועה המתמדת בין עבודות הרישום להצבות הפיסוליות והאדריכליות יוצרת תחושה של זליגה ממדיום למדיום, של השתקפות פעולה אחת באחרת, של ערבול עולמות נפרדים לכאורה. החללים השונים הנוצרים בעבודות אוצרים בחובם את מושג הזמן במגוון אופנים – מרחביים, סמיוטיים ופואטיים – וכמו מבקשים למפות את מה שאיננו עוד, אולי אף את השִכחה עצמה".

התערוכה מוצגת בשני אולמות התצוגה הראשיים של המוזיאון וכוללת עבודות פיסול חדשות שנעשו במיוחד לרגל התערוכה, ובנוסף עבודה גדולה, הצבה ספציפית בחלל (site specific).

בחלל הראשון קרקע שבורה, שעליה פזורים מספר אובייקטים פיסוליים. ההליכה בחלל זה דורשת מההולך בו משנה זהירות לבל ייפול בין השברים או יתקל באובייקטים, אותם מבני מחסה מינימליסטיים וארעיים, שנוצקו בברונזה, באלומיניום ובנחושת על בסיס לוחות קרטון משומשים. טרובה מצמידה לדופנות המבנים יומנים ישנים, אובייקטים שונים ואלמנטים חומריים נוספים, ועל חלקם היא מטביעה מפות וסימנים, המתייחסים למגוון זמנים ותרבויות. מהתבוננות באובייקטים אלה עולה תחושה מתעתעת קמעה – יציקת מתכת או קרטון? רך או נוקשה. בנוסף, מבנים מינימליסטיים אלה שאינם סגורים לחלוטין מפני החוץ, אינם מייצרים פְּנים של ממש, אלא מצב שבו חוץ ופנים שלובים זה בזה ומפולשים. בכך מציעות העבודות אפשרות לנקודות מבט חדשות, חלקיות ומשתנות, על העולם, וזליגה ביניהם.

PTM_012.jpg

מכאן שחלל זה האוצר בתוכו את המתח שבין הקבוע לארעי, בין קטסטרופה לאוטופיה, מעלה שאלות של פרספקטיבה, זמן וזיכרון. כמו כן עולות שאלות בנוגע למושג "בית", הבית כמקום של נוחם ומחסה, שכאן מציע תחושה של תלישות וארעיות, פליטות, הגירה וחיפוש אחר הֶקשר ומשמעות תרבותיים רחבים יותר.

"העבודות", כותבת האוצרת מאור, "מתחקות אחר אירועים היסטוריים שאכן קרו, אך מייצרות גם זיכרון לאירועים, שכלל לא ברור אם אי פעם התרחשו. הן נעות בין היסטוריה לפיקציה, בין עמדה כללית לעמדה פרטיקולרית, בין ייצוגים עקרוניים לנשאים נרטיביים".

PTM_016.jpg

בחלל השני, הפנימי מוצגת העבודה "מרחב מוכן" Prepared Space (2018). בעבודה זו שהוצגה בעבר בחללים אחרים בעולם, מתעצמת תחושת הדיסאוריינטציה. החלל צבוע בלבן, ובתוכו מסומנים מסלולים, חריצים ארוכים, שבהם נתונים מְרַווחים (ספייסרים). המסלולים השונים מצטלבים ומתחברים לכדי מפת ניווט מופשטת על פני החלל כולו. פעולת הרישום כאן, כמו התפשטה בחלל, טיפסה אל רצפתו ואל קירותיו, ואופפת באופן טוטאלי את הצופה השוהה בתוכה.

PTM_003- small.jpg

טרובה סיפרה במפגש עמה ועם האוצרת מאור: "אמרתי להדס שיש לי רעיון קצת משוגע, משהו ניסיוני לגמרי. אבל שמחתי לשמוע שהוא מתאים לתכנים בהם עוסקים במוזיאון פתח תקוה לאמנות: בית, אדמה, זהות ושייכות".

