רפאל, 500 שנה למותו, תערוכה בסקודריה דל קווירינלה, רומא

baldassare-scaled-e1583752090630
Raffaello
Portrait of Baldassarre Castiglione 1513
oil on canvas
Parigi, Musée du Louvre,
département des Peintures
© Musée du Louvre, Dist. RMN –
Grand Palais / Angèle Dequier

התערוכה "רפאל, במלאת חמש מאות שנה למותו" נפתחה מחדש ב-2 ביוני. במרץ שנה זו, רגע לפני סגירה, נפתחה תערוכה מקיפה ומאתגרת זו שהוקדשה לרפאל, נער הפלא של הרנסנס בשיאו. רפאל הלך לעולמו ברומא ב-1520, עלם צעיר בן 37, והתערוכה “Raffaello, 1520 – 1483” חוגגת את "הגאוניות" שלו במלאת 500 שנה למותו. (על מותו דיווח בן האצולה מארק אנטוניו מיקיל ששהה ברומא בלילה שבין ה-6 ל-7,  1520, בו מת רפאל. כ-120 מעבודותיו מוצגות ב- Le Scuderie del Quirinale (האורוות של הקווירינלה), בשיתוף פעולה עם האופיצ'י, פירנצה, גלריה בורגזה ומוזיאוני הוותיקן ברומא, ומוזיאונים נוספים ברחבי העולם.

מרבית ימיו הבוגרים  של רפאל עברו עליו ברומא, כך שיאה העובדה שהתערוכה הגדולה ביותר של עבודותיו מוצגת בעיר זו. "Raffaello" מציגה איך העיר רומא השפיעה על רפאל, ואיך הוא עצמו עזר לשנות את רומא.

מספר מילים אישיות! רפאל היה יליד אורבינו, נסיכות רנסנסית חשובה וקטנה במאות 16-15 בה שלט פדריגו דה מונטפלטרו. נסיכות זו היתה חלק מעבודת המחקר שלי, "פטרוני אמנות בארבע נסיכויות באיטליה במאה 15, אורבינו, מנטובה, פררה ורימיני"  ואילו בלדסרה דה קסטיליונה הידוע בעבודתו "החצרן", מעין מורה נבוכים להתנהגות נאותה ואצילית, המופיע אף הוא בתערוכה, היה אף הוא חלק מעבודה מקיפה ועמלנית זו שלי תחת הדרכתו הקפדנית של פרופ' אברהם רונן ז"ל.

לזמן בתערוכת "רפאל" תפקיד חשוב ומעניין. הצופים נעים במסלול המתחיל במותו של רפאל ומתקדמים אחורה בזמן, עד לתחילת הקריירה האמנותית שלו. התערוכה נפתחת בבניה מחדש של קיברו של רפאל וה- Altar of Our Lady of the Rockמהפנתאון. הרקונסטרוקציה הינה כה מרשימה שהצופה מאמין שמדובר בדבר האמתי! התערוכה מציגה את ההערצה העצומה שחש רפאל לפנים של הפנתאון, כפי שמראים כתביו, המצוטטים על הקירות. בבירור, רפאל נשאר במקום המנוחה האידאלי עבורו.

בחדרים 4-2 נבחן הקשר של רפאל עם רומי הקדומה, קשר העוזר להבנת האמן אשר בני זמנו האמינו שירש את הגאוניות של גדולי אמני העת העתיקה. הסקיצות שרשם של  העתיקות הרומיות, מוצגות בצד אובייקטים שהתווה, והינן בין המוצגים המקסימים ביותר בחלק זה. מכל מקום המקסם הגדול הוא מהציורים בצבעי שמן "פורטרט בלדסרה קסטיליונה" (1515-1514) ו"פורטרט האפיפיור ליאו ה-10" (1519-1518). מבקרים בסקודריה דל קווירנלה הינם ברי מזל לצפות בפורטרט זה, שכן הוועדה המדעית של האופיצ'י הביעה מחאה לאור ההשאלה.

בחדר 5 המבקרים מתוודעים לחמישה ציורים בצבעי שמן. אלו ההזמנות הגדולות שקיבל רפאל מליאו ה-10, בין השנים 1521-1513, כשזכה לפרסום באיטליה, וברחבי אירופה. "הקדוש יוחנן הבפטיסט" (המטביל) (1518), שהיווה בבירור השראה ל"יוחנן הבפטיסט" של קרווג'יו, או "צעיר עם ראם" (1602) אף הוא של קרווג'יו. "הביקור" (1517) המתאר את ביקורה של הבתולה מריה אצל אליזבט הקדושה, ויש בה מן ה- sprezzatura[1]  שהינה שליטה נונשלנטית בחן. עבודה נוספת "האקסטזה של סנטה ססיליה" (1518) מוצגת לצד ראש של איזיס מהמאה השנייה, ושתי נשים אלו – הקדושה המייצגת את המוזיקה ואלת הקסם והמג'יקה, חובשות את אותו מעטה ראש. חדר 5 משמש משכן לסקיצות הכנה, כמו אלה עבור "המדונה של הורד" (1520-1518) ו"המדונה של האהבה השמימית" (1516).

raphael-exhibition-in-rome2-e1583751144566
Raffaello
Madonna of the Rose 1518-1520
oil on panel transferred to canvas
Madrid, Museo Nacional del Prado
©2020. Copyright immagine Museo
Nacional del Prado

בחדר 6 מוצגים שני שטיחי קיר שליאו ה-10 הזמין עבור הקפלה הסיסטינית, אשר התבססו על רישומים משל רפאל. זו הזדמנות נדירה לראות יצירות מופת אלה מחוץ למוזיאונים של הוותיקן, שם הן נצפות בין יצירות אמנות נוספות. הציור המיניאטורי של רפאל "חזון יחזקאל" (1518) מוצג לצדו של אותו שטיח קיר (1520), כך שניתן להשוות ביניהם. טווח הצבעים המוצג על כנפי המלאכים והחיות בשטיח הקיר הינו עילאי.

מבקרים רבים יראו לבטח בחדר 7 את גולת הכותרת. כאן מוצג רפאל הרומנטיקן, עם הפורטרטים של La Velata (1512 – 1513)  "האישה עטוית הצעיף" ו-La Fornarina (1519 – (1520)  "בתו של האופה" המוצגים בחזית ובמרכז. האגדה מספרת ששני הפורטרטים הינם של מרגריטה לוטי, פילגשו של רפאל, הידועה כ"בתו של האופה". אהבתו הנלהבת של רפאל לפילגשו מרגריטה היתה ידועה היטב כך שוזארי, שכתב את "חיי האמנים" Vitae, הציע שרפאל מת בשל "מעשי אהבים מרובים יתר על המידה…"

raphael-exhibition-in-rome--scaled-e1583751433860
Raffaello
Portrait of a woman in the role of Venus
(Fornarina) 1519-1520 circa oil on wood panel
Roma, Gallerie Nazionali di Arte Antica –
Palazzo Barberini
Gallerie Nazionali di Arte Antica, Roma
(MIBACT) – Biblioteca Hertziana, Istituto Max
Planck per la storia dell’arte/Enrico Fontolan

אוהבי ארכיטקטורה ייהנו בחדר 8, בו מוצגות התכניות של רפאל לבזיליקה סנט פטרוס לצידם של רישומים שביצע של מבנים קלסיים ופרטי הפסדות שלהם. כן מוצגות סקיצות של קפלה קיגי Chigi Chapel ווילה פרנסינה ברומא, בחדר מס' 9 לצד יציקות ברונזה מרשימות של צ'זרה רוזטי (Cesare Rossetti) : "סט. תומס הפקפקן" (1511-1510) ו"ההורדה של ישו אל הקבר"  (1511-1510), המבוססות על הסקיצות של רפאל.

