לובאינה הימיד, זוכת פרס טרנר

הורד (1)
Lubaina Himid, a piece from Swallow Hard: The Lancaster Dinner Service, 2007. Courtesy of Hollybush Gardens.

האמנית הבריטית לובאינה הימיד הינה האישה השחורה הראשונה והאמנית המבוגרת ביותר שזכתה בפרס טרנר, הפרס היוקרתי ביותר בעולם האמנות. האמנית בת ה-63 ילידת זנזיבר – שעבודתה עוסקת בזהות של גזע – גדלה בלונדון וחיה בעיר הצפונית של פרסטון. הימיד הוצגה עם הפרס ע"י הדי.ג'י  גולדי בטכס שנערך בתחילת חודש דצמבר השנה בעיר האנגלית הצפונית של Hull, שם מוצגת עבודתה בתערוכה המוקדשת לאמנים שהיו בין המועמדים לזכייה בפרס.

בנאום שנשאה לרגל הזכייה בשידור ישיר בבי.בי.סי., הימיד הודתה לחבר השופטים בפרס ולתומכים בה. "לאנשים שעצרו אותי ברחובות פרסטון והול לברך אותי – תודה לכם, זה עבד", היא אמרה. הימיד הודתה גם לחוקרי האמנות שכתבו על הפרקטיקה שלה במה שהיא קוראת the "wilderness years".

פרס טרנר הינו פרס שנתי הניתן לאמן בריטי עד גיל 50. השנה שונתה מגבלת הגיל ובין המועמדים שניים בגילאי 50 ו-62 שנה. הפרס הינו על שם הצייר מילורד טרנר. הוא ניתן בחסות הטייט החל מ-1984 והינו הפרס החשוב ביותר בבריטניה.

אחד מיעדי הפרס המוצהרים: "אנשים המתעניינים בתרבות זמננו, אך אינם מבקרים דרך קבע בגלריות". התערוכה מלווה בקורס מיוחד ובשורה של שיחות וסימפוזיונים ברחבי בריטניה המעבים את הממד החינוכי של האירוע ומסווים היבטים מסחריים יותר.

שווי הפרס בסך 25,000 ליש"ט מוענק לאמן/ית על תערוכה יוצאת דופן או מיזם אחר בשנה הנתונה. הפרס כולל בין היתר, תערוכת יחיד במוזיאון טייט בריטן לכל אחד מארבעת מועמדיו הסופיים.

המועמדים הנוספים השנה –  Hurvin, Anderson Andrea BüttnerRosalind Nashashibi– כל אחד מהם מקבל 5,000 ליש"ט.

מנהל טייט בריטיין Aklex Farquharson, שעמד בראש חבר השופטים של פרס טרנר, הילל את עבודתה של הימיד, באמרו ל'דה גארדיאן' שהיא עוסקת בנושאים "קשים, כואבים".

במהלך הקריירה הממושכת שלה, הימיד חקרה באופן מתמיד תמות של הגירה, עבדות וזהות גזע דרך פרקטיקה עשירה ומגוונת. "אני מעוניינת ביותר בביטוי איך (אנשים צבעוניים) עיצבו את התרבות הבריטית, הן כשהובאו כעבדים למשל, או איך אנו שינינו זאת בקיום ובמהות שלנו", אמרה הימיד בראיון בינואר 2017, לרגל שתי תערוכות יחיד שהיו לה ב-Modern Art Oxford וב-Spike Island, בריסטול. העבודות שלה בתערוכת פרס טרנר, המוצגות מאז ינואר ב-Ferens Art Gallery בהול, הינן מעשור 1980 וכוללות את A Fashionable Marriage, מיצב מ-1987 שקיבלה השראה מ"נישואין אלה מוד" של ויליאם הוגרת וכולל תגזירים של דמויות כמו מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן.

הורד (2).jpg
Lubaina Himid, detail of A Fashionable Marriage, 1987. Courtesy of Hollybush Gardens.

הזכייה בפרס טרנר מביאה עמה חשיפה עצומה להימיד – שהינה גם אוצרת ופרופסורית לאמנות עכשווית ב-University of Central Lancashire – בזמן בו יש תשומת לב גוברת של הציבור ליצירתה. בתערוכה בהול ביקרו כבר כ-90,000 אנשים.

ועדיין, האמנית מתנגדת לרעיון שהתעלמו ממנה. "מבקרי אמנות ראו את היצירות שלי וסיקרו אותן, בעיתונות, אך חוקרי אמנות או אוצרים או אמנים אחרים לא נחשפו ליצירות שלי", היא אמרה לבי.בי.סי. "זה לא יוצר שינוי בסוג העבודה שאני עושה אך זה ייצור שינוי אצל ….האנשים שתמכו בי לאורך השנים", היא הוסיפה באשר לזכייה בפרס טרנר. "זה נשמע כמו קלישאה, אך זהו ניצחון עבורם, גם כן".

