מוסררה בוגרים 2019, תערוכה התערוכה פתוחה בתאריכים 11.7-30.7, ימים- א-ה בין השעות 10:00-19:00, ימי שישי 10:00-14:00

בתערוכת הבוגרים של בית הספר מוסררה, מוצגים התוצרים של בוגרי המחלקות – צילום, אמנות מדיה-חדשה, תקשורת חזותית ומוזיקה חדשה.

תערוכה מרשימה המסתעפת למתחם תצוגה במספר מבנים. תערוכה רב-תחומית זו, מפגישה בין המחלקות השונות. מצויות בה עבודות הנמצאות על קו התפר בין אמנות לבין טכנולוגיה, תוצרים חזותיים שונים, צילום ומיצבי צילום ווידאו מותאמי חלל, פרפורמנס ומיצבי סאונד.

תמטית מצאתי בה מפגשים פוריים המעסיקים את היוצרים/ות – העיר ירושלים, המרחב העירוני ותווי העיר והשכבות שבה, קדושה וחולין, שירה. הטבע על מופעיו השונים מככב אף הוא בחלק מהעבודות, כאוס ושפיות, תפיסות של קץ (אפוקליפטיות), מציאות מדומה ורבודה, ותפיסות של זמן המופיעות אף הן בחלק מהעבודות.

בהחלט ניתן לראות הפריה הדדית ושיתופי פעולה מעניינים ומאתגרים בין יוצרי/ות העבודות.

מוטי אולשטיין, Anticipatingהציפייה לגאולה עומדת במרכזו של פרויקט זה המזמין את הצופה לחוות את התחושה של ציפייה והתגלות. אולשטיין יצא לשאול בחוצות העיר  על תפיסת המשיח כפי שהיא נחווית בחיי היום יום. השיחות העלו הרהור עכשווי לגבי מושג המשיח הפנימי של האדם, שורש ביאת הגאולה דרך הפעולה, ועל השאיפה לגאולת העצמי.

ממתינות. קרדיט מוטי אולשטיין.png
מוטי אולשטיין

המיצג מורכב ממכלול הקרנה, חוויית מציאות מדומה (vr) וממשק האזנה, המיועדים לשימוש הציבור. חוויית הVR- מזמינה את הצופה להתנסות ברגע אחד של התעלות ואחדות. אפשר  לחוות אותה כחוויה רוחנית, כתפילה, טקס מעבר, רגע של התבוננות וחיבור.  כוונה לצאת למסע קצר הבוחן את הגבולות שבין מציאות ודמיון, בין המתנה למימוש, בין אמונה והגשמה.

אבי אלקיים, Trance Human "מבטן האדמה אל צווחת רעם השמים" – במופע אודיו ויזואלי מופשט יוצר אלקיים מופע עתידני המתרחש בשנת 2043. טראנס – יומאן"  חולה שמתמודד עם מחלת הסכיזופרניה מסוג "פרנואידי", מייחל לשינוי במצבו באמצעות הטכנולוגיה המתקדמת של התקופה.

עבודה של הופעה. מוזיקה אלקטרונית ומניפולציות וידאו בזמן אמת. בצורה מופשטת – דמות של סכיזופרן שעובר מסע בעקבות המופע. אלקיים צילם הכל וגם יצר את המוזיקה.

אלנתן אריאל –  מציג בעבודתו צילומים מותאמי חלל, וידיאו ואובייקטים. מרחב עשייתו מתייחס לירושלים בה נולד. "אני מופנם בתוך ירושלים וירושלים גם בתוכי". הוא דוגם דגימות דיגיטליות מהנוף והארכיטקטורה הירושלמית, ומייצר סימולקרה. אריאל תוחם את מבטו לשבע שכונות בלבד ומשתמש בצילומים האלו ליצירת מרחב מדומיין, אינדיבידואלי ונקי מהפרעות, עם חוקים משלו, שמאפשר לצופה מבט משלו.

תלפיות , הדפס דיו. קרדיט אלנתן אריאל.jpg
אלנתן אריאל

שלומי בן עזרא – עונת הליקויים הקראת שירה בין אור לחושך – עונת הליקויים הינו פרויקט המנסה לבחון את המושגים ליקוי חמה וליקוי ירח. שתי התופעות נתפסות מחד ע"י מרבית בני האדם כאירועים מעוררי התפעלות, פלאי טבע. ומאידך, ישנה גם תפיסה המשותפת לדתות רבות ואמונות עתיקות בהן זמן הליקויים, שינוי סדרי השמיים הינו בעל השפעה חזקה על חיינו בכדור הארץ ומבשר רעה.

במסגרת עונת הליקויים מתקבצים יחדיו משוררים רבים לטקס שירה פולחני מול השמש,
בתערוכה זו מוצגת ערכת עונת הליקויים המיועדת לטקס השירה; החוברת מכילה את המידע והכלים הנדרשים להכנה לליקוי.

שם בראל – עבודת מיצב בחלל אינטראקטיבי.

איה גבריאל, עירוי מיצב וסאונד אינסטלשיין – טיפות מים מטפטפות על תופים. איה חיפשה דרך שתעזור לה לשלוט בטיפות, רגעים אקוסטיים המתמסרים לכללי יסוד קוסמיים, למצב של מתח מתמיד בין שליטה לשחרור. מים, חומר אורגני חמקמק, קשה לשלוט בו. הטיפות הן טריגר למופעי הסאונד שקורים בחלל. והגשם זו המוזיקה הראשונה שהאדם שמע. איה גבריאל.jpeg

בתוך פרפורמנס שנוצר בחלל המיצג, נבחן החיכוך בין אלמנטים סונאריים ופלסטיים. מיצג עירוי מבקש להדהד את המוזיקליות והקצביות הראשונית שיש באלמנטים אורגניים בטבע; להוריד עומס מהמחשבה ולהתחבר ללב.

יובל גוטליב, התאספות מיצג והופעה חיה – התאספות היא יצירה בת ארבעה חלקים לרביעיית מיתרים ומכשיר הקלטה.
היצירה נעשתה בהשראת המוסיקה הקאמרית ובמיוחד של הרביעיה, גוף רב תקופתי שהתפתח באופנים שונים לעבר קדמת הבמה של החדשנות המוזיקלית.
באמצעות הקלטה ונגינה לאחור, ובמקביל לנגינה חיה של רביעייה קאמרית בטכניקות מסורתיות ומתקדמות, נוצרות שכבות המותחות את גבולות הזמן והמסגרת של מוזיקה אינטימית זו. התאספות נוצרת מתפקידים כתובים ובחירה חופשית של הנגנים ברביעייה, כך שכל ביצוע הינו ייחודי וחד פעמי.

