שיתוף פעולה בין המותג "פנדי" לבין גלריה בורגזה רומא

galleria-borghese-facciata-copyright-ministero-dei-beni-e-delle-attivitacc80-culturali-e-del-turismo-galleria-borghese
The façade of the Galleria Borghese.
Courtesy Image

מה קורה כשמותג אופנה ידוע מחליט להשקיע באמנויות?

פנדי (מותג בינלאומי בשליטתו של התאגיד (LVMH  השקיעה לאחרונה במיזם מרשים לתמיכה באמנות בשותפות בת שלוש שנים עם המוזיאון גלריה בורגזה שמושבו ברומא.

כחלק מההסכם, שני הגופים עומדים להקים את מכון המחקר של הצייר קרווג'יו (מיכאלאנג'לו מריסי דה קרווג'יו 1571-1610), שיאצור סדרת תערוכות על הצייר האיטלקי המיועדות להצגה ברחבי העולם. התערוכה הראשונה מוצגת במוזיאון גטי בלוס אנג'לס החל מ-21 בנובמבר  2017 ועד 18 בפברואר 2018.[1] המוזיאון מארח לראשונה שלוש עבודות מקרווג'יו שהגיעו מגלריה בורגזה שמחזיקה בציורים הידועים ביותר של האמן: "דוד עם ראש גוליית", "הירונימוס הקדוש" ו"נער עם סל פירות". התערוכות  מיועדות להיות מוצגות גם במוזיאונים במזרח הרחוק.

giovane-con-canestro-di-frutta-caravaggio-copyright-ministero-dei-beni-e-delle-attivitacc80-culturali-e-del-turismo-galleria-borghese.jpg
giovane-con-canestro-di-frutta-caravaggio-copyright-ministero-dei-beni-e-delle-attivitacc80-culturali-e-del-turismo-galleria-borghese

פנדי גם תתמוך בתערוכות שתתקיימנה בגלריה בורגזה במהלך שלושת השנים הבאות. ועל כך אמר Pietro Beccari יו"ר והמנכ"ל של החברה ל: WWD."זהו פרויקט מעניין ביותר לאיטליה ולעיר רומא ולפנדי להציג את יופייה של עיר הבירה האיטלקית ושל קרווג'יו הצייר ברחבי העולם", לבקרי יש באמתחתו תכניות ויוזמות לחזק את הקשר בין פנדי והעיר רומא, בה נמצאים המשרדים הראשיים של הקבוצה, החל מהשיקום של מזרקת טרווי ועד לתרומת יצירת אמנות של ג'יוזפה פנונה ((Giuseppe Penone המוצגת בחזית משרדיו הראשיים של המותג.

Anna Coliva, מנהלת גלריה בורגזה, הגתה את הקמת מכון המחקר של קרווג'יו, ובקרי מסר שהשותפות נובעת מההיכרות ארוכת הימים שלו עם קוליבה והעניין המשותף שלהם באמנויות.

מרכז קרווג'יו ללימודים, דיאגנוזות ומחקר אמנותי-היסטורי של קרווג'יו יוקם בגלריה בורגזה וכוונתו להפוך לנקודת התייחסות עיקרית לחקר אודות עולמו של האמן. לשם כך תוקם פלטפורמה דיגיטלית שתייצג את מכלול הדאטה בייס אודות האמן: מידע ביבליוגרפי, דוקומנטרי, ארכיבי, פילולוגי, היסטוריוגרפי, איקונוגרפי ועדכונים כשם שתיעוד דיאגנוסטי אשר יופיע בצורה דיגיטלית.

"קרווג'יו היה המודרני ביותר ומחדש", אמר בקרי. "אלה הם ערכים שפנדי מאמינה בהם".

בקרי סיפר שהוא ביקר לראשונה בווילה בורגזה כשהיה בן 15 כתלמיד בית ספר, והמקום הותיר בו חותם עמוק. כיום, "הגלריה במרחק קצר מביתי, ומשפחתי ואני אוהבים את המקום, היצירות שבו ואת הפארק שליד." בקרי ציין את איכות העבודות והמודרניות של וילה בורגזה, שהציגה למשל, את התצוגה הגדולה ביותר של האמן אלברטו ג'אקומטי ב-2014 או את the “Couture/Sculpture: Azzedine Alaïa in the History of Fashion” exhibition ב-2015.

כחלק מהשותפות החדשה, פנדי תמכה בתערוכה של אמן הבארוק הגדול ז'אן לורנצו ברניני. בתערוכה המוצגת מ-1 בנובמבר 2017 עד 4 בפברואר 2018 יצירות בהשאלה ממוזיאונים כולל הלובר, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, המטרופוליטן ו-LACMA בלוס אנג'לס.[2]

בקרי אמר שפנדי תציג תערוכה אחרת במשרדיה הראשיים העוסקת בשיפוץ ושימור     the Palazzo della Civiltà Italiana the company has restored שהחברה ממנה וסייעה בכך, מסוף אוקטובר.[3] זאת בהמשך תערוכת "Matrice" של פנונה המוצגת במקום.

