קרן פגי גוגנהיים, פלצו ונייר דאי ליאוני, ונציה

IMG_20190901_135253

אחד האוספים המלבבים והאהובים עלי הנו אוסף פגי גוגנהיים המוצג במוזיאון/קרן שלה בוונציה.  אוסף אמנות מודרנית כהלכתו אף שוונציה ברובה המכריע (כיום לא….) הינה רנסנסית במהותה, ואף ברוקית, ואף מעבר.

פגי גוגנהיים  נולדה בניו-יורק, נכדה לשתי משפחות יהודיות עשירות שהיגרו מאירופה לאמריקה במאה ה-19, ומרוכלים חסרי פרוטה הפכו למיליונרים.

בבתי הקפה של פריס קשרה קשרים עם סופרים, אמנים ואנשי רוח, ובעת שהותה בפריס, בשנת 1937, פגשה את סמואל בקט שהיה זה שעמד על כך שעליה להתעניין באמנות בת הזמן. שם גם פגשה את מרסל דושאן, שלימד אותה להבחין בין אמנות מופשטת ואמנות סוראליסטית, הכיר לה את האמנים המובילים בפריס, תכנן עבורה תערוכות ויעץ לה בענייני אמנות.IMG_20190901_135419

את ציורו של פרננד לז'ה (Leger) "גברים בעיר" 1919 קנתה פגי ביום שבו היטלר פלש לנורבגיה. יצירות של פיקסו, בראק, קנדינסקי, מונדריאן וברנקוזי נקנו באף הן אותה עת. (יצירה של ברנקוזי רכשה פגי לאחר עמידה על המקח, כשהגרמנים עמדו בשערי פריס).

IMG_20190901_134918
פרננד לז'ה, גברים בעיר, 1919
IMG_20190901_135105_BURST1
קונסטנטין ברנקוזי, מאיסטרה, 1912

IMG_20190901_134334

IMG_20190901_135159
ג'ינו סווריני, ים=רקדנית, 1913-1914

פגי גוגנהיים הצליחה לעזוב את צרפת בזמן הכיבוש הגרמני עם ויזה לא בתוקף, יחד עם בעלה לשעבר, אשתו, ילדיהם ומקס ארנסט, הצייר הסוריאליסטי שהפך מאוחר יותר לבעלה (בתמורה לעזרתה, העניק לה מקס ארנסט  11 יצירות שלו מתקופות שונות). באביב 1941 הגיעו האוסף ובעליו בשלום לניו-יורק.

IMG_20190901_135005
וסילי קנדינסקי, נוף עם כנסייה, 1913
IMG_20190901_134414
ג'ורג'יו דה קיריקו, המגדל הורוד, 1913

באוקטובר 1942 פתחה פגי את הגלריה "Art of this Century" ברחוב 57 במנהטן. על ערב הפתיחה היא כתבה: "ענדתי אחד מעגילי מעשה ידי איב טנגי והאחר מעשה ידי קאלדר, על מנת להראות את היחס השווה שלי לאמנות סוראליסטית ולאמנות מופשטת כאחד". "אמנות מאה זו" בעיצובו של פרדריק קיסלר (Kiesler), הפכה עד מהרה לגלריית האוונגרד המובילה בניו-יורק, ובמקום הוצג האוסף של פגי, שכלל יצירות אמנות קוביסטיות, אבסטרקטיות וסוריאליסטיות.

IMG_20190901_134213
העגילים, מעשה ידי איב טנגי ואלכסנדר קאלדר

 

ג'קסון פולוק היה התגלית האמריקאית של פגי (אם נדייק לא בדיוק שלה אלא של יועציה). את ארבעת תערוכות היחיד הראשונות שלו ערך פולוק ב"אמנות של מאה זו". פולוק קיבל 150 דולר מדי חודש מידיה של פגי, וכסף זה היה מקור המחיה היחיד שלו ושל אשתו הציירת לי קרסנר. כל הציורים שצייר באותה תקופה מלבד אחד, הפכו לרכושה של פגי.