PTM_002- small.jpg

תודה על המפגש עם האוצרת הדס מאור והאמנית טטיאנה טרובה.  תודה למירה וקרנית על החומר הכתוב והדימויים הויזואליים.

תודה מיוחדת למנהלת מוזיאון פתח תקוה לאמנות דרורית גור-אריה.

 

הלובר משאיל יצירות אמנות לתערוכה בטהרן

c25f4a3fb8c24ae5a89c058e85b8655b

אנשי עיתונות הציפו את המוזיאון הלאומי של אירן לפני כחודש, עם הגעתן של 50 יצירות אמנות מהלובר – תערוכה חשובה ראשונה ע"י מוזיאון מערבי. התערוכה משקפת את השימוש הנחוש של צרפת בדיפלומטיה תרבותית עת היא מנסה לבנות מחדש קשרים מסורתיים עם אירן, אף שיש מחלוקת ומתח בנושאים הקשורים לפוליטיקה ובטחון.

דלתות המוזיאון הלאומי במרכז טהרן החוגג 80 שנה להיווסדו, נפתחו לפני העיתונאים ולאחר מכן לציבור. בין הפריטים שהובלו במטוס היו ספינקס מצרי בן 2,400 שנה, בסט של הקיסר הרומי מרקוס אורליוס ורישומים מידי רמברנדט ודלקרוא. Judith Henon, אחת ממומחיות/מומחי האמנות שנשלחו ע"י מוזיאון הלובר תיארה: "חלק מהפריטים אף היו קלים לשינוע מאשר אחרים. הפרטנרים האירנים שלנו אהבו מאוד את הספינקס, אך הוא שוקל המון והיה מורכב ביותר להציבו במקום שנועד לו".

התערוכה מסכמת שתי שנות עבודה מאז שחוזה החילופין התרבותי נחתם במהלך ביקורו של הנשיא חסן רוחאני בפריס בינואר 2016. "קשרים בין צרפת ואירן הינם עמוקים ורבי שנים שכן צרפת היתה החלוצה בחקר ארכיאולוגי כאן", אמר Jean-Luc Martinez, נשיא הלובר לסוכנות הידיעות הצרפתית (AFP).

"זו תערוכה לא צפויה לחלוטין… היא מאפשרת לנו ליצור קשר בין רגע רב הוד זה ולקשרים שמקורם אי-שם במאה ה-19".

קשרי תרבות

לצרפת יש קשרי תרבות עמוקים עם אירן קודם המהפכה, והמוזיאון הלאומי עצמו נבנה ע"י אדריכל צרפתי, אנדרי גודארד, ב-1938.

בעוד שבריטניה ורוסיה נאבקו להשגת השפעה פוליטית בפרס של המאה ה-19, היו אלה הצרפתים שהובילו ונתנו את הטון במסעות חקר ארכיאולוגיים. "לצרפת היתה הקדימות בנושאים תרבותיים בשלהי המאה ה-19 והיא היתה היחידה ש'חפרה' באירן", אמר ז'וליאן קוני, אחד מהאוצרים של הלובר בתערוכת טהרן, ומומחה בנוגע לאירן. והוסיף שעל מנת לא לאפשר שליטה בכל לבריטניה ורוסיה, השליטים הפרסיים אפשרו בעיקר לצרפת שליטה בנושאי תרבות. "כתוצאה, הצרפתים הם שהקימו את שירות העתיקות בפרס ב-1930", אמר קוני. הדבר הועיל לשימור כוחה של צרפת בקרב האירנים, "ובזמן שאחרים עסקו בחיפוש אחר נפט, אנו התרכזנו בדברים חיוביים", אמר דיפלומט צרפתי.

האירוניה היא שהתערוכה עצמה נפתחת בזמן של מתיחות דיפלומטית בין צרפת לבין אירן. שר החוץ הצרפתי Jean-Yves Le Drian הגיע לטהרן לחנוכת תערוכת הלובר, אך גם על-מנת לקיים שיחות בנושאים קשים הקשורים לטילים הבליסטיים ולהתערבויותיה של אירן באזור.

