"אנשהו", אוצר: אמיר שפט, "כשהלכתי באתי", גוני ריסקין, אַרְטוּרָה, קמפוס רופין, עמק חפר עד 30.7.2020

ppic8

אַרְטוּרָה, בית חדש לאמנות, עיצוב וקהילה, בעמק חפר, אזור כפרי טובל בירוק ואפוף איכות ואווירה פסטורלית, ממוקם בלב לבו של קמפוס רופין.

בתערוכה "אנשהו" Someplace,  מציגות/ים: רן ברלב, רן הדרי, עמית קבסה, גדי קוזיץ, ורד נחמני, ענת שטיינדלר ואמיר שפט, אמניות ואמנים ילדי העמק, המוכרים בסצנה המקומית והארצית.

אמיר שפט, לה וידה, שמן על בד, 200 על 160 סמ, 2020
אמיר שפט, לה וידה, שמן על בד, 200 על 160 ס"מ, 2020
רן ברלב, ללא כותרת, שמן על דיקט, 244 על 122 סמ, 2019
רן ברלב, אבא עבר את זה גם אנחנו נעבור את זה, אקריליק ושמן על דיקט, 2019
ורד נחמני, מתוך סדרה כשהלכה לקנות חלון, שמן על נייר, 76.5 על 58 סמ,2016.
ורד נחמני, מתוך סדרה כשהלכה לקנות חלון, שמן על נייר, 76.5 על 58 ס"מ, 2016.

עמית קבסה, עץ, שמן על בד, 170 על 170 סמ, 2020

עמית קבסה, עץ, שמן על בד, 170 על 170 סמ, 2020
עמית קבסה, עץ, שמן על בד, 170 על 170 ס"מ, 2020

במפגש/שיחה עם עפרה ברק, (עפרה אלי ברק הגו ויזמו חזון נפלא זה), קרן קרפ, מנהלת שיווק ותוכן, ואמיר שפט, אמן ואוצר התערוכה, סיפרה קרן על הרציו- חיבור בין-דורי בין אמנות וקהילה.

הקמת גלריה לאמנות – על מנת שאנשים (בני המקום ומחוצה לו), יתוודעו ויראו אמנות טובה

אמיר שפט אוצר התערוכה הראשונה "אנשהו", סיפר: " 'אנשהו', כותרת מופשטת – הרצון היה להתחיל מגרעין ולהתקדם, זאת בהקשר ליקום הסובב אותנו, לסוד, לגורל ולאי-ודאות. שפט מספר על הרצון לתת לאמני עמק חפר מקום מכבד, רציני, לאפשר הכלה של עבודות מוזיאליות בצד הפשטות של הסטודיו.

האמניות/ים לקחו על עצמם מחויבות, והחלטה מה יוצג".

החלל המרהיב, בקומת הכניסה, מנהל דיאלוג בין פנים לחוץ, בין מבני המכללה, והירוק, ומאפשר הצגה טובה של היצירות במרחב. הדגש בתערוכה זו הוא על ציור, ציור פיגורטיבי, הנע קמעה בין ריאליה בעיקרה לבין הפשטה, מעלה שאלות באשר לטיבה של אמנות, והשימוש באמצעים דיגיטליים, פוטו שופ, אך גם אמנות דקורטיבית, ואף כפי שהזכיר שפט האוצר, עיסוק ביופי ובקיטש. מוטיבים חשובים בתערוכה: השביל והדרך!

Arthura-117

קרן קרפ סיפרה על ההיסטוריה של המבנה; זהו מבנה קיים, שעבר שיפוץ והתאמה. בהמלך השיפוץ חשפו את הרעפים המקוריים (גילם כמאה שנה, נעשו במרסיי, צרפת) שהוסתרו ע"י תקרת רביץ, וחזקו אותם. המבנה במהותו הפיזית, נשאר כמו שהיא. הרעיון הוא ניצול הגג מלמעלה עם עבודות Site specific .