"יש לכך ערך מהותי, כשם שמוסרי, עבור פנדי לקדם, לתמוך ולייצא אמנות איטלקית ואת היופי בעולם, את המצוינות והייחודיות שלה ואת הכישרונות של אמניה." אמר בקרי.

"המכון לחקר קרווג'יו הינו פרויקט שאפתני שרוצה לקדם בתוך מוזיאונים את המחקר המתקדם ביותר ולעשותם תוצרים של תרבות ולא בלוקבסטר.

הדימויים נלקחו מהמאמר שלעיל ומגלריה בורגזה

Zargani, L. (2017, September 13). Re: Fendi Inks Partnership with Rome's Galleria Borghese. Retrieved from  http://wwd.com/eye/celebrity-real-estate/fendi-inks-partnership-with-galleria-borghese-10982852/

02BERNINI1-blog427.jpg
“Apollo and Daphne,” a life-size marble statue by Bernini on display at the Borghese Gallery in Rome.CreditGalleria Borghese

 

[1] http://www.getty.edu/art/exhibitions/caravaggio/

[2] https://www.nytimes.com/2017/10/31/arts/borghese-gallery-bernini.html

[3] http://wwd.com/fashion-news/designer-luxury/fendi-new-headquarters-10267781/

"יופי יכול להציל את העולם" (פיודור דוסטויבסקי) ביקור נשיא צרפת עמנואל מקרון בפתיחת הלובר באבו דאבי

5436
Emmanuel Macron in the Louvre Abu Dhabi. Photograph: Ludovic Marin/AP

ב-16 בספטמבר 2017 העליתי פוסט על הלובר באבו דאבי בצירוף ריאיון עמי ב"כאן תרבות" בהנחיית גואל פינטו

כעת עם פתיחת המוזיאון, ביקר מקרון, נשיא צרפת  במוזיאון הלובר החדש בבאבו דאבי, והתייחס לכך כדוגמא לדרך שבה יופי יכול "להילחם כנגד מוראות השנאה", בתקופה של מתח ניכר במזרח התיכון.

לאחר עשר שנות פולמוס ועיכובים, כולל האשמות באשר לניצול פועלים זרים, נפתח מוזיאון הלובר באבו דאבי. פרויקט המוזיאון העצום בגודלו, נוצר בשיתוף פעולה עם צרפת ועוצב ע"י הארכיטקט הכוכב ז'אן נובל.

המוזיאון, אשר ב"ראשו" כיפת כסף עצומה המסננת את האור העז של האי המדברי", הינו אחד מהפרויקטים התרבותיים הגדולים ביותר שנעשו באבו דאבי ומציין את הרצון לנוע לקראת השימוש באמנות כמנוף לקידום. אינטרסים של מדיניות חוץ. אך החדרים עם יצירות האמנות והחפצים יקרי הערך הינם גם דוגמא לנכונות הנלהבת של צרפת להשתמש ב"כוח" האמנות, התרבות והחינוך לקדם את מדיניות החוץ שלה עצמה.

5450
The Louvre Abu Dhabi sits on Saadiyat island. Photograph: Giuseppe Cacace/AFP/Getty Images

חנוכת המוזיאון ע"י הנשיא מקרון ונסיך הכתר של אבו דאבי מוחמד בין זאיד אל נהין מראה איך אמנות – מפיסול קדום ועד לציורי ואן גוך, יכולה לשמש לשם כינוסם יחדיו של מנהיגים בניסיון לקרב ולפשר.

4719
Artefacts of empire … exhibits in the museum. Photograph: Marc Domage/Louvre Abu Dhabi

ביקורו של מקרון השבוע אירע בזמן של אתגרים מהותיים באזור – מהמשבר בין קטאר לבין מדינות אחרות באזור, ועד לעימות בין סעודיה לבין אירן, המלחמה בתימן, והמתיחות בלבנון לאחר התפטרות ראש הממשלה סעד חרירי.

3500.jpg
‘I wanted to create a neighbourhood of art’… the Louvre Abu Dhabi, a decade in the making. Photograph: Kamran Jebreili/AP

בשוטטו בין כותלי המוזיאון, מקרון, אזכר את הסופר הרוסי פיודור דוסטוייבסקי שטען ש"יופי יכול להציל את העולם", והבטיח שהקשר במוזיאון חסר תקדים זה בין אירופה והעולם הערבי יעזור להילחם בטיפשות ובהתנגדות לקדמה.

הלובר של אבו דאבי – אשר יציג מאות עבודות מכל תרבות ותקופה, מחציתן בהשאלה מאוספי המוזיאון היוקרתי ביותר בצרפת – הוכרז זה זמן רב כ"מוזיאון האוניברסלי" הראשון בעולם הערבי. הפרויקט כונה כ"מוזיאון הראשון שנולד כתוצאה מהסכם דיפלומטי". עשר שנים קודם לכן צרפת ואבו דאבי הסכימו על שותפות בת שלושים שנה ששוויה 1.27 ביליון דולר, כולל 520 מיליון דולר לגבי השימוש של אבו דאבי בשם לובר.

