אוסף דויד רוקפלר, המכירה של המאה! בסופו של יום אינך יכול לקחת את הדברים אתך!

03-17_NW_DRockefeller_1.jpg
Richard Serra, left, and David Rockefeller, Sr. in 2015 at the Museum of Modern Art’s Party in the Garden.  ©PATRICK MCMULLAN COMPANY

אוסף האמנות העצום והחשוב של דויד רוקפלר (מת במרץ 2017)[1]  הוצא למכירה פומבית בכריסטיס בחודש זה, חודש מאי. מדובר באוסף של דויד ופגי רוקפלר המכיל מעל 2,000 אובייקטים, והוערך מעל 500 מיליון דולר, ומניב כעת מעבר לכך.[2]

כל ההכנסות ממכירת האוסף מיועדות לצדקה. דויד רוקפלר (הנכד האחרון שנותר למיליארדר ומייסד השושלת, ג'ון ד. רוקפלר), כיהן כיו"ר לאורך זמן של בנק צ'ייס מנהטן בנק והיה מקורב לנשיאים, ראשי ממשלה ומלוכה כאחד. הוא היה אספן נלהב ומומחה. הוא ואשתו המנוחה, פגי, נסעו בעולם החל מעשור 1940 בחיפוש אחר מיטב הציורים, הפסלים, כלי החרסינה ופריטי אספנות. הבתים  והתכולה שלהם הועמדו אף הם למכירה. באוסף שהוצע למכירה, יצירות מפורסמות של פיקאסו, מונה ומטיס, וכן פסלי בודהא מאסיה, אמנות מאמריקה הלטינית, מסכות אפריקאיות, ריהוט אנגלי ותכשיטי יהלומים. האוסף העצום שלהם של חרסינה סינית, כולל סט לקינוחים שהשתייך לנפוליאון; הקיסר אהב מאוד סט זה ולקח אותו אתו עת יצא לגלות באלבה. "כוכבת המכירה"  "נערה צעירה עם סל פרח" של פבלו פיקאסו, יצירה נדירה מהתקופה הוורודה של האמן.  "שושני המים" של קלוד מונה, ציור שהיה תלוי בגרם המדרגות בהדסון פינס, ו"עירומה שרועה", הידועה בשם "אודליסק עם מגנוליות" מידי אנרי מאטיס.

Picasso_Fillette-a-la-corbeille-fleurie-1-146x350.jpg
Pablo Picasso’s Fillette à la corbeille fleurie (1905) sold for $115.1 million.
© CHRISTIE’S
Matisse_Odalisque-350x259.jpg
Henri Matisse’s Odalisque couchée aux magnolias (1923) sold for $80.75 million.
© CHRISTIE’S
Monet_Nympheas-1-350x305
Claude Monet’s Nymphéas en fleur (ca. 1914–17) sold for $84.7 million.
© CHRISTIE’S

היצירה של פיקסו נמכרה ב-115.1 מיליון דולר, והמכירה כולה הניבה 646.1 מיליון דולר

ארבעה בתים היו בבעלותו של דויד רוקפלר – במנהטן, במיין, בית חווה בצפון מדינת ניו יורק ואחוזה בווסטצ'סטר – נמכרו בנפרד, וההכנסות נתרמו אף הן לצדקה. דויד רוקפלר הבן, שרכש את החווה מעיזבונו של אביו, אמר שאף שהוא ובני משפחתו מאבדים את הנכסים ואת יצירות האמנות, הוא שמח שהם יימכרו למטרה חשובה.  מעבר למכירה עצמה, אוסף רוקפלר פותח צוהר לחייהם של בני המשפחה שהינם בין העשירים ביותר באמריקה. לשושלת בת שבעת הדורות, יש מוניטין של עושר עצום, עידון, ופילנתרופיה. השם רוקפלר עשוי להוסיף כ-50% לשווי של יצירות אמנות ופריטי אספנות. ציור של רותקו שהיה שייך לדייוויד רוקפלר, ונודע כ"רוקפלר רותקו ", נמכר ב -2007 בכ-73 מיליון דולר – פרמיה של 80% על מחיר המכירה הצפוי של יותר מ -40 מיליון דולר.ביתו של דויד בווסטצ'סטר, הנקרא הדסון פינס, שהוערך ב -22 מיליון דולר, נמכר לאחר מקח וממכר נוקשה ב -33 מיליון דולר. ואכן, עבור "העשירים חדשים", בעלות על יצירה או פריט מאוסף רוקפלר נושאת סטטוס מיוחד. "לקונים יש תחושה שהם קונים סיפור ומקבלים בנוסף פריטים ערכיים ויפים עם "ארומה" ביתית", אמר דויד ג'וניור. דויד ג'וניור הוסיף שהוריו פעלו לפי כללים ספציפיים כשהיה מדובר באספנות. היתה להם שיטת וטו שלפיה הם קנו יצירה או אובייקט בתנאי ששניהם אהבו זאת. הם חיפשו עבודות באיכות הגבוהה ביותר, אף אם היו היקרות ביותר; והם זכו לגיוון רב, בחיפוש אחר יצירות ממגוון רחב של אמנים מתרבויות שונות. אבל הקריטריון העיקרי שלהם היה יופי. "יופי היה חשוב להם מאוד, "אמר דויד הבן. "עבודה מרתקת אך קשה, לא נרכשה לאוסף הביתי". "מכירה פומבית זו לא נועדה להכניס כספים לבני המשפחה, יש בה מן הרצון לעשות דברים חשובים מאוד – להשיג כספים נוספים למוסדות שהיו חשובים לאבא שלי" אמר דויד רוקפלר ג'וניור דויד האב למד על אמנות מאמו, אבי אולדריץ' רוקפלר, שסייעה להקים את המוזיאון לאמנות מודרנית והיה לה אוסף אמנות גדול מאסיה. הוא כיהן בחבר המנהלים של המומה, ובתפקידים שונים כיו"ר מאז 1948, מה שאפשר לו גישה למומחים ויצירות אמנות למכירה שאספנים רבים השתוקקו להן. מחיר יצירות האמנות שבאוסף שלהם נסק במהלך השנים, אף שדויד ופגי לא קנו בכוונת רווח. דויד האמין שבקניית יצירה מהאיכות הטובה ביותר, ערכה יעלה; וכפי שאמר דויד ג'וניור "הם רצו להיות מוקפים ביצירות טובות כל הזמן" ילדי משפחת רוקפלר המשיכו במורשת הנדבנות והנתינה למוסדות שונים. הנדיבות של המשפחה סייעה להקמת אוניברסיטת שיקגו, את ה-Colonial Williamsburg, אוניברסיטת רוקפלר, המוזיאון לאמנות מודרנית וקרן רוקפלר, וזאת בנוסף למוסדות ועמותות. דויד גדל עם המנטרה המשפחתי בנוגע לחשיבות הנתינה. הוא העניק יותר ממיליארד דולר לצדקה במהלך חייו. בחתימה על the Gates-Buffet "Giving Pledge" [3]  דויד כתב "לאלה שזכו להנות מהטוב ביותר בשיטת הכלכלה של האומה שלנו יש אחריות מיוחדת להחזיר". כפי שנקבע בצוואה של דויד רוקפלר, ההכנסות ממכירה פומבית של כריסטי יועדו ל -12 מוסדות צדקה – כולל הרווארד, המוזיאון לאמנות מודרנית, המועצה ליחסי חוץ ואגודת החקלאות האמריקאית. בידי הרוקפלרים יש עדיין יש הון עצום, אך הם אינם חושפים פרטים בנדון. פורבס העריך שווי נטו של דייוויד רוקפלר, מעל 3 מיליארד דולר, אך זה כלל את ערך קרן הנאמנות שבה היה מוטב. קרן נאמנות זו שיש מעריכים שהיתה כמחצית משווי הנכסים, תועבר כעת לחמשת ילדיו ולעשרת נכדיו. השפעת המשפחה תהיה בעיקר באמצעות הפילנתרופיה שלה, הכוללת את קרן רוקפלר, את קרן משפחת רוקפלר, קרן האחים רוקפלר, קרן דויד רוקפלר. בהערכה, יש בכלל הקרנות מעל 5 מיליארד דולר. דויד ג'וניור הדגיש את חשיבות נקודת המבט הרחבה, את ההתחשבות בטבע  ובכדור הארץ, את חשיבות היופי בעולם, את חשיבות הנדיבות! וכשנשאל איך הוא ירגיש בליל המכירה הפומבית, האם יתחרט על אובדן כל כך הרבה מהירושה המשפחתית, הוא השיב: "אתה לא יכול לקחת את זה אתך, בסופו של דבר, אין אלה הדברים שחשובים בחיים ". Frank, R.(2018, March 15). Re: The Sale of the century. A look inside the Rockefeller auction. Retrieved from https://www.cnbc.com/2018/03/15/the-sale-of-the-century-a-look-inside-the-rockefeller-auction.html