עמר גולדברג, קו – ״קַו״ הינה עבודת סאונד בת שישה חלקים המבטאת עולם עשיר של גוונים ומרקמים, רגעים של שקט ותסיסה ותזזיתיות מתחלפת בין הקר והמנוכר לבין הטבעי והמוכר.

ריבוד הסאונד בעבודה נוצר על ידי מלאכה מדוקדקת של שילוב סינתיסייזר מודולרי אנלוגי, כלים דיגיטליים (Max/MSP) וכלים אקוסטיים מעשי ידי האמן – מָטְרִיאַנְדָה – כלי הקשה/קשת העשוי מעץ וקפיצים. כל אלו מוצבים במרחב ארבע-ערוצי (קְוַאדְרוֹפוֹנִי) וביחד מהווים שער לדיאלוג מתמשך בין החומר המוזיקלי הנשמע ובין ההמשגה שלו על פני ציר הזמן.

עמית דגים SD EPעמית דגים הוא מוזיקאי ואמן סאונד. האלבום SD EP  שלו הוקלט ומוקסס ב-9 חודשים האחרונים, עם סינטיסייזר מודולרי ומחשב. הטראקים באלבום נשמעים כחלק מניסיון מתמשך למצוא איזשהו מקום בין חוויה פיזית ישירה, חדה וחותכת, לבין חוויה דיסאסוציאטיבית וורבאלית, כאוטית וחלומית. רגעים של בלבול וצלילות, מלודיות נוזלות ונמרחות. מקצבים מתפרקים ומתלכדים לכדי צורות חדשות. חללים משנים מקום וממדים.

עמרי דה פיצ'וטו, Chaosymmetry"how small a thought it takes to fill a whole life" Ludwig Wittgenstein

במערה קטנה במקום בלי שם לפני היות הזמן, ישב שבט קדום ודיבר את ניצני המלודיה. היה זה רגע חסר יחוד שהתגבש לכדי משהו שגדול מסך חלקיו ומספק שכבת מגן להמשך המסע העתיד לבוא. מכל פינה מגיעות מכשפות, השמיים משחירים ותן נשמע ברקע. מילים בוקעות מהחשכה בערפול מסחרר, חוקי הפיזיקה משנים כיוון, ומאום אינו מה שהיה. זהו רגע אחר בזמן אחר, צל ישותן של דמויות לא קיימות מופיעות לבכורה עולמית של יצירת מחול לא אמיתית. טיול כאוטי בנבכי העבר במבט מסחרר ולא מובן.

היצירה chaosymmetry התחילה מהרעיון של כאוס סימטרי. כלומר השאלה של איך אפשר להציב חומרים מוזיקליים רנדומליים לתוך מערכת חוקים נוקשה אך דינמית, בעלת שינוי תמידי ונרטיב שחוקר את הרעיון הזה בתקופות זמן שונות בעלות סימטריה שונה אך דומה.

דוד הכהן, Findingsהכהן הוא יוצר מוזיקה אלקטרונית מירושלים – David Hacohen is an independent electronic Music producer from Jerusalem, Israel. Blending mainly house and tech house with downtempo synth sounds and atmospheric pads to create sonic journeys.  'Findings' is his first album.

איתמר כהן, משקל – "אני מנסה לשיר ולרקוד בתוך מציאות שבורה וכאוטית
אני מנסה לחזור לבית חדש אני מנסה להמציא זהות אני מנסה להפוך אלקטרו לטראפ ובחזרה לצעוק וללחוש לעשות טאראב על 130 פעימות לדקה לעשות ראפ בעברית על הקלטות שטח לשבור ליפול ולהרים".

דניאלה ליונגסברג, F-MOGF-MOGis Daniella Ljungsberg's first solo album. All the sound sources in the album originate from glass.

ארון אלבום שנוצר מסאונד של זכוכית. יש מחשבה להציג זאת בחלל שתהיה לכך ויזואליה. הכל הינו חריקות, סאונד של זכוכיות.

הילה עבהאל, צינורות מ.3 – זרם התודעה האינסופי, מחשבות שמתרוצצות הלוך ושוב בתעלות נפשנו מובילות לרגעים של ערפול כל החושים. לעיתים צפים בבריכה, לעיתים מאבדים את העשתונות.

מעין וינר, קורא שנית – הפרויקט מציג סידרה של כרזות פוליטיות בהשראת אורי אבנרי ז"ל ועיתון "העולם הזה", ארכיון ושעלה באינטרנט. תוך קריאה חוזרת של הכותרות והשערים של "העולם הזה", וינר משווה ומערבב בין אז והיום, מוציא מהקשר, וחושף את אבק הזמן. קורא שנית מותח קווים ומקשר את אותה התקופה שמונצחת בדפים לימינו אנו. נדמה כי מרחק הזמן פחות גדול ממה שהיינו מצפים.

מיכאל טיבר, The Engrew Creaturesבעבודה זו חיבר טיבר תחילה את אותיות העברית והלועזית (היושבות ביחד במקלדת) על-מנת ליצור אותיות חדשות. החיבורים והניסיונות הובילו אותו לבריאת אייקונים (דמויות) הבנויים מהיבריד האותיות. לכל אייקון/דמות יש שם משלה אשר בנוי מהאותיות שממנה היא מורכבת.

אבישג סיבוני, Patterns of Pollusionבפרויקט זה עוסקת סיבוני בהשפעות ההרסניות של דפוסי ההתנהגות שלנו כחברה על הסביבה. היא עושה זאת דרך יצירת פאטרנים, והחיבור שלהם לעולם האופנה ודפוסי הצריכה שלנו. הפאטרנים מורכבים מקולאז'ים ומחיתוכי תמונות של סוגי זיהום שונים שיצרה מתמונות שנלקחו ממנוע החיפוש של גוגל. הנראות של הזיהום מוצגת לנו כמשהו אטרקטיבי ואסתטי. בעבודה זו מעבירה סיבוני ביקורת גם כלפי אלו אשר ניתן להגדירם כבעלי מודעות סביבתית גבוהה יותר שאף שצורכים אופנה אקולוגית יותר וכדומה, ממשיכים לצרוך דבר אחר, עד הטרנד הבא.