עפרה ברק וקרן קרפ סיפור על הרעיון – מימוש אימפקט חברתי; מטרות ויעדים ששמו לעצמם. חינוך, ופתיחות לקהילה, נגישות אמנות לקהילה. לאפשר למקום "להחזיק את עצמו", כדי שיוכלו לממש מטרות ששמו לעצמם. מדובר על פעילות שמתחברת לקהילה, החוצה דורות, אך גם מוסדות כמו בי"ס הניסויי "שורשים" המחבר לצד החקלאי, וגם "בית אקשטיין", יחד עם "ירוק", האח של ארטורה שמייצר קהילה יזמית, וגם כמובן עם מכללת רופין.

במקום מוצגות שתי תערוכות נוספות זו של:

Tino Vacca- צלם אופנה איטלקי. צילומים מרהיבים בשחור לבן.

גוני ריסקין, "כשהלכתי באתי"

הצלמת גוני ריסקין, הגיעה בשיאו של סגר משבר הקורונה, לשהות אמן בת כשלושה שבועות בארטורה. ריסקין שוטטה עם מצלמתה במסעות רגליים אינסופיים באזור, חף מאנשים העשויים לתווך את המציאות שנגלתה לפניה.

על שיטוטים במרחב הציבורי כתבו תיאורטיקנים רבים: ולטר בנימין וז'ורז' פרק ועוד רבים וטובים. ברצוני להזכיר את שכתב בעז נוימן: מיהו המשוטט? בראש וראשונה הוא אנטיתזה לתייר, שלו מותיר המשוטט את הזיכרונות והשרידים ההיסטוריים הגדולים. המשוטט, יתהלך ללא מדריך, ללא יעד, ללא כוונה, עתותיו בידיו ­ הוא אינו אמור להספיק, אינו נמשך לאתרים תיירותיים ידועים ומוכרים ואינו מתעניין במעין אלה. נהפוך הוא: בסופו של דבר ימצא המשוטט את עצמו בפינות צדדיות, זניחות, שכוחות. בניגוד לתייר המתייר בכל מקום, זירת הקיום של המשוטט היא העיר הגדולה.[1] (כאן כמובן זירת השיטוט של ריסקין היא מרחבים כפריים).

בטקס האוצרותי נכתב: בחלק מהצילומים בוחנת ריסקין שרידים המרמזים על קיום אנושי: קלנועיות זנוחות, כסאות שמוקמו כפינת ישיבה זמנית אך נותרו קפואים בזמניותם, שיחים שנגזמו למשעי על ידי יד נעלמה. במבט ראשון, ניכרת נקודת מבטה המוקסמת של הצלמת אל מול הנוף הפסטורלי. בתי כפר מונש והסביבה זוכים להתייחסות ארכיטקטונית נקייה ובמקביל הצמחייה מועצמת, משתלטת, מכסה  ומסתירה".

בחנות –עבודות מעשה ידם של אמניות ואמני העמק.

ובאשר ל "ארטורה", שם המקום המעורר סקרנות, משחק מלים על שמו של ארתור רופין, ובקריצה ל- Art והמיחבר- ארטורה. [2]

במקום מתוכננת פעילות אוצרותית מתחלפת, ובנוסף יש סטודיו שאמניות/ים שוכרים, וסדנאות שבהן לומדים ומלמדים ציור, פיסול, רישום, כתיבה וספרות. רעיון שנולד מצורך במקום לרעיונות יצירתיים.

את הרעיון באשר ל"אנשהו", החלו להגות לפני שנה וחצי, והגיעו לאנשהו כדברי אמיר שפט.

עפרה ברק – "כמו סטרטאפ שמתפתח ודינמי ומתאים עצמו לשטח ולרצונות. למשפחת ברק זו הדדיות שמחזירה את עצמה"

סדנאות – מפגשי טעימה. במקום המשלב בין פנים לחוץ, ומאפשר עבודה במרחבים השונים המקיפים.

 מפגשים קהילתיים משפחתיים – מבוגרים, ילדים, נוער.

וכנאמר בטקסט: "ארטורה" מבקש ליצור מקום לשיח אמנותי מאתגר לצד יזמות ייחודיות בתוך הקהילה, במטרה להוות חממה פעילה לחשיפה ויצירה של אמנות.