העיתונות השמרנית של אירן האשימה את לה דריאן בהעלבת העם האירני עם הביקורת שלו על תכנית הטילים וכינתה אותו "מעריץ מתרפס" של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ.

תחום התרבות מציע הזדמנות להתמקד בנושאים חיוביים יותר בין צרפת ואירן, דבר שניתן לראותו במספר קשרי מסחר והשקעה, ביניהם יצרניות המכונית פז'ו ורנו כשם שחברת הגז והנפט Total[1] מאז הסכם הגרעין 2015. בין שתי המדינות אף קשרי אוניברסיטה, שכן 1,700 אירנים לומדים בצרפת.

"תערוכה זו משקפת את האיפה שלנו לחזק את הקשרים שביננו. אנו רוצים לומר שאירן חוזרת לנורמליזציה בינלאומית", אמר דיפלומט המלווה את לה דריאן, שר החוץ הצרפתי.

 

Text by NEWS WIRES. (2018, March 5). Re: Louvre lends art to Tehran for 'unprecedented' show. Retrieved from http://www.france24.com/en/20180305-france-iran-louvre-lends-art-tehran-unprecedented-show-cultural-diplomacy

 [1] "טוטאל" הינה חברה צרפתית רב לאומית העוסקת בנפט ובגז והינה אחת משבע החברות הגדולות בעולם בתחום זה. https://en.wikipedia.org/wiki/Total_S.A.

Iranians visit an exhibition of 50 artworks from French museum the Louvre on March 5, 2018 at the National Museum in central Tehran, the first major show by a Western [2]museum in the n's history. (Photo/Agencies)

[2] http://www.ecns.cn/visual/hd/2018/03-06/155975.shtml

הילכו יחדיו נוירו-אסתטיקה ואנשי מוזיאון?

download.jpg
Anila Quayyum Agha, All the Flowers Are for Me, 2017. Courtesy of Peabody Essex Museum

מאז שלהי המאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-20, אופן תליית היצירות בסגנון סלוני היה נוהל תצוגה דומיננטי באירופה. אך תליית ציורים והצגתם בצפיפות, בחלל הגלריה איבדה מכוחה הן משום שזה מנע מהצופים להתרכז ביצירה אחת, אך בעיקר בשל עליית התפיסה המודרניסטית של הצגת היצירות במרחב מסוג אחר, ב"קובייה לבנה". הקובייה הלבנה" הוא כינוי למרחב התצוגה האופייני לאמנות המודרנית; מרחב תצוגה ניטרלי ו"נקי" עם כמה שפחות הפרעות:  קירות צבועים בלבן, רצפת עץ או בטון, תאורה ומיזוג הנחבאת בתקרה.

אך למה בדיוק? הסבר לכך הוא שלמרחב התצוגה ולאופן העמדת והצגת העבודות בו, יש השפעה ניכרת על יחסי מוצג-צופה. אופן השמת האובייקט, המיקום, שלו מכוון לכך שהצופה יוכל לפרש את הנושא ולהעניק לו משמעות.

 

800px-Giuseppe_Castiglione_-_View_of_the_Grand_Salon_Carré_in_the_Louvre_-_WGA4552
     Giuseppe Castilione, View of the Grand Salon Carré in the Louvre, 1861. Wikimedia  Commons

הסיבה יכולה להיות כנראה בנוגע לדרך שבה מוח האדם מתנהל – וזו הינה התשובה לכך שבאחד המוזיאונים הזמינו נוירולוגית לחבור לקבוצה שלהם: "ברמה ההתנהגותית, זה יכול להיות מסיח דעת ללכת בחדר ולהיות חשוף להמון דברים שיש להסתכל בהם", אומרת דר' טדי אשר, שחברה מוקדם בשנה זו ל-Peabody Essex Museum, in Salem Massachusetts למינוי בן שנה כנוירולוגית חוקרת.