חדרים 11-10 מוקדשים להזמנות שרפאל  קיבלת מהאפיפיור יוליוס ה-2, מ-1508 – כשעבר מפירנצה לרומא – עד 1513. העבודות הגדולות ביותר שרפאל יצר במהלך תקופה זו אינן מוצגות, שכן הן נמצאות ב"חדרים של רפאל" על קירות המוזיאונים של הוותיקן. מכל מקום סקיצות הכנה ליצירות כמו "אסכולת אתונה" (15011-1509) מוצגות לצדם של הצילומים של התוצר המוגמר. הפורטרט של האפיפיור יוליוס ה-2 (1512-1511) מוצג כאן, בהדרת הכבוד והרצינות שבו.

raphael-exhibition-rome-2020-e1583751688177
 Raffaello
Portrait of Giulio II
ante marzo 1512
oil on wood panel
Londra, The National Gallery. Bought, 1824
© The National Gallery, London

ציורים משנותיו המוקדמות של רפאל בפירנצה, מ-1504 ועד 1508, מוצגים בחדר האחרון. התערוכה מדהימה את הצופה בכך שהיא מסתיימת בנעוריו של האמן. מכל מקום ניתן למצוא שתיים מהעבודות הידועות ביותר של רפאל כאן, כך שהפינלה הגדול, הינו מקסם מריר-מתוק. ולסיום פוגשים את "הפורטרט העצמי" הידוע של רפאל (1506), ונראה כאילו האמן הצעיר והנאה מסתכל אחורה מעבר לכתפו, צופה את הגעת הצופים. "אישה צעירה עם חד קרן" (1506-1505), "קורצת" ל"מונה ליזה" (1503) של ליאונרדו דה וינצ'י (1503-1516?) , מוצגת כאן מורה לנו שבגיל 22 בלבד, רפאל כבר היה אחד מגדולי המסטרים של הרנסנס.

Re-opening: from 2 June till 30 August

Scuderie del Quirinale

Via XXIV Maggio, 16 (Monti)

Opening hours: Mon-Thu, 8am-11pm; weekends 8am-1am

Entry fee: €13 – 15

scuderiequirinale.it

go on a virtual tour of the exhibition:

scuderiequirinale.it/media/una-passeggiata-in-mostra

Beverley, A. (2020, March).  Re: On the 500th anniversary of his death, Scuderie del Quirinale pays tribute to Raffaello. Retrieved  from https://www.romeing.it/raphael-exhibition-rome/

 

[1] Sprezzatura ([sprettsaˈtuːra]) is an Italian word that first appears in Baldassare Castiglione's 1528 The Book of the Courtier, where it is defined by the author as "a certain nonchalance, so as to conceal all art and make whatever one does or says appear to be without effort and almost without any thought about it".[1] It is the ability of the courtier to display "an easy facility in accomplishing difficult actions which hides the conscious effort that went into them".[2] Sprezzatura has also been described "as a form of defensive irony: the ability to disguise what one really desires, feels, thinks, and means or intends behind a mask of apparent reticence and nonchalance".[3  The word has entered the English language; the Oxford English Dictionary defines it as "studied carelessness",[4] especially as a characteristic quality or style of art or literature. https://en.wikipedia.org/wiki/Sprezzatura]

"לשלוח את יצירות האמנות הדתיות במוזיאונים בחזרה לכנסיות", אומר איקה שמידט, מנהל האופיצ'י

דוצ'יו,מדונה מוכתרת,מדונה רוצ'לאי,1285בקירוב,טמפרה.ךפנל,450X290,אופיצי
דוצ'יו, "מדונה מוכתרת,  ידועה בשמה מדונה רוצ'לאי" ,1285 בקירוב, טמפרה. על פנל, אופיצ'י 450X290 ס"מ Google Arts & Culture

הצעתו של איקה שמידט מנהל גלריה אופיצ'י בפירנצה, להעביר את יצירות האמנות שנעשו למטרות פולחן מהמוזיאונים אל הכנסיות אליהן השתייכו, מעניינת ומעוררת פולמוס. ראשית נשאל מהי יצירת אמנות דתית? האם נעשתה כיצירת אמנות גרידא או כעבודה שמטרתה פולחן להמוני העם הפוקדים את הכנסיות? במקרה שלפנינו "מדונה רוצ'לאי" מידי דוצ'ו, מדובר בעבודה שהוזמנה על ידי אחת האחוות (fraternity) בפירנצה לשם הצגתה לקהל המאמינים בכנסיית סנטה מריה נובלה..

להזכירכם ולטר בנימין בו אנו מרבים לעסוק בעשורים האחרונים ציין ב"אמנות בעידן השעתוק הטכני" את היעלמות ההילה שאפפה אובייקט פולחני, ציור דתי באשר הוא שנעשה בימים עברו לשם פולחן.[1] העברתן של עבודות מעין אלו מהחללים המקודשים שאליהם השתייכו, הן על קירות הכנסיות או כתמונות מזבח שלפניהן נושא איש הכמורה את הדרשה שלו לקהל המאמינים, יש בו מן המעבר מ"קדושה לחולין", שכן הצגתן במוזיאונים, אותם "מקדשים חילוניים מודרניים", חשופות לעין המתבונן לעתים מאמין, לעתים לאו או אף אתאיסט, מנתק אותן מהקונטקסט הראשוני שלהן, והופך אותן למושא הערצה מסוג אחר לחלוטין.

קצרה היריעה מלדון במהות המוזיאונים, ההיסטוריה שלהם ותפקידם כמוסדות תרבות חיוניים, ובמהות אוספי אמנות, פטרוני אמנות ואספנים (באלה ועל אלה כתבתי ועסקתי באין ספור קורסים והרצאות).

שאלות אתיות נוספות עולות כאן – מדינות רבות בעולמנו הקטן מחזיקות ביצירות אמנות, באובייקטים, במונומנטים שהועברו כמו שהם – בין אם מדובר ביצירות אמנות, כאלה שהוחרמו ונוכסו על ידי אימפריות עבר כבריטניה, גרמניה ואחרות באקטים קולוניאליסטים מיוון, עיראק, מצרים, יבשות אפריקה ואסיה ובין אם יצירות שהוחרמו על ידי הנאצים. מה באשר לכך? ולפני שתשאלו, אזי יש מדינות שהתבקשו, ומחזירות כמו במקרה של נשיא צרפת שהחתחייב להחזיר חפצי פולחן למדינות באפריקה, או השבת יצירות מוחרמות מיהודים ע"י הנאצים, ע"י גופים פרטיים, ממשלתיים ואחרים…אף שזה נושא נרחב הדורש דיון בנפרד.

אז לפני שנעבור לאיקה שמידט – שאלה מהותית – מה מקומם של מוזיאונים כיום, לאחר משבר הקורוניה, האם בעקבות הצעתו, ישתנה דבר מה במבנה של המוזיאונים, באוספים שלהם, בהיותם היכלות חילוניים מקודשים? ובכלל… תהיות…

"מדונה רוצ'לאי" צוירה ע"י הצייר דוצ'ו די בואונינסניה (Duccio di Buoninsegna), יליד סיינה, איטליה, הנושא ביצירתו השפעות של הסגנון הגותי ומסורת ארוכת יומין של ציורי מזבחות (altarpiece) וציורי קיר, בצד הקשרים לאמנות הביזנטית.

היצירה מכונה "מדונה רוצ'לאי", שכן הוצגה מאות בשנים בקפלה שהוקצתה למשפחת רוצ'לאי בסנטה מריה נובלה בפירנצה (הועברה לקפלה ב-1591 בקירוב). היא מזוהה כנראה, כותב חוקר אמנות הרנסנס פרידריך הארת[2] עם המדונה שהוזמנה על ידי(Compagnia dei Laudesi, Laudesi confraternity) של פירנצה ב-1285 בקירוב, ויוחסה בעבר בשוגג על ידי ההיסטוריון ג'ורג'יו וזארי לצ'ימבואה. הדגש הוא על מריה כ"מלכת השמיים", יושבת על כס מחזיקה בידיה את העולל ישו. היא לבושה בשניים מהצבעים המאפיינים אותה – כחול (שהשתנה והשחיר) בגלימה, מייצג את היותה מלכת השמיים, ואדום – הצבע המייצג את החומריות והארציות, והיותה מלכת האדמה. הכס נתמך/נישא ע"י מלאכים – שלושה מכל צד. ישו כמודע לתפקידו בעתיד, מוצג כמברך.