פאטרן פלסטיק. קרדיט אבישג סיבוני.jpg
אבישג סיבוני

הטקסטים הכתובים על הקיר הינם נאומים של גרטה ת'ונברג Greta Thunberg נערה בת 16 משוודיה, אשר נושאת נאומים ברחבי אירופה בנוגע למשבר האקלים.

בר ערן, בין וגם, מיצב ופרפורמנס – בר ערן- אמנית קול, עובדת עם מערכות אלקטרוניות לא יציבות וכלים אקוסטיים בשימושים נרחבים, מתעסקת באימפרוביזציה, ובאיכויות הגלומות בטווחי הביניים של הנגינה והכלים עצמם. גננית אקולוגית, חברה בקבוצת unitemp הירושלמית.

העבודה במיטבה בדלת סגורה. במהלך התערוכה אני אארח חברים ואת עצמי בתוך החלל, כל הפרטים באיוונט: https://www.facebook.com/events/713248255799072/

איתי פיטוסי ?  

עמוס פלד, ארמגדון – זמן הוא ביולוגי, הוא מטבוליזם, הוא תהליכים כימיים בתוך התא, הזמן נוצר מהחיים עצמם. מודעות לזמן היא דבר שונה ( היא אסון וברכה), בגלל הריחוק
כשאנחנו חורגים ממקצב הזמן, אנחנו לרוב מתקיימים דרך המודעות לזמן הקצר
שמשאיר אותנו מחוברים – השמש\ הירח\ שעון\ קפה שמעלה עובש,

בחלל הפרויקט פועלת מערכת אוטונומית הקוראת את גלי המוח וקצב הלב של "המתנדב",
המחובר למערכת מציאות מדומה אינטנסיבית הפוגעת בתפיסת הזמן והחלל הנורמלית ומשדרת את גלי המוח ופעימותיו אל מערכת ווידאו\סאונד אנלוגית הבנויה ממשדר RF שמשפיע על תמונה וסצנות במסכים ורמקולים. "המתנדב" מחובר גם ללופים של ווידאו הלקוחים ממקטעים שעמוס בחר מצילומי ווידאו שצילם. הלופים משחזרים את אותה שניה שעמוס בחר שוב ושוב ושוב ומוציאים אותה מההקשר הנורמלי.

חגית טאי צברי, את נמצאת כאן – העבודה "את נמצאת כאן" עוסקת במרכז העיר ירושלים- האזור בו גרה האמנית עשר שנים ומבקרת בו מילדות. "רציתי להפשיט את העיר מהמשמעויות הפוליטיות, הדתיות וההיסטוריות שמייחסים לה ולהסתכל עליה כמי שגרה בה, כאן ועכשיו. אני מאמינה כי המרחב העירוני מייצג ומשפיע על המרחבים הפנימיים של המתגוררים בו. אני משתמשת במפות, בצילומי אויר, בווידאו ובטקסטים כדי לחקור את העיר ולנסות לבטא את המכלול של מה שאני מרגישה בה." שימוש במפות על-מנת לחקור את המרחב העירוני מצד אחד, וחקר המפה ככלי לבטא את החוויה העירונית, דרך פריזמה אישית, מצד שני.  למעט אחת, כל העבודות מתבססות על צילומים ממערכת המיפוי של עיריית ירושלים.

אביגיל צדיק, שיר אהבה לירושלים – אביגיל צדיק מציגה עבודת חלל הכוללת סאונד, מיצב ווידיאו. היא יוצרת בירושלים אשר מפעילה אותה כעיר רב תרבותית ומרובת קולות, צבעים וטקסים. את הפרפורמנס הווקאלי המתועד בווידיאו היא יוצרת במקומות תפילה בעיר- בתי כנסת, כנסיות ומסגדים. קולות התפילה וקולות הטירוף הקיימים בעיר המורכבת הם מצע לעבודתה. היותה עובדת סוציאלית אשר עובדת עם הקהילה בעיר, ועם אנשים שהחברה מדירה אותם בשל היותם אחרים, משפיעה על תפיסת עולמה כאמנית רב תחומית אשר מתייחסת בעבודתה גם להיבטים נפשיים.  שירה: אביגיל צדיק  קלרינט: ניתאי לוי

שרון קספר, נדודי שירה – היוצרת טיילה בארץ, מדרום לצפון, על מנת לאלתר עם מוסיקאים מארחים שונים מסגנונות שונים, ולבחון לבדה ויחד איתם מה מוביל לאלתור טוב, ליצירה פורה, וכיצד ניתן לעבד חומרים רבים ושונים בתור יוצר מאלתר.

אלינורה שוורץ, Schumtzigאלינורה שוורץ חיה כאמנית נסתרת בקהילה החרדית. עבודותיה נעות על פני מדיומים שונים: וידיאו, צילום, פרפורמנס, מיצב וטקסטים. המחקר הוויזואלי שלה נשען על ההיסטוריה הפרטית של מי שמצויה בתוך מערכת חברתית בעלת אמונות, חוקים וגבולות, אך גם עומדת בעמדת הצופה מבחוץ. כרקדנית לשעבר, היא מייצרת פעולות אותן היא מתעדת באמצעות צילום ווידיאו. היא מחברת בין שפה חזותית עכשווית לבין השפה התורנית המגולמת בכתובים : הגמרא והתנך. בעבודותיה היא נוגעת בשאלות של מגדר, מיניות וטקסי נשים. בתערוכת הגמר שלה היא מציגה מגוון זהויות אשר קיימות עבורה בחיים ומיוצגות באמצעים אמנותיים.

אמילי, Irritable Syndrome  – ההפרעות שיש לאמנית לא נתפסות לעתים בעין המתבונן, לעתים הן קלות. מרבית הזמן הן סוג ש כאוס בר-שליטה, הלוצינציות ויזואליות שיכולות לקרות בכל רגע… בדרך כלל היא יכולה לבודד אותן מהמציאות, להתעלם מהן ולעתים אף להנות מהן.  הן לימדו אותה איך להתמקד בריבוי של דברים בו בזמן. הן הפכו אותה לאדם "מקשיב" , לימדו אותה איך לתכנן דברים ביתר דיוק. ולעתים הן גיהינום….