דר' אשר הסבירה את טענתה באמצעות התיאוריה של sensory suppression שאומרת ש"מטר" של תמריץ תחישתי – כמו תלייה בסגנון סלון –  "מקהה" את הכלי האופטי – נוירולוגי של הצופה.

היא ממחישה את טענתה בהצביעה על הסלולרי החכם שלה ועל עט הפלסטי. "אם מוצגים לפניך אובייקטים רבים באותו מרחב, הרי שנוירונים מסוימים יגיבו לטלפון ואחרים יגיבו לעט", היא אמרה. "מה שהתברר הוא שנוירונים שהגיבו לאחד מנסים לדכא באופן אקטיבי את הנוירונים שהגיבו לאחר. הייצוג של האובייקטים במוח נראה כמוחלש ברגע שיש 'מתקפה' של אובייקטים רבים".

המינוי של שאשר הינו חלק מקמפיין נרחב יותר ע"י Dan Monroe,  רוז מארי מהמוזיאון וEijk van Otterloo Director and CEO, כדי לנצל את מדע המוח לשירות עיצוב תערוכות.

מוזיאון זה מצפון לבוסטון הידוע באוספיו הנרחבים באמנות אסיאתית וימית, כבר זכה להכרה לאומית בתערוכות מסוג אחר. בכניסה לתערוכה "אסיה באמסטרדם": תרבות הפאר בתור הזהב" Asia in Amsterdam: The Culture of Luxury in the Golden Age" המבקרים כובדו בתבלינים – מסמרי מאכל, קינמון , פלפל שחור ועוד שהבטיחו המשכיות של הזיכרון וזאת על-ידי פניה לחושים נוספים.  עבור התערוכה Rodin: Transforming Sculpture" קבוצת רקדנים יצרה בלבול באשר לציפיות מ"הקובייה הלבנה".

download (1).jpg
Bosoma Dance Company perform in "Rodin: Transforming Sculpture' at the Peabody Essex Museum. Photo by Swong95765, via Flickr

ב- Peabody Essex Museum עומדים ליישם את עקרונות הנוירו אסתטיקה – סינתזה של מדע הניאורולוגיה והאסתטיקה לשם הצבה מחדש של האוסף הקבוע של המוזיאון שיתרחש בחמש השנים הבאות. יישום של יוזמה זו הינו תודות למענק של 130,000 דולר מקרן באר מבוסטון, וכל זאת לאור  הגילוי שיש ירידה משמעותית בארה"ב בביקור במוזיאונים.

בהמשך מסופר על נושא הראיה ועל הקשר בין החושים והתפיסה – פרספציה. גומבריך בספרו אמנות ואשליה מספר לנו אגדה פיתגוריאנית באשר לענן שנדמה לקנטאור או לאנטילופה…). וישנו הספר של Eric Kandel נוירולוג זוכה פרס נובל באוניברסיטת קולומביה Reductionism in Art and Brain Science: Bridging the Two Cultures (2016). "מה הולך בדיוק בראשו של הצופה כשהוא מתבונן ביצירת אמנות? זה נושא למחקר. זה עדיין ברמות הראשונות של כך אך בעל פוטנציאל מעניין וחשוב למדי". בשנים האחרונות Kandel עלה כמקדם של השיח של חקר אינטרדיסציפלינרי, ועל הרצון לתקן את השבר בין אמנות ומדע של המוח" כפי שג'ונתן גילמור, פרופסור עוזר ב-CUNY Graduate Center and Baruch College  כתב ב-2006. "חלק מחוקרי תולדות האמנות נלהבים אודות נוירו אסתטיקה וחלק חושבים שזה מגוחך", אמר קנדל, שכן זה מבקש לכאורה לחשוב שיש לכך הסבר ביולוגי;  אך אין לדאוג נוירולוגיה אינה עומדת להחליף את הגישה של תולדות האמנות אלא להעשיר אותה.