כנסיית סנטה מריה נובלה בה היתה העבודה של דוצ'ו במקור, והמנזר הצמוד לה, נוסדו על ידי האחים הדומיניקנים. החזית שלה הושלמה על ידי האדריכל ליאון בטיסטה אלברטי בין השנים 1470-1455 בהזמנתו של ג'יובני די פאולו רוצ'לאי. (יש לזכור שבעיר פירנצה נותני הטון היו בני משפחות בנקאים וסוחרים שעם השנים עלו למעמד אצולה: רוצ'לאי היו ביניהם כשם שהמדיצ'י, פצ'י, סטרוצ'י ואחרים)

ליאון בטיסטה אלברטי, הפסדה של סנטה מריה נובלה, 1458-70, הוזמנה עי ג'יובני די פאולו רוצ'לאי
כנסיית סנטה מריה נובלה, פירנצה. הפסדה (חזית) הכנסייה מעשה ידיו של האדריכל הרנסנסי ליאון בטיסטה אלברטי, 1470-1455 בקירוב. הזמנת הפסדה, ג'יובני די פאולו רוצ'לאי https://www.smn.it/en/artworks/the-facade/

ובאשר להודעה: איקה שמידט, מנהל גלריית אופיצ'י בפירנצה, מסר בהודעה לעיתונות ב-2 במאי שלדעתו יש להחזיר יצירות אמנות דתיות הנמצאות במוזיאונים לכנסיות מהן הן נלקחו. הוא הציע שאחת מהעבודות הידועות ביותר בגלריה, מדונה רוצ'לאי  (Madonna Rucellai)  מידי דוצ'ו שצוירה ב-1275 בקירוב (יש אומרים 1285-86) צריכה לחזור אל ביתה המקורי, הכנסייה סנטה מריה נובלה בפירנצה, ממנה היא הועברה ב-1948. (ברצוני לציין שלאחר מלחמת העולם השנייה, הועברו יצירות רבות למוזיאונים, מתוך  רצון לשמור עליהן).

רעיון זה הינו חלק מהתגובה של האופיצ'י למשבר הקורונה, ולחשיבה אודות הגיוון והחלוקה של יצירות האמנות שבו על מנת ליצור מוזיאון [diffuso] "רחב" יותר מעבר לתפיסות וגבולות המיידים של הגלריה.

שמידט הודה שיש תועלות בהצגת אמנות במוזיאון. למשל, כעת, מדונה רוצ'לאי תלויה לצדן של תמונות מזבח אחרות מידי שני "סופר סטארים" של הציור המדייוואלי האיטלקי המוקדם, צ'ימבואה וג'יוטו, כך שניתן להשוות אותן אחת לשנייה, אך הוא אמר, היעדרה של "מדונה רוצ'לאי" מכנסיית סנטה מריה נובלה גורע חלק משמעותי מההיסטוריה שלה וממובנה.

"אמנות של אמונה ודבקות לא נולדה כיצירת אמנות אלא לשם מטרה דתית, על פי רוב במערך דתי", הוא אמר ל-Art Newspaper. הוא הוסיף שהחזרתה למבנה שלמענו היא נוצרה, יאפשר להציג אותה בחלל היסטורי ואמנותי נכון והצופה יוכל להכיל ולהבין את המקורות הרוחניים שלה. "הקונטקסט היה חשוב", הוא אמר, למדינה האיטלקית לא היתה תפיסה אודות מארג האמנות והארכיטקטורה (vincolo pertinenziale), או פרקטיקה אודות ארכיאולוגיה קונטקסטואלית במקום ה'שבץ נא' מעין אינדיאנה ג'ונס ליצירות אמנות בלבד".

שמידט הינו הנשיא של ה-(Fondo edifice di culto -FEC), קרן מבני הדת. זהו ענף של מיניסטריון הפנים אליו משתייכים כתשע מאות כנסיות קתוליות ומבני דת. הוא גילה שיש קרוב לאלף יצירות אמנות דתיות במחסנים של ה- Soprintendenze (the state bodies with responsibility for art, architecture and archaeology) של איטליה, שהובאו למוזיאונים לשם שמירתם בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה. אין קטלוג מדויק והם לא נגישים בקלות, אף לחוקרים, כך שהמצב העכשווי אינו רצוי כלל.

מאחר ומרבית הכנסיות משתייכות ל-FEC, האופן המשפטי והתחיקתי של החזרת יצירות אמנות עשוי להיות פשוט, שכן הן תעבורנה מגוף מדינה אחד לאחר. נושאים שעניינם שימור וביטחון יש לשקול בקפידה ולעבוד עליהם, אך הטכנולוגיה המודרנית מקלה מאוד מאשר בעבר; כפי ששמידט ציין, תמונת המזבח Castelfranco של ג'ורג'יונה, אחת היצירות החשובות ביותר של הרנסנס האיטלקי, תלויה מוגנת במיוחד בכנסיה אליה היא משתייכת.

התגובות להצעתו של איקה שמידט הינן מעורבות. אם נעזוב עלבונות מצדם של חלק, ראש הבישופים הפיורנטיני, Monsignor Timothy Verdon, אמר לסוכנות החדשות Ansa שהוא חושב "שזו פרובוקציה חיובית ביותר", אך לא ריאליסטית "מסיבות שכל אחד יבין", בעוד שהארכיבישוף של פירנצה, Cardinal Giuseppe Betori אמר, "יש לשקול את ההצעה ולהעיר עליה" אך "יש לשקול כל מקרה לגופו".

Mark Jones, לשעבר מנהל מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, בשיחה עם עיתונאי Art Newspaper, הסכים שיש לשקול על בסיס של כל דבר לגופו, אך חושב שההצעה הינה בכיוון הנכון. "כל אחד המתעניין באמנות יודע שנכון יותר שהיא נמצאת בקונטקסט שלה".

Somers Cocks, Anna. (2020, June 3). Re: Send the religious art in museums back to the churches, says the director of the Uffizi gallery. Retrieved from https://www.theartnewspaper.com/news/send-the-religious-art-in-museums-back-to-the-churches-says-the-director-of-the-uffizi-gallery

[1] ולטר בנימין, אמנות בעידן השעתוק הטכני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983.

[2] Friedrich Hartt, History of Italian Renaissance Art, second edition, (New York: Harry N. Abrams, Inc., Publishers, 1979), pp. 95-95.

קרן פגי גוגנהיים, פלצו ונייר דאי ליאוני, ונציה

IMG_20190901_135253

אחד האוספים המלבבים והאהובים עלי הנו אוסף פגי גוגנהיים המוצג במוזיאון/קרן שלה בוונציה.  אוסף אמנות מודרנית כהלכתו אף שוונציה ברובה המכריע (כיום לא….) הינה רנסנסית במהותה, ואף ברוקית, ואף מעבר.

פגי גוגנהיים  נולדה בניו-יורק, נכדה לשתי משפחות יהודיות עשירות שהיגרו מאירופה לאמריקה במאה ה-19, ומרוכלים חסרי פרוטה הפכו למיליונרים.

בבתי הקפה של פריס קשרה קשרים עם סופרים, אמנים ואנשי רוח, ובעת שהותה בפריס, בשנת 1937, פגשה את סמואל בקט שהיה זה שעמד על כך שעליה להתעניין באמנות בת הזמן. שם גם פגשה את מרסל דושאן, שלימד אותה להבחין בין אמנות מופשטת ואמנות סוראליסטית, הכיר לה את האמנים המובילים בפריס, תכנן עבורה תערוכות ויעץ לה בענייני אמנות.IMG_20190901_135419

את ציורו של פרננד לז'ה (Leger) "גברים בעיר" 1919 קנתה פגי ביום שבו היטלר פלש לנורבגיה. יצירות של פיקסו, בראק, קנדינסקי, מונדריאן וברנקוזי נקנו באף הן אותה עת. (יצירה של ברנקוזי רכשה פגי לאחר עמידה על המקח, כשהגרמנים עמדו בשערי פריס).

