טטיאנה טרובה, "האטלס הגדול של הדיסאוריינטציה”, מוזיאון פתח תקוה לאמנות, אוצרת הדס מאור 7.6.2018-29.9.2018

PTM_014.jpg

מיצבים עתירי ממדים בצד אובייקטים פיסוליים, עבודות רישום גדולות וקרקע שבורה וסדוקה במעין אזכור ל"קטסטרופה" כלשהי מקדמים את פני הבאים לתערוכתה של האמנית טטיאנה טרובה "האטלס הגדול של הדיסאוריינטציה" במוזיאון פתח תקוה לאמנות. התערוכה מוצגת במוזיאון פתח תקוה לאמנות במסגרת עונת התרבות ישראל־צרפת 2018.

טרובה אמנית צרפתייה ילידת איטליה, חיה מזה 20 שנה בצרפת. בתום לימודי אמנות בהולנד הגיעה לפריז, ונשארה בה. במהלך שנים אלו הפכה טרובה לאחת האמניות הצרפתיות המוערכות ביותר; היא זכתה בפרסים שונים, והציגה במרכז פומפידו ובביאנלה לאמנות בוונציה ובחללי תצוגה חשובים נוספים.

טרובה החוקרת בעבודתה את היחסים בין זמן למרחב, בונה סביבות אניגמטיות הנעות בין רישום להצבה פיסולית ואדריכלות, ומתאפיינות בשיבושים לוגיים, אדריכליים וחומריים, בהתאם לחללי התצוגה השונים. "התנועה המתמדת בין עבודות הרישום להצבות הפיסוליות והאדריכליות יוצרת תחושה של זליגה ממדיום למדיום, של השתקפות פעולה אחת באחרת, של ערבול עולמות נפרדים לכאורה. החללים השונים הנוצרים בעבודות אוצרים בחובם את מושג הזמן במגוון אופנים – מרחביים, סמיוטיים ופואטיים – וכמו מבקשים למפות את מה שאיננו עוד, אולי אף את השִכחה עצמה".

התערוכה מוצגת בשני אולמות התצוגה הראשיים של המוזיאון וכוללת עבודות פיסול חדשות שנעשו במיוחד לרגל התערוכה, ובנוסף עבודה גדולה, הצבה ספציפית בחלל (site specific).

בחלל הראשון קרקע שבורה, שעליה פזורים מספר אובייקטים פיסוליים. ההליכה בחלל זה דורשת מההולך בו משנה זהירות לבל ייפול בין השברים או יתקל באובייקטים, אותם מבני מחסה מינימליסטיים וארעיים, שנוצקו בברונזה, באלומיניום ובנחושת על בסיס לוחות קרטון משומשים. טרובה מצמידה לדופנות המבנים יומנים ישנים, אובייקטים שונים ואלמנטים חומריים נוספים, ועל חלקם היא מטביעה מפות וסימנים, המתייחסים למגוון זמנים ותרבויות. מהתבוננות באובייקטים אלה עולה תחושה מתעתעת קמעה – יציקת מתכת או קרטון? רך או נוקשה. בנוסף, מבנים מינימליסטיים אלה שאינם סגורים לחלוטין מפני החוץ, אינם מייצרים פְּנים של ממש, אלא מצב שבו חוץ ופנים שלובים זה בזה ומפולשים. בכך מציעות העבודות אפשרות לנקודות מבט חדשות, חלקיות ומשתנות, על העולם, וזליגה ביניהם.

PTM_012.jpg

מכאן שחלל זה האוצר בתוכו את המתח שבין הקבוע לארעי, בין קטסטרופה לאוטופיה, מעלה שאלות של פרספקטיבה, זמן וזיכרון. כמו כן עולות שאלות בנוגע למושג "בית", הבית כמקום של נוחם ומחסה, שכאן מציע תחושה של תלישות וארעיות, פליטות, הגירה וחיפוש אחר הֶקשר ומשמעות תרבותיים רחבים יותר.

"העבודות", כותבת האוצרת מאור, "מתחקות אחר אירועים היסטוריים שאכן קרו, אך מייצרות גם זיכרון לאירועים, שכלל לא ברור אם אי פעם התרחשו. הן נעות בין היסטוריה לפיקציה, בין עמדה כללית לעמדה פרטיקולרית, בין ייצוגים עקרוניים לנשאים נרטיביים".