התערוכה מנסה להראות את האספקטים המהנים יותר של אמילי, ואפשרות לתעד את רגשות הצופה באמצעות מצלמת וידאו. ההתנסות של הצופה תושפע ממיצגים שנאצרו וטופלו ע"י האמנית… הרצון הוא ליצור an Irritable, Beautiful, Syndrome.

ורוד שמאסנה, מחנה פליטים שועפת

וורוד נולדה בכפר קטנה אשר ברשות הפלשתינאית. היא נולדה לקוית שמיעה ועברה עם משפחתה למחנה הפליטים שועפת כדי לקבל תנאים סוציאליים טובים יותר. בשלוש השנים האחרונות צילמה בכפר קטנה ובמחנה הפליטים שועפת את הסביבה, ואת החיים בבתי המשפחה בשני המקומות. בעת הצילום ברחוב, היא מתארת מצד אחד את המחסור בתשתיות, את האשפה, ומצד שני מחפשת גם את יופינ של האבן והטקסטורה שלה. כשהיא מצלמת בבתים מעניין אותה להראות את החללים שמשמשים את המשפחה: מטבח, סלון, חדר שינה, מרפסת שמשקיפה החוצה. בפרויקט הגמר, מציגה וורוד את הסיפור של שועפת. חלק מהצילומים צולמו בחשאי באמצעות מצלמת הטלפון, ואחרים באמצעות מצלמה אנלוגית ודיגיטלית. חשוב לוורוד להראות את המחנה לחברה הישראלית. מקום שחלק מהישראלים, היהודים לא יכולים להיכנס פנימה.

צילום ורוד שמאסנה 8.jpg
  ורוד שמאסנה

רון שסקין, פוטנציאל// מגברים  ?

 

ליווי וריכוז פרויקט הגמר: אבי סבג, איילת השחר כהן, בת דזבלי, אילן גרין, גיא גולדשטיין, רם ברכה, טלי בן נון, יוני ניב, קיקי קרן-הוס, נועם ענבר, דן ויינשטיין, ערן זקס, אורי דרומר, ליאור פינסקי, אבי ברמן   עיצוב חזותי: דר לאור

תודה לאנשי מוסררה על המפגש המעניין, על האירוח ועל השינוע.

החומרים הם עירוב של אלו מהמפגש + האתר. https://www.musrara.co.il/graduation-2019/2019/06/16/%d7%9e%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9f/

כריסטיאן דיור ומרי קוונט, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון

20190505_110440.jpg

20190505_115610.jpg

במוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון מוצגות שתי תערוכות Christian Dior: Designer of Dreams   עד 1 בספטמבר 2019  ו-Mary Quant עד 16 בפברואר 2020. הביקור במוזיאון זה השוכן בבית מרלבורו בסמוך למוזיאון ההיסטוריה של הטבע ומוזיאון המדע הוא חוויה בפני עצמה. מוזיאון המשלב בין ישן לחדש; ארכיטקטורה אדוארדיאנית וויקטוריאנית, פיסול קלסי וניאו קלסי וכותרות ארכיטקטוניות בצד עיצוב ואופנה, ובנוסף התענגות על מגוון האפשרויות למנוחה ולפסק זמן בין תערוכה אחת למשניה החל מפינת קפה ועד למסעדה.

תערוכת כריסטיאן דיור: "מעצב החלומות" אמר: "אין מקום אחר בעולם, פרט לארצי שלי, שאת החיים בה אני כה אוהב. אני אוהב את המסורות האנגליות, הנימוסים האנגלים, הארכיטקטורה האנגלית. אני אפילו אוהב את האוכל האנגלי."

20190505_112318

IMG_20190505_112359.jpg

20190505_112356.jpg

 

20190505_110906

בתערוכת כריסטיאן דיור (משנת 1947 ועד לזמן זה), אנו מתחקים אחר ההיסטוריה והאימפקט של אחד מבתי האופנה המשפיעים ביותר במאה ה-20, נחשפים להשפעה המתמשכת ולקשר של דיור לבריטניה. מבט מקרוב ניתן לשימוש של דיור בטקסטיל, אופן העבודה ושיתופי הפעולה של בית אופנה זה עם יצרנים בריטיים. בתערוכה נערך שיח על עבודת השימור לקראת התערוכה.

20190505_112901.jpg

20190505_112406.jpg

IMG_20190505_112116.jpg

 

IMG_20190505_112137.jpg

IMG_20190505_112727.jpg

מחקר מעמיק נערך לקראת התערוכה על עולמו של דיור על-ידי היסטוריונים של אפנה, אוצרים, משמרים ומעצבים. החל מהשמלות של דיור שעוצבו עבור הנסיכה מרגרט לכבוד חגיגות יום ההולדת ה-21 שלה, ועד לפריטים נלווים ובגדים תחתונים. המחקר נעזר גם בארכיב של המוזיאון.

IMG_20190505_112631.jpg

בתערוכה מעל מאתיים פריטי ביגוד, ומעל חמש מאות חפצים בצד סרטים, איורים ורישומים, מגזינים, אביזרי אופנה, בשמים, מוצרי איפור, ועד חפצים אישיים שהשתייכו לכריסטיאן דיור.

IMG_20190505_112757.jpg

תערוכת מרי קוואנט

מרי קוואנט: "באופנה הרעיון הוא לעשות בגדים אופנתיים שיהיו אפשריים לכל אחד".

IMG_20190505_114522.jpg

IMG_20190505_114708.jpg

 

IMG_20190505_114635.jpgIMG_20190505_114557.jpg

 

סוד ההצלחה של קוואנט מצוי ביכולת לשלב בין אריגים איכותיים, מקוריות וחדשנות, ועיצוב מינימליסטי ונוח ומונגש להמונים.  וכמובן חווית קנייה. קוונט שפתחה בוטיק בשם bazaar ברחוב קרנבי בלונדון הציעה מראה צעיר ועכשווי. בזכות חצאיות המיני שלה זכתה מרי קוונט לתהילת עולם , וגם בזכות טוויגי, דוגמנית העל.

IMG_20190505_114805.jpg

בתערוכה מגוון פריטים מחצאיות מיני ועד למכנסונים ומייק אפ המורים על מהפכת האופנה שחוללה קוואנט ברחוב הלונדוני.