IMG_20190901_134918
פרננד לז'ה, גברים בעיר, 1919
IMG_20190901_135105_BURST1
קונסטנטין ברנקוזי, מאיסטרה, 1912

IMG_20190901_134334

IMG_20190901_135159
ג'ינו סווריני, ים=רקדנית, 1913-1914

פגי גוגנהיים הצליחה לעזוב את צרפת בזמן הכיבוש הגרמני עם ויזה לא בתוקף, יחד עם בעלה לשעבר, אשתו, ילדיהם ומקס ארנסט, הצייר הסוריאליסטי שהפך מאוחר יותר לבעלה (בתמורה לעזרתה, העניק לה מקס ארנסט  11 יצירות שלו מתקופות שונות). באביב 1941 הגיעו האוסף ובעליו בשלום לניו-יורק.

IMG_20190901_135005
וסילי קנדינסקי, נוף עם כנסייה, 1913
IMG_20190901_134414
ג'ורג'יו דה קיריקו, המגדל הורוד, 1913

באוקטובר 1942 פתחה פגי את הגלריה "Art of this Century" ברחוב 57 במנהטן. על ערב הפתיחה היא כתבה: "ענדתי אחד מעגילי מעשה ידי איב טנגי והאחר מעשה ידי קאלדר, על מנת להראות את היחס השווה שלי לאמנות סוראליסטית ולאמנות מופשטת כאחד". "אמנות מאה זו" בעיצובו של פרדריק קיסלר (Kiesler), הפכה עד מהרה לגלריית האוונגרד המובילה בניו-יורק, ובמקום הוצג האוסף של פגי, שכלל יצירות אמנות קוביסטיות, אבסטרקטיות וסוריאליסטיות.

IMG_20190901_134213
העגילים, מעשה ידי איב טנגי ואלכסנדר קאלדר

 

ג'קסון פולוק היה התגלית האמריקאית של פגי (אם נדייק לא בדיוק שלה אלא של יועציה). את ארבעת תערוכות היחיד הראשונות שלו ערך פולוק ב"אמנות של מאה זו". פולוק קיבל 150 דולר מדי חודש מידיה של פגי, וכסף זה היה מקור המחיה היחיד שלו ושל אשתו הציירת לי קרסנר. כל הציורים שצייר באותה תקופה מלבד אחד, הפכו לרכושה של פגי.

ג'קסון פולוק, אלכימיה, 1947, מיקס מדיה על בד, 114.6X221.3, פגי גוגנהיים, ונציה
ג'קסון פולוק, אלכימיה, 1947

ב1947- פגי חליטה לחזור לאירופה, היכן שהאוסף שלה הוצג לראשונה בביאנלה של ונציה 1948. היא קנתה את פלאצו ונייר דאי לאוני בגרנד קנל בוןנציה ובאה לחיות שם, ובתחילת 1949 עם תערוכת פיסול בגן היא פתחה את האוסף שלה לציבור. פגי המשיכה לעתים לקנות יצירות אמנות עד מותה בדצמבר 1979.IMG_20190901_141630

ב1977- השתנתה הבעלות. הPeggy Guggenheim Foundation- פורק והפריטים שבו, בעיקר הפלאצו הוונציאני בגרנד קאנלה ואוסף האמנות ששוכן שם מ1949-, הוכנסו למשמורת קרן סולומון ר. גוגנהיים בניו-יורק שמאז הפעיל את המוזיאון במנהטן ואת האוסף בוונציה.IMG_20190901_140135

 

 

 

 

פרסקו "לדה והברבור" שהתגלה לאחרונה, עומד להיות מוצג לציבור בפומפיי

leda.jpg
CESARE ABBATE/EPA-EFE/SHUTTERSTOCK

יצירה חשובה שהתגלתה בעת חפירות בפומפי בשנה האחרונה עומדת להיות מוצגת לציבור לראשונה בעיר העתיקה. הגארדיאן מדווח שהפרסקו "שהשתמר היטב" מתאר את המיתוס היווני אודות לדה והברבור והתגלה במהלך חפירות באזור הפארק הארכיאולוגי ששמוRegio V. הדומוס שבו הפרסקו נמצא וה-Via del Vesuvio, נפתחו מחדש.

הסיפור על לדה והברבור נפוץ בפומפיי ובהרקולנום, ששתיהן כוסו בלבה בעת התפרצות הווזוביוס בשנת 79 לספירה. במיתולוגיה, האל היווני זאוס נטל לעצמו צורת ברבור ופיתה את לדה, הנסיכה בת התמותה. נאמר שלדה הנה האם של חלק מילדיו של זאוס, כשם שאלה של מלך ספרטה.  יש גם שכתבו שהינה אמה של הלנה מטרויה, וכן של התאומים קסטור ופולוקס.

הפרסקו מתאר את דמותה של לדה העירומה כמעט לחלוטין עם הברבור. ארכיאולוגים מאמינים שהבעלים של הדומוס שבו שוכן הפרסקו היה סוחר עשיר נלהב להביע את יוקרתו למבקרים.

לא נקבע עדיין מתי סקטור Regio V יהיה פתוח לחלוטין לציבור.

Selvin, C. (2019, November 26). Re: Recently Discovered Fresco Goes on View to the Public in Pompeii. Retrieved from https://www.artnews.com/art-news/news/pompeii-leda-and-the-swan-1202669382/

יאניס קונליס, ג'רמנו צ'לאנט, קרן פרדה, ונציה, ביאנלה ונציה

IMG_20190901_102308

טוב אני יודעת שוונציה שוקעת, והביאנלה הסתיימה, ובכל זאת את הפוסט כתבתי לאחר שחזרנו מוונציה המהבילה בתחילת ספטמבר ואת התערוכה של יאניס קונליס ממש אהבתי אז מעלה וסליחה על האיחור! IMG_20190901_103629.jpg

התערוכה יאניס קונליס באוצרותו של ג'רמנו צ'לנט חוקרת את ההיסטוריה האמנותית של האמן יליד יוון (פיראוס 1936 – רומא 2017), ומכוננת דיאלוג בין עבודותיו והחללים מהמאה ה-18 של Ca' Corner della Regina. בתערוכה מוצגות כשבעים עבודות מ-1959 עד 2015. בקומת המסד מוצגים שני מיצבים cite-specific, ובקומות הפיאנו נובילה Piano Nobile[1]  הראשונה והשנייה של הפלאצו מוצג רצף היסטורי מהתערוכה הראשונה שלו ברומא ועד לעבודות מורכבות יותר ולמיצבים בשנים האחרונות. העבודות המוקדמות של האמן, הוצגו במקור בין 1960 ל-1966, ועסקו בשפה אורבנית. הציורים יצרו קריאה אקטואלית או סימנים מהרחובות, ובפזה מאוחרת יותר אותיות שחורות, חיצים ומספרים על קנווסים לבנים, נייר או מצעים אחרים.IMG_20190901_103515.jpg

קונליס בחר לכנות את העבודות שלו ציור. "אני צייר כי ציור הוא מבנה של דימויים, לוגיקה ולא טכניקה. קונליס ראה תמיד באמנות שלו  את הממד האנושי ובה בעת את האדם האוניברסלי.IMG_20190901_102445

ג'רמנו צ'לאנט אוצר התערוכה כותב: "האנרגיה המתפרצת אשר נבעה מיצירתו של יאניס קונליס אינה ניתנת לתמצות בתערוכה יחידה או פרסום אינדיבידואלי. קונליס שהחל ב-1958 עסק במגוון דימויים, והצליח לבטא דרך ייחודית, אלטרנטיבית ורדיקלית, ונתן ליצירה ממד אורגני וקונקרטי.IMG_20190901_103311.jpg

