הירסט ממשיך להכעיס בתערוכה שלו בביאנלה בוונציה

download.jpg
Brass Nigerian Ife Heads. Image via the British Museum.

התערוכה העיקרית הראשונה של דמיאן הירסט מזה עשור המוצגת בביאנלה בוונציה, ממשיכה כרגיל בעבודות של הירסט למשוך קהלים עצומים ובו בזמן לעורר סערות וזעם. * אנא ראו לעיל.

הטענות הן על ניכוס תרבותי באחד מהפסלים של הירסט, המשעתקת עבודה ניגרית מהמאה ה-14 בלא קונטקסט היסטורי נאות. מוחים בנדון טוענים שהצעירים בבריטניה יטעו לחשוב על עבודה ניגרית זו כעבודה מידי הירסט.

הפסל של הירסט הינו אחד מיצירות שהאמן פיזר בפלצו גראסי ובפונטה דלה דוגנה כחלק מתערוכה העוסקת בפיקציה באשר לאוצרות שנשלו מספינה טורקית שטבעה בים. אך לראש Yoruba המצוי בלב העבודה של תערוכתו של הירסט יש היסטוריה ממשית, שכן הפסל הניגרי נמצא בעיר Ife בשעת 1939 בתקופת השלטון הבריטי שם. הפסל המקורי כונה בשם "Ori Olokun", במחווה לאל Olokun, האל של השפע העצום ושל קרקעית האוקיינוס. לחפץ מקודש זה יש חשיבות מיוחדת לאנשי ה-Yoruba, שכן "הוא מגשר ומאפשר לאלה החיים ליצור קשר עם האבות הקדומים שלהם", כתב Laolu Senbanjo, אמן ניגרי היושב בניו יורק.

ועם זאת, כמו חפצי פולחן מקודשים רבים אחרים, ראש פיסולי זה נלקח מניגריה ומוחזק כעת במוזיאון הבריטי בלונדון. על אף לובי וקריאה ציבורית להחזיר חלק מפסלים אלה, השלטון הבריטי מסרב עד כה לכך.

Senbanjo טוען שבאמצעות ניכוס ותיאור מחדש של הראש, הירסט מספר לנו סיפור בדיוני שמטשטש את המורשת הקולוניאליסטית הבריטית ואת המקור האמתי של פסל זה. הירסט יצר תיאורים היסטוריים אחרים בתערוכה שלו, כולל ראש מדוזה וספינקס.

download
Via @victorsozaboy on Instagram.
download (1)
The Ife Head, ca. 14th-15th Century. Head representing ruler (with elaborate head-dress) made of brass. Image via the British Museum. 

Meiselman, J.(2017, May 12). Re: Damien Hirst Show Sparks Accusations of Cultural Appropriation. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-damien-hirst-sparks-accusations-cultural-appropriation

 

בעבודת המחקר שלי שעסקה בחדרי מוזרויות וחדרי פלאות בעת המודרני, התייחסתי בין השאר לדמיאן הירסט, שמתחילת דרכו מנכס להנאתו מוטיבים שונים (ולא רק הוא!). הכריש המשומר שלו בפורמלין למשל, שאול מתצוגות של אוספים של רוקחים ומדענים בחדרי מוזרויות בערים כפיזה באיטליה בין המאות 15-16 ולאחר מכן באוספים של אנשי אצולה, כמורה ועוד וזאת קודם להקמת המוזיאונים.

יש לזכור שההגדרה האנציקלופדית של פליניוס הזקן שכל דבר בטבע מהדמיוני, לאקזוטי, לפשוט, שווה אזכור, עמדה בבסיס האוספים בחדרי הפלאות (שלהי מאה 15-מאה 18), בצד שימור ידע והפצת דוקטרינת תעמולה של הפטרון שברשותו חפצים נדירים כל כך. המטרה היתה ליצר מודל של טבע אוניברסלי, מיקרוקוסמוס בבעלות פרטית ובעל נגישות מוגבלת. בין האוספים ניתן היה למצוא: אבנים, מינרלים, תבלינים, מתכות, פוחלצים ועוד. האספנות הפכה לפעילות של בחירה בקרב האליטה החברתית והמלומדת, ברכישת ידע אודות האובייקטים, ודרך הצגתם, מהדמיוני לאקזוטי, לפשוט.

ואפרופו אפריקה – אי אפשר לא להזכיר את ההתייחסויות הרבות של פיקסו ומאטיס ואמנים מתנועת הגשר כקירשנר (קירכנר) בעשורים הראשונים של המאה ה-20, שהתייחסו בעבודות שלהם לכך. ועל כך אולי בפוסט אחר.