 Tully, J. (2018, May 9). Re: Rose Period Picasso Sells for $115.1 M. in White Glove Rockefeller Sale That Totals $646.1 M. Retrieved from http://www.artnews.com/2018/05/09/rose-period-picasso-sells-115-million-white-glove-rockefeller-sale/

 

בפוסט שכתבתי במרץ 2017, ציינתי:

דיויד רוקפלר, פילנתרופ שהעניק יצירות חשובות למומה – המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ואשר שימש בשנותיו כיו"ר (מ-1948) ולאחר מכן כיו"ר כבוד של הדירקטוריון, והגדיל באופן ניכר ביותר את נכסי המוזיאון, מת בביתו בפוקנטינו הילס, ניו יורק, בן 101 שנה.

בהון שנצבר הן בשל ירושה והן בשל עבודה כבנקאי חשוב בצ'ייס מנהטן בנק, רוקפלר השתמש במעמדו בחברתי להבאת כסף מאספנים ומידוענים – אף שהוא עצמו גם כן, היה פעיל בהגדלת התרומות למוזיאון. ב-2005, הוא העניק 100 מיליון דולר – מענק היסטורי שאפשר סיוע לתוכניות החינוך של המוזיאון. הוא גם תרם 77 מיליון דולר לתוכנית החידוש של המומה.

רוקפלר היה בעל טעם באספנות ונודע כרוכש יצירות ממסטרים מודרניסטיים. באוסף שלו היו ציורים, רישומים והדפסים מידי פול סזאן, אנדרה דרן, וילם דה קונינג, פול גוגין, הנרי מאטיס, ג'ורג'יה אוקיף ופבלו פיקסו ואחרים.

חלק מהיצירות ניתנו למומה כ תרומה מצטברת לאורך זמן, מסיבות מיסוי. ב-1994, האוסף של רוקפלר ואשתו פגי, הוצג בתערוכה במומה.

Greenberger, A.(2017, March 20). Re: David Rockefeller, Avid Collector and Honorary MoMA Chairman, Dies at 101. Retrieved from http://www.artnews.com/2017/03/20/david-rockefeller-avid-collector-and-honorary-moma-chairman-dies-at-101/

מעט על אוסף הצ'ייס מנהטן בנק

התאגיד, בקניית אמנות והצגתה מבין את האפשרויות שבהשגת הכרה ציבורית ויוקרה. בנק צ'ייס מנהטן , ניו יורק, היה בין הראשונים לרכוש אמנות למשרדים בפרק אווניו 410. הצלחת המאמץ הראשוני, 1959, הובילה להצעה להציג יצירות אמנות במשרדים הראשיים והחדשים בוול סטריט. דויד רוקפלר היה זה שהרחיב את השימוש באמנות לכלל סביבות העבודה, תפיסה שדרשה מאות יצירות אמנות וצוות מיומן. מומחי אמנות מוכרים ביניהם אלפרד באר מהמומה וג'יימס ג'ונסון סוויני מהגוגנהיים, וראשי הנהלת הבנק , נרתמו  להצלחת התוכנית החדשה. בעצתו של אלפרד באר, העוזרת שלו דורותי מילר הפכה ליועצת האמנות התאגידית הראשונה. וכך נולד האוסף התאגידי הראשון.

 

למעלה משלושים שנה אני עוסקת באוספים, אספנים ופטרוני אמנות. באוסף רוקפלר כאוסף, פרטי ותאגידי עסקתי ועודני עוסקת במהלך השנים בעבודתי כמרצה במוזיאון תל אביב לאמנות ובגופים נוספים, כחוקרת, כמרצה וכיועצת.

 

[1] על דויד רוקפלר, כתבתי במרץ 2017 ראו בהמשך.

[2] המכירה של אוסף איב סנט לורן ב-2009, הניבה 485 מיליון דולר.