בזמנו של הנשיא ז'אק שיראק, צרפת חיפשה דרך להשאיר את חותמה בעיר הבירה של האמירויות ו"להמציא אותה מחדש"  כעיר הבירה התרבותית של הגולף. הדבר עורר פולמוס בקרב דמויות בכירות בעולם המוזיאונים שהזהירו שצרפת מסתכנת ב"מכירת נשמתה" בעוד שאחרים תהו באשר לפרסומה הבעייתי של אבו דאבי בנוגע לזכויות עובדים, זכויות אדם וממשל פתוח.

מלכתחילה העסקה היתה פוליטית. לצרפת יש עמדות חוץ חשובות באזור, כמו הסניף הבינלאומי הראשון של אוניברסיטת הסורבון היוקרתית. וכשהנשיא הקודם ניקולה סרקוזי הניח את אבן הייסוד לעבודות הבניה בלובר ב-2009, הוא גם פתח בפני צרפת את הבסיס הצבאי הקבוע הראשון של צרפת באזור הגולף.

שיראק תיאר בזמנו את פרויקט הלובר באבו דאבי כתשוקה להבנה גדולה יותר בין מזרח ומערב. מקרון קרא למוזיאון "הלובר של המדבר והאור" ואמר שהוא מייצג מאבק ל"הגן על היופי, אוניברסליות, יצירתיות, היגיון ואחווה". כל זאת מציב אתגר דיפלומטי גדול.

 

Chrisafis, A. (2017, November 8). Re: Macron hails power of beauty as Louvre opens in Abu Dhabi. Retrieved from https://www.theguardian.com/world/2017/nov/08/macron-hails-louvre-abu-dhabi-as-example-beauty-fighting-discourses-of-hatred?utm_source=esp&utm_medium=Email&utm_campaign=Art++Weekly+2016&utm_term=251788&subid=10927571&CMP=EMCARTEML6852

https://www.theguardian.com/artanddesign/2017/nov/07/louvre-abu-dhabi-sheikh-chic-throws-controversial-construction-in-relief

הפוסט הקודם + הראיון ב"כאן תרבות" בהנחיית גואל פינטו 

 

אליהו גת מחוות נופים, אוצרת אירית לוין, בית האמנים 28.9.2017-22.10.2017

11-web
.
 אליהו גת
לטרון באביב, 1978
שמן על בד, 50X70 ס"מ

אליהו גת (1919-1987), אמן נערץ וחשוב בזמנו, עומד במרכזן של שתי תערוכות בתל אביב האחת בבית האמנים והאחרת בגלריה אלפרד. שתיהן מהוות הומאז' לצייר ומוצגות בהן תמות מרכזיות ביצירותיו אותן חקר ובחן כל העת: מודל נשי ונופים מקומיים.

14-web.jpg
אליהו גת
פרחים בחלון, 1979
שמן על בד, 80X100 ס"מ

וכך כותבת האוצרת אירית לוין: החקר של אליהו גת הוא חקר אידיאי, רגשי ויצרי, הנפרש לאורך שנות יצירתו".

עשייתו רבת השנים של גת, המורשת החינוכית והתרבותית שלו בתקופת פעילותו כמנהל ומורה במכון לאמנות בת ים (1964-1978), במדרשה לאמנות ועוד, מעוררים השתאות. גת העמיד אמנים ואמניות ממשיכי דרכו, מעריציו ומוקיריו אז כיום, הנוהגים לומר "הייתי תלמיד/ה של אליהו גת".

אליהו גת תרם תרומה ייחודית לאמנות ולתרבות הישראלית. הוא מיזג בקרבו את שני הניגודים שכה היו אהובים בעת הקלאסית וברנסנס – "ויטה אקטיבה" ו"ויטה קונטמפלטיבה" – חיים אקטיביים של עשייה ויצירה, ולכך התווסף ידע נרחב בשדה האמנות, מוסיקה ותרבות; איש חזון ומעש כאחד.  גת היה ממייסדי קבוצת "העשרה" (1951-1960), ויסד עם רחל שביט את קבוצת "אקלים" (1973-1982). זכה בפרס דיזנגוף לאמנות (1978), ושימש כיו"ר אגודת הציירים והפסלים (1980-1981).

13-press
אליהו גת
מבט מזיכרון יעקב לים (צפון), 1982
שמן על בד, 80X100 ס"מ

"אליהו גת היה אמן טוטלי, רומנטיקן, חדור באהבת הארץ – המקום, האדמה החדשה, אהבה שינק עוד מבית הוריו" – אהבה זו ניכרת בציורי הנוף עזי המבט והרגש, במשיכות המכחול הסוערות, היצריות, בצד אזכורים למבניות צורתית, ואף במודל הנשי כאנלוגיה ל'אימא אדמה'.

16.jpg
אליהו גת
"נוף", 1982
שמן על בד, 60X80 ס"מ

בתערוכה היפהפייה בבית האמנים מוצגים ציורי הנוף של גת, בצד עבודות של חברים לדרך ותלמידים מקבוצות "העשרה" ו"אקלים".

