טטיאנה טרובה, "האטלס הגדול של הדיסאוריינטציה”, מוזיאון פתח תקוה לאמנות, אוצרת הדס מאור 7.6.2018-29.9.2018

PTM_014.jpg

מיצבים עתירי ממדים בצד אובייקטים פיסוליים, עבודות רישום גדולות וקרקע שבורה וסדוקה במעין אזכור ל"קטסטרופה" כלשהי מקדמים את פני הבאים לתערוכתה של האמנית טטיאנה טרובה "האטלס הגדול של הדיסאוריינטציה" במוזיאון פתח תקוה לאמנות. התערוכה מוצגת במוזיאון פתח תקוה לאמנות במסגרת עונת התרבות ישראל־צרפת 2018.

טרובה אמנית צרפתייה ילידת איטליה, חיה מזה 20 שנה בצרפת. בתום לימודי אמנות בהולנד הגיעה לפריז, ונשארה בה. במהלך שנים אלו הפכה טרובה לאחת האמניות הצרפתיות המוערכות ביותר; היא זכתה בפרסים שונים, והציגה במרכז פומפידו ובביאנלה לאמנות בוונציה ובחללי תצוגה חשובים נוספים.

טרובה החוקרת בעבודתה את היחסים בין זמן למרחב, בונה סביבות אניגמטיות הנעות בין רישום להצבה פיסולית ואדריכלות, ומתאפיינות בשיבושים לוגיים, אדריכליים וחומריים, בהתאם לחללי התצוגה השונים. "התנועה המתמדת בין עבודות הרישום להצבות הפיסוליות והאדריכליות יוצרת תחושה של זליגה ממדיום למדיום, של השתקפות פעולה אחת באחרת, של ערבול עולמות נפרדים לכאורה. החללים השונים הנוצרים בעבודות אוצרים בחובם את מושג הזמן במגוון אופנים – מרחביים, סמיוטיים ופואטיים – וכמו מבקשים למפות את מה שאיננו עוד, אולי אף את השִכחה עצמה".

התערוכה מוצגת בשני אולמות התצוגה הראשיים של המוזיאון וכוללת עבודות פיסול חדשות שנעשו במיוחד לרגל התערוכה, ובנוסף עבודה גדולה, הצבה ספציפית בחלל (site specific).

בחלל הראשון קרקע שבורה, שעליה פזורים מספר אובייקטים פיסוליים. ההליכה בחלל זה דורשת מההולך בו משנה זהירות לבל ייפול בין השברים או יתקל באובייקטים, אותם מבני מחסה מינימליסטיים וארעיים, שנוצקו בברונזה, באלומיניום ובנחושת על בסיס לוחות קרטון משומשים. טרובה מצמידה לדופנות המבנים יומנים ישנים, אובייקטים שונים ואלמנטים חומריים נוספים, ועל חלקם היא מטביעה מפות וסימנים, המתייחסים למגוון זמנים ותרבויות. מהתבוננות באובייקטים אלה עולה תחושה מתעתעת קמעה – יציקת מתכת או קרטון? רך או נוקשה. בנוסף, מבנים מינימליסטיים אלה שאינם סגורים לחלוטין מפני החוץ, אינם מייצרים פְּנים של ממש, אלא מצב שבו חוץ ופנים שלובים זה בזה ומפולשים. בכך מציעות העבודות אפשרות לנקודות מבט חדשות, חלקיות ומשתנות, על העולם, וזליגה ביניהם.

PTM_012.jpg

מכאן שחלל זה האוצר בתוכו את המתח שבין הקבוע לארעי, בין קטסטרופה לאוטופיה, מעלה שאלות של פרספקטיבה, זמן וזיכרון. כמו כן עולות שאלות בנוגע למושג "בית", הבית כמקום של נוחם ומחסה, שכאן מציע תחושה של תלישות וארעיות, פליטות, הגירה וחיפוש אחר הֶקשר ומשמעות תרבותיים רחבים יותר.

