ד'אורסיי – מסלון הדחויים לסלון המקובלים מספר מחשבות

6bbbb87539
The Clock

מוזיאונים הם מעין  מקדש חילוני בעת המודרנית. יש מוזיאונים שהם must גם לאלה שאינם בהכרח חובבי אמנות, וד'אורסיי, במפורש, הינו אחד מהם. בסדרת פוסטים לעיל אתייחס לסיור מוזיאונים שערכנו בפריז.

לסיור יצאנו ברגשות די מעורבים – אני עם סיפור גב רציני, והתהייה איך אני שורדת חמישה ימים אינטנסיביים בפריז. אז תודה לאל, צלחנו!

למוזיאון ד'אורסיי הגענו ביום השני למסענו (קדם לו ביקור במרכז פומפידו, על כך בפוסט אחר). המוזיאון היה זכור לי כחוויה אמנותית יוצאת דופן, הן בשל הארכיטקטורה הייחודית שלו והן בשל יצירות המופת בנות המאה ה-19 וה-20 המוצגות בו. החוויה הארכיטקטונית, שרירה וקיימת, חוויית המבקר? על כך בהמשך!

באחד בינואר, 1973, תחנת הרכבת אורסיי (גאר ד'אורסיי) חדלה לפעול באופן מוחלט. ראשיתה, ביריד הבינלאומי של שנת 1900, (על היסודות של ארמון ד'אורסיי ההרוס) והשימוש שלה היה בקו פריז-אורליאן. אף שפסקה למעשה לנוע זמן מה קודם לכן בשנת 1939, וזאת בשל מיעוט נוסעים ורציפים קצרים ולא נוחים. ערב מלחמת העולם השנייה, המקום שימש כבית דואר חלופי.

tmp_ea9134164c819b4533978efbdbc2d466
The Gare d'Orsay© Musée d'Orsay
tmp_a7195f92d0e5e8bcbf65eb81299c0d43
Palais d'Orsay© Musée d'Orsay – Fonds Urphot – DR

וכך הוכרז על המקום כעל "נכס לאומי". הוצעו תכניות רבות ומגוונות, ולבסוף הוחלט – ד'אורסיי עומד להיות מוזיאון המוקדש למדיומים השונים ממחציתה השנייה של המאה התשע-עשרה (1848 בקירוב)  ועד 1914 בקירוב: אמנות פלסטית – ציור ופיסול, אמנויות דקורטיביות, צילום, קולנוע ועוד. ההחלטה הרשמית לבנות את מוזיאון ד'אורסיי נעשתה ע"י מועצת המוזיאונים של צרפת ב-20 באוקטובר, 1977, וזאת לאור יוזמה של נשיא צרפת דאז ולארי ז'יסקר ד'אסטין. נשיא הרפובליקה פרנסוא מיטראן, חנך את המוזיאון החדש ב-1 בדצמבר, 1986, והוא נפתח לציבור מספר ימים לאחר מכן.

http://www.musee-orsay.fr/en/collections/history-of-the-museum/home.html

המוזיאון ממוקם בגדה השמאלית של נהר הסן, ברובע ה-7 של סן ז'רמן. והנה מה שכתוב באתר המוזיאון. "תחנת הרכבת הינה עילאית ונראית כמו ארמון של האמנויות היפות Palais des beaux-arts…" כך כתב ב-1900, הצייר אדוארד דטיי Edouard Detaille. שמונים ושש שנה מאוחר יותר, הנבואה שלו התגשמה! משרד האדריכלים ACTשבו חברו האדריכלים רנו בארדון, פייר קולבוק וז'אן־פול פיליפון M. Bardon, M. Colboc and M. Philippon נבחר להסב את המבנה לפונקציה החדשה שלו, וזאת באמצעות הקמת כ-20,000 מטרים רבועים של שטחי תצוגה. עיצוב הפנים ניתן לאדריכלית האיטלקייה גאה אאולנטי Gae Aulenti  וצוות האדריכלים שעבדו עמה,ששמרו על המהות הפנימית של תחנת הרכבת, ויצרו היכל פנימי מרשים וכל זאת בהומאז' לארכיטקטורה המקורית של ויקטור ללו Victor Laloux.