[3] Commitment to Philanthropy https://givingpledge.org/

עוצמה רכה ואמנות עכשווית בוותיקן

 

בברברה ז'אטה מנהלת המוזיאונים של הוותיקן, עסקתי באחד הפוסטים האחרונים שלי. ז'אטה מונתה לתפקיד זה במאי 2016. קודם לכן עבדה כעשרים שנה בספריית הוותיקן וניהלה את מחלקת ההדפסים החל מ-2010. היא נבחרה ממאגר של שישה מועמדים על ידי הנשיא והמזכיר הכללי של מחוז הוותיקן, הקרדינל ג'וזפה ברטלו ומונסיניור פרננדו וורגז אלזגה. (Cardinal Giuseppe Bertello and Monsignor Fernando Vérgez Alzaga). הומינוי שלה אושר על ידי האפיפיור.

שרשרת הפיקוד על המוזיאונים של הוותיקן קצרה להפליא. כמנהלת, ז'אטה כפופה לקרדינל ברטלו בלבד, והוא בתורו מדווח ישירות לאפיפיור פרנסיס. אין נאמנים, לא מועצות מנהלים או ועדות.כאשר אחד מאוצרי המוזיאונים רוצה לרכוש עבודת אמנות, הוא פונה לז'אטה. כשמדובר בפריטים יקרים יותר, ז'אטה מבקשת את הסכמתו של הקרדינל ברטלו. האפיפיור מתערב לפעמים בקבלת ההחלטות במוזיאונים.

בין הפרויקטים שנערכו לאחרונה, שחזור יצירת אמנות חשובה בסנטה מריה מג'ורה, אחת משלושת הבזיליקות האפיפיוריות ברומא הנמצאות מחוץ למדינת הוותיקן; הבזיליקות הן בבעלות ובניהול של הכס הקדוש, ונהנות מאותו מעמד חוץ-טריטוריאלי של שגרירויות זרות. הפרויקט נעשה באישור האפיפיור.

 מוזיאוני הוותיקן  מהווים מקבץ עצום זה של אוספים ומבנים; האוספים קובצו במהלך המאות ע"י האפיפיורים וכוללים אובייקטים אטרוסקיים, ציורים, מגורים אפיפיורים, חדרים שעוטרו ע"י רפאל וכמובן הקפלה הסיסטינית שעוטרה ע"י מיכאלאנג'לו ואמנים נוספים. הם משקפים את סדרי העדיפויות, האינטרסים ו והשאיפות הפוליטיות של האפיפיורים הקודמים ושל האפיפיור הנוכחי. האפיפיור פרנצ'סקו "בונה גשרים" ומדיניות החוץ השאפתנית שלו הביאה לקשר עם סין לאחר עשורים ביחסים מורכבים בשל ההכרה של הוותיקן בטאיוואן כמדינת לאום עצמאית, ועוד.

אמנות מהמוזיאונים של הוותיקן צריכה לשמש כ"כלי לשלום", אמר האפיפיור. העיקרון מעגן את היוזמה ההיסטורית שלפיה בתערוכות מקבילות שתפתחנה במארס יוצגו כ-40 יצירות סיניות מאוספי הוותיקן בעיר האסורה בבייג'ינג,  ו-40 יצירות מסין יוצגו במוזיאונים של הוותיקן. ז'אטה מסרבת להגיב על הפונקציה הפוליטית של המוזיאונים, אך אומרת שהיא "תומכת באופן מלא" בשימוש באמנות למטרות דיפלומטיה תרבותית. "האמנות יכולה וצריכה להיות בעלת התפקיד הזה", היא אומרת. ז'אטה גם יוזמת צעד גדול יותר אל האמנות העכשווית. בעוד שהמוזיאונים של הוותיקן אספו אמנות דתית משל אמנים מודרניים ועכשוויים מאז עשור 1970, הם מתכוננים כעת לתערוכה שתעניק להם פתח לעולם אמנות נרחב יותר מאי פעם.

בשנת 2019, לציון יום השנה ה-25 ליסוד מוזיאון אנדי וורהול בפיטסבורג, מוזיאוני הוותיקן ישתפו פעולה עם מוסד זה בתערוכה של יצירות דתיות של וורהול, כולל ציורים מהסדרות שלו בהשראת "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. התערוכה תתקיים בבראצ'יו די קרלו מגנו, שטח תצוגה של 1,000 מ"ר בכיכר סנט פטרוס בעיצובו של ז'אן לורנצו ברניני ובפיטסבורג. "אנחנו מאוד מעוניינים לחקור את הפן הרוחני של האמן", אומרת ז'אטה. "מאוד מאוד חשוב לנו לנהל דיאלוג עם האמנות העכשווית. אנחנו חיים בעולם של דימויים והכנסייה חייבת להיות חלק מהשיח הזה ".

warholsupper
Andy Warhol in front of a version of The Last Supper, in Milan in 1987 Photo by Giorgio Lotti/Archivio Giorgio Lotti/Mondadori Portfolio via Getty Images
andy_warhol_pope_1
Pope John Paul II with Andy Warhol Lionello Fabbri/SCIENCE SOURCE

ז'אטה אינה מסגירה נתונים על תקציבי המוזיאונים, העלויות וההכנסות. " פרויקטים רבים ממומנים ע"י חברי הארגונים שלנו בארה"ב ובאירופה", זה כל מה שהיא מוכנה לומר בנדון.

האתגר הגדול ביותר שלה, היא אומרת, הוא "להתמודד עם כל כך הרבה משימות שונות בו בזמן". בראש הרשימה עומד ארגון ששה מיליוני המבקרים השנתיים, שרובם המכריע עושים את אותו המסלול אל הקפלה הסיסטינית. ז'אטה מתכננת לפתוח כניסה שנייה, על-מנת להסיט את התנועה לחלקים מוכרים פחות בוותיקן. היא גם עומדת לפקח על הסבתם של כ -350 מדריכים לחקור את המוצגים במוזיאונים.

קהל המבקרים והלכלוך שהם מייצרים מציב בעיה נוספת. שמירה על יצירות אמנות ללא אבק היא מאבק אדיר, בלתי נגמר. "הניקוי השנתי" של הקפלה הסיסטינית נמצא כעת בעיצומו, אומרת ז'אטה. בכל ערב לאחר סגירת המוזיאונים, צוות של רסטורטורים (קרוב למאה מועסקים במשרה מלאה) יסיר בזהירות בחודש הקרוב את האבק מהציורים של מיכאלאנג'לו.