ArtBus – המרוץ למוזיאון! אוטובוס האמנות הראשון בישראל, מוזיאון פתח תקווה לאמנות

CANON.01_35_32_00.Still001

לאופן שבו אנו נחשפים לאמנות, תפקיד חשוב במיוחד: איך אנו מדגישים את חשיבות האמנות   כמפתחת את הדימיון, מעצימה ווגורמת להנאה, ואיך מעצימים את חוויית המשתמש בהגיעו אל המוזיאון, ההיכל המקודש, "מקדש המוזות"!

חזון ילדות קסום, על אי דמיוני, אי של חלומות, דמיון וכיסופים, מתממש לו במוזיאון פתח תקווה לאמנות. לרגל פתיחת חופשת הקיץ ביום רביעי 5.7.2017, הושק ה-ArtBus, אוטובוס האמנות הראשון  בישראל בעיצובו של האמן הבריטי צ'רלס אייברי (Charles Avery). האוטובוס מהווה התחלה של מסע המשלב דמיון ואמנות: נפתח באוטובוס האמנות, וממשיך במוזיאון פתח-תקוה לאמנות, בפעילות אמנותית חווייתית המיועדת להורים וילדים כאחד.

אייברי יצר אוטובוס אמנות מיוחד, אשר המעטפת שלו מהווה יצירת אמנות ניידת להסעת משפחות למוזיאון. העיצוב הייחודי של האוטובוס נובע מעבודה של אייברי, "אונומטופיאה", דגם גיאומטרי של נקודות בצבע כחול אולטרה מרין על רקע לבן העוטף ומכסה את האוטובוס כולו כמראה מנצנצת בתנועה. דגם זה מהווה המשך לרישומים ואובייקטים של אייברי, המספקים לצופה רמזים לצייד דמיוני המשוטט בעולם ייחודי – עולם של חלומות, אינטואיציה ודמיון השואבים השראה מחיי היום, בצד אלמנטים השאולים מהביוגרפיה האישית של האמן, בו שזורים התייחסויות לתולדות האמנות ולסיפורים מן המיתולוגיה.

IMG_8180

בפרויקט יוצר אייברי סיפור המשך לעבודות קודמות שלו – סיפור של נדודים בין דמיון לבין החיים הממשיים, סיפור בו הצייד מתחיל את מסעו באי הדמיוני, ממשיך אותו על אוטובוס הילדים/הורים ומסיים את המסע במוזיאון פתח תקוה לאמנות.

היוזמה לפרויקט אוטובוס אמנות החלה במטרה לייצר חוויה משפחתית וקהילתית משותפת, ולאפשר למשפחות לבלות זמן איכות, תוך כדי חשיפה לתערוכות מרתקות והנאה מפעילויות חווייתיות מגוונות. הפעילות כוללת מסלול הרפתקאות בתערוכות המוצגות במוזיאון, המצאת משחקים, יצירת דגל משפחתי וסדנאות אמנות ייחודיות. מטרה חשובה היא להנגיש את האמנות לכל אחד במרחב הציבורי ולאפשר לציבור הרחב להנות מצריכת אמנות לכל.

בעשורים האחרונים שדה האמנות השתנה לחלוטין. אם בעבר הלא רחוק דובר על "הקובייה הלבנה", אותה גלריה מסורתית ניטרלית ומבודדת הנמצאת בחלל המוזיאלי המוסכם ובה מוצגות יצירות האמנות, הרי שתפיסה זו השתנתה, ואנו מוצאים חללים אלטרנטיביים כמו אלו באזור התחנה המרכזית ומתחם תחנת הכוח רידינג, בתל אביב, אצטדיון טדי בירושלים ועוד.

IMG_8189IMG_8204

אוטובוס האמנות משרת כאמור שתי פונקציות: היותו יצירת אמנות העומדת בפני עצמה, ובה בעת יצירת חוויה הורית-ילדית משותפת במוזיאון באמצעות הרחבת המרחב הפיזי והרעיוני של גלריה כחלל תצוגה נגיש לכל. עולות כאן  שאלות באשר למהות מרחב תצוגה (יחסי פנים/חוץ), מהו אובייקט (האוטובוס כיצירת אמנות), והאופן שבו אוטובוס האמנות מתווך בין המשתתפים לבין המוזיאון ובו בזמן משנה את תפיסת הצופה בנוגע אליו.

שאלות חשובות העולות בפרויקט זה מתייחסות לסוגה המעסיקה אנשי חינוך במוזיאון באשר למהות הקשר בין צופה לבין יצירת האמנות, איך אנו רואים יצירה, איך אנו יוצרים חווית משתמש ובכלל איך מנגישים אמנות בעידן בו הכול מהיר ונגיש בלחיצת כפתור.