המוזיאון תוכנן בשלוש רמות: בקומת המסד, יש גלריות משני צדי הספינה המרכזית (ממש כמו בקתדרלה!), אליהן ניתן להתבונן מהטרסות של הקומה האמצעית, ואלו מצדן נפתחות לגלריות תצוגה נוספות. במוזיאון ניתן למצוא גם גלריות קטנות המאזכרות קפלות כנסייתיות!

http://www.musee-orsay.fr/en/collections/history-of-the-museum/the-museography.html

האוסף מוקדש כאמור ליצירות אמנות משנת 1848 ועד 1914 בקירוב. יצירות אמנות שהן "הארד קור", של אמנים כגוסטב קורבה, אמנים אימפרסיוניסטים כקלוד מונה, אוגוסט רנואר, פרדריק בזיל, ושל אמנים פוסט אימפרסיוניסטים כפול סזאן ואחרים אמני נאבי ואמנים סימבוליסטיים  כל אלה בצד יצירות כגון זו של תומא קוטיר שנתפסו בעת המודרנית עד לשנות השבעים של המאה העשרים כדקדנטיות  עת הוצגו במשכנן הקודם של המוזיאון – בז'ה דה פום, ומוצגות במוזיאון ד'אורסיי באופן הולם.

ובכל זאת מספר מילות תהייה – אוסף כל כך נפלא, באמת לקנא!!! אבל למה, למה בקומה המוקדשת לאמנים האימפרסיוניסטיים, הקירות צבועים באופן כה גרוע? קיר לא חלק, כתמים? ולמה לעשות רשימת מלאי! אנחנו לא בסופרמרקט! המון יצירות מופת, המון!!!  אחת ליד השנייה, בצפיפות, כנגד כל חוקי המוזיאולוגיה עליהם התחנכתי, ולאורם גם מרצה והרציתי ואצרתי תערוכות. אין בלבי על המוני האנשים שגדשו את הקומה! יאה ונאה! אבל, תליה כה צפופה גורעת מחוויית הצופה, ואולי זו התפיסה החדשה בהצגת יצירות במוזיאון שעליה לא שמעתי עדיין.

הדימויים נלקחו מאתר המוזיאון

עד כאן, חג שמייח!!! ושנה טובה ומתוקה!!!

אנרי פנטן-לטור וציור אמריקאי, שנות ה-30 – בתערוכות באורסיי

Henri Fantin-Latour 1836-1904 Second Skin

אנרי פנטן-לטור אחד מאמני המאה ה-19, מוצג כעת באורסיי בתערוכה Henri Fantin-Latour 1836-1904 Second Skin. פנטן-לטור אשר נודע בציורי הטבע דומם שלו, מציג בציוריו את האטמוספירה של זמנו, משהו בין ריאליזם לבין אינטימיזם.

פנטן-לטור היה חלק מקבוצת באטיניול שבין חבריה היו אמנים כאדוארד מאנה, קלוד מונה, פרדריק באזיל, אדגר דגה, אוגוסט רנואר ואחרים וכן סופרים כאמיל זולא, ומבקרי אמנות. הקבוצה נהגה להתכנס בקפה גרבואה ברובע באטיניול בפריס, ולנהל דיונים וויכוחים על אמנות.

התערוכה באורסיי שואפת להגיע קרוב ככל האפשר לעולמו של צייר שתחילה קיבל השראה מסביבתו המיידית: פורטרטים עצמיים, פורטרטים של משפחה וחברים, ציורי טבע דומם, קומפוזיציות דמיוניות בהשראת החיבה שלו למוזיקה של ווגנר, בין השאר.

מתחת לפני השטח, מבליחה דמות מלאה בניואנסים, והתכתובת הפורייה שלו עם אמנים אחרים, כולל מנה, גוסטב קורבה, ארתור רמבו ופול ורלין, מטילה אור על חלק מכך.