287_mu_hm_vatican_01
Jatta became the first woman to lead the Vatican Museums last year Governatorato SCV-Direzione dei Muse

Ruiz, C (2018, February 5). Re: Soft power and contemporary art Vatican Museums director on fulfilling Pope Francis's vision. Retrieved from https://www.theartnewspaper.com/news/interview-with-vatican-museums-director-barbara-    jatta

Ruiz. C (2018, January 26). Re: The Vatican to host major Andy Warhol exhibition. https://www.theartnewspaper.com/news/vatican-to-host-major-andy-warhol-show

 

 

 

 

 

 

 

למה נער עם סל פירות הינו הרבה יותר מאשר נער עם טנא פירות

giovane-con-canestro-di-frutta-caravaggio-copyright-ministero-dei-beni-e-delle-attivitacc80-culturali-e-del-turismo-galleria-borghese
קרווג'יו, נער עם סל פירות 1593-1594, שמן על בד, גלריה בורגזה, רומא

גלריה בורגזה ברומא בה עסקתי בפוסטים האחרונים, השאילה שלושה ציורים מידי קרווג'יו למוזיאון גטי, לוס אנג'לס, אחד מהם "נער עם סל פירות" מ-1593-1594 בקירוב. ההשאלה עד 18.2.2018.

Davide Gasparotto, האוצר במוזיאון גטי, מדבר על "נער עם סל פירות", ומסביר למה ציורו של קרווג'יו שבר את כללי הציור של המאה ה-16. גספרוטו טוען שציור זה  הינו בעל משמעות נוספת. הוא מוצא בו מקוריות וחדשנות!

הציור שצויר ב-1593-1594 בקירוב, נעשה במהלך התקופה המוקדמת, הבוהמית בחייו של קרווג'יו, אומר גספרוטו. הצייר עבר ממילנו לרומא, ועבד בסטודיו של הקוולייר ד'ארפינו. קרווג'יו נאלץ לצייר ציורים לשוק, לא בהזמנה, והציור הינו הוכחה מוקדמת ליכולות החתרניות שלו .

ראשית, אומר גספרוטו, יש לציין את הביצוע יוצא הדופן בסל והאופן שבו הטבע הדומם עשוי. ענבים אדומים, שחורים ולבנים, תפוחים, תאנים, רימונים, האגס עם הכתם הקטן, כולם מצוירים בדיוק הקרוב לצילום, והפרט הריאליסטי גם בא לידי ביטוי בצבעוניות הנוטה לחום של העלים שקמלו קמעה. נדמה כאילו קרווג'יו עצר את הנער בדרכו לחדר האוכל של הקלוויר עם סל הפירות.

המקור, אור יום טבעי הינו משותף לכל היצירות המוקדמות של קרווגיו, מגיע מחלון מאחורי הקלעים משמאל. הקרניים מאירות במלואן את צד פניו הימני של הנער, וגם שליש עליון מהרקע.

הסל נראה באופן יוצא דופן ממשי ורב חיות, "אך בו בזמן הציור הינו מאוד מלאכותי.  זו סצנה מבוימת, אמר גספרוטו, בציינו שמבטו של הנער כלפי הצייר כשם שפיו. "הפה הפתוח מציע שהוא מדבר. גם זה היה חדש – ההצעה של תנועה קטנה". הנער המצויר הינו צייר חבר בשם מריו מיניטי שהיה בן 16 באותה תקופה. היצירה מתאפיינת במיניות המוחצנת של מיניטי, בכתפיו החשופות ותנוחת הצוואר האופיינית לציורי נשים באותה עת, ויש בה מן הקרבה לבקחוס ולנערי חשק נוספים המתוארים בציוריו חוצי גבולות מגדריים של קרווג'יו.

מה שמביא אותנו לדרך אחרת בה קרווג'יו מרד כנגד המסורת: "נער עם סל פירות" הינו ציור טבע דומם, ובו בזמן פורטרט. ההיררכיה של הז'אנרים היתה חשובה בזמנו. ציורי היסטוריה היו החשובים ביותר, דיוקנאות, נופים וטבע דומם תפסו דרגות נמוכות יותר בסולם הציור. טבע דומם נתפס כסוגה נחותה.

הצייר אתגר גבולות אלה בערבבו ציור פורטרט טבע דומם והיסטוריה (עם אזכורים למיתולוגיה בפירות). הוא נתן משקל שווה לסל ולנער, ציור זה, שהשתייך לאוסף של ג'וזפה צ'זרי, נרכש על ידי הקרדינל סקיפיונה בורגזה בשנת 1607.

"קרווג'יו נהג לומר שציור טבע שטבע דומם דורש מיומנות אמנותית גבוהה יותר מאשר ציור דמויות," אמר גספרוטו. "נער עם סל פירות" הוכיח שהוא צדק בכך שדחה את המסורת וקיבל את מקומו בתולדות האמנות.

 

Nakano, C (2017, December 20). Re: Why 'Boy With a Basket of Fruit' if much more than a boy with a basket of fruit. Retrieved from http://www.latimes.com/entertainment/arts/la-ca-cm-caravaggio-getty-20171220-htmlstory.html

בורסו ד'אסטה, נסיך מטיב לעמו

פלאצו סקיפנויה, חודש מרס מבט כולל
פאלאצו סקיפנויה, חודש מרס מבט כולל, 1467-1470

ספרות ואמנות הרנסנס עוסקות בשליט המטיב עם בני עמו, בעיר האידיאלית, במעלות השלטון הטוב ובמגרעות השלטון הרע!

בעיר פררה מצוי ארמון סקיפנויה ובו מחזור ציורי פרסקו שכוון להביע הערצה לנסיך בורסו ד'אסטה ולשלטונו בעבודות המתארות את 12 חודשי השנה.

משפחת אסטה Este שלטה בפררה החל מהמאה ה-13; הם קיבלו תוקף חוקי לשלטון בה ומונו לנציגי האפיפיור. האמנות בפררה התרכזה בחצר, ואמנים הגיעו אליה לעבוד עבור השליט.
הנסיך הראשון, ליאונלו ד'אסטה (1450-1407) היה בעל טעם מוגדר בספרות; הוא העדיף ספרות עתיקה. הוא היה קרוב להומניסט הנודע גווארינו דה וורונה ולאמנים ואדריכלים כאלברטי ופיזנלו, שהיה האמן האהוב עליו.

אחיו בורסו ד'אסטה (1471-1413) היה זה שהעלה את פררה לשיא גדולתה. בורסו, שלא כליאונלו לא היה הומניסט, אך היה איש רעים להתרועע, בעל מזג נעים, אוהב חיי נוחות וראווה. בורסו נחשב לשליט מטיב בקרב בני עמו. הוא העניק חסות להומניסטים אף שלא ידע לטינית. הוא אהב ואסף ספרים יפים, והפך לפטרון של עושי מיניאטורות. הזמנה חשובה היתה תנ"ך בשני כרכים (1466-1455) שעוטר ע"י תדיאו קריוולי Crivelli עם מספר אמנים נוספים.