הפרויקט הינו ביוזמתה של דרורית גור-אריה, המנהלת והאוצרת של מוזיאון פתח-תקוה לאמנות המכירה את האמן ואת הרעיונות שלו משנים קודמות. יזם לצידה והפיק, חזי לביא. גור-אריה אמרה כי "יוזמת ה- ArtBus בניצוחו של האמן הבריטי צ'רלס אייברי מביאה אתה רוח רעננה לעיר, ולנוף האמנות בישראל. אני מאמינה כי הפעילות הייחודית שמחברת דרך מסע מופלא בין ההורים לילדים תעורר הדים ותביא קהלים חדשים למוזיאון".

על האמן – ריאיון עם צ'רלס אייבורי 7.7.2017 תל-אביב

האמן הבריטי צ'רלס אייבורי (יליד סקוטלנד, 1973), חי ופועל בלונדון. אייבורי, רשם, צייר ופסל,  יצר בשנת 2004, אי בדיוני הנקרא "the Island", ומתייחס לכך בגוף היצירה שלו  באמצעות ציורים, רישומים, פסלים וטקסטים.

01
Charles Avery
Untitled (Study for Tondus enclosure zoo, Onomatopoeia)
2016
Pencil, acrylic, gouache, watercolour, ink and collage on paper 
136 x 192 cm | 53.5 x 75.6 in

העבודה שלעיל נלקחה מאתר גלריה Grimm, אמסטרדם https://grimmgallery.com/artists/charles-avery/

במפגש בוקר מרתק, אייבורי סיפר על חיבתו לפילוסופיה ועל עניינו בפילוסופים היוונים הקדומים שקדמו לסוקרטס ואפלטון, על תיאורית הקוונטים ועל אטומים. אייבורי דיבר על ילדותו ועל כך שמקטנותו אהב לרשום. הוא סיפר על האי ועל המשמעויות שבו: האי קשור מחד לביוגרפיה האישית שלו, לאי Mull בסקוטלנד; ומאידך, על האי, כמהות פילוסופית, כטריטוריה של רעיונות, וכמייצג אותם. אייברי תיאר את אנשי אי בדיוני זה ואת הטיפולוגיה, והקוסמולוגיה של כך, את העיר הראשית Onomatopoeia ואת היער הנצחי שבו מצאה לה כמשכן חיה לא ידועה בשם the Noumenon. ניתן לקרוא פרויקט מעניין וחלוצי זה כחשיבה על מספר תמות מרכזיות בפילוסופיה של עשיית אמנות, ובאשר לעולם האידיאות; אף שלדידו, אין מדובר באוטופיה או דיסטופיה.

אייבורי סיפר על העניין שיש לו בפילוסופיה של המדע, בלייבניץ ובתיאוריה של הקוונטים, ובאופן שבו אנו מתייחסים ליקום. הוא סיפר שרצה לעשות משהו מאוד טהור ואוניברסלי, והגה את ה-Perfect forms – הנקודות המופיעות על האוטובוס, ומושתתות על דגם גיאומטרי. דגם הנקודות הינו הרחבה מעבודות הרישום והאובייקטים של האמן, ויש בהן קשר לעולם של חלומות כשם שלחיי היום יום. בזמן נסיעה נוצר מתח בין תנועה לאי-תנועה, השתקפות מעין מראה, ומעין  אזכור לגשם של יהלומים.

אייברי ייצג את סקוטלנד בביאנלה ה-52 בוונציה, 2007

ההצגה המקיפה ביותר של הפרויקט The Islanders, הוצגה ב-Parasol Unit Foundation for Contemporary Art, London, 2008 ומשם הגיעה לגלריה הסקוטית הלאומית לאמנות מודרנית, אדינבורו, ולמוזיאון Boijmans Van Beuningen, רוטרדם, 2009. תערוכות נוספות בהקשר הוצגו במרכזים ומוזיאונים בפירנצה, הנובר, פריז והאג.

תודה לצ'רלס אייברי, דרורית גור-אריה, חזי לביא

לינק לוידאו

פיליפ גסטון בגלריה דל'אקדמיה במהלך הביאנלה בוונציה 2017

את עבודותיו של פיליפ גסטון (פיליפ גולדשטיין, 27 ביוני, 1913   – 7 ביוני 1980), צייר ודפס, זכיתי להכיר בתערוכה "לא למכירה" שנערכה במוזיאון תל אביב לאמנות ב-1992 ועסקה ביצירות אמניות ואמנים מאוספיהם הפרטיים של בעלי גלריות בניו יורק, ולאחר מכן דרך עיסוקי הממושך בצ'רלס סאצ'י והאוספים השונים שלו. עבודות המשמרות מעט מסממני האקספרסיוניזם המופשט אך עיקרן במצבים אישיים, באובייקטים וחפצים בחותם אופייני לו שיש בו מן הקריקטוריסטי, ההומוריסטי,המוגזם וההקצנה בטיפול באיברי גוף מסוימים והצבעוניות האדמדמה ורדרדה שהפכה אף היא לסמן מייצג בעבודותיו.

