בינינו, תערוכה, אגף הנוער, מוזיאון ישראל, יוני 2018-אפריל 2019 אוצרת שיר מלר-ימגוצ'י

IMG_20181102_110458.jpg
נעה יקותיאלי
IMG_20181102_111558.jpg
אורית חופשי

"בינינו" מה זה באמת בינינו, האם אנו ממתיקים סוד, בינינו, מעיד על שייכות משפחתית, מגדרית, עדתית, לאומית? מה זה בינינו.

IMG_20181102_111630_HHT.jpg
נטליה זורבובה

IMG_20181102_110537.jpg

אז עלינו לירושלים, למוזיאון ישראל. מעניין בירושלים. קדושה מול חולין, רב-תרבותיות, משיחיות/אתאיזם. עולי רגל שפניהם מביעות התפעמות בצד הציניקנים והספקנים.

IMG_20181102_110611.jpg
רמי מימון
IMG_20181102_111303.jpg
מימין, אן בן-אור, משמאל, נטליה זורבובה

התערוכה "בינינו" מספקת רגעים מענגים ובהחלט לא ציניים באשר למילה בינינו. עשרות יצירות במדיה שונות מוצגות באולמות האגף לנוער, מעניינות, יפות, מאתגרות את העין. מהם המפגשים, מה אנו חווים בהם, מה אנו זוכרים לטוב, ומה לאו, מה נעדיף לשכוח מאותם מפגשים… בתערוכה מנעד מילים, משפטים ורגשות-  פנים אל פנים, מה אומרות פניך? יחד או לבד? לחלוק, לשחק, להקשיב, להתחבר, עד כמה אנחנו קרובים? מפגשי רחוב

IMG_20181102_111158_HHT.jpg

בעידן בו לעתים קרובות הקשר והתקשורת "בינינו" היא מאחורי המסך (מחשב, סמארטפון ועוד) הממסך, מה נשאר מהמפגש הבלתי אישי, מבט, קשר עין, לחיצת יד?

IMG_20181102_111325.jpg
נינו הרמן

"מפגשים רבים מתרחשים בינינו ובין מי שסביבנו יום-יום: לעתים הם מסקרנים, לעיתים מרגשים, ופעמים רבות הם חולפים במהירות ונשכחים. למה למעשה מתרחש בהם, ומהו הרושם שהם מטביעים בנו?

IMG_20181102_110734.jpg
יעל רובין

התערוכה בודקת את השתנות הקשרים החברתיים בימינו, ומצביעה על ערכו של המפגש הישיר פנים אל פנים."[1]

IMG_20181102_111417
מירב הימן
IMG_20181102_111335.jpg
אריק פיקרסגיל
IMG_20181102_111815.jpg
סמאח שחאדה

ובנימה אישית, במהלך שנותיי הרבות בתפקידי הקודם כמדריכה, מרצה בכירה, פרויקטורית ולעתים אוצרות במוזיאון תל אביב לאמנות תחת שרביטה  הנמרץ, רב החזון של יעל בורוביץ מנהלת מחלקת החינוך דאז ניהלנו מפגשים רבים ומרתקים עם נשות ואנשי אגף הנוער של מוזיאון ישראל. הזדמנות להיזכר.

[1] הציטוט  שלעיל מתוך קטלוג תערוכת "בינינו", אגף הנוער, מוזיאון ישראל.IMG_20181102_110715.jpg

ח'מסה, ח'מסה, ח'מסה: גלגולו של מוטיב באמנות ישראלית עכשווית, מוזיאון האיסלם, ירושלים אוצרים: ד"ר שירת מרים שמיר ועידו נוי 24.5.2018-24.11.2018

ביקור בתערוכה ח'מסה,ח'מסה, ח'מסה: גלגולו של מוטיב באמנות ישראלית עכשווית, הפגיש אותי עם מוטיב מוכר מבית, מוטיב כף היד בת חמש האצבעות המונפת להסרת עין הרע וכאובייקט התלוי בבתים,או מופיע כעדי על שרשרת וכדומה; מוטיב שיש בו מן ההגנה והשמירה.