תדיאו קריוולי, דף מעוטר מספר התנך של בורסו ד'אסטה.jpg
תדיאו קריוולי, דף מעוטר מספר התנ"ך של בורסו ד'אסטה, 1455 בקירוב

בורסו ד'אסטה האמין באסטרולוגיה. בשנת 1467 ערך שינויים בארמון סקיפנויה (Schifanoia) בפררה לארמון נוספה קומה ראשונה, והמבנה הוסב לארמון מגורים לעונת הקיץ. בכניסה לארמון הוצב שלט בית אסטה עם סמלו האישי של בורסו, החד קרן. האולם המרכזי בארמון כוסה בציורי פרסקו בין השנים 1470-1467 ע"י האמנים קוסימו טורה, פרנצ'סקו דל קוסה, ארקולה דה רוברטי ואחרים. הנושאים בעיטורי האולם המרכזי "חדר החודשים" הם שנים עשר חודשי השנה. הקירות חולקו ל-12 חלקים, וכל אחד מהם חולק לשלושה אזורים; הנושאים המוצגים עוסקים באסטרולוגיה, מיתולוגיה, ובהווי החצר הפררזית.

פלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהחלק התחתון, סצנת ציד. הדוכס עם חצרו.jpg
פלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהחלק התחתון, סצנת ציד. הדוכס עם חצרו, 1467-1470

בציורים מוצג בורסו כשליט מיטיב לנתיניו. מתוארים בהם חיי עיר אידיאלית באותה תקופה. בחלקם העליון של העיטורים מופיעים האלים המיתולוגיים המשתייכים לחודשים השונים. בפנל המרכזי של החודשים מופיע סמל הזודיאק והדקאנים. בפנל התחתון מוצגים אירועים אשר אירעו בחצרו של בורסו.

פלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהאזור התחתון, פמליית הדוכס
פאלאצו סקיפנויה, חודש מרס, פרט מהאזור התחתון, פמליית הדוכס

הדוכס בורסו מופיע בחודשים שנה נוספים.

הדימוי הפותח פרט מחודש אפריל, חלק עליון, גבירות וקבליירים

המתואר לעיל הינו חלק מעבודת המחקר שלי "פטרונות האמנויות באיטליה במאה ה-15 בארבע נסיכויות – אורבינו, פררה, מנטובה, רימיני, יוני 1990.

Images Retrieved from http://www.artecultura.fe.it/159/museo-schifanoia

A-ne-no-me מופע מחול כוריאוגרפית סאלי אן פרידלנד, תיאטרון ענבל

da1d01_49f95109128f463fa092fdd22854d6a6_mv2.png

לפני מספר ימים צפינו במופע מחול A-ne-no-me  בתיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל.    https://www.youtube.com/watch?v=o7bX970q3oo&feature=youtu.be

הכוריאוגרפית סאלי אן פרידלנד השכילה להעלות הצגה אינטנסיבית המערבת את כל החושים – שש רקדניות צעירות המאתגרות את הגוף עד לקצה גבול היכולת. עבודה אינטנסיבית, גופנית, אינטימית, היוצרת תחושה מתעתעת בצופה באלמנטים הכמעט היברידיים שבה – אדם/חרק/חיה, אינטימיות וטכסיות מול ניכור, ואופפת כאמור את כל החושים. העבודה הסיזיפית של הרקדניות מנהלת דיאלוג עם האור המשחק תפקיד משמעותי ביותר בהבניית החלל. מקרן האור בונה תצורות ארכיטקטוניות במרחב ועל הרצפה כאחד; מלבנים, ריבועים המאתגרים את עין הצופה שכן פעולת האור מערפלת לעתים את המתרחש על הבמה, וגורמת לדמויות להיטמע באור, ואף מעניקה רובד נוסף להופעת המחול המרתקת!

פרידלנד מתארת את המחול: Anemone"  באנגלית הוא שמו של פרח הכלנית, אך גם שמו של צמח טורף- שושנת הים (Sea Anemone). הכפילות הזו, של פרח נוי ביבשה וצמח טורף בים היוו השראה לעבודה זו".

כוריאוגרפיה: סלי אן פרידלנד

רקדניות יוצרות:  מאיה ויטלין, מאיה שוורץ, ליהי פאול ,שחר סרי ,קלסי גרינווי ,דנה טרצ'ינה

וידאו ארט: מתן גולן

הפקה: כרמל גוטליב קמחי

מוסיקה: סוסומו יוקוטו, מיהרו קושי, הרומי הוסיני

תלבושות: ענת צפריר

              מנהלת חזרות: יעל ציבולסקי

              מעצב תאורה: נטע קורן

              מנהלת הצגה: רעות שייבה

קליפ מהמופע:  https://www.youtube.com/watch?v=o7bX970q3oo&feature=youtu.be

לינק לאתר:https://www.dancedrama.co.il/

Sally  Ann Friedland photo Inbal Cohen Hamo.jpg
תודה רבה למפיקה  כרמל גוטליב קמחי על החומרים שהעבירה אלי.

עבודת המחול האינטנסיבית של הרקדניות מזכירה לי במאוד את  "הריקוד", עבודתו האייקונית של אנרי (הנרי) מאטיס, הנמצאת בהרמיטאז', סנט פטרסבורג, ונעשתה להזמנתו של פטרון האמנות הרוסי שצ'וקין.

Matissedance.jpg
הנרי מאטיס, "הריקוד", פנל, ש/ב, 1910,  260X391, הרמיטאז'

אני מוצאת קרבה באינטנסיביות העזה בהופעת המחול בדומה לזו ביצירתו של מאטיס, אינטנסיביות הבאה לידי ביטוי בגופניות, בלקיחת הגוף אל מעבר ליכולות הפיזיות שלו, ובמחול שיש בו מן האזכור הבקחנלי, בדומה לזה המופיע בציורו של מאטיס.