אמנים: אליהו גת, שמעון אבני, מיכאל גרוס, אלחנן הלפרן, קליר יניב, שרה כץ, חנה לוי, אפרים ליפשיץ, ציפי פריידנרייך, בתיה רגב, אורי ריזמן, שרה שמי, צבי תדמור

17.jpg
אליהו גת
"נוף", 1982
שמן על בד, 60X80 ס"מ

תודה, לאירית לוין על ההדרכה ועל חומרי התערוכה

ד'אורסיי – מסלון הדחויים לסלון המקובלים מספר מחשבות

6bbbb87539
The Clock

מוזיאונים הם מעין  מקדש חילוני בעת המודרנית. יש מוזיאונים שהם must גם לאלה שאינם בהכרח חובבי אמנות, וד'אורסיי, במפורש, הינו אחד מהם. בסדרת פוסטים לעיל אתייחס לסיור מוזיאונים שערכנו בפריז.

לסיור יצאנו ברגשות די מעורבים – אני עם סיפור גב רציני, והתהייה איך אני שורדת חמישה ימים אינטנסיביים בפריז. אז תודה לאל, צלחנו!

למוזיאון ד'אורסיי הגענו ביום השני למסענו (קדם לו ביקור במרכז פומפידו, על כך בפוסט אחר). המוזיאון היה זכור לי כחוויה אמנותית יוצאת דופן, הן בשל הארכיטקטורה הייחודית שלו והן בשל יצירות המופת בנות המאה ה-19 וה-20 המוצגות בו. החוויה הארכיטקטונית, שרירה וקיימת, חוויית המבקר? על כך בהמשך!

באחד בינואר, 1973, תחנת הרכבת אורסיי (גאר ד'אורסיי) חדלה לפעול באופן מוחלט. ראשיתה, ביריד הבינלאומי של שנת 1900, (על היסודות של ארמון ד'אורסיי ההרוס) והשימוש שלה היה בקו פריז-אורליאן. אף שפסקה למעשה לנוע זמן מה קודם לכן בשנת 1939, וזאת בשל מיעוט נוסעים ורציפים קצרים ולא נוחים. ערב מלחמת העולם השנייה, המקום שימש כבית דואר חלופי.

tmp_ea9134164c819b4533978efbdbc2d466
The Gare d'Orsay© Musée d'Orsay
tmp_a7195f92d0e5e8bcbf65eb81299c0d43
Palais d'Orsay© Musée d'Orsay – Fonds Urphot – DR

וכך הוכרז על המקום כעל "נכס לאומי". הוצעו תכניות רבות ומגוונות, ולבסוף הוחלט – ד'אורסיי עומד להיות מוזיאון המוקדש למדיומים השונים ממחציתה השנייה של המאה התשע-עשרה (1848 בקירוב)  ועד 1914 בקירוב: אמנות פלסטית – ציור ופיסול, אמנויות דקורטיביות, צילום, קולנוע ועוד. ההחלטה הרשמית לבנות את מוזיאון ד'אורסיי נעשתה ע"י מועצת המוזיאונים של צרפת ב-20 באוקטובר, 1977, וזאת לאור יוזמה של נשיא צרפת דאז ולארי ז'יסקר ד'אסטין. נשיא הרפובליקה פרנסוא מיטראן, חנך את המוזיאון החדש ב-1 בדצמבר, 1986, והוא נפתח לציבור מספר ימים לאחר מכן.

http://www.musee-orsay.fr/en/collections/history-of-the-museum/home.html

המוזיאון ממוקם בגדה השמאלית של נהר הסן, ברובע ה-7 של סן ז'רמן. והנה מה שכתוב באתר המוזיאון. "תחנת הרכבת הינה עילאית ונראית כמו ארמון של האמנויות היפות Palais des beaux-arts…" כך כתב ב-1900, הצייר אדוארד דטיי Edouard Detaille. שמונים ושש שנה מאוחר יותר, הנבואה שלו התגשמה! משרד האדריכלים ACTשבו חברו האדריכלים רנו בארדון, פייר קולבוק וז'אן־פול פיליפון M. Bardon, M. Colboc and M. Philippon נבחר להסב את המבנה לפונקציה החדשה שלו, וזאת באמצעות הקמת כ-20,000 מטרים רבועים של שטחי תצוגה. עיצוב הפנים ניתן לאדריכלית האיטלקייה גאה אאולנטי Gae Aulenti  וצוות האדריכלים שעבדו עמה,ששמרו על המהות הפנימית של תחנת הרכבת, ויצרו היכל פנימי מרשים וכל זאת בהומאז' לארכיטקטורה המקורית של ויקטור ללו Victor Laloux.

המוזיאון תוכנן בשלוש רמות: בקומת המסד, יש גלריות משני צדי הספינה המרכזית (ממש כמו בקתדרלה!), אליהן ניתן להתבונן מהטרסות של הקומה האמצעית, ואלו מצדן נפתחות לגלריות תצוגה נוספות. במוזיאון ניתן למצוא גם גלריות קטנות המאזכרות קפלות כנסייתיות!

http://www.musee-orsay.fr/en/collections/history-of-the-museum/the-museography.html

האוסף מוקדש כאמור ליצירות אמנות משנת 1848 ועד 1914 בקירוב. יצירות אמנות שהן "הארד קור", של אמנים כגוסטב קורבה, אמנים אימפרסיוניסטים כקלוד מונה, אוגוסט רנואר, פרדריק בזיל, ושל אמנים פוסט אימפרסיוניסטים כפול סזאן ואחרים אמני נאבי ואמנים סימבוליסטיים  כל אלה בצד יצירות כגון זו של תומא קוטיר שנתפסו בעת המודרנית עד לשנות השבעים של המאה העשרים כדקדנטיות  עת הוצגו במשכנן הקודם של המוזיאון – בז'ה דה פום, ומוצגות במוזיאון ד'אורסיי באופן הולם.