ג'קסון פולוק, אלכימיה, 1947, מיקס מדיה על בד, 114.6X221.3, פגי גוגנהיים, ונציה
ג'קסון פולוק, אלכימיה, 1947

ב1947- פגי חליטה לחזור לאירופה, היכן שהאוסף שלה הוצג לראשונה בביאנלה של ונציה 1948. היא קנתה את פלאצו ונייר דאי לאוני בגרנד קנל בוןנציה ובאה לחיות שם, ובתחילת 1949 עם תערוכת פיסול בגן היא פתחה את האוסף שלה לציבור. פגי המשיכה לעתים לקנות יצירות אמנות עד מותה בדצמבר 1979.IMG_20190901_141630

ב1977- השתנתה הבעלות. הPeggy Guggenheim Foundation- פורק והפריטים שבו, בעיקר הפלאצו הוונציאני בגרנד קאנלה ואוסף האמנות ששוכן שם מ1949-, הוכנסו למשמורת קרן סולומון ר. גוגנהיים בניו-יורק שמאז הפעיל את המוזיאון במנהטן ואת האוסף בוונציה.IMG_20190901_140135

 

 

 

 

כריסטיאן דיור ומרי קוונט, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון

20190505_110440.jpg

20190505_115610.jpg

במוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון מוצגות שתי תערוכות Christian Dior: Designer of Dreams   עד 1 בספטמבר 2019  ו-Mary Quant עד 16 בפברואר 2020. הביקור במוזיאון זה השוכן בבית מרלבורו בסמוך למוזיאון ההיסטוריה של הטבע ומוזיאון המדע הוא חוויה בפני עצמה. מוזיאון המשלב בין ישן לחדש; ארכיטקטורה אדוארדיאנית וויקטוריאנית, פיסול קלסי וניאו קלסי וכותרות ארכיטקטוניות בצד עיצוב ואופנה, ובנוסף התענגות על מגוון האפשרויות למנוחה ולפסק זמן בין תערוכה אחת למשניה החל מפינת קפה ועד למסעדה.

תערוכת כריסטיאן דיור: "מעצב החלומות" אמר: "אין מקום אחר בעולם, פרט לארצי שלי, שאת החיים בה אני כה אוהב. אני אוהב את המסורות האנגליות, הנימוסים האנגלים, הארכיטקטורה האנגלית. אני אפילו אוהב את האוכל האנגלי."

20190505_112318

IMG_20190505_112359.jpg

20190505_112356.jpg

 

20190505_110906

בתערוכת כריסטיאן דיור (משנת 1947 ועד לזמן זה), אנו מתחקים אחר ההיסטוריה והאימפקט של אחד מבתי האופנה המשפיעים ביותר במאה ה-20, נחשפים להשפעה המתמשכת ולקשר של דיור לבריטניה. מבט מקרוב ניתן לשימוש של דיור בטקסטיל, אופן העבודה ושיתופי הפעולה של בית אופנה זה עם יצרנים בריטיים. בתערוכה נערך שיח על עבודת השימור לקראת התערוכה.

20190505_112901.jpg

20190505_112406.jpg

IMG_20190505_112116.jpg

 

IMG_20190505_112137.jpg

IMG_20190505_112727.jpg

מחקר מעמיק נערך לקראת התערוכה על עולמו של דיור על-ידי היסטוריונים של אפנה, אוצרים, משמרים ומעצבים. החל מהשמלות של דיור שעוצבו עבור הנסיכה מרגרט לכבוד חגיגות יום ההולדת ה-21 שלה, ועד לפריטים נלווים ובגדים תחתונים. המחקר נעזר גם בארכיב של המוזיאון.

IMG_20190505_112631.jpg

בתערוכה מעל מאתיים פריטי ביגוד, ומעל חמש מאות חפצים בצד סרטים, איורים ורישומים, מגזינים, אביזרי אופנה, בשמים, מוצרי איפור, ועד חפצים אישיים שהשתייכו לכריסטיאן דיור.