לוסי אלקויטי Sensu Amplo מקום לאמנות בקרית המלאכה, שביל המרץ 6, תל-אביב 8.6.2019-15.5.2019 אוצרת: טלי כהן- גרבוז

IMG_20190529_121947.jpg

בתערוכה Sensu Amplo (בתרגום מלטינית: "במובן הרחב", ביפנית, sensu: מניפה), מציגה לוסי אלקויטי עבודות אנינות טעם הנעות בין ציור למיצב לבין "חפץ" שאינו מממש את תפקידו, ובהן עובר מעין חוט מקשר – אלמנט התנועה הממומש/לא ממומש.

במיצב במרכז התערוכה מניפות בגדלים, צבעים ואיכויות שונות. המניפות המעלות על הדעת נשיות, עדינות ושפת חיזור בסימנים מוסכמים, אינן מופיעות תחת הפונקציה אליה אנו משייכים אותן. לא ניתן לנפנף בהן או לפלרטט באמצעותן שכן הפכו לאחת משלם. אלקויטי מספרת על ההתלבטויות שלה באשר לאופן ההצגה. הצגה בנפרד, אחת אחת, או ביחד, כגוף; ולבסוף על הבחירה להציג אותן יחדיו במיצב.IMG_20190529_121953.jpg

באחת העבודות המניפה הופכת לחפץ מקובע על הקיר, נפתח לעין הצופה אך חסר אפשרות תנועה.IMG_20190529_122007.jpg

אותה סתירה מתקיימת במריונטה התלויה מהתקרה, נעה לא נעה, מממשת בחובה את שטיחות הנייר אשר מארג העיתונים השזור בחלק ממנו מתכתב עם מסורת הקולאז' והמונטאז', ובחלקו ציור מיומן המתייחס לחלקי הגוף של המריונטה.IMG_20190529_122036.jpg

המריונטות ניתנות לתזוזה במשיכת חוט. אלקויטי מספרת שאל המריונטות הגיעה בתהליך של חיפוש אחר אלמנט התנועה ולאו דווקא דימוי הגוף הממומש בדימוי המריונטה. בעקבות תנועת האיברים, עשתה האמנית סדרת ציורים להם קראה "מכונפים", שהוצגו תלויים ומוקפאים. בתהליך זה נפתח ממד הכנף שהזכיר לה מניפה, ובעקבותיו חזרה לתלת ממד. אלקויטי פירקה את המניפה כדי להבין את המבנה והצורה, ואת התובנות הכניסה לתוך המבנה הזה החבוי בתוך הקיפולים – נגלה ונסתר בה בעת.IMG_20190529_122027.jpg

תַּת הַכָּרָה נִפְתַּחַת כְּמוֹ מְנִיפָה
עֲדַיִן הִיא סוּס כֵּהֶה עֲדַיִן לֹא לְבָנָה[1]

הציורים המוצגים על הקיר עשויים במשיכות מכחול עזות ובוטחות, וחלקם במשיכות מכחול מעודנות, מהוססות, כמעט מתמוססות אל המצע ומתמזגות בו. הדימוי המופיע בהם – מעין כנפיים, נע אף הוא בין נוכחות והסתר. גם בהם מצוי פוטנציאל התנועה העשוי להיות ממומש.

IMG_20190529_122043.jpg

את התערוכה מלווה טקסט פיוטי ונפלא של האוצרת טלי כהן גרבוז:  "כנפי נייר", "עבודותיה של לוסי הן כמו ציפורים.  בין התקרה לרצפה, בין שמים רחוקים לארץ, בתנועה בלתי פוסקת, יש דממה של המתנה…"

[1] יונה וולך, תת הכרה נפתחת כמו מניפה, אתר הספרייה החדש/ הוצאת הקיבוץ המאוחד  http://www.newlibrary.co.il/page_68

תודה לאמנית לוסי אלקויטי על השיחה עמה.

דמיאן הירסט, Fake News – Fake Truth Fake News – Fake Truth, מוזיאון חיפה לאמנות 1.9.2019-30.3.2019, אוצרת: סבטלנה ריינגולד

מוזיאון-חיפה-לאמנות-תערוכה-פייק-ניוז3-דמיאן-הירסט-אוצרות-הספינה-הטרופה-של-תיאמן-1440x1920.jpg

במסגרת אשכול התערוכות העוסקות ב-"פייק ניוז" מוצגות גם 14 עבודות מתוך הפרויקט "אוצרות הספינה הטרופה שלא-תיאמן" של האמן הבריטי הנודע דמיאן הירסט. פרויקט שאפתני זה, שהוצג לראשונה בוונציה ב-2017, מתבסס על סיפור חפירות ארכיאולוגיות של ספינה טרופה מהתקופה הרומית. היצירות מתארות דמויות מיתיות ודתיות ממגוון תרבויות עתיקות ומעלות שאלות ביחס לנושאים של אמת, אמונה וההבניה של ההיסטוריה. העבודות, המכילות זהב, כסף ואבני חן, עוסקות גם בתפיסת היוקרה בימינו.

מוזיאון-חיפה-לאמנות-תערוכה-פייק-ניוז-אוצרות-הספינה-הטרופה-שלא-תיאמן-דמיאן-הירסט1-1440x1920.jpg

מוזיאון-חיפה-לאמנות-תערוכה-פייק-ניוז-אוצרות-הספינה-הטרופה-שלא-תיאמן-דמיאן-הירסט2-1440x1920.jpg

במאי 2017 כתבתי בפוסט בבלוג זה על דמיאן הירסט בביאנלה בוונציה:"

אני עושה קסם, ואני רוצה שזה יהיה מדהים ומפתיע", דמיאן הירסט, וונציה, 2017

"כgת מוצגת בוונציה תצוגה ענקית של דמיאן הירסט בשם Treasures from the Wreck of the Unbelievable. התצוגה היא בשני חללים בוונציה השייכים לפרנסואה פינו: פונטה דלה דוגנה ופלאצו גראסי. מתיו קולינס מ"לונדון איבנינג סטנדרט" קורא לכך "השיבה הטריומפלית". וכותב ש"יש בה סדרות גדולות של השתקפויות על זיוף, אמונה, אמת ואבסולוטיות".