ובכל זאת מספר מילות תהייה – אוסף כל כך נפלא, באמת לקנא!!! אבל למה, למה בקומה המוקדשת לאמנים האימפרסיוניסטיים, הקירות צבועים באופן כה גרוע? קיר לא חלק, כתמים? ולמה לעשות רשימת מלאי! אנחנו לא בסופרמרקט! המון יצירות מופת, המון!!!  אחת ליד השנייה, בצפיפות, כנגד כל חוקי המוזיאולוגיה עליהם התחנכתי, ולאורם גם מרצה והרציתי ואצרתי תערוכות. אין בלבי על המוני האנשים שגדשו את הקומה! יאה ונאה! אבל, תליה כה צפופה גורעת מחוויית הצופה, ואולי זו התפיסה החדשה בהצגת יצירות במוזיאון שעליה לא שמעתי עדיין.

הדימויים נלקחו מאתר המוזיאון

עד כאן, חג שמייח!!! ושנה טובה ומתוקה!!!

הלובר באבו דאבי

resize540x360_e6e652d50e5d6f86c310d3ded7074c8d_bb783aed63c865eb1d7d178756e6819e2000x1333_quality99_o_1atbttcj9ips1nq4b4ngk3pu3o6
Louvre Abu Dhabi  TDIC, Architect Ateliers Jean Nouvel

כאן תוכלו להאזין לראיון בהשתתפותי בתכנית 'גם כן תרבות' בהנחיית גואל פינטו, כאן תרבות,  החל מ1:04:00 (שעה וארבע דקות)

הלובר אבו דאבי הכריז ב-6 בספטמבר על פתיחת דלתותיו לציבור ב-11 בנובמבר, 2017. בשל עיכובים בבניה, חנוכת הבניין שתוכנן ע"י האדריכל הנודע ז'אן נובל – נדחתה מספר פעמים מאז שהוכרז על הפרויקט ב-2007.[1] Agence France-Museums, ארגון גג שנוצר על מנת לפקח על הקמת המוזיאון, נתן למוסד אור ירוק לאחר שעבר את הבדיקות הסופיות באוגוסט השנה.

לרגל הפתיחה יגיע הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון לביקור בן יומיים באבו דאבי. מקרון עשוי להשתמש בהזדמנות זו על מנת לקדם את האג'נדה האנטי-טרוריסטית שלו, שהינה בראש העדיפות של מדיניות החוץ שלו. "אנו הולכים סוף סוף לעזוב את תחום הדמיוני ולגלות לא רק את העיצוב הארכיטקטוני של ז'אן נובל, אלא גם את התוכן של המוזיאון החדש, שנהגה תחת הסכם דו צדדי שאפשר עשייה ייחודית זו", אמר מנהל הלובר   jean-Luc Martinez ל- Art Newspape.

המוזיאון ממוקם במרכז התרבות באי סעדיאת ((Saadiyat Island ששטחו 27 קילומטרים רבועים. הפתיחה החגיגית תהיה מ-11 ועד 15 בנובמבר, ותלווה באירועי תרבות, וביקורים של מנהלי מוזיאונים מרחבי העולם. במקום, בית הקפה ומוזיאון ילדים. התערוכה הראשונה בכותרת From One Louvre To Another הינה באוצרותו של ז'אן לוק מרטינז, מנהל הלובר, פריז, ותפתח   ב-22 בדצמבר. התערוכה תעסוק בהיסטוריה של הלובר בפריז, מראשיתו כמקום מגורי מלכי צרפת והאוסף המלכותי, ועד לפתיחתו כמוזיאון ציבורי.

כמחצית מהעבודות בתצוגה (החלו בתליית העבודות ב-5 בספטמבר) הינן השאלה לזמן ארוך מהלובר ומוזיאונים צרפתיים אחרים, ומחצית נוספת הינה מהאוסף המלכותי של אבו דאבי; 620 יצירות שנרכשו במהלך עשור בעצת הלובר ונשמרו בצרפת. היצירות תוצגנה בין כ-300 פריטים שהינם כבר בהשאלה מ-13 מוסדות צרפתיים למשך עשר השנים הבאות. גלריות המוזיאון, מסודרות באופן כרונולוגי ותמטי כאחד, ומחולקות ל-12 פרקים החל מהתקופה הפרהיסטורית ועד לאמנות עכשווית. עבודות בתצוגה תכלולנה חלק מהרפרזנטציות הפיגורטיביות הראשונות כמו the Bactrian Princess statuette  אשר נוצר במרכז אסיה לקראת סוף המילניום השלישי לפנה"ס; הסרקופגים של הנסיכה המצרית Henuttawy, בתו של פרעה רעמסס ה-2 ואשתו המלכה נפרטיטי; פסלונים מאפריקה; קבוצת פסלים גרקו רומיים ומצריים מהלובר, קבוצה של פסלי שיש המציגים את אפולו והנימפות שהוזמנה ע"י לואי ה-14 עבור הגרוטו בוורסאי, והאוסף של אבו דאבי של עמודים רומיים עתיקים. בנוסף יוצגו עבודות המייצגות את האסלם בצד עבודות של ליאונרדו דה וינצ'י, ז'אק לואי דוד, וינסנט ואן גוך ופול גוגין; עבודה מונומנטלית מידי אי וויווי ועבודה של האמנית האמריקאית ג'ני הולצר, שתוכננה במיוחד עבור המוזיאון. האוסף מייצג מערב ומזרח; פרהיסטוריה ועכשיו; נצרות ואסלם!.