הורד
Portrait of Lubaina Himid. Courtesy of Hull UK City of Culture.

Kaplan, I.(2017, December 5). Re: Lubaina Himid's Turner Prize Win Makes History. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-lubaina-himids-turner-prize-win-history

ללינק על פוסט שכתבתי על פרס טרנר לשנת 2017

https://zivakoort.com/2017/05/06/%D7%A4%D7%A8%D7%A1-%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%A8-2017/

 

 

ArtBus – המרוץ למוזיאון! אוטובוס האמנות הראשון בישראל, מוזיאון פתח תקווה לאמנות

CANON.01_35_32_00.Still001

לאופן שבו אנו נחשפים לאמנות, תפקיד חשוב במיוחד: איך אנו מדגישים את חשיבות האמנות   כמפתחת את הדימיון, מעצימה ווגורמת להנאה, ואיך מעצימים את חוויית המשתמש בהגיעו אל המוזיאון, ההיכל המקודש, "מקדש המוזות"!

חזון ילדות קסום, על אי דמיוני, אי של חלומות, דמיון וכיסופים, מתממש לו במוזיאון פתח תקווה לאמנות. לרגל פתיחת חופשת הקיץ ביום רביעי 5.7.2017, הושק ה-ArtBus, אוטובוס האמנות הראשון  בישראל בעיצובו של האמן הבריטי צ'רלס אייברי (Charles Avery). האוטובוס מהווה התחלה של מסע המשלב דמיון ואמנות: נפתח באוטובוס האמנות, וממשיך במוזיאון פתח-תקוה לאמנות, בפעילות אמנותית חווייתית המיועדת להורים וילדים כאחד.

אייברי יצר אוטובוס אמנות מיוחד, אשר המעטפת שלו מהווה יצירת אמנות ניידת להסעת משפחות למוזיאון. העיצוב הייחודי של האוטובוס נובע מעבודה של אייברי, "אונומטופיאה", דגם גיאומטרי של נקודות בצבע כחול אולטרה מרין על רקע לבן העוטף ומכסה את האוטובוס כולו כמראה מנצנצת בתנועה. דגם זה מהווה המשך לרישומים ואובייקטים של אייברי, המספקים לצופה רמזים לצייד דמיוני המשוטט בעולם ייחודי – עולם של חלומות, אינטואיציה ודמיון השואבים השראה מחיי היום, בצד אלמנטים השאולים מהביוגרפיה האישית של האמן, בו שזורים התייחסויות לתולדות האמנות ולסיפורים מן המיתולוגיה.

IMG_8180

בפרויקט יוצר אייברי סיפור המשך לעבודות קודמות שלו – סיפור של נדודים בין דמיון לבין החיים הממשיים, סיפור בו הצייד מתחיל את מסעו באי הדמיוני, ממשיך אותו על אוטובוס הילדים/הורים ומסיים את המסע במוזיאון פתח תקוה לאמנות.

היוזמה לפרויקט אוטובוס אמנות החלה במטרה לייצר חוויה משפחתית וקהילתית משותפת, ולאפשר למשפחות לבלות זמן איכות, תוך כדי חשיפה לתערוכות מרתקות והנאה מפעילויות חווייתיות מגוונות. הפעילות כוללת מסלול הרפתקאות בתערוכות המוצגות במוזיאון, המצאת משחקים, יצירת דגל משפחתי וסדנאות אמנות ייחודיות. מטרה חשובה היא להנגיש את האמנות לכל אחד במרחב הציבורי ולאפשר לציבור הרחב להנות מצריכת אמנות לכל.

בעשורים האחרונים שדה האמנות השתנה לחלוטין. אם בעבר הלא רחוק דובר על "הקובייה הלבנה", אותה גלריה מסורתית ניטרלית ומבודדת הנמצאת בחלל המוזיאלי המוסכם ובה מוצגות יצירות האמנות, הרי שתפיסה זו השתנתה, ואנו מוצאים חללים אלטרנטיביים כמו אלו באזור התחנה המרכזית ומתחם תחנת הכוח רידינג, בתל אביב, אצטדיון טדי בירושלים ועוד.

IMG_8189IMG_8204

אוטובוס האמנות משרת כאמור שתי פונקציות: היותו יצירת אמנות העומדת בפני עצמה, ובה בעת יצירת חוויה הורית-ילדית משותפת במוזיאון באמצעות הרחבת המרחב הפיזי והרעיוני של גלריה כחלל תצוגה נגיש לכל. עולות כאן  שאלות באשר למהות מרחב תצוגה (יחסי פנים/חוץ), מהו אובייקט (האוטובוס כיצירת אמנות), והאופן שבו אוטובוס האמנות מתווך בין המשתתפים לבין המוזיאון ובו בזמן משנה את תפיסת הצופה בנוגע אליו.