בתצוגה, מספר רב של אובייקטים, רבים מהם בממדי ענק, המתארים יצורים מיתולוגיים, מפלצות, מלכות קדומה, בתולות לוחמות, כלבים בעלי שלושה ראשים ועוד. התוויות ליצירות המוצגות, מתייחסות לעבודות באופן המזכיר תוויות במקומות כמו המוזיאון הבריטי, ואובייקטים אחרים הינם "כמו" העתיקות שהנך מצפה למצוא שם.

העבודות נראות כעתיקות מאוד. אך בפירוט החומרים (בנוסף לשיש קררה וברונזה), כלולים חומרים מודרניים כאלומיניום, פוליאסטר, ופיברגלס – וחלק מהאובייקטים מתארים את מיקי מאוס. התצוגה הינה למעשה בדיה אודות ערך ומובן, ותפקיד האמנות כאמת. אנו אמורים להאמין  שיצירות עתיקות מונחות בתחתית האוקיאנוס לאחר שספינה נשאה אותם, והן שקעו לקרקעית ונאספו לאחר 2000 שנה בידי ארכיאולוגים אותם שכר הירסט, שכן זה מה שאנו רואים אובייקטים מכוסים לעתים קרובות בסרטנים קטנים ומלווים בצילומים של מבצע ההצלה. אך אין זה נכון כמובן, והאמת היא שהעבודות הושלכו לים ואזי נמשו והמבצע תועד בצילום".

את ההמשך ניתן לקרוא בבלוג שלי.   https://zivakoort.com/2017/05/27/2030/

תודה לאוצרות סווטלנה ריינגולד, רויטל גרין סילברמן ולימור אלפרן זרד על חומרי התערוכה, תודה לתלמה רוט, מחלקת שיווק וקשרי חוץ על הדימויים.

והספינה עדיין שטה, אמנים: אריה ברקוביץ/ דבורה מורג/ חוה ראוכר / טלי אמיתי-טביב/ טליה טוקטלי/ פאטמה אבו רומי/ רונית ברנגה/ שוקה גלוטמן בית האמנים, אלחריזי תל אביב, אוצרת: דליה דנון 2,5.2019 – 25.5.2019

 

התערוכה ״והספינה עדיין שטה״ המוצגת בבית האמנים עוסקת בייצוגים של חפצי מעבר, במשמעות הזיכרון האישי, בפרשנות שאנו מעניקים לזיכרונות, ובאופן שבו הם מתורגמים ליצירות אמנות.

גל הרמט כותבת בטקסט התערוכה: "איזו טביעת רגל יש לחפצים בעקבות מעברים ותמורות? מה השתנה בהם והאם הם משתנים אתנו?

התערוכה 'והספינה עדין שטה' עוסקת בייצוגים ובתרגומם לעבודת אמנות  של הקונספט הפסיכואנליטי על פי ד. ויניקוט לחפצי מעבר, דרך שיט במסעות החיים, תלאות הזמן והמקום".

חפץ מעבר, אותו חפץ ילדי, מגן, תומך ועוטף מקבל פרשנויות שונות ביצירות האמניות והאמנים המוצגות בתערוכה. נקודת המוצא היא מן האישי, הפרטיקולרי אל האוניברסלי והמהלך אותו נוקטים האמנים/יות בתערוכה נעשה תוך כדי התבוננות אחורה אל העבר, לחרדות, מצוקות, מאבקים ופרידות, וגם השלמה.

IMG_20190521_131558_BURST1.jpg

יצירות האמניות והאמנים המוצגים בתערוכה עוסקות במגוון מדיה: ציור, צילום, מיצב, וידיאו, פיסול  וקראפט.

טלי אמיתי-טביב יוצרת מחדש באמצעות צילום את הזיכרון שלה מחדר העבודה של הדוד הסופר מרדכי טביב. בילדותה, כשנסעה לבקר בבית הדודה חנה והדוד מרדכי נהגה לשבת בחדר ששימש כחדר האורחים וגם כחדר העבודה של הדוד. אמיתי-טביב מתארת את המהלך הקורה לרבים מאיתנו עת עוברות השנים, שכן בזיכרונה החדר הכיל ספריה עצומה בגודלה שהרשימה עד מאוד את כל רואיה. טביב עוסקת, במבט מאוחר, בהתגמדותה ועליבותה של הספרייה, של חדר הילדים ושל החדר של סבא ועומדת על הפער בין ילדות ובגרות, זיכרון ומציאות, חדש וישן והדרך שבה הסתכלה על חפצים אז והיום.

IMG_20190521_131354.jpg

IMG_20190521_131243.jpg

אריה ברקוביץ מציג מיצב מורכב מרישומים, פסלים וצילום משנות ה 70. בתהליך רפלקטיבי על יצירת עבודות עץ  כחפץ מעבר מטאפורי  מספר ברקוביץ: ״בילדותי בעיירה קטנה ברומניה, נהגתי להרכיב לעצמי את המשחקים והצעצועים. על עץ הפקאן שבחצר הבית הרכבתי נדנדה, ועליה עליתי עם הקורקינט המאולתר שלי, וכמובן שהרעיון הסוריאליסטי הזה הסתיים בנפילה, פירוק הקורקינט וחדירת המסמר שחיבר את שני חלקיו לתוך הרקה שלי. למזלי הצלחתי לשלוף את המסמר לעצור את הדם ובכך לצאת בחיים. טראומה זו מלווה אותי כל חיי.  ובאה לידי ביטוי בעבודות האמנות שלי שיש בהן את מוטיב העץ שאמור לסמל יציבות וביטחון אבל בגד בי כשהנדנדה שעל הענף שלו הפילה אותי. העבודות בתערוכה מהדהדות לחוסר יציבות, שיווי משקל, פירוק והרכבה, ילדיות וטראומה, בחינת גבולות ותוצאותיה…

IMG_20190521_131446.jpg

 

2Z3A8218צילומי חלל אלה ברקוביץ.jpg

רונית ברנגה  העבודות השבריריות של ברנגה מספרות ספור המורכב מהגופניות של כלי הקיבול, החפצים  הדוממים (הבובה, הקומקום) כמו מתעוררים ומקבלים "חיים" כמו בסיפור אימה. הגוף- חפץ הדומם נמחץ בידיים החובקות והצובטות אותו, ונוצרת אינטראקציה גופנית כמעט בולימית של טשטוש גבולות בין מה שנתפס כחפץ או כגוף, תעתוע של העין.