"העבודות", כותבת האוצרת מאור, "מתחקות אחר אירועים היסטוריים שאכן קרו, אך מייצרות גם זיכרון לאירועים, שכלל לא ברור אם אי פעם התרחשו. הן נעות בין היסטוריה לפיקציה, בין עמדה כללית לעמדה פרטיקולרית, בין ייצוגים עקרוניים לנשאים נרטיביים".

PTM_016.jpg

בחלל השני, הפנימי מוצגת העבודה "מרחב מוכן" Prepared Space (2018). בעבודה זו שהוצגה בעבר בחללים אחרים בעולם, מתעצמת תחושת הדיסאוריינטציה. החלל צבוע בלבן, ובתוכו מסומנים מסלולים, חריצים ארוכים, שבהם נתונים מְרַווחים (ספייסרים). המסלולים השונים מצטלבים ומתחברים לכדי מפת ניווט מופשטת על פני החלל כולו. פעולת הרישום כאן, כמו התפשטה בחלל, טיפסה אל רצפתו ואל קירותיו, ואופפת באופן טוטאלי את הצופה השוהה בתוכה.

PTM_003- small.jpg

טרובה סיפרה במפגש עמה ועם האוצרת מאור: "אמרתי להדס שיש לי רעיון קצת משוגע, משהו ניסיוני לגמרי. אבל שמחתי לשמוע שהוא מתאים לתכנים בהם עוסקים במוזיאון פתח תקוה לאמנות: בית, אדמה, זהות ושייכות".

PTM_002- small.jpg

תודה על המפגש עם האוצרת הדס מאור והאמנית טטיאנה טרובה.  תודה למירה וקרנית על החומר הכתוב והדימויים הויזואליים.

תודה מיוחדת למנהלת מוזיאון פתח תקוה לאמנות דרורית גור-אריה.

 

גורדון פינת בן יהודה

שיטוט בגלריות במתחם גורדון/בן יהודה- משיטוטי יום ששי – תערוכות מפתיעות, חלקן על גבול ההפשטה, חלקן נוגעות בגבול שבין לבין – בין מופשט למחצה באופן המאזכר עבודות פרוטאז' לבין כתמיות ענוגה ולירית; צבעוניות עזה בצד צבעוניות ממותנת; חומריות בצד השטחה וכמובן במרביתן מיוצג ציור – ציור עז מבע, ברור, אינו מתכחש למהותו הציורית.

גלריה גבעון- עתר גבע אי שקט

שרה ארמן מציגה ומארחת – ענת מיכאליס לוי, שיר שבדרון, ירמי עדני 

גלריה טובה אוסמן, נירה סביר, מחווה לפרנק סטלה

גלריה דודו גרשטיין, הפתעה (לפחות לגבי, לא הכרתי את ציוריו של דוד גרשטיין)

קלאס אולדנבורג וקוז'ה ואן ברוגן, "ליפסטיק", 1974, אוניברסיטת ייל  

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%941lipstick

http://oldenburgvanbruggen.com/largescaleprojects/lipstick.htm

"ליפסטיק" מתעצב בתודעה שלנו כמיצב בעל קונוטציות פאליות. השילוב בין שפתון אדום ורדרד שיש בו מן הפתיינות לבין הטנק המשמש כמעמד, מאזכר משמעויות של גבריות  ומלחמה, המצויים בעבודה זו.

הרעיון המקורי להזמנת קלאס אולדנבורג ליצור מונומנט ספציפי עבור אוניברסיטת ייל היה פרי רוחו של Stuart Wrede ב-1968, אז סטודנט בוגר במחלקה לארכיטקטורה בייל. ההשראה להצעה זו היתה הצהרה של הרברט מרקוזה, המנטור הפילוסופי של "השמאל החדש". בראיון ביוני 1968 בקמברידג' מרקוזה ציין ש"אם המונומנטים הנראים בלתי ניתנים לביצוע של אולדנבורג היו קורמים עור וגידים, אזי יש כאן מהפכה. אם יהיה מצב שבו בקצה פרק אווניו יהיה בר גלידה עצום עם המון הומור ובאמצע הטיימס סקוור תהיה בננה עצומה, אוכל לומר – ואני חושב שבביטחון גמור – שחברה זו תגיע לקיצה. שכן אזי האנשים לא יוכלו לקחת דברים ברצינות: לא את הנשיא שלהם, לא את הקבינט, ולא את הרשויות המבצעות. ישנו אופן שבו סוג כזה של סטירה, של הומור אכן יכול להרוג. אני חושב שזה יהיה אחד מהאמצעים נטולי האלימות להשגת שינוי קיצוני…"