עלות הקמת המוזיאון כמיליארד פאונד, סכום הכולל את בניית המבנה, רכישות, השאלות של יצירות אמנות ושימוש בשמו של הלובר, פריז, שהסכים להשאיל את שמו למוזיאון אבו דאבי החדש לשלושים השנה וששת החודשים הבאים.

"עם נרטיב גלובלי ייחודי וחזון לחקור את תולדות האמנות בקונטקסט רענן, לובר אבו דאבי הינו מקום בו מבקרים יכולים לבוא להבין את התרבויות שלהם ושל אחרים", אמר מנהל המוזיאון Manuel Rabate'. "הארכיטקטורה המהפכנית משלימה ייצוג של אוצרות יוצאי דופן שמייצגים סנפשוט של יצירתיות אנוש, וסוללת את הדרך לדיונים חדשים.

LAD_Louvre_Outreach_Manuel_RabateLO
Manuel Rabaté Abu Dhabi Tourism & Culture Authority. Photo: Erik and Petra  Hesmerg http://theartnewspaper.com/interview/exclusive:-the-first-interview-with-louvre-abu-dhabi's-french-director

מבנה הלובר החדש באבו דאבי משלב בין תפיסות העונות לאסתטיקה בת זמננו בצד מתן כבוד למסורת ולמקום בו הוא ממוקם. במבט על נראות גלריות המוזיאון באנלוגיה לכפר ערבי המונח על פלגי מים. מעל לחללי המבנה מונחת כיפה שמשקלה 7,700 טון. הכיפה מורכבת מ-8,000 מוטיבים המושפעים מאלמנטים ערביים/מוסלמיים.

מוזיאון זאיד[2] הלאומי להיסטוריה ולמורשת המקומית, האמור להיפתח בעוד כשנה, מקום בסיוע המוזיאון הבריטי,] לונדון ובתכנונו של האדריכל הבריטי נורמן פוסטר; בנוסף עומד להיפתח סניף גדול ביותר של מוזיאון הגוגנהיים, בעיצוב של פרנק גרי, האדריכל היהודי אמריקאי.[3] כמו כן יפתח מרכז לאמנויות הבמה בתכנון משרד האדריכלים זאהה חדיד, ומוזיאון ימי בתכנון האדריכל היפני טדאו אנדו.

יש לציין שלפרויקטים אלו מטרות חיוביות – למתג את המזרח התיכון באופן חיובי, בעידן של טרור, מיתוג שמשמעותו שיפור תדמית בעיני המערב. ברם תכנון המבנים ע"י מגה אדריכלים, עלות הבניה הגבוהה ביותר, וטענות לניצול הפועלים הזרים עולים כקול אחר המדבר על קולוניאליזם ואימפריאליזם תרבותי. על כך בפוסט אחר.

כאן תוכלו להאזין לראיון בהשתתפותי בתכנית 'גם כן תרבות' בהנחיית גואל פינטו, כאן תרבות,  החל מ1:04:00 (שעה וארבע דקות)

Noce, V. (2017, September 6). Re: Diary louvre Abu Dhabi to Open on November 11. Retrieved from http://theartnewspaper.com/news/louvre-abu-dhabi-to-open

[1] החוזה שנחתם ב-2007 בין הלובר לנסיכות אבו דאבי, עמד על 10 ביליון יורו

[2] זאיד הינו אביו של השיח ח'ליפה, שליט אבו דאבי.

[3] שיח ח'ליפה בן זאיד  פנה ב-2005 לתומס קרנס, מנהל הגוגנהיים דאז, באשר להקמת שלוחה חדשה של המוזיאון באבו דאבי.

"חמניות", וינסנט ואן גוך

בין השנים 1888-1889 וינסנט ואן גוך יצר אחת מסדרות הציורים הידועות ביותר בעולם – שבע וריאציות של ציורי חמניות. כיום חמש מיצירות מופת אלה תלויות בחמישה מוזיאונים לאמנות בעולם: הגלריה הלאומית, לונדון, מוזיאון ואן גוך, אמסטרדם, נויה פינקוטקה, מינכן, מוזיאון פילדלפיה לאמנות, Seiji Togo Memorial Sompo Japan Nipponkoa Museum of Art, Tokyo.  ואן גוך ידוע בשל החיוניות הרבה של עבודותיו המאופיינות במשיכת מכחול אקספרסיבית ובצבע עז ובוהק.