"ארטורה" הוא יוזמה חדשה שמטרתה לענות על הצורך של קהילת האזור במקום מפגש של אמנות, חוויה ויצירה משותפת למגוון קהלים, החל מאמנים ותיקים, בעלי מקצוע, שוחרי תרבות, וכלה באמנים מתחילים, בני נוער ותלמידי בית ספר.

ב"ארטורה" יתקיימו סדנאות ופרויקטים מיוחדים, יוצגו תערוכות מתחלפות, כיתות אמן, הרצאות, מפגשים עם יוצרים, הקרנות סרטים ועוד. הבית יעניק קורת גג למגוון תחומים: אמנות פלסטית, אמנות דיגיטלית, עיצוב גרפי, עיצוב תעשייתי, תכשיטים ואופנה, צילום ועוד. בנוסף יציע הבית חדרי סטודיו פרטיים להשכרה, מרחבי עבודה משותפים לאמנים ומעצבים – OPEN SPACE ותכנית "רזידנסי" (שהות אמן)".

 

[1] בועז נוימן, להיות-בעולם, עולמות גרמניים במפנה המאה העשרים, תל אביב, עם עובד, 2014, תל אביב: 174

[2] ארתור רוּפִּין היה מנהיג ציוני, כלכלן וסוציולוג, מנהל המשרד הארצישראלי ביפו, ממעצבי ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. עמד בראש מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית ביישוב והיה יושב ראש הסוכנות היהודית. ויקיפדיה  https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9F

אוסף פיליפס נוצר בתגובה למגיפה; השיעור שהוא מורה לנו כעת באשר לכך

Dr.-Dorothy-Kosinski-Vradenburg-Director-and-CEO
Dorothy Kosinski, the current director of the Phillips Collection.COURTESY THE PHILLIPS COLLECTION

בצילום, בית פיליפס, 1900 בקירוב. לאחר ההרחבה, הבית הפך לאוסף פיליפס, מוזיאון שנוסד בתגובה למגיפה.

עולמנו עומד בפני אתגרם, ואמנות באשר היא יכולה להציע מידה של נוחם. כעת כשאין אפשרות להיפגש עם אנשים באופן פיזי, עוברים לאספקטים אחרים של תקשורת און-ליין.  לאחרונה הוצעה הצעה לחשוב על מוזיאונים כמקומות של נחמה ושל מדיטציה, ואפשר שזה מה שצריך להמשיך לחשוב עליו מעבר למשבר הקורונה. דורותי קושינסקי, מנהלת המוסד, אוסף פיליפס בוושינגטון די.סי  the Phillips Collection כותבת שהמקום הינו הוכחה שאמנות קושרה עם בריאות ורווחה עוד קודם להקשר זה.

אף לפני משבר בריאות גלובלי זה, מחקר הראה קשר חזק בין האמנויות לבין השפעה לטובה על הבריאות, ולאמנות המבוססת על תרפיה יש גם קשר בנדון. אך גם נהוג לחשוב

על מוזיאונים ככאלה שנוסדו על מנת לשמר את ההיסטוריה וההשכלה ולחנך את הקהלים בנוגע לאמנות.

אוסף פיליפס מתחילתו התמקד בכוחה המרפא של האמנות. כמאה שנה לפני כן, ב-1921, דונקן פיליפס יסד את the Phillips Memorial Gallery, מקום לנחמה ויד זיכרון לאביו שמת ב-1917 ולאחיו , ג'יימס לוגלין פיליפס, שמת במגפה הספרית ב-1918. המוזיאון נוסד על העקרונות של קשר עמוק בין אמנות ובריאות, כשדונקן היה נחרץ בדעתו ליצור אוסף אמנות למען הקהילה. ואף כתב על כך בנדון. על הצער הרב שאפף אותו ועל החלטתו להקים את גלריית פיליפס הממוריאלית: "ראיתי הזדמנות ליצור כוח מטיב בהקהילה בה אני חי – נתינה שיש בה מן השמחה, לעזור לאנשים לראות את היפה בדיוק לאופן שבו אמנים רואים".