Wrede מונע ע"י הערה נבואית זו, הציג רעיון זה לשאר חבריו הסטודנטים בביה"ס לארכיטקטורה. עוד קודם לכן, מבקריו של אולדנבורג הדגישו את האופי המהפכני ליטראלי של ליפסטיק כסמל מלחמתי של רגשות מחאה כנגד המלחמה אך בהקשר לאחד התומכים הראשונים בפרויקט, "ליפסטיק בבירור לא היה הזמנה פוליטית; לכוונות שלנו לא היה כמעט דבר ישירות למלחמה או לסימבוליזם צבאי, אף שנושא המלחמה היה במחשבתו של כל אחד בזמן זה. רוח העבודה, התוצאות שלה, נוצרו ע"י מלחמת וייטנאם; אך העובדות שהביאו להתחלת העבודה לא היו כאלה. זו היתה מעל הכול מתנה ישירה נטולת כל פרודיה או הדגשים פוליטיים, הזדמנות נפלאה עבור ייל לקבל עבודה יוצאת דופן זו".

"הליפסטיק" אם כך, כוון לאתגר את ייל ואת הפוליטיקות שלה בנושאים ספציפיים. השם הרשמי של הColossal Keepsake Corporation הוענק ע"י אולדנבורג עצמו בקבוצה, ששילמה לאמן עבור החומרים שלו, על זמן העבודה לא ניתן תשלום.

"ב-15 במאי 1969 יום שלישי, בצהרי היום, הפסל הוכן להצבה בכיכר ביינק. התלהבות וההתרגשות פשטה באוניברסיטה, וההנהלה החלה להיות לחוצה. זו היתה ככלות הכול השנה המהפכנית של 1969, והיו אלה הסטודנטים לארכיטקטורה שההנהלה חששה ביותר מהם בזמן זה. ביום האירוע הגיע ואלפי האנשים שקיווינו שיגיעו אכן מלאו את כיכר ביינק לקראת הצהריים. המשטרה נערכה בחזית וודברידג' הול,  ואז הגיעה משאית גדולה עמוסה בסטודנטים לארכיטקטורה, וחלקים לא מחוברים של "שפתון". הסטודנטים קפצו מטה והחלו להוביל את שפתון בהדרכתו של אולדנבורג. הקהל הריע. המעשה הושלם, אך הויניל לא הצליח לעמוד. לא היתה משאבה; זה שקע. הקהל אהב זאת במיוחד".  (וינסטנט שולי, 1989)

הוויניל המשיך לקרוס. לבסוף באביב 1970 אולדנבורג לקח את הפסל ואחסן אותו בבית חרושת ליפינקורט. ב-1972, התמנה מנהל חדש לגלריה שביקש לשקם את הפסל בחומרים עמידים. המיצב החדש הוצב בסתיו 1974. החומר: פלדת קורטן, אלומיניום, יציקת שרף, פולוריתן ואמייל.

קלאס אולדנבורג על היצירה: השימוש הראשון שלי בשפתון כנושא, והפעם הראשונה שזה הוצע כמונומנט ענק היתה בלונדון ב-1966, כשהצעתי זאת כתחליף למזרקת ארוס בכיכר פיקדילי. עם הזמן נראה טבעי להציע אלטרנטיבה מעין זו, שכן מגזינים של אופנה היו מלאים בפרסומות לשפתונים, המדגישות את טבעם הפאלי. להצעה זו, שפתונים בגדלים שונים, חתוכים ממגזינים הושמו כקולאז'ים על גלויות של המקום. ורסיה אחת מציגה קב' של ליפסטיקים שנראו כקליעי רובים,  עם אזכור לקישור הפוטנציאלי בין אמנות ואהבה שהופכת למלחמה – רעיון שחזר שלוש שנים ב"שפתון" עומד על טנק".