את הוורסיה בגלריה הלאומית,  לונדון,  צייר ואן גוך בארל באוגוסט 1888. חמישה עשר פרחי חמניות בכלי חרס כנגד רקע צהוב עז. חלק מהפרחים הינם רעננים, מוקפים בהילות מהבהבות, עם עלי כותרת מעין להבה. אחרים מתחילים לנבול. היצירה שהוכנסה לאוסף הגלריה ב-1924 מעניקה טוויסט צבעוני, דינמי למסורת הארוכה של ציור טבע דומם מהמאה ה-17 ואילך וזוכה לפופולריות רבה.

הציור הראשון בסדרת ציורי "החמניות", כעת באוסף פרטי,  מתואר לעתים כציור החמניות "הלא ידוע" של האמן; מוצגים בו שלושה פרחים פורחים בצהוב כתום בכד עם גלזורה ירוקה כנגד רקע טורקיז. צירו זה הוצג ב-1948, כשהושאל למוזיאון קליבלנד לאמנות לחודש.

ציור שני, ובו מוצגים שלושה פרחים בכד ושלושה פרחים על השולחן בחזיתו של קיר בכחול מלכותי עשיר, נהרס ב-1945 במהלך ההפצצות האמריקאיות על העיר היפנית Ashiya. ציור שלישי דומה לזה בגלריה הלאומית, אך עם ארבע עשרה חמניות ורקע טורקיז, הינו בנויה פינקוטקה במינכן.

ואן גוך צייר לראשונה חמניות בקיץ 1886. שנתיים לאחר מכן, ב-1888, שב לצייר "חמניות" לאחר שהתיישב בארל, בפרובנס. הוא הוזמן ע"י הצייר פול גוגין, אותו העריץ לחבור אליו לסטודיו בדרום, והחל לצייר חמניות על מנת להאיר את הפנים הצבוע בלבן של הבית הצהוב שהוא שכר ב-2 Place Lamartine לא רחוק מתחנת הרכבת של העיר.

החלום של ואן גוך היה להקים מושבת אמנות בארל, והוא נרגש להגעת גוגין, הגיבור שלו, לחבור אליו בארל. שניים מציורי החמניות (הוורסיות בלונדון ובמינכן) נעשו על מנת לעטר את חדר השינה של גוגין במעין ברכת ברוך הבא לביתו.

צהוב עבור ואן גוך, היה אמבלמה של אושר. בספרות ההולנדית, החמנייה היתה סמל למסירות, דבקות ונאמנות. גוגין חבר לואן גוך באוקטובר 1888, אך ההתנסות שלהם בחיי קומונה לא ארכה זמן רב. השניים לא הסכימו באשר לדברים רבים, וכפי שגוגין אמר, "לבטח לא באשר לציור". גוגין עזב כועס בכריסטמס 1888, וואן גוך סבל מהתמוטטות.

בינואר 1889, ואן גוך חזר למוטיב החמניות, וצייר שלוש ורסיות נוספות (כעת בטוקיו, אמסטרדם ופילדלפיה). שתיים מאלה (אמסטרדם ופילדלפיה) היו אמורות להיתלות משני צדי הפורטרט של אוגוסטין רולין, חברו של ואן גוך, מעין טריפטיך באקט של נחמה. מכל מקום בחודשים שלאחר מכן, מצבו של ואן גוך התדרדר והוא שם קץ לחייו ביולי 1890. עבור רבים, השנים האחרונות לחייו מייצגות את שיא ההישג האמנותי שלו, ו"החמניות", אות לכישרון שלו. בהקשר ל-Martin Gayford מחבר הספר הבית הצהוב, גוגין התלהב מהחמניות, שהוא שב ושיבח וביקש כמתנה. שנים מאוחר יותר, באוקיינוס הפסיפסי, גוגין עצמו צייר מס' ציורי חמניות כהומאז'.

ואן גוך (1853-1890), יליד הולנד ובנו של כומר, הינו כיום אחד מהציירים הפוסט אימפרסיוניסטים הפופולאריים ביותר, אף שלא זכה להערכה ניכרת במהלך חייו. בשנת 1873 הגיע ללונדון, ושנה לאחר מכן הגיע לראשונה לפריס. הוא החל לצייר ב-1883, לאחר שעבד בעבודות שונות. בשנים 1885-1886 פקד את האקדמיה באנטוורפן והושפע מהדפסים יפניים ומיצירתו של פטר פול רובנס. עם שובו לפריס פגש אמנים כאדגר דגה, פול גוגין וז'ורז' סרה, וכתוצאה פלטת הצבעים בה השתמש התבהרה. הטראומות שחווה במהלך חייו, ומתועדות במכתביו, נוטות לשלוט ולעוות לעתים תפיסות אודות האמנות שלו.

ב-14 באוגוסט 2017, באירוע מקיף בפייסבוק, הציורים אוחדו באופן וירטואלי בשיתוף פעולה ייחודי בין המוזיאונים. המיזם התבסס על חמש אפיזודות שהוצגו ע"י מומחי אמנות מובילים.