בראיון עם העיתונאי Estienne ב-12 באפריל 1909 אמר מאטיס שהוא בעד "אמנות מאוזנת, שלווה, חופשיה מהתלהבות וסטימולציה וזאת ניתן להשיג במינימום אמצעים…" שלושה צבעים עבור פנל "הריקוד הגדול: הכחול תכול של השמים, הוורוד של הגוף, הירוק של הגבעה". מאטיס התייחס לקומפוזיציה "הריקוד" (המומה, NY) אותה השלים בזמן זה ושימשה כסקיצה עבור פנל שהוזמן ע"י שצ'וקין.[1] מעט מוקדם יותר, ב-31 במרץ 1909, האספן המוסקבאי שבבירור ראה את הסקיצה כתב למאטיס: "מיסייה, מצאתי את הפנל שלך "הריקוד" כה נאה עד שהחלטתי לתלות אותו עם הדמויות העירומות בגרם המדרגות שלי. אשמח לרכוש פנל שני בנושא המוזיקה. אנא הודיעני על תשובתך לחברה שלי…"

800px-La_danse_(I)_by_Matisse
הנרי מאטיס, "הריקוד", פנל, ש/ב, 1909,  259.7X390.1, המומה, ניו יורק

מאטיס ביצע את כל העבודה המכינה עבור הפנל בחודשים הראשונים של 1909. זה כולל רישום פחם (מוזיאון לציור ופיסול, גרנובל), רישום בצבעי מים (מוזיאון פושקין, מוסקבה) והסקיצה בשמן שהוזכרה לעיל. הפנל בוצע זמן כה קצר לאחר מכן שכן מאטיס תיאר טבעת של שש דמויות רוקדות ב-1905-6 בציור "שמחת החיים" (אוסף ברנס, מריון, פנסילבניה) והשתמש במוטיב זה עבור הריקוד.

כשהעבודה על הקומפוזיציה היתה בשלבים מתקדמים, מאטיס זנח אחת מהדמויות הנשיות, העצים את הדינאמיקה של הריקוד והגיע לסכמת צבע כה מפתיעה עבור הדמויות עד שהוא עצמו הופתע מההצלחה של כך. הצייר הנס פורמן, אחד מתלמידי האמן מספר שבעת ביקורו בסטודיו של מאטיס באחד הערבים ראה את הקנבס על הרצפה והוא מספר שמאטיס נתן בו מבט וקפץ אחורה בהפתעה מהצבעים הזורחים.

ללא התבוננות ממושכת בדמויות רוקדות מאטיס לא יכול היה להציע ציור זה בדיוק כה מפתיע. בנו פייר מספר שבעודו עובד על היצירה מאטיס נהג לבקר באולם הריקודים של מולן דה לה גאלט, פריז.   G. Duthuit מדווח שבעת שהותו של מאטיס בקויור[2] הוא נהג להתבונן בריקוד הסוער של הדייגים הקטלנים המקומיים. לדעתו של אלפרד בר, האמן גם יכול  היה להיות מושפע מעיטורים המופיעים בכדים היווניים עם ציור הדמות האדומה.

הוורסיה השנייה של "הריקוד" ופנל "המוזיקה" הושלמו ב-1910, הוצגו בסלון הסתיו ועוררו סקנדל. סרגיי שצ'וקין שהיה כה נלהב אודות הסקיצה שינה את דעתו באשר לרכישת היצירה באמתלה שחלק מהדמויות ב"מוזיקה" בוצעו באופן המוני ומביש ובלתי צפוי לשתי נערות שבאו לאחרונה לגור במעונו. מאוחר יותר התרגל שצ'וקין לציורים. "הריקוד" היה תלוי בביתו כשמאטיס ביקר במוסקבה ב-1911. בעיתון המוסקבאי Ranneye Utro ("בוקר מוקדם") נכתב ב-26 בדצמבר אודות הציור על צבעיו הבוערים והריקוד הסוער. רק ב-22 באוגוסט, 1922 שצ'וקין אישר לבסוף את רכישת שני הפנלים.

היצירה הולאמה ב-5.11.1918. היא הוצגה תחילה במוזיאון לאמנות מודרנית מערבית, והועברה ב-1948 להרמיטאז'.

 

Kean, Beverly Whitney, All the Empty Palaces: the Merchant Patrons of Modern Art in pre-revolutionary  Russia, c.1983.

צילומי העבודות של מאטיס נלקחו מ-  PD-US, https://en.wikipedia.org/w/index.php?curid=3523871

על שוצ'קין  במוזיאון לואי ויטון כתבתי בעבר בבלוג זה  –

"אוסף, לא נאות ולא תואם אידיאולוגית" 

https://zivakoort.com/?s=%22%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%A3%2C+%D7%9C%D7%90+%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%AA+%D7%95%D7%9C%D7%90+%D7%AA%D7%95%D7%90%D7%9D+%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%AA%22++

 

 

 

 

 

 

 

 

[1] הוורסיה הראשונה ל"ריקוד", 1909 מוצגת כאמור במוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק.

[2] קוויור (Collioure) עיירה בדרום צרפת, בגבול הנושק לספרד. עיירת צבעונית זו קסמה למאטיס וחבריו לתנועה הפוביסטית (וגם לפבלו פיקסו ואמנים אחרים) והם הרבו לתאר את המראות שבה בציוריהם.

 

 

הלובר באבו דאבי

resize540x360_e6e652d50e5d6f86c310d3ded7074c8d_bb783aed63c865eb1d7d178756e6819e2000x1333_quality99_o_1atbttcj9ips1nq4b4ngk3pu3o6
Louvre Abu Dhabi  TDIC, Architect Ateliers Jean Nouvel

כאן תוכלו להאזין לראיון בהשתתפותי בתכנית 'גם כן תרבות' בהנחיית גואל פינטו, כאן תרבות,  החל מ1:04:00 (שעה וארבע דקות)

הלובר אבו דאבי הכריז ב-6 בספטמבר על פתיחת דלתותיו לציבור ב-11 בנובמבר, 2017. בשל עיכובים בבניה, חנוכת הבניין שתוכנן ע"י האדריכל הנודע ז'אן נובל – נדחתה מספר פעמים מאז שהוכרז על הפרויקט ב-2007.[1] Agence France-Museums, ארגון גג שנוצר על מנת לפקח על הקמת המוזיאון, נתן למוסד אור ירוק לאחר שעבר את הבדיקות הסופיות באוגוסט השנה.

לרגל הפתיחה יגיע הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון לביקור בן יומיים באבו דאבי. מקרון עשוי להשתמש בהזדמנות זו על מנת לקדם את האג'נדה האנטי-טרוריסטית שלו, שהינה בראש העדיפות של מדיניות החוץ שלו. "אנו הולכים סוף סוף לעזוב את תחום הדמיוני ולגלות לא רק את העיצוב הארכיטקטוני של ז'אן נובל, אלא גם את התוכן של המוזיאון החדש, שנהגה תחת הסכם דו צדדי שאפשר עשייה ייחודית זו", אמר מנהל הלובר   jean-Luc Martinez ל- Art Newspape.