כעת גסטון מוצג באקדמיה בוונציה. מדי שנתיים, כשהביאנלה בוונציה נפתחת, המוזיאונים, הגלריות ומכוני האמנות של לה סרניסימה מתחרים בחיפוש אחר תשומת לב, ושואפים להציג את התערוכות הנאות והמובחרות ביותר. הפעם זו הגלריה של האקדמיה של וונציה העשירה בציורי אמני מופת מן העבר, קנלטו, מנטנייה, טיציאן ועוד רבים מגלה את תכנית האירוח שלה" "Philip Guston and the Poets", סיכום בן מחצית המאה של יצירת האמן הכוללת 50 ציורים ו-25 רישומים, המציגים את עניינו ביחס לחמישה משוררים:  D. H. Lawrence, W. B. Yeats, Wallace Stevens, Eugenio Montale, T.S. Eliot.

P7512_Signals_1975.jpg
Philip Guston, Signals, 1975.
©CINCINNATI ART MUSEUM, BEQUEST OF MUSA GUSTON

התערוכה נפתחה ב-10 במאי, ובתצוגה מקדימה ב-8 ו-9 במאי, והאוצר הינו Dr. Kosme de Baranano, מומחה של גסטון ששימש כמנהל של המכון לאמנות מודרנית של ולנסיה וכמנהל במוזיאון המלכה סופיה במדריד. התערוכה הינה שיתוף פעולה בין האקדמיה והעיזבון של פיליפ גסטון.

גסטון לא היה זר לוונציה. הוא ייצג את ארה"ב בביאנלה של 1960 לצדם של פרנץ קליין, האנס הופמן ותיאודור רוסצ'ק. בתו של גסטון שהינה הנשיאה של קרן גסטון, אמרה "אבי לקח את אמי ואותי לוונציה קודם שנכנסתי לקולג'. וונציה והגלריה דל'אקדמיה היו התחנה הראשונה שלנו. יותר ממחצית מאה חלפה, ועדיין אני יכולה לזכור את אהבתו ליצירות המופת האיטלקיות שם".

 

P7840_The_Line_1978-350x342
Philip Guston, The Line, 1978.
PRIVATE COLLECTION

 

Russeth, A.(2017, January 31). Re: Venice's Grand Gallerie dell'Accademia will stage g Guston Show during the Biennale. Retrieved from http://www.artnews.com/2017/01/31/venices-grand-gallerie-dellaccademia-will-stage-a-guston-show-during-the-biennale/

 

 

 

"אני עושה קסם, ואני רוצה שזה יהיה מדהים ומפתיע", דמיאן הירסט, וונציה, 2017

damien-hirst-mickey
Installation view of mickey, covered in colorful coral 
image © designboom

פרנסואה פינו אספן האמנות הצרפתי' והבעלים של גוצ'י, איב סן לורן ובית המכירות כריסטי חגג באפריל 2006 את בסיסו החדש בפלאצו גראסי' וונציה. בכך יסד את התאגיד  Palazzo Grassi SpA שהוא הבעלים ובעל המניות העיקרי שלו. התצוגה הפותחת נשאה את הכותרת "Where are we going?"  ונלקחה משם יצירה של דמיאן הירסט שהציג אף הוא בפלאצו גראסי, וניכס למטרותיו את השאלה שהוצגה לראשונה ע"י פול גוגן בשחר המודרניזם.

 

כעת מוצגת בוונציה תצוגה ענקית של דמיאן הירסט בשם Treasures from the Wreck of the Unbelievable בשני חללים בוונציה השייכים לפרנסואה פינו, פונטה דלה דוגנה ופלאצו גראסי. מתיו קולינס מ"לונדון איבנינג סטנדרט" קורא לכך "השיבה הטריומפלית". וכותב ש"יש בה סדרות גדולות של השתקפויות על זיוף, אמונה, אמת ואבסולוטיות".

בתצוגה, מספר רב של אובייקטים, רבים מהם בממדי ענק, המתארים יצורים מיתולוגיים, מפלצות, מלכות קדומה, בתולות לוחמות, כלבים בעלי שלושה ראשים ועוד. התוויות ליצירות המוצגות, מתייחסות לעבודות באופן המזכיר תוויות במקומות כמו המוזיאון הבריטי, ואובייקטים אחרים הינם "כמו" העתיקות שהנך מצפה למצוא שם.