דר' אשר מודעת לכך שהמינוי שלה הינו אירוע מכונן – אך היא גם נלהבת להפיץ בשורה זו.

לאחר הריאיון המראיין והנוירולוגית דר' אשר נכנסו לראות את המיצב של       Anila Quayyum Agha's, All the Flowers Are for Me, מיצב שבו הקובייה הלבנה הפכה למומרת לחדר אור עם דיגום עלווה המוקרן על הרצפה, הקירות והתקרה. דר' אשר מתייחסת גם לאופן שבו ההתנסות שלנו במיצב מאפשרת לנו לחוש כמלוטפים ע"י האור.

"ההתנסות שלך במיצב זה תלויה במה שזה מזכיר לך", היא אומרת. "כשאתה מעלה זיכרון, אזורי הקורטקס שלך שמעבדים חושים שונים הופכים לפעילים. כך שאם אתה מתבונן באימז' של מעיל פרווה, תוכל לחוש כאילו שאתה יכול לגעת בפרווה, וזה משום שחלק מהמוח שלך שיכול לעבד את ההתנסות המישושית הופך להיות מופעל ע"י הזיכרון".

אך כמובן, היא הוסיפה, "זה הכול במוח שלך"!

Snow Hopkins, C.(2017, June 27). Re: This Art Museum Hired a Neuroscientist to change the Way We Look at Art. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-art-museum-hired-neuroscientist-change-way-art

"אני עושה קסם, ואני רוצה שזה יהיה מדהים ומפתיע", דמיאן הירסט, וונציה, 2017

damien-hirst-mickey
Installation view of mickey, covered in colorful coral 
image © designboom

פרנסואה פינו אספן האמנות הצרפתי' והבעלים של גוצ'י, איב סן לורן ובית המכירות כריסטי חגג באפריל 2006 את בסיסו החדש בפלאצו גראסי' וונציה. בכך יסד את התאגיד  Palazzo Grassi SpA שהוא הבעלים ובעל המניות העיקרי שלו. התצוגה הפותחת נשאה את הכותרת "Where are we going?"  ונלקחה משם יצירה של דמיאן הירסט שהציג אף הוא בפלאצו גראסי, וניכס למטרותיו את השאלה שהוצגה לראשונה ע"י פול גוגן בשחר המודרניזם.

 

כעת מוצגת בוונציה תצוגה ענקית של דמיאן הירסט בשם Treasures from the Wreck of the Unbelievable בשני חללים בוונציה השייכים לפרנסואה פינו, פונטה דלה דוגנה ופלאצו גראסי. מתיו קולינס מ"לונדון איבנינג סטנדרט" קורא לכך "השיבה הטריומפלית". וכותב ש"יש בה סדרות גדולות של השתקפויות על זיוף, אמונה, אמת ואבסולוטיות".

בתצוגה, מספר רב של אובייקטים, רבים מהם בממדי ענק, המתארים יצורים מיתולוגיים, מפלצות, מלכות קדומה, בתולות לוחמות, כלבים בעלי שלושה ראשים ועוד. התוויות ליצירות המוצגות, מתייחסות לעבודות באופן המזכיר תוויות במקומות כמו המוזיאון הבריטי, ואובייקטים אחרים הינם "כמו" העתיקות שהנך מצפה למצוא שם.