הנרטיב של התערוכה מייצג התערבויות בגודל ניכר בחדרים הראשיים של שתי הקומות הראשיות של Ca' Corner. יש בהם מדפים או מבנים ממתכת המכילים אובייקטים ממקורות שונים: פחם, שרידי אנייה, מעילים, כיסאות, הילוכים מכניים, ומיצב עשוי מפיסות ריהוט, שהוצג לראשונה בפלרמו ב-1993. בעוד שבקומת המסד שתי עבודות עוסקות בקשר לחללים הפנימיים וההיסטוריים: דלת חסומה באבנים מ-1972 ובחצר, מיצב מונומנטלי מ-1992 שבמקור נהגה לפסדה החיצונית של בניין בברצלונה ועשוי משבעה לוחות מתכת הנושאים שקים המלאים בפולי קפה.IMG_20190901_102945.jpg

המיצבים בשפה הייחודית לקונליס מוצגים בחלקי הארמון השונים ומנהלים שיח עם העיטורים המקוריים של הפלאצו. ציורי קיר מהמאה ה-18 ומולם בגדי גברים בשחור וכחול, נעליים וכובעי לבד.IMG_20190901_103111.jpg

הרטרוספקטיבה מסתיימת, בקומת המסד, באמצעות הפוקוס על הפרויקטים של התאטרון של קונליס ומבחר של מסמכים – סרטים, קטלוגים של תערוכה, הזמנות, פוסטרים וצילומים ארכיביים – שמתחקים אחר הקריירה רבת הפנים שלו, ואחר השפה הייחודית והאישית שלו, השברירי והאנושי בצד הפואטי והאוניברסלי.

מעט על עבודותיו של קונליס:

מ-1964 ואילך, קונליס פנה לנושאים שנלקחו מהטבע, מזריחות ועד לוורדים. ב-1967 החקר שלו וחבק אלמנטים רבים בטבע: ציפורים, סוסים, אדמה, קקטוסים, צמר, פחם ואש. האמן עבר משפה כתובה וציורית לזו הפיזית והעוסקת בסביבה; דרך השימוש בישויות אורגניות ולא אורגניות החל בפרקטיקה שיש בה מן ההתנסות הגשמית. מאוחר יותר חקר את ממד הסאונד שדרכו ציור מתורגם לדף מוזיקה  הוא גם חקר את חוש הריח כשהשתמש בחומרים כמו קפה או גראפה.IMG_20190901_103338

במיצבים שהגה בעשור 1960, עסק קונליס בדיאלקטיקה שבין הטבע הקליל, הלא יציב והזמני הקשור עם השבירות של האלמנט האורגני – כמו למשל תוכי חי – והנוכחות הכבדה, המלאכותית והנוקשה של המבנים התעשייתיים, המיוצגים על ידי פני שטח מודולריים במתכת הצבועה באפור. באותה תקופה קונליס השתתף בתערוכות שסללו את הדרך לארטה פוברה, שתורגמה לצורה אותנטית של הביטוי המטריאליסטי.

משנת 1967, החלו להופיע אש ופיח ביצירת של קונליס, בדגש על  הפוטנציאל הטרנספורמטיבי המחדש של הלהבות. שבשיאו בהקשר למסורת האלכימית, אנו מוצאים זהב, מתכת בה השתמש האמן בדרכים שונות. במיצב Untitled (Civil Tragedy) (1975), הניגוד בין עלי הזהב שמכסים את הקיר החשוף לבין הבגד השחור התלוי על מתלה מעיל מדגיש את האופי הדרמטי של הסצנה. העשן, הקשור באפן טבעי לאש, פועל כשייר של תהליך ציורי וכהוכחה לחלוף הזמן. עקבות הפיח על האבנים, הקנווסים, פרגמנטים של פסל קלסי וקירות שמאפיינים משהו מהעבודה שלו מ-1979 ו-1980 מציינים מפנה אישי ב"חזרה לציור". IMG_20190901_103359

באמצעות ודרך המחקר האמנותי שלו, קונליס פיתח קשר טרגי ודרמטי עם תרבות והיסטוריה; המורשת הגרקו-רומנית נחקרת דרך פרגמנטים של יציקות גבס או מסכות, כמו במיצב מ-1973 שנעשה ממסגרת עץ שעליה יציקות גבס של פנים הוצבו. החקר אחר אנרגיה לא ידועה הושג ע"י מעטה עם אבן, עופרת או פעמונים, החלל הריק; הדלת החסומה הפכה לסמל אחר של הסובלנות של האמן לגבי הדינמיות של ההווה שלו.  [2]

השפעותיו של קונליס ניכרות בשדה האמנות בישראל של שנות ה-70 וגם כיום ניתן למצוא הדים לכך. IMG_20190901_102529.jpg בנוסף יש להזכיר שתערוכה נפלאה של האמן הוצגה לפני כשנתיים במוזיאון הנגב לאמנות בבאר שבע.

[1] פיאנו נובילה היא הקומה הראשית בארמון רנסנסי על פי רוב. בקומה זו נמצאים חדרי השינה וחדרים אישים. הפיאנו נובילה היא בדרך כלל הקומה הראשונה או השנייה מעל קומת המסד.

[2] ג'רמנו צ'לאנט, טקסט התערוכה.

מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב

IMG-20180703-WA0046.jpeg
מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט

ביקור במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב במסגרת כנס למדע שהתקיים במקום עורר בי את אותה תחושת פליאה אודותיה אמר רנה דקרט שהיא "הראשונה מבין התשוקות, פליאה פתאומית של הנפש אודות אובייקטים שנראים נדירים ויוצאי דופן". מוזיאון זה העתיד להיות המרכז הלאומי לחקר, תיעוד ומדע בתחומי המגוון הביולוגי בישראל מאגד בתוכו כ-5.7 מיליון פריטים מאוספיה של אוניברסיטת תל אביב. האוספים מתעדים את עולם החי והצומח בישראל ובמזרח התיכון, כשם שאת ההתפתחות ההיסטורית והתרבותית של המין האנושי.

בכנס למדע – מרכז מורים ארצי למורי המדע והטכנולוגיה בבתי הספר היסודיים שהתקיים ביום שלישי 3.7.2018, הציג צוות אנשי המוזיאון את הפעילויות לעתיד לבוא במקום בהרצאות הפורשות את המגוון האפשרי לחקר ולימוד בנושאים אלו.

IMG-20180703-WA0016.jpeg
מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט

איסוף עתיקות והתשוקה לאובייקטים מן הטבע הופיעו לראשונה באיטליה לפני כל מקום אחר באירופה המערבית. הומניסטים של הרנסנס האיטלקי החלו בפעילויות אלה בו בזמן באוניברסיטאות של פיזה, פדובה ובולוניה, כשם שבחצרות הנסיכים והאקדמיות באיטליה. נוסדו הגנים הבוטניים הראשונים, ומוזיאונים הפכו לחלק סדיר במערך ההוראה להבנת הטבע. הטבע הפך לנושא לחקר עמוק שכמותו לא היה מימיו של פליניוס והעבודה האנציקלופדית הגדולה של אלברטוס מגנוס. שתי הפעילויות – איסוף וחקר של הטבע מופיעות במחקרים של נטורליסטים כמו Ulisse Aldrovandi (1522-1605) ו-Athanasius Kircher (1602-1680), ותוצאותיהן, גישות חדשות כלפי הטבע כ"ישות" שניתנת לאיסוף וקביעת טכניקות חדשות לחקר שבבירור שינו את ההיסטוריה של הטבע.

בני הזמן היו מודעים לעליונותה של איטליה ברנסנס של ההיסטוריה של הטבע. "ולאלה שעוסקים בהיסטוריה של הטבע, ספרים שהוצאו לאור ע"י איטלקים והאוספים הנפלאים שנאספו בזמנים שונים, מורים כיצד הם הצליחו בכך לפני כל אומה אחרת", כתב העורך מן המאה ה-18 Michele Mercati ב-1717.