Hollowed Lady squeezing a kettles #3 02.jpg

IMG_20190521_130710.jpg

שוקה גלוטמן  /  בים הגדול.  גלי השיר ימשיכו לערסֶל את הילד לתוך שנת חלום עמוקה, ועוד ילדים אינספור יירדמוּ כך לנצח… תווי פניו של מחבר השיר ילכו ויִימוגו, ומילותיו ישובו וישמעו לעד בפי אימהות עייפות. הצלילים יחזרו ויעוררו רוחות עָבר, עִמם נשוּט הרחק אל האופק. ואם תִּרצו… אין זוֹ אלא אגדה.  2Z3A8211צילומי חלל אלה ברקוביץ.jpg

גלוטמן מבקש לחבר אותנו לזיכרונות מעורפלים של ינקות, אל חלום רחוק אישי, אינטימי ועם זאת אוניברסלי. אנחנו שטים אתו אל האופק ותוהים לעצמנו ממה עשויים זיכרונות ילדות, צלילים, חלומות, תקוות ופחדים. מה אנו נושאים אתנו, איך החפצים טומנים בחובם זיכרונות ומספרים סיפור אודות מעברים, טקסי מעבר וחוויות.

IMG_20190521_131312.jpg

דבורה מורג

חוט ומחט

חיי רקומים בחוט שני.

תפירה ורקמה הם שפת אם עבורי

בילדותי כיסיתי בדים בתפרים קטנים וצפופים:

תך שרשרת, תך מילוי, תך גבעול ותך מכונה.

להרטיב את החוט עם לשוני

להשחיל את החוט לקוף המחט

למולל באצבעותיי קשר בקצהו,

לדקור את הבד מלמעלה למטה ומלמטה למעלה,

וכשדקרתי את כרית האצבע

אימא אמרה שזה סימן שהרקמה תצא מרהיבה.

כשבגרתי חיברתי בדים בתפר נסתר.

בחוטים אדומים תפרתי את החלקים שהם חיי.

השביל והחיבור כאחת.

את חוט הדיבור משכתי מפי / מלשון אימא

מילים לבתי רקומים / כתובים בחוטים אדומים

הנמשכים מתוך גרוני.

IMG_20190521_131423.jpg

IMG_20190521_130941.jpg

טליה טוקטלי שבה אל זיכרונות בית אביה בווינה, ממקמת את הבית על מפה שיצרה על קיר חלל התערוכה בבית האמנים בתל אביב. טוקטלי מציבה אובייקטים רקומים שירשה ושבבוא היום יעברו לילדיה ולנכדיה. שמירתם ואגירתם של החפצים  משמשים אותה כחומרי גלם והיא יוצרת חפצי מעבר ישנים-חדשים המשקפים את הזיכרונות שלה כתמונה המקפיאה אותם בזמן מסוים. זיכרונות של אז כפי שהם נחווים הרגע, עבר שנחווה כהווה.

IMG_20190521_130741.jpg

טליה טוקטלי - פרט מתוך מיצב

פאטמה אבו רומי, משחזרת זיכרונות משפחתיים של אביה בציורים בהם השטיח והאב מתאחדים ונפרדים, נפרמים ונארגים מחדש ויוצרים מעין חפץ מעבר בין הילדה של אבא לאישה הבוגרת שמתבוננת בו באהבה וחמלה, אך גם כמשטח המאפשר וחוסם במקביל. אבו רומי רוקמת סיפורי חקר על מעברים משפחתים מאב לביתו, מאם לביתה, מחוטי כותנה, צמר, עץ ,חימר, צילומים זיכרונות וחששות.

IMG_20190521_131220.jpg

2Z3A8199 (1).jpg

בדיוקן עצמי בתוך סרקופג יוצרת חוה ראוכר אובייקט מעבר בין מצב של חיים למצב של מוות. רגע שעוזר לה, לדבריה "להתיידד  עם המוות ולנהל אתו דיאלוג". בתוך כך, נוצרת אשליה אופטית בתוך האובייקט הקעור, שגורמת לדימוי להראות כמו בתנועה, להיכנס ולצאת  כאילו משוחח עם הצופה.

IMG_20190521_131340.jpg

ולסיכום, פתחנו בהתבוננות בחפץ אישי של האוצרת דליה דנון באזור הכניסה לחלל התערוכה! בחירה מאתגרת ומרגשת באמירה האישית שבה. משם המשכנו במהלך בציר הסירקולציה משמאל לימין, השתהיתי לראות ממה עשויים הזיכרונות הטווים בחוטיהם עבודות אלה המנהלות דיאלוג עם חפצי מעבר כשברקע מהדהד שירו של נתן יהונתן "אותה דוגית נוסעת" המלווה את התערוכה. שאפו על ההצבה היפה והמעניינת בחלל!

תודה לאוצרת דליה דנון ותודה לגל הרמט על הטקסט

 

בית הגפן, חיפה, אוצרות החלל הדס זמר בן-ארי ויעל מסר. 28.3.2019-12.7.2019

IMG_20190425_123807.jpg

בית הגפן השוכן בשכונת ואדי ניסנאס, חיפה, הוא מרכז ערבי-יהודי לתרבות, חברה, נוער וספורט. בית הגפן, חיפה פתח חלל אמנות  נוסף בתחילת דצמבר 2018. המרחב השלישי: חלל לאמנות וחינוךIMG_20190425_123907

50850150_2259057080773622_4498615128844926976_n.jpg

IMG_20190425_124011.jpg

50504687_2259057284106935_3524684999024443392_n.jpg

IMG_20190425_124823.jpg

IMG_20190425_124718.jpg

IMG_20190425_124801.jpg

בסיור טרום פתיחה אליו הוזמנתי בתחילת דצמבר 2018, שמענו על הפעילויות המתוכננות, האירועים ועל הדגש על שיח בין תרבויות ואמנות במרחב הציבורי.

בין העבודות – שטיח תבלינים – לורן מארשל, 'מדאפה' – חלל אירוח ובו פינות ישיבה בעיצובו של רמי טאריף, ציורי קיר ורצפה במרחב החיצוני – ברוקן פינגאז, צילום- אמירה קסאם זיאן, מיצב וידיאו של פאטמה שנאן, עבודות של אמי ספרד, שלומית אתגר, ענת רוזנסון בן חור, למיס שחות, ודיה הוג'יראת כעביה ועוד.