Van Gogh Sunflowers Live Five masterpieces on three continents united on Facebook Retrieved from https://vangoghsunflowers.atavist.com/

20863304_10159132291765557_6657260090094661853_o

מחברות הסקיצות של ליאונרדו דה וינצ'י אוֹן לַיְן

מחברות הסקיצות של ליאונרדו מעניקות מבט קסום אל תהליכי החשיבה שלו. לפני מספר שנים הספרייה הבריטית פרסמה את האוסף שלה אוֹן לַיְן.

השרבוטים והרישומים של ליאונרדו דה וינצ'י הינם כעת עדות חיה ומתמדת לאמן בעל שאר רוח. הם מקיפים את כל תחומי העניין וההתנסויות של אוטודידקט רב כישורים זה, ממתמטיקה ועד למכונות מתעופפות. לאחרונה, הספרייה הבריטית בלונדון סרקה את כתבי היד של ליאונרדו, ומאפשרת לכל החפץ לחקור מסמך נפלא זה על מסך המחשב – בבית, בבית קפה, בכל מקום. זה בנוסף לדברים נוספים שמוצעים.

Leonardo-da-Vincis-notebo-008
 Leonardo da Vinci's jottings and drawings. Photograph: 11861/The British Library

האם ליאונרדו היה מאשר זאת? אנו חושבים עליו כעל טכנופיל – מעצב ומתכנן אין סוף דברים – אך כשזה הגיע לפרסום, ליאונרדו היה שמרן.  הדפוס הומצא בגרמניה בשלהי המאה ה-15 ולליאונרדו היו ספרים מודפסים רבים – אך הוא לא עשה מאמץ כלשהו להדפסת מחברות הסקיצות שלו. למה? האם נקט בחשאיות, או שפשוט המתין לרגע הנכון, רגע שאף פעם לא הגיע?

במקום זאת הכתבים והרישומים שלו השתמרו ושרדו כהערות, שהוא השאיר לתלמידו הנאמן פרנצ'סקו מלצי. חלק מאלה היו ספרים כרוכים קטנים – למוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון יש אחד כזה בתצוגת קבע – בעוד שאחרים היו בעלי דפים גדולים יותר ונכרכו או נאספו לאחר מותו של ליאונרדו. בזמנו, אלבומים וספרונים אלה נמכרו לאספנים עשירים מבתי מלוכה, האצולה והבורגנות הגבוהה ברחבי העולם (אף שמרביתם הינם באירופה): מהאוסף הגדול של רישומים ומחקרים המדעיים  בספריה המלכותית, וינדזור, ועד לספר ההערות על מעופן של ציפורים בטורינו.

Melzi_Leonardo.jpg
Francesco Melzi, Portrait of Leonardo da Vinci, 16th century

המחברת בספרייה הבריטית, אחד מהאוספים שלאחר מותו של ליאונרדו נמכרו לאספנים, הובאה כנראה לבריטניה ע"י ארל מארונדל אוהב האמנות, חבר קרוב של צ'רלס ה-I שניצל ממוות במלחמת האזרחים. בפורטרט שלו מידי רובנס הוא נראה דרוך, מבריק ומעט רציני. ארונדל שכר את שירותיו שלWenceslas Hollar  להעתיק אחדים מרישומיו של ליאונרדו באחד המאמצים הראשונים להדפיס את עבודותיו.

האוסף שארונדל יבא לבריטניה ושהינו כעת מקוון הינו חגיגה נפלאה של מילים ואימז'ים. הוא מכסה שנים רבות מחייו של ליאונרדו ואת הטווח המפעים של החשיבה שלו בעודו נע מבעיות של מכניקה לרשימות קניה. אלה הינם אכן הערות עבודה, לא מנוסקריפט שהוכן לפרסום, וליאונרדו לא היסס להוסיף תזכורת אישית או ממו פרקטי בדיוק במחצית הדף של מחקרים מתמטיים.

-fronts-N-2968-00-000029-WZ-PYR
Peter Paul Rubens, Portrait of Thomas Howard, 2nd Earl of Arundel
1629-30  http://www.nationalgallery.org.uk/paintings/peter-paul-rubens-portrait-of-thomas-howard-2nd-earl-of-arundel

ניתן ללמוד רבות אודות החשיבה של ליאונרדו דרך מחברות ההערות שלו. האוסף הדיגיטלי של הספרייה הבריטית הינו בדיוק צעד אחד קדימה בתהליך שהותחל במאה ה-19 כש-JP Richter תיאר ותרגם מבחר ניכר ממה שהוא כינה the literary works of Leonardo da Vince. מאז פקסימיליות ותרגומים רבם פורסמו.

אך אם רוצים להבין את הרעיונות של ליאונרדו, מקום טוב להתחיל בו הינו the OUP edition   שנבחר ע"י אירמה ריכטר ועודכן ע"י תרזה וולס. וגם העבודות של מרטין קמפ מציעות מבחר ואזי הדרך קלה יותר להבנת ים המילים והאימז'ים בספריה הלאומית.

Jones, J.(2013, February 12). Re: Leonardo da Vinci's notebooks are beautiful works of art in themselves. Retrieved from https://www.theguardian.com/artanddesign/jonathanjonesblog/2013/feb/12/leonardo-da-vinci-notebooks-art