המשימה של פיליפס לא היתה לכונן אוסף אנציקלופדי, אלא לקבץ יחדיו עבודות שריגשו אותו, ולפיכך ליצור התנסות חיובי ואף מרפאה. כשמחשבה זו בראשו פיליפס פתח את ביתו ב-Dupont Circle לכל, מתוך רצון לחלוק את היופי שבאוסף שלו ולומר, "ציורים מחזירים אותנו לחיים… עם היכולת של כולנו לראות את היופי .

עד לימים אלה, זה מה שעומד ברציו של האוסף. במשך שנים נעשו פעילויות המקשרות ישירות בין אמנויות לבין בריאות, תוכניות שנבנו במיוחד לשם כך, הן בתוכנית לבני הגיל השלישי, יוזמה שהתמקדה ביצירת קשר בין אנשים מבוגרים לאמנות, ועד לשיתופי פעולה עם בית החולם לילדים ולפורום אמנים שנתי.

אוסף פיליפס העלה לאחרונה תוכנית חדשה בשם "מדיטציה בגלריות" Contemplation Audio Tour. בתקווה שהמשתתפים יוכלו לחבור ל"אני" שלהם לקהילה ולעולם.

כפי שפיליפס כתב ב- A Collection in the Makin, "אמנות מציעה שתי מתנות רגשיות גדולות – רגש שיש בו מן ההכרה וההזדהות ורגש המאפשר אסקפיזם (מפלט). שני הרגשות לוקחים אותנו מחוץ לגבולות 'האני'.. בתקופת המשבר שלי ביקשתי ליצור משהו שיבטא את המודעות שלי לחזרה להנאות החיים והמפלט שלי היה בשדה אמנות".

בזמן זה של רחוק חברתי, ביליוני אנשים מתקשרים און-ליין דרך המדיה החברתית. אמנים בכל סוג המדיה יוצרים ומעלים עבודות, מתוך רצון להגיע למספר רב ביותר של אנשים. ויש בכך מן השמחה וההנאה בהגעה מעבר למקומות המוכרים וליצירת קשרים חדשים. מוסדות אמנות פותחים את אוספיהם און-ליין לרווחת והנאת הציבור. #MuseumAtHome or #MuseumMomentofZen.  חשוב שמוסדות בעולם האמנות יעשו זאת יותר ויותר כעת על-מנת להעלות את הנגישות לתועלות שבאמנויות.

מעבר לתועלות הבריאות האישיות, לאמנויות היה תמיד את הכוח לשבור גבולות של שפה ותרבות, וליצור אפשרויות של אמפטיה. ערכים אלה תמיד משכנעים, אך אפשר שבמיוחד כעת אנו צריכים ונזקקים לכך, כשהאנשים מופרדים באופן פיזי מהקהילות שלהם. דונקן פילפס זיהה איך צבעים וצורות מאפשרים לנו ולוקחים אותנו  ל-take us out of the boundaries of self.”.

בריאות טובה ושלום לכל!

Kosinski, D. (2020, April 3), Op-Ed: This Art Museum Was Founded in Response to a Pandemic Death. It Has Much to Teach Us Now. Retrieved from https://www.artnews.com/art-news/news/phillips-collection-pandemic-art-wellness-1202683082/

Duncan-Phillips-founder-of-The-Phillips-Collection.-Photo-by-Clara-E.-Sipprel-c.-1922
Duncan Phillips, the founder of the Phillips Collection, ca. 1922.CLARA E. SIPPREL/COURTESY THE PHILLIPS COLLECTION, WASHINGTON, D.C.

Louise Lawler’s Tracings for You

 

האמנית לואיס לולר מספקת 12 רישומים לכל החפץ להוריד מאתר מוזיאון המומה ולצבוע!

עבודותיה של לואיס לולר מוצגות במוזיאונים, אוספים פרטיים, חדרי תצוגה של גלריות, חללי איחסון, ובתי מכירות. כעת האמנית מנסה ל"פתוח" ולהרחיב את גבולות הצפייה ביצירותיה, ולהפוך אותן לפורמטים אחרים, להעביר את הצילומים, לרישומיים שניתן להעתיקם בעבודות שהיא מכנה “adjusted to fit” (אימז'ים שנמתחים או מתפשטים כך שיהלמו למקום בו הם מוצגים).