מרכז ופריפריה, מזרח ומערב, רציונליות מול אמונה הם עדיין נושא טעון; חמסה, המילה "חי" על שרשרת אף הן נושא טעון, אף שכמו במשחק מילים אפשר לשאול טעון למי.

בטקסט המוצג לרגל התערוכה נאמר "החמסה, אחד המוטיבים והחפצים הנפוצים ביותר בתרבות העממית,הפכה ברבות השנים מחפץ מסורתי בעל תפקיד מאגי הן בקרב התרבות המוסלמית והן בקרב זו היהודית לחפץ אייקוני המייצג תרבות ואמנות עממית. בשנים האחרונות עוברת החברההישראלית שינוי ביחס אל המאגיה, המתבטא בעליית תופעות של השתטחות על קברי צדיקים, עיסוק במאגיה ביתית, שימוש בקמעות, בכישוף וכדומה. אך לא מדובר בתופעות חדשות אלא להיפך; פרקטיקות אלה, שהיו כאן מאז ומעולם, נדחקו בשלב מסוים מהשיח ששלט בתקשורת הישראלית עד שנות התשעים, וכיום, בעידן הריטטינג שמעניק לצופה כוח והשפעה על התכנים הכתובים והמשודרים הן פרצו בעוצמה למרחב הציבורי ".

בתערוכה מוצגות 555 ח'מסות פרי יצירה של אמניות ואמנים במדיהשונות: ציור, פיסול, תקשורת חזותית, מדיה חדשה, עיצוב תעשייתי, עיצוב המוצר,צורפות ויודאיקה. המשתתפות ומשתתפים: בותינה אבו מילחם, חנאן אבו חוסיין, פואד אגבריה,דוב אברמסון ,זאב אנגלמאייר, אנדי ארונוביץ, אבי בירן, פיודור נתנאל בזובוב, ארזגביש, קן גולדמן, יריב גולדפרב , ענת גולן ,טל גור ,עמרי גורן, זינב גריביע, היליגרינפלד, חנן דה לנגה, ישראל דהן, רורי הופר, עודד הלחמי, עדן הרמן רוזנבלום, אריקוייס, סנדרה ולאברג, ראובן זהבי, עזרי טרזי, עמית טריינין, נועה טריפ, רמי טריף,אריאל לביאן, גרגורי לרין, איתי נוי, יפעת נעים, אורי סאמט, עדי סנד, שריסרולביץ', שלי סתת, אשרף פואחרי, איתמר פלוג'ה, חיים פרנס, זויה צ'רקסקי, יעקבקאופמן,  שירלי רחל רוכמן, עמית שור, סמאח שחאדה, אבישג שטרנגולד, פטמה שנאן.

"RECASTING' פיסול יווני ורומי קדום בעידן הדיגיטלי, תערוכה חדשה

download.jpg

Left: Maggi Hambling, Aftermath (sleeper), 2014. Image courtesy of the artist. Right: REILLY, Michael Jackson, 2015. Image courtesy of the artist.

 

ז'אנרים אמנותיים מעטים אפופים במיתוס כמו זה של הפיסול היווני והרומי הקדום. פסלים עתיקים אלה, בשיש הלבן הבוהק שלהם המוצגים בתיבות תצוגה, נראים כדוברים שפה זרה בלתי אפשרית, מעולם כה רחוק וחסר מובן בהווה.