העבודות נראות כעתיקות מאוד. אך בפירוט החומרים (בנוסף לשיש קררה וברונזה), כלולים חומרים מודרניים כאלומיניום, פוליאסטר, ופיברגלס – וחלק מהאובייקטים מתארים את מיקי מאוס. התצוגה הינה למעשה בדיה אודות ערך ומובן, ותפקיד האמנות כאמת. אנו אמורים להאמין  שיצירות עתיקות מונחות בתחתית האוקיאנוס לאחר שספינה נשאה אותם, והן שקעו לקרקעית ונאספו לאחר 2000 שנה בידי ארכיאולוגים אותם שכר הירסט, שכן זה מה שאנו רואים אובייקטים מכוסים לעתים קרובות בסרטנים קטנים ומלווים בצילומים של מבצע ההצלה. אך אין זה נכון כמובן, והאמת היא שהעבודות הושלכו לים ואזי נמשו והמבצע תועד בצילום.

damien-hirst-mickey-1.jpg
detail of mickey carried by diver underwater photography by christoph gerigk

האובייקטים אינם עתיקים; הם נעשו במהלך עשר השנים האחרונות ע"י אנשי סדנה וסטודיו ברחבי העולם, בפיקוחו של הירסט ועל בסיס הרעיונות שלו. הם שאבו את השראתם מהאמנות הקלסית אך התוצאה הסופית הינה עירוב מוזר של אביזרים שטותיים, ויצירות אמנות מושגיות שיש בהן מן הלעג. יש בהן מן האמירה אודות הציפיות של אנשים מאמנות – פנטזיות של רוחניות כשם שזעם על פומפוזיות ומלאכותיות.

 

בין האובייקטים המוצגים בפונטה דלה דוגנה, אנו פוגשים שלושה פסלי ענק, אחד מהם פורנו מגוחך, והאחר שנראה כמו סצנה בקומיקס. הפסלים נושאים דומות לפסלי גיבורים שנוצרו בעזרת מחשב ברקעה של פנטזיה קולנועית בסדרת טלוויזיה. הקטלוג והספרון המלווים את התערוכה מכילים אזכורים לשייקספיר ולסיימון שאמה, והתכנים שבהם נעים בין קיטש ומטופש לבין התחושה שיש כאן משהו יפה באופן סובייקטיבי; כשהסַאבּ-טֶקְסְט הינו מעין אמירה על עולם האמנות: אם מישהו חושב שזו "אמנות נפלאה" בעלת "יופי אל זמני" ו"טכניקה נפלאה", האם הוא פתי?

ובהקשר לכך מוצג צלום של תערוכה סוריאליסטית מעשור 1930 ככולל חלק מפסליו של הירסט בין עבודות של מקס ארנסט וסלבדור דאלי, ואנו נעים בין אמת לבדיה; אנו רואים  עכבר עם אוזני אדם מורכבות מאחור…"האספן עם חבר" הינו פסל בגודל מלא של הירסט מחזיק בידו של מיקי מאוס. האפשר שאספנים כאן מונעים ע"י אגו בשל רצונם לניעות חברתית? הירסט גדול בהרבה ממיקי אך הוא מתאר עצמו כלא פחות מטופש.

damien-hirst-exhibition-designboom-1
Remnants of Apollo image © designboom

תצוגה של רישומים בבניין השני, פלאצו גראסי, נדמית אף היא לתוצרים מזויפים. מפתה להאמין שאלו סקיצות ע"י אותם אמנים מימים עברו. באותו חדר יש מודל סירה: ניתן לראות את כל האובייקטים בתצוגה – 189 מהם – כמיניאטורות זעירות, עם מלחים מצריים קטנים רצים על הסיפון.  הבדיחה כאן גורמת לך לחשוב על משהו נוסף בבניין, שד בגובה 18 מ' המבוסס על רישום של וויליאם בלייק שנקרא The Ghost of a Flea.

 

Collings, M.(2017, April 7) Treasures from the Wreck of the Unbelievable, exhibition review: A triumphant return from Damien Hirst. [web log message] retrieved from http://www.standard.co.uk/goingout/arts/treasures-from-the-wreck-of-the-unbelievable-exhibition-review-a-triumphant-return-from-damien-hirst-

צילומי העבודות מ-

http://www.designboom.com/art/damien-hirst-venice-underwater-fantasy-exhibition-treasures-from-the-wreck-of-the-unbelievable-05-23-2017/

"Viva Arte Viva" הביאנלה ה-57, של וונציה

08BIENNALEJP3-master768MWKEMVHQCB45401

ונציה של הרנסנס היא מהות מנטאלית, מסחר פורח, טובין, מסלולי מסחר – צפון אירופה, קונסטנטינופול והמזרח. זוהי עיר אפיקורסית בה טופח מודל של יציבות בצד טירניות של האריסטוקרטיה המקומית. זוהי עירם של ג'יובני בליני, ג'ורג'ונה וטיציאן, פאולו ורונזה ויקופו טינטורטו,  וזו העיר שהשכילה לשלב מערב ומזרח, מני קדם ועד היום. בעיר זו בה רוחשת בעשורים האחרונים סצנה פעילה של אמנות עכשווית, עיר של צבע וריצוד האור על המים, מתקיימת הביאנלה מס' 57.