הכמיהה לטבע היתה חלק ממקסם נרחב יותר באיסוף אובייקטים בעלי חשיבות מדעית. במהלך המאות ה-16 וה-17 הופיעו מוזיאונים ראשונים למדע, טכנולוגיה, מוזרויות אתנוגרפיות ופלאי הטבע. כמיהה זו הופיעה בזמן שבו כל אירופה נראתה כעוסקת באיסוף, מוזיאונים, ספריות, גנים מורכבים, גרוטות וגלריות אמנות. כה רבה היתה עבודת המזכיר ההומניסט אנטוני גיגנטי שהוא קונן על כך שאין לו זמן להנות מעשיית ספר שיהיה שווה דיו שיהיה מכובד למדפי מוזיאון היפוליטו אגוסטיני בסיינה. האציל הטוסקני ניקולו גדי שהיה נאמן על שניים מהדוכסים הגדולים וחבר של אלדרוונדי עמד על זה שהדברים שלו יוצגו לכל האצילים הפלורנטינים והזרים עפ"י בקשה", כה גבוה היה הערך שהוא יחס לכך. אספנות הפכה לפעילות של בחירה בקרב האליטה החברתית והמלומדת. היא מילאה את שעות הפנאי ונראתה כתופסת כל רגע בחייהם. דרך האיסוף של האובייקטים, ניתן היה לרכוש ידע אודותיהם ודרך הצגתם לרכוש כבוד ופרסום שכל המלומדים שאפו לו.

האוספים שהוצגו בחדרי פלאות/מוזרויות ובקבינטים של טבע היו על-פי רוב בבעלות פרטית ונגישות מוגבלת; היו בהם אובייקטים מעשה ידי אדם (artificialia) (ציורים, פסלים, ועוד, לצד אוצרות מן הטבע (naturalia). האוספים הוצגו על מדפים, במגרות או נתלו מהתקרה. בין הדימויים המוקדמים הידועים: תחריט בספר Dell Historia Naturale"" "על ההיסטוריה של הטבע", מאת Ferrante Imperato (1525-1615 בקירוב) פרנטה אימפרטו 1599, המציג את אוספי הטבע – יונקים מפוחלצים, אלמוגים, קונכיות, מינרלים ועוד, וזה שלOle Worms אולה וורמס (1588-1654), רופא ואנטיקוואר דני. להם קדמו כמובן הסטודיולו של פרנצ'סקו הראשון דאי מדיצ'י בפלצו וקיו, פירנצה, וסטודיולי (מהמילה סטודיו קטן בנסיכויות אורבינו, פררה ואחרות באיטליה).

800px-RitrattoMuseoFerranteImperato.jpg
Fold-out engraving from Ferrante Imperato's Dell'Historia Naturale (Naples 1599), the earliest illustration of a natural history cabinet https://en.wikipedia.org/wiki/Cabinet_of_curiosities

אחת מהמטרות במרחבים אלה היתה "לייצר מודל פרטי של היקום" במעין מיקרוקוסמוס הנתון לשליטתם, בהקבלה לאל שבמרומים השולט על היקום, ובאמצעותו לארגן את היחסים בין הנראה לבין הלא נראה. מטרות נוספות: אתגר ועניין מחקרי; להעניק לבעלים הנאה צרופה; להדהים את הסובבים ולמשוך תשומת לב; יוקרה.

800px-Musei_Wormiani_Historia.jpg
"Musei Wormiani Historia", the frontispiece from the Museum Wormianum depicting Ole Worm's cabinet of curiosities. https://en.wikipedia.org/wiki/Cabinet_of_curiosities

 

העניין בחדרי פלאות/מוזרויות ובקבינטים של הטבע פג בשלהי המאה ה-18 בשל שינויים פוליטיים, כלכליים ואחרים באירופה, ובשל הלאמת אוספים פרטיים ובהם גם חלק ניכר מהקבינטים וחדרי הפלאות והמוזרויות שמרכיביהם נטמעים במוזיאונים גדולים הנפתחים לציבור במאה ה-19. במקביל, מתגבשת תפיסה מוזיאלית הדוגלת בתצוגה כרונולוגית ותמטית, במנוגד לתצוגה המגובבת והאקראית הניכרת לעתים בתצוגות בחדרי פלאות/מוזרויות.

מיכה לוין כותב בספרו "יש לזכור שמוזיאונים הינם מוסד חדש יחסית. דעות על תפיסת המוזיאון – מה הוא צריך להכיל, את מי הוא צריך לשרת, וכיצד עליו לתפקד, משקפות שינויים בחברה ובתרבות. יותר מאשר בסוגים מיוחדים אחרים של ארכיטקטורה, מתפקידו של המוזיאון לבטא ערכים וטעמים חברתיים, וליצור הצהרה תרבותית ייחודית. המוזיאון הנו מייצג של הציוויליזציה".

IMG-20180703-WA0010.jpeg
מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט

לסיכום, מהות מוזיאון מתמקדת באיסוף, שימור, חקר, פרשנות, תצוגה. ואני רוצה לשאול מה המילה knowing אומרת במוזיאון? מה נחשב כידע במוזיאון? מה מקובל ומה פחות? האם טעמים והעדפות משתנים במהלך הזמן? מהו תפקיד אנשי מחלקות החינוך במוזיאון? מהו תפקידם של אוצרי מוזיאון ביחס לתצוגות ולמבקרים? ובאשר לתפקידם של מוזיאונים של טבע עלינו לזכור שנטורליסטים אריסטוטליאנים עיצבו את המוזיאון כמקום לסינתזה ביקורתית! "וצו" זה אמור להיות זה שנישא וממשיך במסורת המוזיאלית.

ובאשר לכתוב לעיל: חומרי הפוסט  נלקחו ממחקר שערכתי בין השנים 2002/3-2005 על חדרי מוזרויות/מופלאויות וקבינטים של טבע בין המאות 15-18 וההשתקפויות והביטוי שלהם באמנות מודרנית ועכשווית, במסגרת לימודי במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים, אוניברסיטת תל אביב.

Michael.D. Levin, The Modern Museum: Temple or Showroom, Jerusalem, Tel Aviv c.1983
Lugli, Adalgisa, Naturalia et Mirabilia: Il Collezionismo enciclopedico nelle wunderkammern d`Europa (Milano, 1983)

וכמובן ספרים ומאמרים נוספים, אך על כך בהזדמנות אחרת.

זיוה קורט

 

למה נער עם סל פירות הינו הרבה יותר מאשר נער עם טנא פירות

giovane-con-canestro-di-frutta-caravaggio-copyright-ministero-dei-beni-e-delle-attivitacc80-culturali-e-del-turismo-galleria-borghese
קרווג'יו, נער עם סל פירות 1593-1594, שמן על בד, גלריה בורגזה, רומא

גלריה בורגזה ברומא בה עסקתי בפוסטים האחרונים, השאילה שלושה ציורים מידי קרווג'יו למוזיאון גטי, לוס אנג'לס, אחד מהם "נער עם סל פירות" מ-1593-1594 בקירוב. ההשאלה עד 18.2.2018.

Davide Gasparotto, האוצר במוזיאון גטי, מדבר על "נער עם סל פירות", ומסביר למה ציורו של קרווג'יו שבר את כללי הציור של המאה ה-16. גספרוטו טוען שציור זה  הינו בעל משמעות נוספת. הוא מוצא בו מקוריות וחדשנות!

הציור שצויר ב-1593-1594 בקירוב, נעשה במהלך התקופה המוקדמת, הבוהמית בחייו של קרווג'יו, אומר גספרוטו. הצייר עבר ממילנו לרומא, ועבד בסטודיו של הקוולייר ד'ארפינו. קרווג'יו נאלץ לצייר ציורים לשוק, לא בהזמנה, והציור הינו הוכחה מוקדמת ליכולות החתרניות שלו .

ראשית, אומר גספרוטו, יש לציין את הביצוע יוצא הדופן בסל והאופן שבו הטבע הדומם עשוי. ענבים אדומים, שחורים ולבנים, תפוחים, תאנים, רימונים, האגס עם הכתם הקטן, כולם מצוירים בדיוק הקרוב לצילום, והפרט הריאליסטי גם בא לידי ביטוי בצבעוניות הנוטה לחום של העלים שקמלו קמעה. נדמה כאילו קרווג'יו עצר את הנער בדרכו לחדר האוכל של הקלוויר עם סל הפירות.