PTM_016.jpg

בחלל השני, הפנימי מוצגת העבודה "מרחב מוכן" Prepared Space (2018). בעבודה זו שהוצגה בעבר בחללים אחרים בעולם, מתעצמת תחושת הדיסאוריינטציה. החלל צבוע בלבן, ובתוכו מסומנים מסלולים, חריצים ארוכים, שבהם נתונים מְרַווחים (ספייסרים). המסלולים השונים מצטלבים ומתחברים לכדי מפת ניווט מופשטת על פני החלל כולו. פעולת הרישום כאן, כמו התפשטה בחלל, טיפסה אל רצפתו ואל קירותיו, ואופפת באופן טוטאלי את הצופה השוהה בתוכה.

PTM_003- small.jpg

טרובה סיפרה במפגש עמה ועם האוצרת מאור: "אמרתי להדס שיש לי רעיון קצת משוגע, משהו ניסיוני לגמרי. אבל שמחתי לשמוע שהוא מתאים לתכנים בהם עוסקים במוזיאון פתח תקוה לאמנות: בית, אדמה, זהות ושייכות".

PTM_002- small.jpg

תודה על המפגש עם האוצרת הדס מאור והאמנית טטיאנה טרובה.  תודה למירה וקרנית על החומר הכתוב והדימויים הויזואליים.

תודה מיוחדת למנהלת מוזיאון פתח תקוה לאמנות דרורית גור-אריה.

 

בלקרישנה דושי זוכה פרס פריצקר היוקרתי לארכיטקטורה

merlin_135049656_80219e94-d490-427a-a75c-32fa1deeadc7-superJumbo.jpg
Balkrishna Doshi, the winner of this year’s Pritzker Prize for architecture.CreditVSF

הפרס היוקרתי פרס פריצקר לארכיטקטורה הוענק ל-Balkrishna Doshi, ארכיטקט ממוצא הודי ומתכנן אורבני הידוע בתכנונים שלו לבניה מוזלת.

merlin_134847768_9ef7ea18-e41d-4c67-bdb1-a3b0c2af3bd6-superJumbo.jpg
Rendering of Aranya, a low-cost housing complex of houses, courtyards and pathways that aims to empower “the have-nots to realize their dreams through ownership,” Mr. Doshi said, “improving their quality of personal and community life.”CreditVSF

דושי מסר לניו יורק טיימס לאחר שזכה בפרס פריצקר לשנת 2018, "דבר נפלא קרה", וזו הפעם הראשונה שארכיטקט מהודו מקבל פרס נחשק זה. במרכז העבודה של דושי עומדת המודעות לקהילה, בינוי בעלויות נמוכות, באמונה שארכיטקטורה צריכה לשרת את טובת הציבור מאשר את הצרכים והדרישות של קליינט יחיד. דושי עבד עם לה קורבוזייה בעשור 1950, ופיקח על פרויקטים אחדים שהיוו חלק מתוכנית אורבנית רדיקלית של הארכיטקט השוויצרי באשר לעיר ההודית צ'אנדיגרה. בעבודותיו דושי פונה לארכיטקטורה הודית מסורתית, כגון זו עבור המכון ההודי לניהול בבאנגלור (1977-92), ש"קיבלה השראה מערים מסורתיות בדרומה של הודו", בהקשר לטיימס. Vastushilpa Consultants שדושי יסד ב-1956, עבדו על למעלה ממאה פרויקטים. בין ההישגים החשובים של הארכיטקט בן 90 השנה ב-Aranya ב-Indore, פרויקט נועד לאכלס 80,000 תושבים, שמשלב סדרות של בתים וחצרות.

merlin_134847744_794b25f4-698d-40a2-9fdd-29a47ba0859c-superJumbo
The undulating underground art gallery Amdavad ni Gufa in Ahmedabad (1994) features the work of Maqbool Fida Husain. Mr. Doshi called it “a challenge between an artist and an architect to give birth to the most unexpected.”CreditVSF

 Pogrebin, R.(2018, March 7). Re: Top Architecture Prize Goes to Low-Cost Housing Pioneer From India https://www.nytimes.com/2018/03/07/arts/design/pritzker-prize-balkrishna-doshi.html