המוזיאון ממוקם במרכז התרבות באי סעדיאת ((Saadiyat Island ששטחו 27 קילומטרים רבועים. הפתיחה החגיגית תהיה מ-11 ועד 15 בנובמבר, ותלווה באירועי תרבות, וביקורים של מנהלי מוזיאונים מרחבי העולם. במקום, בית הקפה ומוזיאון ילדים. התערוכה הראשונה בכותרת From One Louvre To Another הינה באוצרותו של ז'אן לוק מרטינז, מנהל הלובר, פריז, ותפתח   ב-22 בדצמבר. התערוכה תעסוק בהיסטוריה של הלובר בפריז, מראשיתו כמקום מגורי מלכי צרפת והאוסף המלכותי, ועד לפתיחתו כמוזיאון ציבורי.

כמחצית מהעבודות בתצוגה (החלו בתליית העבודות ב-5 בספטמבר) הינן השאלה לזמן ארוך מהלובר ומוזיאונים צרפתיים אחרים, ומחצית נוספת הינה מהאוסף המלכותי של אבו דאבי; 620 יצירות שנרכשו במהלך עשור בעצת הלובר ונשמרו בצרפת. היצירות תוצגנה בין כ-300 פריטים שהינם כבר בהשאלה מ-13 מוסדות צרפתיים למשך עשר השנים הבאות. גלריות המוזיאון, מסודרות באופן כרונולוגי ותמטי כאחד, ומחולקות ל-12 פרקים החל מהתקופה הפרהיסטורית ועד לאמנות עכשווית. עבודות בתצוגה תכלולנה חלק מהרפרזנטציות הפיגורטיביות הראשונות כמו the Bactrian Princess statuette  אשר נוצר במרכז אסיה לקראת סוף המילניום השלישי לפנה"ס; הסרקופגים של הנסיכה המצרית Henuttawy, בתו של פרעה רעמסס ה-2 ואשתו המלכה נפרטיטי; פסלונים מאפריקה; קבוצת פסלים גרקו רומיים ומצריים מהלובר, קבוצה של פסלי שיש המציגים את אפולו והנימפות שהוזמנה ע"י לואי ה-14 עבור הגרוטו בוורסאי, והאוסף של אבו דאבי של עמודים רומיים עתיקים. בנוסף יוצגו עבודות המייצגות את האסלם בצד עבודות של ליאונרדו דה וינצ'י, ז'אק לואי דוד, וינסנט ואן גוך ופול גוגין; עבודה מונומנטלית מידי אי וויווי ועבודה של האמנית האמריקאית ג'ני הולצר, שתוכננה במיוחד עבור המוזיאון. האוסף מייצג מערב ומזרח; פרהיסטוריה ועכשיו; נצרות ואסלם!.

עלות הקמת המוזיאון כמיליארד פאונד, סכום הכולל את בניית המבנה, רכישות, השאלות של יצירות אמנות ושימוש בשמו של הלובר, פריז, שהסכים להשאיל את שמו למוזיאון אבו דאבי החדש לשלושים השנה וששת החודשים הבאים.

"עם נרטיב גלובלי ייחודי וחזון לחקור את תולדות האמנות בקונטקסט רענן, לובר אבו דאבי הינו מקום בו מבקרים יכולים לבוא להבין את התרבויות שלהם ושל אחרים", אמר מנהל המוזיאון Manuel Rabate'. "הארכיטקטורה המהפכנית משלימה ייצוג של אוצרות יוצאי דופן שמייצגים סנפשוט של יצירתיות אנוש, וסוללת את הדרך לדיונים חדשים.

LAD_Louvre_Outreach_Manuel_RabateLO
Manuel Rabaté Abu Dhabi Tourism & Culture Authority. Photo: Erik and Petra  Hesmerg http://theartnewspaper.com/interview/exclusive:-the-first-interview-with-louvre-abu-dhabi's-french-director

מבנה הלובר החדש באבו דאבי משלב בין תפיסות העונות לאסתטיקה בת זמננו בצד מתן כבוד למסורת ולמקום בו הוא ממוקם. במבט על נראות גלריות המוזיאון באנלוגיה לכפר ערבי המונח על פלגי מים. מעל לחללי המבנה מונחת כיפה שמשקלה 7,700 טון. הכיפה מורכבת מ-8,000 מוטיבים המושפעים מאלמנטים ערביים/מוסלמיים.

מוזיאון זאיד[2] הלאומי להיסטוריה ולמורשת המקומית, האמור להיפתח בעוד כשנה, מקום בסיוע המוזיאון הבריטי,] לונדון ובתכנונו של האדריכל הבריטי נורמן פוסטר; בנוסף עומד להיפתח סניף גדול ביותר של מוזיאון הגוגנהיים, בעיצוב של פרנק גרי, האדריכל היהודי אמריקאי.[3] כמו כן יפתח מרכז לאמנויות הבמה בתכנון משרד האדריכלים זאהה חדיד, ומוזיאון ימי בתכנון האדריכל היפני טדאו אנדו.

יש לציין שלפרויקטים אלו מטרות חיוביות – למתג את המזרח התיכון באופן חיובי, בעידן של טרור, מיתוג שמשמעותו שיפור תדמית בעיני המערב. ברם תכנון המבנים ע"י מגה אדריכלים, עלות הבניה הגבוהה ביותר, וטענות לניצול הפועלים הזרים עולים כקול אחר המדבר על קולוניאליזם ואימפריאליזם תרבותי. על כך בפוסט אחר.

כאן תוכלו להאזין לראיון בהשתתפותי בתכנית 'גם כן תרבות' בהנחיית גואל פינטו, כאן תרבות,  החל מ1:04:00 (שעה וארבע דקות)

Noce, V. (2017, September 6). Re: Diary louvre Abu Dhabi to Open on November 11. Retrieved from http://theartnewspaper.com/news/louvre-abu-dhabi-to-open

[1] החוזה שנחתם ב-2007 בין הלובר לנסיכות אבו דאבי, עמד על 10 ביליון יורו

[2] זאיד הינו אביו של השיח ח'ליפה, שליט אבו דאבי.

[3] שיח ח'ליפה בן זאיד  פנה ב-2005 לתומס קרנס, מנהל הגוגנהיים דאז, באשר להקמת שלוחה חדשה של המוזיאון באבו דאבי.