המקור, אור יום טבעי הינו משותף לכל היצירות המוקדמות של קרווגיו, מגיע מחלון מאחורי הקלעים משמאל. הקרניים מאירות במלואן את צד פניו הימני של הנער, וגם שליש עליון מהרקע.

הסל נראה באופן יוצא דופן ממשי ורב חיות, "אך בו בזמן הציור הינו מאוד מלאכותי.  זו סצנה מבוימת, אמר גספרוטו, בציינו שמבטו של הנער כלפי הצייר כשם שפיו. "הפה הפתוח מציע שהוא מדבר. גם זה היה חדש – ההצעה של תנועה קטנה". הנער המצויר הינו צייר חבר בשם מריו מיניטי שהיה בן 16 באותה תקופה. היצירה מתאפיינת במיניות המוחצנת של מיניטי, בכתפיו החשופות ותנוחת הצוואר האופיינית לציורי נשים באותה עת, ויש בה מן הקרבה לבקחוס ולנערי חשק נוספים המתוארים בציוריו חוצי גבולות מגדריים של קרווג'יו.

מה שמביא אותנו לדרך אחרת בה קרווג'יו מרד כנגד המסורת: "נער עם סל פירות" הינו ציור טבע דומם, ובו בזמן פורטרט. ההיררכיה של הז'אנרים היתה חשובה בזמנו. ציורי היסטוריה היו החשובים ביותר, דיוקנאות, נופים וטבע דומם תפסו דרגות נמוכות יותר בסולם הציור. טבע דומם נתפס כסוגה נחותה.

הצייר אתגר גבולות אלה בערבבו ציור פורטרט טבע דומם והיסטוריה (עם אזכורים למיתולוגיה בפירות). הוא נתן משקל שווה לסל ולנער, ציור זה, שהשתייך לאוסף של ג'וזפה צ'זרי, נרכש על ידי הקרדינל סקיפיונה בורגזה בשנת 1607.

"קרווג'יו נהג לומר שציור טבע שטבע דומם דורש מיומנות אמנותית גבוהה יותר מאשר ציור דמויות," אמר גספרוטו. "נער עם סל פירות" הוכיח שהוא צדק בכך שדחה את המסורת וקיבל את מקומו בתולדות האמנות.

 

Nakano, C (2017, December 20). Re: Why 'Boy With a Basket of Fruit' if much more than a boy with a basket of fruit. Retrieved from http://www.latimes.com/entertainment/arts/la-ca-cm-caravaggio-getty-20171220-htmlstory.html

אישה מנהלת כעת את המוזיאונים של הוותיקן

25vatican1-superJumbo-768x512.jpg
Barbara Jatta, the first female director of the Vatican Museums, in the Hall of Animals of the Pio Clementino Museum this month. Credit Mattia Balsamini for The New York Times

Barbara Jatta, המנכ"לית הראשונה של מוזיאוני הוותיקן!

העיר ותיקן נשלטה ע"י גברים מאז כינונה כמדינה עצמאית ב-1929. שנה קודם, מכל מקום, חברה אישה לשורה העליונה: ברברה ז'אטה, המנהלת הראשונה של מוזיאוני הוותיקן. ב-12 החודשים מאז מינויה, גב' ז'אטה הטביעה את חותמה, בהליכה בנתיב שסללה לעצמה.

הגב' ז'אטה היתה האישה היחידה ברשימה ההתחלתית של ששה קרדינלים, ונבחרה ע"י האפיפיור פרנציסקוס. במסגרת תפקידה החל בינואר 2017, היא בחנה כ-200,000 אובייקטים ומוזיאונים, מגורי אפיפיורים, חצרות עם פסלים ועוד אתרים, כולל הקפלה הסיסטינית.

הקפלה הינה אחד ממעוזי הקדושה של הכנסייה הקתולית הרומית, בה מכריזים על האפיפיור החדש שנבחר (טכס הקונקלווה). המקום עמוס בקהל עצום מדי יום המגיע לראות את ציורי התקרה המפורסמים של מיכאלאנג'לו, ובפני המנכ"לית החדשה עומדת המשימה להעלות את מספר המבקרים מעל לששה מיליון – מספר סף שכבר הוצב והוגדר ע"י אנטוניו פאולוצ'י, שקדם לה בתפקיד.

לגב' ז'אטה שאיפות ניכרות עבור עצמה ועבור המוסד שהיא עומדת בראשו. בריאיון היא אמרה שעבדה כעשרים שנה בספריית הוותיקן, ניהלה את מחלקת ההדפסים במקום משנת 2010. כששמעה על מינויה לתפקיד מנהלת מוזיאוני הוותיקן, היא אמרה "זה הלם עבורי, לעמוד בפני שינוי כה גדול". בנוגע להיותה אישה, גב' ז'אטה אמרה שלא הבינה מה משמעות הדבר עד שהחלה בתפקיד. "בכל מקום בו אני משתתפת בוועידות או באירועים ציבוריים, נשים רבות פונות אלי ואומרות "אנו כה גאות, וגם את, בדרך מסוימת מייצגת אותנו".

המשרד שלה שניבט אל כיפת סנט פטרוס שעוצבה ע"י מיכאלאנג'לו, מלא בתמונות משפחה, צילום ממוסגר של האפיפיור פרנציסקוס, ופורטרט בבסט של הפסל הניאו קלסי אנטוניו קנובה, המנהל הראשון של המוזיאונים האפיפיוריים.

גב' ז'אטה אמרה שאמנות שיחקה תפקיד ניכר במשפחתה: אמה ואחותה הינן רסטורטוריות של אמנות; סבתה, שהגיעה במקור מרוסיה, היתה ציירת; וקודמיה ייסדו מוזיאון ארכיאולוגי על שם משפחתה ב-Ruvo di Puglia, בדרום איטליה.

Eike Schmidt, המנהל הגרמני של גלריית האופיצי בפירנצה, אמר שמינויה של גב' ז'אטה היה סימן חיובי. "בסביבה הנשלטת ע"י גברים בוותיקן, מינוי מעין זה של אישה היה חדשות טובות מאוד", הוא אמר, בהוסיפו שהוא מקווה שיהיו מינויים נוספים מעין אלה בעולם התרבות.

Maurizio Sannibale, מהמוזיאון האטרוסקי גריגוריאני, אחד מהאוצרים העובדים כעת עבור גב' ז'אטה, אמר שהוא מכיר אותה מאז שהיו סטודנטים באוניברסיטת ספיינצה ברומא. הוא תיאר אותה כ"חביבה, החלטית ואמפתית", והוסיף שהיא "יודעת איך להציב אתגרים לעצמה".

ניהול המוזיאונים של הוותיקן הינו תפקיד עצום. גב' ז'אטה אחראית לשימור, תצוגה והפצת ידע של כל האוצרות שנאספו ע"י האפיפיורים במהלך המאות, כולל אוספים מצריים ואטרוסקיים עצומים, פסל ה"לאוקון"  מהמאה הראשונה לפנה"ס, ו"סט. הירונימוס" ציור מידי ליאונרדו דה וינצ'י.

כל הסקציות של המוזיאונים עוברות חידוש שהוזמן ע"י מר אנטוניו פאולוצ'י Antonio Paolucci, שר התרבות לשעבר שניהל את המוזיאונים במשך תשע שנים ובעבר ניהל את המוזיאונים של פירנצה. החידוש כולל עבודה בחצר הציבורית בת המאה ה-16 הידוע כ-Cortile della Pigna (אחד מהפרויקטים הרבים שנתמך ע"י פטרוני האמנויות במוזיאונים של הוותיקן.

התיירים מתיירים, במוזיאונים במקום, ובוותיקן בכללותו. מבין 100 מיליון יורו, או כ-119 מיליון דולר, בתקציב השנתי, כמחצית בקירוב עוברת למדינה, בהקשר למר פאולוצ'י.

זה הופך למורכב את תפקידו של מנהל באשר הוא. העובדה שלרבים מהאתרים במוזיאונים  יש חשיבות אמנותית ודתית כאחד – וראשית כל הקפלה הסיסטינית.