בעוד שהביאנלה של ונציה באוצרותו הראשית של Okwui Enweazor נתפסה לעתים כמעין מניפסטו פוליטי, עם התייחסויות ל"דאס קפיטל" של מרקס, ויצירות שעסקו בשינויי אקלים, קולוניאליזם ומשבר הפליטים באזור הים התיכון.ל- Christine Macel, האוצרת של הביאנלה בשנה זו, חזון אחר: לשים אמנים ופרקטיקה אמנותית במרכז.

עבור הגברת Macel, האוצרת הראשית של מרכז פומפידו בפריז, הביאנלה ה-57, שנפתחת היום ה-13 במאי, עוסקת  במעמד האמנות ובמצבם של אמנים/יות.. האוצרת מסרה שזוהי "ביאנלה שתוכננה עם אמנים, על ידי אמנים ועבור אמנים".

אך בזמנים מעין אלה – לאחר "הברקזיט" ובחירתו של הנשיא דונלד טראמפ, עליית הפופוליזם והחזרה במלוא העוצמה לנציונליזם באירופה ומעבר לה – האם אוצרת ביאנלה יכולה להרשות לעצמה להתנער מפוליטיקות ולהתמקד באמנות למען אמנות?

לכשנשאלה, השיבה האוצרת שבהחלט, שאכן זו הדרך שבה היא מאמינה שעל אמנות לפעול. "אני מאוד מעוניינת בפוליטיקה, אך לא כל האמנות צריכה להיות אודות פוליטיקה. זהו ממד אחד בלבד".

"עבורי" אמרה, "אמנות קשורה לכל תחומי החיים. אנשים חושבים שאמנות תציל את העולם", המשיכה. "איני חושבת שאמנות תציל את העולם, אך היא הצילה הרבה ממנו".

גב' מסל, הינה כנראה האישה החשובה ביותר שעליה לא שמענו בעולם האמנות האירופאי. מאז 2000, היא סייעה ברכישת אמנות עכשווית עבור מרכז פומפידו. היא האוצרת הרביעית במספר בהיסטוריה בת 122 השנים של הביאנלה, אירוע יוקרתי ומוערך ביותר, אשר ב-2015 משך 500,000 מבקרים.

האוצרת העניקה לביאנלה את הכותרת "Viva Arte Viva", והתערוכה משתרעת מהפביליון האיטלקי לשעבר דרך הארסנלה, חלל רחב ידיים שבו בנו בעבר ספינות, ולא הגנים שמסביב. בתערוכה השנה משתתפות 86 מדינות; האוצרים נבחרים על ידי כל המדינה המציגה.

"Viva Arte Viva", מתחילה עם השאלה המתודולוגית: מה זה אומר להיות כיום אמן? מוצגים 120 אמנים, מתוכם 103 משתתפים בביאנלה לראשונה. גב' מסל בחרה להעניק את פרס האריה המוזהב של הביאנלה על הישג מתמשך לאמנית המיצג הפמיניסטית קרולי שינמן Carolee Schneemann, שעבודתה – כולל הווידאו הבקחנלי שלה, 1964 – "Meat Joy"- מתח את הגבולות בין ריקוד ואמנות חזותית. "רצוי לכבד מישהי ששינתה את ההגדרה של אמן/ית.

רוברט סטור, אוצר ומנהל ביה"ס לאמנות בייל ששימש כאוצר הביאנלה של ונציה, 2007 אמר: "אחד מהאתגרים בתפקיד זה, היה להציב את הטון בלא שתהיה בהכרח תמה".

הפביליונים הלאומיים מעוררים שיח באשר לרעיון היותם כאלה. מרק ברדפורד שמייצג את הפביליון של ארה"ב מעלה שאלה איך לייצג מדינה שהוא חש שאינה מייצגת אותו יותר.

כמו כל האוצרים בעבר של הביאנלה, גב' מסל עבדה בזמן ותקצוב מוגבל. התקציב לתערוכה שלה הוא 13 מיליון יורו (כ-14.2$ מיליון), שממנו היא סייעה לאסוף 10%.