האפיפיור פרנציסקוס שואף לחזור לתהילת העבר! האמצעי- אמנות!

pope_francis_1050x700
Pope Francis at the Sistine Chapel  via The Pope's Instagram

פטרונים הם אנשים הנושאים באחריות אישית או קולקטיבית ליצירות אמנות. עיקר הגדרת הפטרון בתמיכתו ובעידודו של אדם או מוסד כלשהו ליצור עבודת אמנות.[1]

לעתים פעלו פטרונים שונים בתפקידים חופפים, ולא פעם לקחו חלק בפטרונות משותפת של גילדות או מוסדות אזרחיים ואף פעלו באופן ציבורי פרטי כפטרונים של הכנסיה, נסיכויות או הבורגנות הגבוהה.

ספרות הרנסנס דנה רבות ביחסי פטרון-אמן הן בחברות החצרוניות (בתיאוריהם של אריוסטו Ariosto וקסטיליונה Castiglione והן בחברות האריסטוקרטיות פחות (למשל בתיאוריהם של בוקצ'יו Boccaccio ומקיוואלי Macchiavelli.

באחד ממכתביו האחרונים לפרנצ'סקו דה קררה אדון פדובה מעלה פטררקה את דמות הנסיך האידיאלי בעיניו: גישה המוצאת הד גם בדמות "הנסיך" של מקיוואלי. "הנסיך" של פטררקה ממונה על הכול: החל בבניית ארמונות ציבור וכנסיות וכלה במפעלים קטני-ממדים. עליו להקים בתי-חולים ובתי-מחה ליתומים, להעניק הגנה ולספק חברה למשכילים נבחרים וכל זאת על מנת לזכות בתהילת עולם.[2]

צבירת הכוח המחודשת של האפיפיורים בוותיקן, החלה בשנת 1420, כשהאפיפיור מרטין ה-5 העביר בחזרה את הכס האפיפיורי לרומא, וכך גם התחדשה פטרונות האמנות והארכיטקטורה של האפיפיורים פול ה-2, סיקסטוס ה-4 והפטרונות המדוברת והמתוקשרת בין האפיפיור יוליוס ה-2 לבין אמנים כרפאל, מיכאלאנג'לו, ואחרים.

מכאן שרצונו של האפיפיור פרנציסקוס לחזור להוד וההדר של האפיפיורות בתקופת הרנסנס, אינו מתמיה כלל. מסמך שפורסם לאחרונה ומתבסס על ספרו מ-2015 של האפיפיור פרנציסקוס My Idea of Art מאיר את הדרכים והאופן שבהם האפיפיור פרנסיס מקווה לחזור להדר והפאר של איטליה הרנסנסית וזאת על ידי שימוש באמנות עכשווית ככלי אוונגליסטי. פרנציסקוס שנבחר כאפיפיור ה-266 של הכנסייה הרומית קתולית, מגדיר מחדש את האפיפיורות בדרכים ייחודיות.

מספר חודשים לאחר הכתרתו של האפיפיור פרנציסקוס, Roland Flamini  התייחס לגישתו של האפיפיור למשרה שלו ולאימז' המשתנה של הכנסייה הקתולית. פלמיני החל בכך שציין אחדות מהדרכים הרבות והקטנות שהאפיפיור בחר לשבור באופן מיידי את המסורת, כולל החלטתו לא לנעול את הנעליים האדומות (ובמקום זאת שמר על נעליו השחורות), דחה את השכמייה האדומה או mozetta, ובחר ללבוש את צלב הברזל שלו במקום לשדרג לאחד מזהב שהוצע לו. פלמיני מסביר, "הבחירות של המלתחה של האפיפיור היו בדיוק ההתחלה של מה שהפך להמשכיות של שינויים אמיצים שהוא עשה בנוגע לדפוסים מקובלים בהתנהגות אפיפיורית". שבירה נוספת של מסורת מתייחסת להחלטתו להשאר בבית ההארחה Domus Santae Marthae, במקום לעבור לדירות האפיפיוריות הגדולות והמלכותיות יותר בארמון האפוסטלי. הוא גם בחר לאכול את "מרבית הארוחות שלו בחדר האוכל של המלון יחד עם אורחים אחרים".

התנהגות זו זוכה לאישור גם בשל בחירת השם שלו, עפ"י פרנצ'סקו הקדוש מאסיסי", קדוש הידוע באנושיות ובפשטות שלו, ובדאגתו לעניים". פלמיני כותב, "בתקופת זמן קצרה להפליא, האפיפיור הישועי הראשון הגדיר את עצמו באמצעות מסר פשוט של התחדשות רוחנית וזאת ע"י דאגה לעניים ומשוללי אזרחות".

franc02.jpg
Giotto, Legend of St Francis: St. Francis Giving his Mantle to a Poor Man, 1297-1299, Fresco Upper Church, San Francesco, Assisi

בשל הצניעות והפשטות שלו, רבים תהו באשר לאמצעי ההבטחה של "האוצרות האמנותיים" של הוותיקן תחת האפיפיור החדש. פלמיני תיאר איך הוותיקן דואג לנכסים יקרי הערך, ומה עושה האפיפיור. ונראה שלאחר ארבע שנים בהנהגתו של האפיפיור פרנציסקוס, האמנות מוערכת ומכובדת, אין דאגה שימכרו אותה או שתיתפס כאיוולת. בראיון של האב Antonio Spadaro מ-2013 הם שוחחו על "אהבת האמנות של האפיפיור פרנציסקוס, והאפיפיור מנה יצירות ספציפיות בספרות, מוזיקה, ציורים וסרטים, שעזרו לעצב אותו והשרו עליו השראה : היצירות של קרווג'יו, "הקריאה לסט. מתיו", ושל מרק שגאל, "הצליבה הלבנה", יצירות מוזיקליות משל פוצ'יני, טורנדוט, מוצרט ובטהובן, ואת "הפסיון" של באך, וכן את דוסטוייבסקי ו- Hôlderlin וסרטיו של פליני, לה סטרדה La Strada ורומא Rome. [3]

 

 

[1] הציטוטים שלעיל הם חלק מעבודת המסטר שלי בנושא פטרונות בארבע נסיכויות באיטליה במאה ה-15 בהנחייתו של פרופ' אברהם רונן, החוג לתולדות האמנות, יוני 1990                                                                                                                                                              D.S. Chambers, Patrons and Artists in the Italian Renaissance, London, 1970 pp. xxii-xxxv.

[2] Macchiaveli, Il Principe, Operette storiche e Politiche, Verona, 1950, p.51

[3]  Caldwell, Ellen c.(2017, August 6). Re: How Pope Francis will Redefine Art at the Vatican.  Retrieved from https://daily.jstor.org/how-pope-francis-will-redefine-art-at-the-vatican/