העבודות נראות כעתיקות מאוד. אך בפירוט החומרים (בנוסף לשיש קררה וברונזה), כלולים חומרים מודרניים כאלומיניום, פוליאסטר, ופיברגלס – וחלק מהאובייקטים מתארים את מיקי מאוס. התצוגה הינה למעשה בדיה אודות ערך ומובן, ותפקיד האמנות כאמת. אנו אמורים להאמין  שיצירות עתיקות מונחות בתחתית האוקיאנוס לאחר שספינה נשאה אותם, והן שקעו לקרקעית ונאספו לאחר 2000 שנה בידי ארכיאולוגים אותם שכר הירסט, שכן זה מה שאנו רואים אובייקטים מכוסים לעתים קרובות בסרטנים קטנים ומלווים בצילומים של מבצע ההצלה. אך אין זה נכון כמובן, והאמת היא שהעבודות הושלכו לים ואזי נמשו והמבצע תועד בצילום.

damien-hirst-mickey-1.jpg
detail of mickey carried by diver underwater photography by christoph gerigk

האובייקטים אינם עתיקים; הם נעשו במהלך עשר השנים האחרונות ע"י אנשי סדנה וסטודיו ברחבי העולם, בפיקוחו של הירסט ועל בסיס הרעיונות שלו. הם שאבו את השראתם מהאמנות הקלסית אך התוצאה הסופית הינה עירוב מוזר של אביזרים שטותיים, ויצירות אמנות מושגיות שיש בהן מן הלעג. יש בהן מן האמירה אודות הציפיות של אנשים מאמנות – פנטזיות של רוחניות כשם שזעם על פומפוזיות ומלאכותיות.

 

בין האובייקטים המוצגים בפונטה דלה דוגנה, אנו פוגשים שלושה פסלי ענק, אחד מהם פורנו מגוחך, והאחר שנראה כמו סצנה בקומיקס. הפסלים נושאים דומות לפסלי גיבורים שנוצרו בעזרת מחשב ברקעה של פנטזיה קולנועית בסדרת טלוויזיה. הקטלוג והספרון המלווים את התערוכה מכילים אזכורים לשייקספיר ולסיימון שאמה, והתכנים שבהם נעים בין קיטש ומטופש לבין התחושה שיש כאן משהו יפה באופן סובייקטיבי; כשהסַאבּ-טֶקְסְט הינו מעין אמירה על עולם האמנות: אם מישהו חושב שזו "אמנות נפלאה" בעלת "יופי אל זמני" ו"טכניקה נפלאה", האם הוא פתי?

ובהקשר לכך מוצג צלום של תערוכה סוריאליסטית מעשור 1930 ככולל חלק מפסליו של הירסט בין עבודות של מקס ארנסט וסלבדור דאלי, ואנו נעים בין אמת לבדיה; אנו רואים  עכבר עם אוזני אדם מורכבות מאחור…"האספן עם חבר" הינו פסל בגודל מלא של הירסט מחזיק בידו של מיקי מאוס. האפשר שאספנים כאן מונעים ע"י אגו בשל רצונם לניעות חברתית? הירסט גדול בהרבה ממיקי אך הוא מתאר עצמו כלא פחות מטופש.

damien-hirst-exhibition-designboom-1
Remnants of Apollo image © designboom

תצוגה של רישומים בבניין השני, פלאצו גראסי, נדמית אף היא לתוצרים מזויפים. מפתה להאמין שאלו סקיצות ע"י אותם אמנים מימים עברו. באותו חדר יש מודל סירה: ניתן לראות את כל האובייקטים בתצוגה – 189 מהם – כמיניאטורות זעירות, עם מלחים מצריים קטנים רצים על הסיפון.  הבדיחה כאן גורמת לך לחשוב על משהו נוסף בבניין, שד בגובה 18 מ' המבוסס על רישום של וויליאם בלייק שנקרא The Ghost of a Flea.