גב' מסל שימשה כאוצרת של הפביליון הצרפתי בביאנלה ונציה 2013, אז בחרה באמן לא צרפתי: האמן יליד אלבניה, תושב ברלין אנרי סאלה, ועבודת הווידאו שלו "Ravel Ravel Unravel" בה שני פסנתרנים ניגנו את "Piano Concerto for the Left Hand" של רוול, שהמלחין יצר עבור מוזיקאי שאיבד את ידו במלחמת העולם הראשונה.

יצירה זו הינה פתח המספר לנו על טעמה של האוצרת ועל החשיבה – הפילוסופית, פואטית ואסתטית שלה, עם הדגש מעודן באשר לפוליטיקה ביצירה שעוסקת בעויינות בזמן המלחמה בין צרפת  וגרמניה. (לאנרי סאלה יש עבודה גם ב- "Viva Arte Viva").

כריסטיאן מסל ארגנה את  "Viva Arte Viva", במסגרת של תשע סקציות,  שהיא מכנה פביליונים.

 

Donadio, R.(2017, May 7). Re: A Venice Biennale About Art, With the Politics Muted. Retrieved from https://www.nytimes.com/2017/05/07/arts/design/a-venice-biennale-about-art-with-the-politics-muted.html?_r=0

מכון אמנות למאבק בנציונליזם, וונציה

download

Rendering of V-A-C Venice palazzo. Image courtesy of V-A-C

download (1).jpg

Renderings of V-A-C Venice palazzo. Image courtesy of V-A-C

בוונציה לא חסרים אוספי אמנות פרטיים: ישנם ה-Punta Della Dogana ופלאצו גראסי, השייכים לפרנסוא פינו הצרפתי, ואוסף פגי גוגנהיים. אך במאי 2017, יפתח בעיר מוסד אמנות פרטי הממוקם בארמון בן המאה ה-18, ובו האמביציה לשיתוף פעולה גלובלי.

קרן Moscow's V-A-C   השייכת לליאוניד מיכלסון Leonid Mikhelson, שלאחרונה הוכרז כאיש העשיר ביותר ברוסיה, עומדת לפתוח תערוכה ומשכן לאמנים (בן ארבע קומות) ב-Palazzo delle Zattere ב-Dorsoduro, תחילה לקהל מצומצם, ולאחר מכן למבקרים בזמן הביאנלה של ונציה. המקום לא ישמש כמאחז המוקדש להצגת אמנות רוסית; חלל ה-V-A-C  יוגדר ע"י האפשרויות שהוא מציע לשיתופי פעולה בין תערוכות חדשות וניו-יורק – ע"י אמנים, אוצרים, ומבקרים מכל העולם.

חזון זה לדיפלומטיה תרבותית מוטמע בחלל ה-V-A-C . בסיור בארמון, מנהלת הקרן, Teresa Iarocci Mavica, מדברת על שנותיה בעולם האמנות הרוסי ועל החזון שמועסקי הקרן משקפים אותו באג'נדה הרב תרבותית שלו. הקרן שכרה חברת ארכיטקטים מקומות APML , שהמייסד והמנהל שלהם Alessandro Pedron נולד והתחנך בוונציה, ויטפל ברסטורציה המורכבת של הפרטים ההיסטוריים בפלאצו והסבתו לחלל תערוכה ומרכז תרבותי.

חלל ה-V-A-C אינו פרויקט הבנייה העיקרי שהינו בדרכו לביצוע, אלא חלק מקמפיין מוסדי שרואה בהגנה ושימור של ארכיטקטורה כעיקרית לשליחות. (הקרן עובדת גם עם סדנת הבניה של רנצו פיאנו להסבת תחנת כוח ההיסטורית במוסקבה לחלל תערוכות וחינוך מוביל, העומד להיפתח ב-2019). פדרון יצר מחווה לציורי הפרסקו תקרה שהתגלו במהלך מחקר ההיסטוריה של הארמון

הבנה של ניואנסים מעין אלה של זהות מקומית היתה מדגם מכריע במיזם חלל ה-V-A-C להבטחת החלל הפרמננטי הראשון של כך בוונציה. הקרן מארגנת תערוכות שנתיות מאז 2010, ותרמה למימון ביאנלות אמנות וארכיטקטורה מאז. הארמון שהינו רכוש הרשות העירונית הוונציאנית, שוחזר ומנוהל ע"י ה-V-A-C כזיכיון לזמן ארוך; במהלך תחרות ב-2012, Vavica  ו-Mikhelson קפצו על האפשרות לפתיחת עוגן תרבותי בארמון זה, בו ראו כאחד מהמרכזים החשובים של עולם האמנות העכשווית. "אנו היינו הארגון היחיד שלא למטרות רווח (שנכנס) – כל שאר המשתתפים היו בתי מלון", היא מספרת. הם ניצחו, היא אומרת, שכן "לא רצינו לעשות כסף, רצינו לבזבז כסף על מנת לאפשר תרבות בינלאומית בוונציה."