ששה ימים בשבוע, ובימי ראשון האחרון בכל חודש, אלפי מבקרים גודשים את החדרים בהם יש יצירות משל טיציאן קרווג'יו, רפאל ואחרים בדרכם לקפלה של מיכאלאנג'לו. השומרים משגיחים על המבקרים, מהסים את הפטפטנים, ומנסים למנוע צילום במקום.

זיעת ונשימות של מבקרים והאבק שהם מביאים עמם, מסכנים את ציורי הפרסקו בקפלה. קבוצת המשמרים בוותיקן הציגה תכנית שמר פאולוצ'י הגה בזמנו לסיור וירטואלי בקפלה הסיסטינית באמצעות רפליקה בגודל מלא או סימולציה דיגיטלית בה יכול הקהל להתנסות. הוא גם הכריז שביקור במקום יהיה מוגבל עד לששה מילון איש בשנה. מנקודה זו אמר, כרטיסים ימכרו מראש באתר. אך מר פאולוצ'י עזב בלא לקדם את תכניותיו.

גב' ז'אטה שעבדה תחת מר פאולוצ'י החלה את תפקידה כמנהלת במחצית 2016, והיא מסרה שהיא היתה נגד הגבלת גישה למוזיאונים, אף שנראה שתהיה עליה במספר המבקרים. "אם אתה מבקר הרוצה לראות את הקפלה הסיסטינית ואתה מגיע לרומא ואז נאמר לך שלא תוכל להיכנס, מה תעשה?" שאלה. "אנו גם מוזיאון בעל ערך מוסרי ורוחני. הקפלה הסיסטינית הינה גם קפלה, וזה משהו שאסור לשכוח".

גב' ז'אטה מסרה שהיא מתכננת כניסה שנייה למוזיאונים של הוותיקן שיציעו מסלולים אלטרנטיביים דרך "חלקים של המוזיאונים בהם מבקרים פחות", כגון המוזאון האתנולוגי. כמוסד הקרוב לליבו של האפיפיור פרנציסקוס, המוזיאון האתנולוגי יפתח מחדש עם תצוגות נרחבות של 80,000 האובייקטים בהם הוא מחזיק, רבים מהם נשלחו מרחבי העולם לתערוכה שאורגנה ע"י האפיפיור פיוס ה-11 ב-1925.

גב' ז'אטה הוסיפה שהיא מתכוונת להעלות את שעות הפתיחה במוסדות אחרים כמו המוזיאון האטרוסקי כדי להגביר את תנועת המבקרים.

בקפלה הסיסטינית על-שם האפיפיור סיקסטוס ה-4 אנו מוצאים 32 ציורי פרסקו בחלק התחתון מידי אמנים בני המאה ה-15:  פייטרו פרוג'ינו, סנדרו בוטיצ'לי, קוזימו רוסלי, לוקה סיניורלי ועוד. התקרה עוטרה במקור באזכור לשמי על – כוכבי זהב על רקע כחול, ולאחר סדקים שנבעו בה, הוזמן מיכאלאנג'לו ע"י האפיפיור יוליוס ה-2 לצייר בתקרה – והתוצאה מחזור ציורי פרסקו העוסקים בתמות תנכ"יות. מאוחר יותר בשנת 1534 אילץ האפיפיור קלמנס ה-7 את מיכלאנג'לו לצייר את קיר המזבח של הקפלה הסיסטינית. התוצאה, "יום הדין האחרון".

25vatican4-superJumbo-768x512.jpg
A terrace overlooking the dome of St. Peter’s Basilica. Credit Mattia Balsamini for The New York Times

Nayer, F. (2017, December 24). Re: A Woman Now Leads the Vatican Museums, And She's Sahking Things Up.  Retrieved from http://www.vatican-patrons.org/a-woman-now-leads-the-vatican-museums-and-shes-shaking-things-up-5104

בורסו ד'אסטה, נסיך מטיב לעמו

פלאצו סקיפנויה, חודש מרס מבט כולל
פאלאצו סקיפנויה, חודש מרס מבט כולל, 1467-1470

ספרות ואמנות הרנסנס עוסקות בשליט המטיב עם בני עמו, בעיר האידיאלית, במעלות השלטון הטוב ובמגרעות השלטון הרע!

בעיר פררה מצוי ארמון סקיפנויה ובו מחזור ציורי פרסקו שכוון להביע הערצה לנסיך בורסו ד'אסטה ולשלטונו בעבודות המתארות את 12 חודשי השנה.

משפחת אסטה Este שלטה בפררה החל מהמאה ה-13; הם קיבלו תוקף חוקי לשלטון בה ומונו לנציגי האפיפיור. האמנות בפררה התרכזה בחצר, ואמנים הגיעו אליה לעבוד עבור השליט.
הנסיך הראשון, ליאונלו ד'אסטה (1450-1407) היה בעל טעם מוגדר בספרות; הוא העדיף ספרות עתיקה. הוא היה קרוב להומניסט הנודע גווארינו דה וורונה ולאמנים ואדריכלים כאלברטי ופיזנלו, שהיה האמן האהוב עליו.

אחיו בורסו ד'אסטה (1471-1413) היה זה שהעלה את פררה לשיא גדולתה. בורסו, שלא כליאונלו לא היה הומניסט, אך היה איש רעים להתרועע, בעל מזג נעים, אוהב חיי נוחות וראווה. בורסו נחשב לשליט מטיב בקרב בני עמו. הוא העניק חסות להומניסטים אף שלא ידע לטינית. הוא אהב ואסף ספרים יפים, והפך לפטרון של עושי מיניאטורות. הזמנה חשובה היתה תנ"ך בשני כרכים (1466-1455) שעוטר ע"י תדיאו קריוולי Crivelli עם מספר אמנים נוספים.

תדיאו קריוולי, דף מעוטר מספר התנך של בורסו ד'אסטה.jpg
תדיאו קריוולי, דף מעוטר מספר התנ"ך של בורסו ד'אסטה, 1455 בקירוב

בורסו ד'אסטה האמין באסטרולוגיה. בשנת 1467 ערך שינויים בארמון סקיפנויה (Schifanoia) בפררה לארמון נוספה קומה ראשונה, והמבנה הוסב לארמון מגורים לעונת הקיץ. בכניסה לארמון הוצב שלט בית אסטה עם סמלו האישי של בורסו, החד קרן. האולם המרכזי בארמון כוסה בציורי פרסקו בין השנים 1470-1467 ע"י האמנים קוסימו טורה, פרנצ'סקו דל קוסה, ארקולה דה רוברטי ואחרים. הנושאים בעיטורי האולם המרכזי "חדר החודשים" הם שנים עשר חודשי השנה. הקירות חולקו ל-12 חלקים, וכל אחד מהם חולק לשלושה אזורים; הנושאים המוצגים עוסקים באסטרולוגיה, מיתולוגיה, ובהווי החצר הפררזית.

פלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהחלק התחתון, סצנת ציד. הדוכס עם חצרו.jpg
פלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהחלק התחתון, סצנת ציד. הדוכס עם חצרו, 1467-1470

בציורים מוצג בורסו כשליט מיטיב לנתיניו. מתוארים בהם חיי עיר אידיאלית באותה תקופה. בחלקם העליון של העיטורים מופיעים האלים המיתולוגיים המשתייכים לחודשים השונים. בפנל המרכזי של החודשים מופיע סמל הזודיאק והדקאנים. בפנל התחתון מוצגים אירועים אשר אירעו בחצרו של בורסו.

פלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהאזור התחתון, פמליית הדוכס
פאלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהאזור התחתון, פמליית הדוכס

הדוכס בורסו מופיע בחודשים שנה נוספים.

הדימוי הפותח פרט מחודש אפריל, חלק עליון, גבירות וקבליירים

המתואר לעיל הינו חלק מעבודת המחקר שלי "פטרונות האמנויות באיטליה במאה ה-15 בארבע נסיכויות – אורבינו, פררה, מנטובה, רימיני, יוני 1990.

Images Retrieved from http://www.artecultura.fe.it/159/museo-schifanoia