 

Casteras, Susan. P, The Lipstick: A Colossal Keepsake Product, 1974

 

 

 

קלאס אולדנבורג וקוז'ה ואן ברוחן: הגשר שמעולם לא היה…

 

ב-1996, גשר ארסמוס [1]ברוטרדם נחנך באופן רשמי בטכס בנוכחותה של המלכה ביאטריקס מהולנד. מדובר בעיצוב יפהפה, מודרני ומלוטש המעוגן בכבלים מצדו האחד, ועמוד פלדה המעגן את הגשר מצדו השני, ומקשר בין שני חלקי העיר רוטרדם.

ועדיין, ישנה יצירת אמנות נוספת שיכלה לעמוד במרחב זה, כזו שיכלה לגרום הנאה להולכי רגל ונוסעים בחוש ההומור הביזרי שבכך

ב-1977, האמן קלאס אולדנבורג ואשתו ושותפתו קוז'ה ואן ברוגן הגישו הצעה לגשר שכוון להימתח באותו נהר הניווה מאס ברוטרדם. מלכתחילה, ההצעה היתה תיאורטית אך הזוג יצר רישומים, תכניות ואף מודל בתקווה לשכנעה את הממשלה לבצע זאת בפועל.

הפרויקט נקרא the "Screwarch Bridge" והוא היה בדיוק כך – עיצוב של שני ברגים מסיביים, אחד בכל חוף בצורת קשת כך שהחודים הצרים יכלו להיפגש בנקודת העוגן במרכזו של הגשר.

אולדנבורג שהינו כעת בן 87 שנה נחשב אחד מאמני הפופ הגדולים, אך הקריירה האמנותית שלו החלה כילד המוקסם מרישום, ומשתמש בדמיונו וכישוריו לברוא את המרחב שלו עצמו. אולדנבורג נולד בשבדיה, אך גדל בשיקגו והפך לאזרח אמריקאי ב-1953.  לאחר שלמד ספרות בייל, חזר לאהבתו המוקדמת ונרשם למכון לאמנות של שיקגו. כשהחל להצליח כאמן, חבר לעולם הצומח של אמנות המיצג וההפנינג ששלטו ברמה בשלהי עשור 1950 ותחילת עשור 1960.

לאורך הקריירה הארוכה שלו, אולדנבורג התנסה בצורות אמנות שונות, שהתמזגו לעתים קרובות זו בזו.

בתחילת עשור 1960, החל יוצר את "הפסלים הרכים" שלו, אובייקטים גדולים עשויים מחומרים גמישים כמו וויניל ואריג דמוי עור שהיו בממדים דומים לפסלים המסורתיים, אך היו נתונים לשינוי מתמיד. הוא השתמש בטכניקות חדשניות אלה ליצירת יצירות כמו "Floor Hamburger" וחתיכת "Floor Cake", "Three-Way Plug" ועוד כולם היו חפצים רגילים, אך קיבלו ממדים עצומים וצבעוניות רבת חיות. אולדנבורג תכנן את יצירות האמנות, בעוד שאשתו הראשונה, Patty Mucha, עזרה לתפור את האובייקטים ולהפכם לממשיים.

מכאן אולדנבורג החל לגלות עניין ביצירות אמנות ציבוריות ובפסלים בסקלה גדולה. הראשונה ביצירות אלה היתה "Lipstick (Ascending) on Caterpillar Tracks",[2] מונומנט שהוצב בייל ונתפס ע"י הסטודנטים כחלק מהמחאה שלהם כנגד מלחמת וייטנאם. ביצירה זו שנוצרה ב-1969, מיכל מסיבי דמוי ליפסטיק ורוד/אדום מוצב על מתקן מעין טנק שחור.

בשלהי עשור 1960, אולדנבורג גם החל לעסוק בקשרי הגומלין שבין אמנות וארכיטקטורה. בסדרת עבודות להן קרא the "proposed Colossal Monument", הוא יצר רישומים של מונומנטים נפלאים שהיו קשורים למיקומים ספציפיים. מאוורר ענק ב-Staten Island בדומה לפסל החירות; תחנת רכבת בפירנצה הותוותה בצורה של שעון יד; וטדי בר עצום הוצב באמצע הסנטרל פרק.