כעת, ה-Palazzo delle Zattere הינו אתר בנייה. הארמון חולק לחלל משרדים גנרי במהלך עשור 1970, ונשאר ככזה עד סגירתו לאחרונה. המטרה היא לתקן ולשחזר הרבה ככל האפשר מהאופי המקורי של הארמון, בעוד שבו בזמן הם יוצרים חללי  גלריה בעלות אופי של "הקובייה הלבנה" לשם הצגת אמנות עכשווית.

מאמצי העובדים נעים מהצלה ושיבוץ מחדש של דלתות העץ המונומנטליות המקורית בווסטיבול הכניסה ועד לחקר קפדני של שכבות צבע הקיר והחלטה מתי כל שכבה הושמה ואיזו מהן תישאר – ובהחלט יש כאן סיעור מוחות עם רשויות השימור בעיר. השאיפה היא שהפלאצו יכלול חנות ספרים, מסעדה וגן בקומת הקרקע וחללי תצוגה נרחבים בקומות השנייה והשלישית. משרדי ה-V-A-C, אולם הרצאות, וחמש דירות וחללי סטודיו למגורי אמנים מתוכננים לקומה הרביעית.

לעת עתה אורגנה תערוכה משותפת ע"י אוצרת ה-V-A-C – Ekaterina Chuchalina ו-Matthew Witkovsky מהמכון לאמנות של שיקגו. התערוכה תעסוק ב

מאה שנה למהפכה הרוסית, בפרספקטיבה גלובלית, כפי שמוויקה מציינת. "רצינו לעשות זאת מנקודת מבט אמריקאית", היא אומרת על התערוכה, אשר בחודש מאי 2017 תפתח פתח לדיאלוג חוצה תרבויות זה.

  Kats, A.(2016, July 6). Re: Russia's Richest Man is Building a Venice Art Institution to Combat Nationalism. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-russia-s-richest-man-is-building-a-venice-art-institution-to-combat-nationalism

Elmgreen & Dragset Tapped to be First Artists to Curate Istanbul Biennial

 

elmgreen-dragset-Getty-Images-1024x684
הזנת כיתוב

(Artist duo Michael Elmgreen (right) and Ingar Dragset (left) with their sculpture Han(He
Photo: Jens Nørgaard Larsen/AFP/Getty Images

לראשונה, צמד אמנים עומדים לאצור את הביאנלה באיסטנבול,. ב-2017, צמד האמנים אלמגרין ודרגסט  יעסקו בכך. הצמד הינו בעל ותק בביאנלה באיסטנבול, כשם שבביאנלות בוונציה, סן פאולו, וגוונג'ו Guangju.

בהודעה לעיתונות מסר האמנים: "התכבדנו להיות האוצרים בביאנלה ה-15 באיסטנבול, בה לקחנו חלק כאמנים שלוש פעמים".

הביאנלה תתקיים בחודשים 16 בספטמבר – 12 בנובמבר 2016. האמנים מתכננים להגיב לגישות של נייטיביזם  הקשורות להגירה ו לְאֻמָּנוּת, שעלו בתגובה למיתון הכלכלי ולמשבר הפליטים במזרח התיכון.

"לאור המצב הגיאופוליטי הגלובלי העכשווי, שלפיו אנו חווים בעליה חדשה של לְאֻמָּנוּת, חשוב לנו לאצור ביאנלה שתתבסס על מאמצים ותהליכים של שיתוף פעולה", אומרים האמנים. "שיתוף פעולה טבעי לנו, שכן אנו עובדים יחדיו כצמד אמנים יותר מעשרים שנה. ביאנלה יכולה להיות פלטפורמה לדיאלוג, ופורמט שבו דעות, פרספקטיבות וקהילות שונות יכולים לפעול בדו קיום".

צמד האמנים מיכאל אלגרין (יליד 1961, קופנהגן, דנמרק) ואינגר דראגסט (יליד 1969, טרונדהיים, נורבגיה), חי ופועל בברלין. הצמד עוסק בסוגות של אמנות/חברה, זהות אישית ופוליטית, מגדר וכלכלה בעידן הגלובלי.

Boucher, B. (2016, April 13). Re: Elmgreen & Dragset Tapped to be First Artists to Curate Istanbul Biennial. Retrieved from  https://news.artnet.com/art-world/elmgreen-dragset-curate-istanbul-biennial-472484

התערוכה "מבנים נטולי כוח" של צמד האמנים, מוצגת כעת במוזיאון תל אביב לאמנות.