שאלות חשובות העולות בפרויקט זה מתייחסות לסוגה המעסיקה אנשי חינוך במוזיאון באשר למהות הקשר בין צופה לבין יצירת האמנות, איך אנו רואים יצירה, איך אנו יוצרים חווית משתמש ובכלל איך מנגישים אמנות בעידן בו הכול מהיר ונגיש בלחיצת כפתור.

הפרויקט הינו ביוזמתה של דרורית גור-אריה, המנהלת והאוצרת של מוזיאון פתח-תקוה לאמנות המכירה את האמן ואת הרעיונות שלו משנים קודמות. יזם לצידה והפיק, חזי לביא. גור-אריה אמרה כי "יוזמת ה- ArtBus בניצוחו של האמן הבריטי צ'רלס אייברי מביאה אתה רוח רעננה לעיר, ולנוף האמנות בישראל. אני מאמינה כי הפעילות הייחודית שמחברת דרך מסע מופלא בין ההורים לילדים תעורר הדים ותביא קהלים חדשים למוזיאון".

על האמן – ריאיון עם צ'רלס אייבורי 7.7.2017 תל-אביב

האמן הבריטי צ'רלס אייבורי (יליד סקוטלנד, 1973), חי ופועל בלונדון. אייבורי, רשם, צייר ופסל,  יצר בשנת 2004, אי בדיוני הנקרא "the Island", ומתייחס לכך בגוף היצירה שלו  באמצעות ציורים, רישומים, פסלים וטקסטים.

01
Charles Avery
Untitled (Study for Tondus enclosure zoo, Onomatopoeia)
2016
Pencil, acrylic, gouache, watercolour, ink and collage on paper 
136 x 192 cm | 53.5 x 75.6 in

העבודה שלעיל נלקחה מאתר גלריה Grimm, אמסטרדם https://grimmgallery.com/artists/charles-avery/

במפגש בוקר מרתק, אייבורי סיפר על חיבתו לפילוסופיה ועל עניינו בפילוסופים היוונים הקדומים שקדמו לסוקרטס ואפלטון, על תיאורית הקוונטים ועל אטומים. אייבורי דיבר על ילדותו ועל כך שמקטנותו אהב לרשום. הוא סיפר על האי ועל המשמעויות שבו: האי קשור מחד לביוגרפיה האישית שלו, לאי Mull בסקוטלנד; ומאידך, על האי, כמהות פילוסופית, כטריטוריה של רעיונות, וכמייצג אותם. אייברי תיאר את אנשי אי בדיוני זה ואת הטיפולוגיה, והקוסמולוגיה של כך, את העיר הראשית Onomatopoeia ואת היער הנצחי שבו מצאה לה כמשכן חיה לא ידועה בשם the Noumenon. ניתן לקרוא פרויקט מעניין וחלוצי זה כחשיבה על מספר תמות מרכזיות בפילוסופיה של עשיית אמנות, ובאשר לעולם האידיאות; אף שלדידו, אין מדובר באוטופיה או דיסטופיה.

אייבורי סיפר על העניין שיש לו בפילוסופיה של המדע, בלייבניץ ובתיאוריה של הקוונטים, ובאופן שבו אנו מתייחסים ליקום. הוא סיפר שרצה לעשות משהו מאוד טהור ואוניברסלי, והגה את ה-Perfect forms – הנקודות המופיעות על האוטובוס, ומושתתות על דגם גיאומטרי. דגם הנקודות הינו הרחבה מעבודות הרישום והאובייקטים של האמן, ויש בהן קשר לעולם של חלומות כשם שלחיי היום יום. בזמן נסיעה נוצר מתח בין תנועה לאי-תנועה, השתקפות מעין מראה, ומעין  אזכור לגשם של יהלומים.

אייברי ייצג את סקוטלנד בביאנלה ה-52 בוונציה, 2007

ההצגה המקיפה ביותר של הפרויקט The Islanders, הוצגה ב-Parasol Unit Foundation for Contemporary Art, London, 2008 ומשם הגיעה לגלריה הסקוטית הלאומית לאמנות מודרנית, אדינבורו, ולמוזיאון Boijmans Van Beuningen, רוטרדם, 2009. תערוכות נוספות בהקשר הוצגו במרכזים ומוזיאונים בפירנצה, הנובר, פריז והאג.

תודה לצ'רלס אייברי, דרורית גור-אריה, חזי לביא

לינק לוידאו