IMG_20190425_125253.jpg

IMG_20190425_125008.jpg

אמנים: איה אורבך, ברוקן פינגאז, לוראן מארשל, רמי טריף, אמי ספרד פאטמה שנאן, הדיל אבו- ג'והר, אשרף פואח'רי, אמירה זיאן, אלעד לרום, שוקה גלוטמן, אניסה אשקר ובני וודו.

55901991_2269322616446754_7943485651096174592_n

Fake News – Fake Truth, מוזיאון חיפה לאמנות 30.03.19-01.09.19, אוצרת: סבטלנה ריינגולד

IMG_20190328_122316.jpg

מסופר שדִּיוֹגֶנֶס, הפילוסוף היווני (אסכולת הציניקנים) נהג לחפש את האמת ואת האדם האמתי באמצעות עששית. את דברי האורקל מדלפי שאמר לו "להשחית את ההון" פירש תרתי משמע ללכת לאתונה על מנת להשחית ולשבש את יחסי הכוחות הקיימים והידועים בחברה בת זמנו..

במוזיאון לאמנות חיפה נפתח אשכול תערוכות הנוגע בשאלות מהותיות בהיסטוריה של האנושות ולבטח! בימים אלה עת אנו עומדים ערב הבחירות: מהי אמת? מהי בדייה? מהו האופן שבו התקשורת והסוכנים הפוליטיים משתמשים במניפולציות מתוחכמות כדי לשלוט בדיון הציבורי? אמרנו בוטים?  ובכלל תורת ההכרה (אפיסטמולוגיה לענייננו) מנסה לבחון מהי אמת, האם יש אמת אחת, מי קובע מהי. אנו מרבים לשמוע על המינוח "פייק ניוז", (fake news) ועל "עובדות אלטרנטיביות""(alternative facts) . על טשטוש הגבולות בין בדיה לאמת; האמת כאפשרות אחת מני מספר נקודות מבט בעידן הנשלט ע"י התקשורת – אינטרנט וטלוויזיה; עידן שבו כל ההיררכיות המוכרות מאבדות את אחיזתן במציאות. ובאמנות כמו בחיים, האמנים משתמשים באסטרטגיות של כזב ובדיה – למשל, שימוש בזהות בדויה, התערבות במציאות באמצעות התחזות, משבר אמון ועוד.

IMG_20190328_122341.jpg

אשכול התערוכות בחיפה עוסק בשלושה נושאים מרכזיים:

IMG_20190328_115155.jpg
סווטלנה ריינגולד

התערוכות "מחווה לווידיאו Zero", "שיבוש מידע", ו-"Overload!" באוצרותה של רויטל סילברמן גרין עוקבות אחרי עיסוקם הביקורתי של האמנים, משנות השבעים ועד ימינו, באופנים שבהם המידע מועבר באמצעי ההפצה – מהדפוס המסורתי ושידורי הטלוויזיה ועד הרשתות החברתיות כיום. האמנים מצביעים על היחסיות של האמת המשודרת שמקורה בהטיות ובאינטרסים שונים, וכן בהעדפת הדימוי המפתה, הסיפור המושך והאסתטיקה הבידורית.

IMG_20190328_123937.jpg
רויטל סילברמן גרין

האמנים המשתתפים: מת'יו דיי ג'קסון, קרל הנדל, צילה חסין וכרמל ברנע ברזנר ג'ונס, בלו־סימיון פיינרו, ויליאם אנסטסי, מיכאל דרוקס, ריצ'רד סרה, רונית ברנגה, כריסטינה דה מידל, אלון קדם

במסגרת התערוכות "כוח, אמת ופוסט-אמת" באוצרותה של לימור אלפרן זרד ו"דונלד טראמפ: נער הפוסטר", האמנים חוקרים את הקשר בין מערכי הכוח בחברה לבין סוגיות של אמת ושקר. רבים מהאמנים פועלים בדרך של התחפשות היתולית ומציגים באופן מוקצן את השקר של הגורמים בעלי הכוח, כדי לחשוף זאת באופן חריף ובולט. האמנים מבקשים לייצר מפלט מהדיכוי ולכונן עולם חלופי, כשהם עצמם וסביבתם הם המדיום לבריאה של העולם האמיתי.

IMG_20190328_122759.jpg
לימור אלפרן זרד

האמנים המשתתפים: להב הלוי, מריסה מאסטרה, יוחאי מטוס וחיים ויטלי כהן, פרנסיסקו פז, בלו-סימיון פיינרו, פלסטיק ישו, אוברמורגן, כרמן דוברה־המטנר, ברברה ויסר, לוק טויימנס, ליז מג'יק לייזר, דמיאנטס נרקביציוס, סופרפלוקס, ד"ר פנקס שגריר איראן בירושלים, פאולו צ'יריו, איתמר רוז, יגאל שתיים, HeHe

 התערוכה "האמן האמיתי", המתפרסת על פני קומה שלמה במוזיאון, כוללת אמנים רבים ופרויקטים של אמנים יחידים. העבודות קוראות תיגר על התפיסה של "האמן האותנטי", שיש לו קול אחד יציב, ברוח התפיסה הפוסט-מודרנית שעוסקת בריבוי זהויות, בדיון, זיוף ואחיזת עיניים. האמן החזותי לובש דמויות, בדומה לשחקן, ומציג קולות הטרוגניים שמדגישים את חשיבות הבדייה כנגד מיסוד הסמכות האמנותית וקיבוע הביוגרפיה של האמן.

האמנים המשתתפים: הנה אביתר, דב אור נר, בועז ארד, יעל ברתנא, גדעון גכטמן, יאיר גרבוז, ז'וזיאן ונונו, מיכאל חלאק, רונה יפמן, כרם נאטור, מיכל נאמן, אורי קצנשטיין, יגאל תומרקין

אמנים המציגים פרויקט יחיד: מירי נשרי, רועי רוזן, אייל וייזר ורמי מיימון, דמיאן הירסט.

IMG_20190328_131822.jpg
דמיאן הירסט

תודה לאוצרות סווטלנה ריינגולד, רויטל גרין סילברמן ולימור אלפרן זרד על חומרי התערוכה, תודה לתלמה רוט, מחלקת שיווק וקשרי חוץ על הדימויים