רישומי ההעתקה הינם ורסיות קוויות בשחור לבן של הצילומים שלה של מקומות שבהם אמנות הוצגה וזכתה להתנסות. כדי ליצור אותם, לולר עבדה עם האמן ומאייר ספרי ילדים, Jon Buller. מבחר של כך הוצג בוורסיות בגודל מלא בתערוכה שלה במומה ב-2017 בשם  WHY PICTURES NOW שנאצרה יחד עם קלי סידלי.

בזמן זה של בידוד, לולר איפשרה שימוש ב-12 מתוך אימז'ים אלה לילדים ולמבוגרים כאחד להדפיס ולהשתמש בהם כדפי צביעה. ג'סטה זו באה מתוך עניינה של האמנית בדרך שבה אמנות יכולה להגיע לצופים, מעבר למוזיאון ולשיטת הגלריות, ויכולה לתרום לטרנספורמציה אישית קריאטיבית. מגזין מומה ממליץ להעלות ולתייג את הרישומים שצבעוניים שמורידים מהאתר והם יפרסמו מבחר משל כך בערוצים שלהם.  #DrawingwithMoMA

Click on the images below and print, or download all 12 as a PDF. Looking for more? We’re not the only museum sharing art coloring resources.

Marcocci, R. (2020, March 25). Re: Louise Lawler’s Tracings for You (Retrieved from https://www.moma.org/magazine/articles/257?utm_source=Breakfast+with+ARTnews&utm_campaign=e98c38795b-EMAIL_CAMPAIGN_2020_03_25_10_26&utm_medium=email&utm_term=0_c5d7f10ceb-e98c38795b-293489733

לואיס לולר
Louise Lawler. Still Life (Candle) (traced). 2003/2013

Louise Lawler’s Tracings for You

לואיס לולר
Louise Lawler. Still Life (Candle) (traced). 2003/2013

האמנית לואיס לולר מספקת 12 רישומים לכל החפץ להוריד מאתר מוזיאון המומה ולצבוע!

עבודותיה של לואיס לולר מוצגות במוזיאונים, אוספים פרטיים, חדרי תצוגה של גלריות, חללי איחסון, ובתי מכירות. כעת האמנית מנסה ל"פתוח" ולהרחיב את גבולות הצפייה ביצירותיה, ולהפוך אותן לפורמטים אחרים, להעביר את הצילומים, לרישומיים שניתן להעתיקם בעבודות שהיא מכנה “adjusted to fit” (אימז'ים שנמתחים או מתפשטים כך שיהלמו למקום בו הם מוצגים).

רישומי ההעתקה הינם ורסיות קוויות בשחור לבן של הצילומים שלה של מקומות שבהם vאמנות  שלה הוצגה וזכתה להתנסות. כדי ליצור אותם, לולר עבדה עם האמן ומאייר ספרי הילדים, Jon Buller. מבחר של כך הוצג בוורסיות בגודל מלא בתערוכה שלה במומה ב-2017 בשם  WHY PICTURES NOW שנאצרה יחד עם קלי סידלי.

בזמן זה של בידוד, לולר איפשרה שימוש ב-12 מתוך אימז'ים אלה לילדים ולמבוגרים כאחד להדפיס ולהשתמש בהם כדפי צביעה. ג'סטה זו באה מתוך עניינה של האמנית בדרך שבה אמנות יכולה להגיע לצופים, מעבר למוזיאון ולשיטת הגלריות, ויכולה לתרום לטרנספורמציה אישית קריאטיבית. מגזין מומה ממליץ להעלות ולתייג את הרישומים שצבעוניים שמורידים מהאתר והם יפרסמו מבחר משל כך בערוצים שלהם.  #DrawingwithMoMA

Click on the images below and print, or download all 12 as a PDF. Looking for more? We’re not the only museum sharing art coloring resources.

Marcocci, R. (2020, March 25). Re: Louise Lawler’s Tracings for You (Retrieved from https://www.moma.org/magazine/articles/257?utm_source=Breakfast+with+ARTnews&utm_campaign=e98c38795b-EMAIL_CAMPAIGN_2020_03_25_10_26&utm_medium=email&utm_term=0_c5d7f10ceb-e98c38795b-293489733