 

Collings, M.(2017, April 7) Treasures from the Wreck of the Unbelievable, exhibition review: A triumphant return from Damien Hirst. [web log message] retrieved from http://www.standard.co.uk/goingout/arts/treasures-from-the-wreck-of-the-unbelievable-exhibition-review-a-triumphant-return-from-damien-hirst-

צילומי העבודות מ-

http://www.designboom.com/art/damien-hirst-venice-underwater-fantasy-exhibition-treasures-from-the-wreck-of-the-unbelievable-05-23-2017/

ברכה גיא, תערוכת יחיד "אבל היופי", אוצרת אורנה פיכמן גלריה בית יד לבנים, רעננה

╫פ╫ס╫£-╫פ╫ש╫ץ╫ñ╫ש-╫ק╫ע╫ש╫¬-78-copy.jpg

הוד וכליה, יופי ואימה וכאב חוברים יחדיו בתערוכת היחיד של ברכה גיא בגלריה בית יד לבנים, רעננה. התערוכה המתפרסת במספר חללים במקום מציגה תמונת עולם צבעוני, מורבידי ופתייני בו מתקיימים יחדיו זמן עבר והווה. התמות המוצגות ביצירות מגוונות: ציורי טבע דומם, דיוקנאות עצמיים, בובות חרסינה עדינות שנפגמו במהלך היציקה ומשמשות כעת בתפקיד חדש, מלאכים/מלאכיות "מטופלים" עטורי זרים מוזהבים, כלואים בכלובים, חפצים רקומים.

זיכרון פרטי בצד זיכרון קולקטיבי מלווים את השיטוט בתערוכה: שמלת טבילה לבנה ועליה רקומה דמותה של האמנית, ספל בו רקומה בובה בחוט וחרוזים שחורים – באזכור ובמחווה לעבודת הרקמה של אם האמנית ז"ל. ציורים השאולים מזיכרון זרי הפרחים בבית הוריה; ייצוג של דיוקן האמנית כנוכח נעדר – בין אם בדמותה גלוחת השיער ובין אם בתיאור השמלה הלבנה המתפוגגת אל הרקע הכהה בציור.

ומנגד, זיכרון קולקטיבי: פרוטומות באזכור לפרוטומות קלאסיות, בובות החרסינה העדינות המעלות בזיכרון את פסלי השעווה של מדרדו רוסו[1], הזרים המצופים זהב – כמעין זרי ניצחון המעטרים את ראשי הגיבורים ברומי עתיקה, או לחילופין, זרי חתונה, יום הולדת. unnamed (6)

הדימויים רבי הפנים והמשמעויות מצויים בכל רובד ורובד בתערוכה. החלל התחתון מאזכר מעין חדר פלאות – הבובות הכלואות בכלובים, והציפורים מעל, פנים וחוץ במעין דיאלוג עם יצירות סוריאליסטיות; בועת זכוכית בה כלואות בובות כאילו עמד הזמן מלכת, במעין "עולם מהופך" Upside Down World המופיע לעתים בציוריו של הירונימוס בוש וכן בציור ההולנדי בן המאה ה-17. קופסת עץ הנראית מרחוק כאיקונה ימי בניימית. פנינים המסמלות עושר אך גם את מעלת הטוהר והנשיות, ומופיעים בתיאורי הבתולה מריה ובנה.[2]

ובדומה, בחלל העליון  מוצגים בעיקר ציורי פרחים ודיוקנאות עצמיים באנלוגיה למהות החיים ושבריריותם. טבע דומם כאלגוריה למעגל החיים –ממשיות בצד הרס וארעיות וחלופיות החיים. אל כל אלה נוסף ביתר שאת דימוי הואניטס המופיע בציורי הפרחים המצויים בפריחה ובקמילה –  נצחיות האמונה הדתית במנוגד לארעיות חיי האדם, והבלותם.  אמנות "הבועטת חזק בבטן" והרהור פילוסופי על מהות החיים.

unnamed (2)

מתוך שיחה עם האמנית ברכה גיא בתערוכה

קטלוג התערוכה

╫פ╫ס╫£-╫פ╫ש╫ץ╫ñ╫ש-╫ק╫ע╫ש╫¬-61-copy

[1] https://en.wikipedia.org/wiki/Medardo_Rosso

[2] Carlo Crivelli, The Virgin and Child, 1480, Tempera and gold on wood, The Metropolitan, New York

http://www.metmuseum.org/art/collection/search/436052