הציור "סדנה ברובע באטינול"' 1870 – הינו מחווה של פנטן-לאטור לרעו מאנה. הציור הוצג ב"סלון" 1870, ומזכיר ציור קודם שלו שצייר לכבודו של אז'ן דלקרואה. מאנה יושב מול כן הציור שלו, מצייר את דיוקנו של אסטריק (מבקר), עומדים משמאל לימין: אוטו שולדרר (צייר גרמני), רנואר, זולה, אדמון מטר (מוזיקאי), באזיל ומונה.

http://www.musee-orsay.fr/en/events/exhibitions/extramural/exhibitions/article/henri-fantin-latour-44085.html?S=&tx_ttnews%5BbackPid%5D=253&cHash=40c1540830&print=1&no_cache=1&

American Painting in the 1930's

לארצות הברית המדינה הצעירה, היתה באופן טבעי, בניגוד לאירופה מסורת אמנותית קצרת ימים. האמנות הצרפתית והבירה פריס,  שמשו עדיין בראשית המאה העשרים מקור להשראה.

סקירה קצרה – הציור האמריקאי במאה ה-19 התייחס על פי רוב לנוף; נוף בראשיתי נשגב. נקודת מפנה חשובה באמנות האמריקאית התרחשה עם הצגתה של תערוכת Armory Show, פברואר 1913 בניו יורק. בתערוכה הוצגו אמני אוונגרד מאירופה בצד אמנים אמריקאים.

בתערוכה  American Painting in the 1930's מוצגות עבודות של אמנים  משנות ה-30 של המאה ה-20. שנים לא קלות אלה של שפל כלכלי הינן קודם לשיעתוק מרכז הכובד של האמנות מצרפת בפרט, ואירופה בכלל לארה"ב.

בתערוכה מוצגות עבודות בטווח סגנונות ממופשט לריאליזם "חברתי", עולמם האסתטי של ציירים כמרסדן הרטלי, ג'ורג'יה אוקיף, גרנט ווד או אדוארד הופר שפעלו באותה תקופה בארצות הברית.

גרנט ווד יליד איווה ידוע בשל ציוריו המתארים את המערב התיכון הכפרי, והציור שלו  "אמריקן גותיק",  1930, נודע כאימאז' אייקוני של המאה ה-20.

מבקרי אמנות שאהדו את הציור כמו גרטרוד שטיין וכריסטופר מורלי, הניחו שהציור כוון להיות סאטירה על הדיכוי וצרות המוחין של חיי הכפר בעיר קטנה. ווד דחה קריאה זאת, ועם דעיכת המשבר הגדול, היצירה נתפסה כתיאור של הרוח החלוצית האמריקאית היציבה והאיתנה. קריאה אחרת מפרשת יצירה זו כמיזוג דו-משמעי של תחושת כבוד עמוק ומסירות, יחד עם פרודיה.

ההשראה של ווד הגיעה מEldon, דרום איווה, שם קוטג' שעוצב בסגנון התחייה הגותית עם חלון עליון בצורה של קשת מדיוואלית מחודדת, סיפק את הרקע וגם את כותרת הציור. הדמויות עוצבו עפ"י רופא השיניים של האמן, ונאן, אחותו של האמן. הקלשון בידי הגב מסמל עבודה קשה. הקלשון מהדהד לרקמה בבגדו  של הגבר, לחלון הגותי שבבית ולמבנה הפנים של האיש. כל אלמנט צויר בנפרד; המודלים ישבו בנפרד ואף פעם לא עמדו בחזית הבית.

http://www.musee-orsay.fr/en/events/exhibitions/extramural/exhibitions/article/la-peinture-americaine-des-annees-1930-44079.html?tx_ttnews%5BbackPid%5D=253&cHash=ee4234d4bd

800px-Henri_Fantin-Latour_-_A_Studio_at_Les_Batignolles_-_Google_Art_Project.jpg

Henri Fantin-Latour (1836-1904)
A Studio in Les Batignolles
1870
Oil on canvas
H. 204; W. 273.5 cm
© RMN-Grand Palais (Musée d'Orsay) / Hervé Lewandowski

tmp_2d177ca6c21d555e1f2cf51de01faf76

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Grant Wood (1891-1942)American Gothic1930Huile sur panneau de fibres H. 78 ; L. 65,3 cmChicago, The Art Institute of Chicago, Friends of American Art Collection, 1930.934© The Art Institute of Chicago