התפיסה הרווחת היא שהאמנות היוונית העתיקה, הינה אכן עתיקה. בחלקו זה בשל האופן שפסלים אלה מוצגים – כאובייקטים סטואיים במוזיאון, ולא כפיסות שהוחיו בשל קונטקסט רלוונטי. תערוכה חדשה במוזיאון לארכיאולוגיה קלסית בקיימברידג' בכותרת "RECASTING' משתמשת באוסף העצום של האוניברסיטה, מעל 600 יציקות גבס מהמאה ה-19 של פסלים קלאסיים על מנת לזעזע את התפיסה המקובלת. התערוכה מעמתת יצירה של שבעה אמנים עכשוויים עם הפסלים היווניים והרומיים, ומבקשת להציג את הצעד המכריע הראשון לשינוי אופן הראייה שלנו שאנו כה רגילים להשתמש בו בעת ביקור במוזיאון. "פסלים קלאסיים הינם מוכרים מאוד", אומר רוט אלן Ruth Allen חוקר שאצר את התערוכה יחד עם James Cahill. "כמעט ואינכם מביטים בהם ממש יותר – הם כה אייקוניים". למטרה זו, האמן יליד סקוטלנד, ריילי  Reillyיצר קולאז' המשלב את הצורות המושלמות של הפסלים הקלסיים עם סלבריטי בני הזמן כמו מייקל ג'קסון וריהאנה. הוא מכניס פנים מוכרות לאיקונוגרפיה עתיקה, "ומושך את הצופה להסתכל ביצירה העתיקה שמקושרת לאימז' חדש", מציין אלן.

הפסלים היוונים והרומיים העתיקים ששרדו עשויים על פי רוב באבן לבנה ושיש לבן, ונתפסים לעתים קרובות כסמלים של כוח זכרי לבן. (רבים אינם יודעים שיצירות אלה היו צבועות במקור בצבעים בוהקים). העבודה של ריילי גם מזכירה לנו, כפי שאלן מסביר, "שהעולמות היווני והרומי היו עולם רב תרבותי יותר מאשר אנו חושבים". חלק מהאלים שתרבויות עתיקות אלה עבדו הינם יבוא מהמזרח הקרוב, ולפיכך ראיה לרמה שבה יוון ורומא, שנראות כיום ע"י חלק מהאנשים כ"אידיאל מערבי", הושפעו באופן מעמיק ע"י תרבויות ים תיכוניות, מהמזרח התיכון ואפריקה.

בעוד שהאמנים העכשוויים עוזרים לנו לחשוב מחדש על העבר, העבר אף הוא מסייע לנו לחשוב על ההווה. "במובן הנרחב יותר, איך אנו מסתכלים על אמנות או אף מחליטים שמשהו הינו יצירת אמנות, קשור מאוד לקלאסי", אומר Cahill. התערוכה כוללת וידאו משל Rosie O'Grady, שם האמנית צילמה אוסף יציקות גבס קלסיות  כמו זה שבקיימברידג'. "בווידאו זה, המצלמה שלה עוברת על אוסף הפיסול הקלסי, מסתכלת בו מכל הזוויות באופן שמזכיר את הדרך שבה הסתכלו על פסלים קלסיים במשך מאות – באופן קפדני מאוד, זווית אחר זווית", מסביר Cahill. הוא מוסיף שלצד דרכים אחרות להתבונן באמנות, סגנון חקר זה, שהינו עדיין כזה שבו הסטודנטים לומדים להסתכל על פיסול עכשווי, "קודש בעתות קלסיות ונשאר רלוונטי כעת כשם שפעם".

וכשאנו מסתכלים, אנו מוצאים שהיוונים והרומיים הקדומים נאבקו לעתים קרובות בנושאים שחשובים לנו גם כיום. "אמנות יוונית ורומית הינה עדיין בעלת ערך לחשיבה אודות מגדר, סוגי גוף, סלבריטי", מסביר אלן, ומוסיף ש"הדרך שבה אנו חושבים על הגוף קשורה לקלסי".

האופן שבו אנו מסתכלים על עבודות אמנות עתיקה כאובייקטים ייחודיים, מנוגד לדרך שבה הן נעשו. בחלקם הגדול, פסלים עתיקים לא היו יצירה אחת ייחודית, שכן רבים מהאוריגינלים ביוון העתיקה ניצוקו בברונזה (מה שאפשר לפולשים להתיך אותם, ומסביר איך רק העתקי השיש שרדו עד לימינו). מה גם שפסלים אלה נוצרו על פי רוב כאובייקטים פולחניים – פונקציה שאינם משמרים יותר.

 

Kaplan, I.(2016, September 10). Re: How Ancient Greek and Roman Art Can Speak to a Digital Age. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-how-ancient-greek-and-roman-art-can-speak-to-a-digital-age