IMG_20190505_112757.jpg

תערוכת מרי קוואנט

מרי קוואנט: "באופנה הרעיון הוא לעשות בגדים אופנתיים שיהיו אפשריים לכל אחד".

IMG_20190505_114522.jpg

IMG_20190505_114708.jpg

 

IMG_20190505_114635.jpgIMG_20190505_114557.jpg

 

סוד ההצלחה של קוואנט מצוי ביכולת לשלב בין אריגים איכותיים, מקוריות וחדשנות, ועיצוב מינימליסטי ונוח ומונגש להמונים.  וכמובן חווית קנייה. קוונט שפתחה בוטיק בשם bazaar ברחוב קרנבי בלונדון הציעה מראה צעיר ועכשווי. בזכות חצאיות המיני שלה זכתה מרי קוונט לתהילת עולם , וגם בזכות טוויגי, דוגמנית העל.

IMG_20190505_114805.jpg

בתערוכה מגוון פריטים מחצאיות מיני ועד למכנסונים ומייק אפ המורים על מהפכת האופנה שחוללה קוואנט ברחוב הלונדוני.

Erwin Wurm: Hot Dog Bus

On View – Jun 9, 2018 – Aug 26, 2018

Brooklyn Bridge Park, Pier 1 (Sat) & Pier 5 (Sun)

הורד.jpg
Installation view of Erwin Wurm, Hot Dog Bus, at Brooklyn Bridge Park, 2018. Photo by Liz Ligon. Courtesy Public Art Fund, NY.

פרויקט אמנות של האמן האוסטרי ארווין וורם, הנקרא "Hot Dog Bus" מגיש נקניקיות חינם בתקופת הקיץ, בכל סוף שבוע בין ה -9 ביוני לבין ה-26 באוגוסט, בין השעות 12 לפנה"ס. עד 6 בערב. "כולנו נשתתף במשחק אם נסכים לאכול נקניקייה". הפרויקט מוצג על ידי הקרן לאמנות ציבורית.

וורם הפך פולקסווגן וינטג' למעין משאית אוכל צבועה בצהוב בוהק ובה מוגשות נקניקיות למבקרים בפרק. כוונתה של עבודה זו להציג נדיבות וגם חשיבה דמוקרטית – נקניקיות היו אהודות מאוד בקרב מהגרים בארה"ב במפנה המאה העשרים. ויש קשר בין רחוב האוכל האייקוני ביותר בניו יורק לבין מולדתו של וורם האוסטרי.

"אוטובוס הנקניקיות מעודד אותנו לחשוב מחדש על אוכל ואמנות כפי שאנו מכירים אותם. המטרה היא לגרום לאנשים לאכול, כן, אבל גם לחשוב מחדש על ההגדרה של גוף האדם כמעין פסל שניתן לשנות, עבוד אתו, לחוות אותו, להתבונן בו, לחשוב על ההתנהגות היום יומית שלנו באותו אופן שאנו מסתכלים על עבודה פיסולית. ויש לזכור, אקט האכילה, מוסיף מסה לגוף שלנו".

"עבודתי היא תגובה ביקורתית על הצרכנות והגלובליזציה ועל כל השאלות המתעוררות", אמר וורם. "לאוטובוס יש שני מרכיבים: הביצועי והחברתי של אקט ההענקה של אנשי השירות".

וורם ידוע בשל עבודותיו המגדירות מחדש את רעיון הפיסול, ובוחנות את הגבולות שבין הצופה לבין היוצר. ב"אוטובוס הנקניקיות", כשם שבסדרות One Minute Sculpture  שלו, זו ההשתתפות של הצופה ש"משלימה" את העבודה. מניפולציות של נפח, צורה וכוח המשיכה אף הן מעניינות מזה זמן רב את האמן, הבוחן חפצי יומיום בדרך שמעוותת ומשנה את צורתם, ובעיקר כלי הרכב שעוברים שינוי בסדרות Fat Car שלו.