פרויקטים אלה לא יצאו אל הפועל, אך הם הובילו לסדרות של פסלי אמנות במרחבים ציבוריים שאולדנבורג ממשיך בהם עד ימינו, והם משמרים בחובם חוש הומור הקיים במכלול יצירתו, ומגיבים לסביבה, ובו בזמן מנהלים דיאלוג עם  עבודות הרדי מייד של מרסל דושאן.

הראשון בפסלים אלה היה "אטב כביסה" בן 45 רגל שנוצר ב-1976 והוצב בין שני בניינים בכיכר בפילדלפיה.

באותה שנה,  אולדנבורג מספר שהוא החל להבחין – הוא ואשתו שניה ושותפתו לעשייה, ואן ברוחן, בנוסעם ברחבי הולנד – שהקשתות של הגשר הינן תמונת מראה של בורג. הם יצרו תכניות לגשר בניסיון לממש זאת בפועל, ולאחר שלמדו שרוטרדם מתכננת לבנות גשר חדש, הם בחרו את מרכז העיר כמיקום לכך. "כמובן הבנו עד כמה לא מתקבל על הדעת שגשר גדול פרי התכנון שלנו יבחר עבור העיר, אך המשכנו בכך כאילו זה יכול לקרות", כתב אולדנבורג בהצהרה על הפרויקט.

בנוסף להמשך עבודה על סדרת עבודות אמנות ממשיות ותיאורטיות בסקלה גדולה הקשורות לסביבות שלהן, פרויקט ה-Screwarch Bridge" הנו גם בעל משמעות אישית לזוג.

אולדנבורג סיפר ש"Van Bruggen"  פירושו "of bridges" בהולנדית, ושבני הזוג גם הבחינו שהאות "B" כשהיא מונחת על בסיסה נדמית לגשר.

הרישומים והתכניות לגשר זה הובילו לתחריטים בשחור ולבן והן בצבע. אך התרומה הגדולה ביותר לפרויקט לא ממומש זה היתה ב-1978 כשאולדנבורג וואן ברוחן נבחרו להשתתף בתערוכה במוזיאון Boymans van Beuningen ברוטרדם.

לתערוכה שלהם הם אספו את כל החומרים שהם הכינו ל-"Screwarch Bridge", ויצרו מודל שולחן חדש ופסל אלומיניום גדול של "Screwarch" בגובה 3.86 מטר, או מודל שיכול לשמש לגשר.COURTESY OF TATE MUSEUM

הפרויקט כוון להיות רעיון פנטסטי – כזה שהינו מלא בתקווה, אך לא מומש. יש גשרים יוצאי בעולם, ויש כמובן את גשר דה וינצ'י בנורבגיה[3], גשר המבוסס על תכנון של ליאונרדו מ-1502 עבור "קרן הזהב" באיסטנבול, שרשויות נורבגיה אמצו לעצמם.

אפשר "Screwarch Bridge" ייהנה מגורל דומה מתי שהוא?

49441015-cached
Courtesy of Tate Museum

Mcnearney, A. (2017, January 1). Re: Claes Oldenburg and Coosije van Bruggen's 'Screwarch': The Pop Art Bridge That Never Was. Retrieved from http://www.thedailybeast.com/articles/2017/01/01/claes-oldenburg-and-coosje-van-bruggen-s-screwarch-the-pop-art-bridge-that-never-was.html

[1] דסידריוס ארסמוס מרוטרדם תיאולוג והומניסט ידוע https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A1_%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%A8%D7%93%D7%9D

[2] על כך בפוסטים הבאים

[3] http://news.walla.co.il/item/135622

מריקו מורי, מיצב הטבעת והמשחקים האולימפיים, ברזיל

download.jpg

לפני שבע שנים חלמה אמנית הווידאו היפנית מריקו מורי חלום בעל אופי רוחני. "זה היה חלום מעניין מאוד, הופיעה בו טבעת בשיאו של מפל מים", היא נזכרת בריאיון טלפוני מהסטודיו הלונדוני שלה. "נשאתי את החלום עמי." מורי עשתה יותר מכך, ורקמה ממשות לחלום כמיצב פיסולי.