"האוטובוס משנה את זהותו בכל מקום – בווינה, נקניקיות פרנקפורטר, וכאן בניו יורק, הוא משרת נקניקיות, פשוט בגלל שזה סמל אוכל לאומי בארצות הברית", הוא אומר.זוהי גרסה נוצצת של "עגלת ההיפים" של שנות ה -60, הידועה כסמל של וודסטוק, על איכותה האייקונית. "זה רכב פולחן ותמיד התעניינתי באייקונים", אמר וורם. "הנקניקייה מקשרת בין המטבח האוסטרי למטבח האמריקאי".

Wurm התחיל בפרויקט בשנת 2015, אז הוקסם ללמוד כי מפעל הרכב פולקסווגן בגרמניה מגיש לעובדיו נקניקיות בקפיטריה. לכן, כאשר היתה לו תערוכה בקונסטמסיום וולפסבורג, שאינה רחוקה ממפעל הרכב, הוא יצר את האוטובוס קארי, ששימש להגשת המצרך הגרמני הפופולרי.

את התערוכה אצר Daniel S. Palmer, מקרן האמנות הציבורית

ארוון וורם - אוטובוס הנקניקיות.jpg
Installation view of Erwin Wurm, Hot Dog Bus, at Brooklyn Bridge Park, 2018. Photo by Liz Ligon. Courtesy Public Art Fund, NY

Indrisek, S.(2018, June 8). Re: Artist Erwin Wurm is Giving out 50,000 Free Hot Dogs from a Beefy Bus. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-artist-erwin-wurm-50-000-free-hot-dogs-beefy-bus

סובוד גופטה, "מה מתבשל?"

IMG_2341-1-1024x768.jpg
Installation view of Subodh Gupta, Cooking the World, 2017, at Art Unlimited
PHOTOS: ARTNEWS

 

במיצב Cooking the World, 2017, ביריד באזל, האמן ההודי סובוד גופטה משתמש בסירי בישול בעבודתו  המוצגת באולם גדול ובו מסעדת מזון הודי המגישה ארוחות חינם במהלך היריד. הפרויקט הינו אופייני לגופטה – המון חפצי רדי מייד קטנים שקובצו יחדיו לדבר אחד עצום.

בטקסט המלווה את העבודה מוצהר ש"בתקופה של הגירה ועקירה המלווה באי סובלנות גוברת ל"אחר", העבודה של סובוד גופטה העוסקת בריטואלים ובסמליות של הכנה, הצגה וצריכה של אוכל זכתה לחשיבות עצומה" ו"ההצעה להגיש אוכל ללא תמורה, פועלת כאינדיקטור החזק ביותר להכנסה וקבלה אל תוך הקהילה". אף שיש בכך מעין פרדוקס שכן ארוחות החינם מוצעות לאלו שמשלמים 50 דולר דמי כניסה ליריד.

אנשי הצוות במסעדה הינם עובדים מהסטודיו של גופטה בניו דלהי.

לפני כעשור החל שוק האמנות ההודית העכשווית לזכות לתהודה ממשית בעולם. שוק האמנות נמצא בשני מרכזים חשובים: דלהי ומומבאי, ומעורר עניין גובר בצד העניין באמנות סינית עכשווית.

יריד האמנות באזל בעיר באזל, שוויץ – הינו בין ירידי האמנות החשובים ביותר. היריד החל את דרכו בשנת 1970. מציגות בו גלריות מהמובילות בעולם, והוא מהווה מקום מפגש בין דמויות מפתח  בעולם האמנות, אמנים, אספנים והקהל הרחב.

Gupta-1-1024x768
Inside Cooking the World
IMG_2903-1024x790.jpg
A thali platter, with rice, lentils, raita, okra, and more. Not pictured: juicy, delectable shrimp served on the side
IMG_2905-1024x768
Saffron yogurt with banana

Russeth, A.(2017, June 16). Re: What's Cooking at Basel? An Indian Feast Subodh Gupta with Political Ambitions. Retrieved from   http://www.artnews.com/2017/06/16/whats-cooking-at-basel-an-indian-feast-by-subodh-gupta-with-political-ambitions/