ב-2011, מורי הגיעה לברזיל במסגרת התערוכה הנודדת שלה "Oneness", והחלה לתור את הארץ ולמצוא מפל מים שיתאים. חמש שנים מאוחר יותר, ערב המשחקים האולימפיים בריו דה ז'ניירו –  אירוע גלובלי, שבו הטבעת הינה סמל אייקוני של אחדות, חלומה של מורי מתממש.

Ring: One with Nature, 2016 הינו טבעת שרוחבה שלושה מטר התלויה משיאו של מפל המים הציורי  Véu da Noiva  בן 58 מטר ב-Muriqui, Mangaratiba, פרבר של ריו הנמצא במרחק נסיעה של שעה וחצי מהעיר. "אין זה רק אתר יפהפה, במקום זה הטבעת תהיה בהתאמה עם השמש ביום הקצר ביותר בחורף" הסבירה מורי. כשהשמש עולה, היא מאירה מאחור את הטבעת, וגורמת לצבע שלה לעבור מצל כחול עשיר לזהב עמוק.

מיצב פרמננטי זה בוצע באמצעות קרן Faou, קרן שלא למטרות רווח של מורי בניו-יורק, שמבקשת לעורר מודעות סביבתית באמצעות מיצבי אמנות ברחבי העולם. (הקרן ביצעה את העבודה הראשונה שלה ב-2011, מיצב אור ב-Seven Light Bay, ליד החוף באוקינאווה, יפן). קרן Faou העניקה במתנה את העבודה למכון הסביבתי בברזיל, Instituto Estadual do Ambiente- INEA. ואף שהטבעת לא נהגתה בהקשר למשחקים האולימפיים, המיקום האסטרטגי שלה מקביל למשחקים, והינו חלק של Celebra, תכנית התרבות הרשמית של המשחקים האולימפיים בריו. "מאחר והטבעת היא מחווה לטבע", סיפרה מורי, "חשבתי שיהיה נפלא להוסיף אותה לחמש הטבעות הסמליות של המשחקים האולימפיים. זו הזדמנות נפלאה לחלוק את תפיסת ה אַחְדוּת עם הטבע במהלך רגע מאוד ייחודי זה של אחדות העולם.

האמנית היפנית  ידועה בעבודות העוסקות בתמותה וברוחניות, ומשלבת בהן טכנולוגיה מתקדמת. העבודה הידועה שלה Wave UFO, 2003 שהוצגה בביאנלה של ונציה ב-2005, היתה מיצב פעיל שאחד גרפיקה של מחשב וטכנולוגיות מתקדמות, הכול עטוף במעין תא. זה מעודד את הצופים להדהד באשר למקומם בתוך הקוסמוס. בשנים קודמות, מורי יצרה גם את סדרות ה-"Cycloid" שלה, פסלים עשויים מאלומיניום בגימור בצבע לבן פנינה בוהק – שקיבל השראה מתיאוריות מדעיות הטוענות שליקום שלנו אין התחלה או סוף.

המבקרים יוכלו לראות את Ring: One with Nature המתחיל השבוע בעומדם לרגלי מפל המים, בתוך יערות הגשם העשירים של הפרק הלאומי Tijuca, בטיול קצר מהכניסה. "זוהי תזכורת שהטבע הינו השתקפות שלנו, ואנו גם השתקפות של הטבע", הציעה מורי. "אני מקווה שאנשים שמבקרים באתר ישתקפו בטבע ויצרו טבעת משל עצמם בלבבותיהם, ולבסוף תיווצר שרשרת של טבעות מסביב לעולם".

Lesser, C.(2016, August 2). Re: Mariko Mori's Highly Anticipated Ring Installation  Debuts  Before Rio Olympics. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-mariko-mori-unveils-a-sixth-olympic-ring-in-brazil