לוסי אלקויטי Sensu Amplo מקום לאמנות בקרית המלאכה, שביל המרץ 6, תל-אביב 8.6.2019-15.5.2019 אוצרת: טלי כהן- גרבוז

IMG_20190529_121947.jpg

בתערוכה Sensu Amplo (בתרגום מלטינית: "במובן הרחב", ביפנית, sensu: מניפה), מציגה לוסי אלקויטי עבודות אנינות טעם הנעות בין ציור למיצב לבין "חפץ" שאינו מממש את תפקידו, ובהן עובר מעין חוט מקשר – אלמנט התנועה הממומש/לא ממומש.

במיצב במרכז התערוכה מניפות בגדלים, צבעים ואיכויות שונות. המניפות המעלות על הדעת נשיות, עדינות ושפת חיזור בסימנים מוסכמים, אינן מופיעות תחת הפונקציה אליה אנו משייכים אותן. לא ניתן לנפנף בהן או לפלרטט באמצעותן שכן הפכו לאחת משלם. אלקויטי מספרת על ההתלבטויות שלה באשר לאופן ההצגה. הצגה בנפרד, אחת אחת, או ביחד, כגוף; ולבסוף על הבחירה להציג אותן יחדיו במיצב.IMG_20190529_121953.jpg

באחת העבודות המניפה הופכת לחפץ מקובע על הקיר, נפתח לעין הצופה אך חסר אפשרות תנועה.IMG_20190529_122007.jpg

אותה סתירה מתקיימת במריונטה התלויה מהתקרה, נעה לא נעה, מממשת בחובה את שטיחות הנייר אשר מארג העיתונים השזור בחלק ממנו מתכתב עם מסורת הקולאז' והמונטאז', ובחלקו ציור מיומן המתייחס לחלקי הגוף של המריונטה.IMG_20190529_122036.jpg

המריונטות ניתנות לתזוזה במשיכת חוט. אלקויטי מספרת שאל המריונטות הגיעה בתהליך של חיפוש אחר אלמנט התנועה ולאו דווקא דימוי הגוף הממומש בדימוי המריונטה. בעקבות תנועת האיברים, עשתה האמנית סדרת ציורים להם קראה "מכונפים", שהוצגו תלויים ומוקפאים. בתהליך זה נפתח ממד הכנף שהזכיר לה מניפה, ובעקבותיו חזרה לתלת ממד. אלקויטי פירקה את המניפה כדי להבין את המבנה והצורה, ואת התובנות הכניסה לתוך המבנה הזה החבוי בתוך הקיפולים – נגלה ונסתר בה בעת.IMG_20190529_122027.jpg

תַּת הַכָּרָה נִפְתַּחַת כְּמוֹ מְנִיפָה
עֲדַיִן הִיא סוּס כֵּהֶה עֲדַיִן לֹא לְבָנָה[1]

הציורים המוצגים על הקיר עשויים במשיכות מכחול עזות ובוטחות, וחלקם במשיכות מכחול מעודנות, מהוססות, כמעט מתמוססות אל המצע ומתמזגות בו. הדימוי המופיע בהם – מעין כנפיים, נע אף הוא בין נוכחות והסתר. גם בהם מצוי פוטנציאל התנועה העשוי להיות ממומש.

IMG_20190529_122043.jpg

את התערוכה מלווה טקסט פיוטי ונפלא של האוצרת טלי כהן גרבוז:  "כנפי נייר", "עבודותיה של לוסי הן כמו ציפורים.  בין התקרה לרצפה, בין שמים רחוקים לארץ, בתנועה בלתי פוסקת, יש דממה של המתנה…"

[1] יונה וולך, תת הכרה נפתחת כמו מניפה, אתר הספרייה החדש/ הוצאת הקיבוץ המאוחד  http://www.newlibrary.co.il/page_68

תודה לאמנית לוסי אלקויטי על השיחה עמה.

RECOMPOSE, אוצרת דליה דנון, הגלריה בקיבוץ גבעת חיים מאוחד

IMG_0367

בחלל הגלריה בקיבוץ גבעת חיים מאוחד מוצגת התערוכה RECOMPOSE המפגישה בין יצירותיה של פנינה רייכמן לבין היצירות של שחר קורנבליט. לעין הצופה נגלות העבודה עתירת הממדים של רייכמן והעבודות האינטימיות של קורנבליט. עבודות שני האמנים מזמנת את עין הצופה להתקרב ולבחון. ואצל שניהם יש מן הסוד הכמוס, הנגלה לעין בהתבוננות מקרוב, ופריו המניב, המהדהד למוזיקה.

עבודותיו של שחר קורנבליט מוצגות חלקן בוויטרינות וחלקן תלויות על הקיר. פעולת האיסוף, המיון והקידוד בדומה לחדרי הפלאות והמוזרויות מימים עברו, מודגשת בעבודות המוצגות בוויטרינות שמגירותיהן פתוחות לעיני הצופה וחושפות פכים מעולמו. דליה דנון אוצרת התערוכה כותבת: "פתיחת המגירות חושפת חפצים קטני-ממד ולעתים אניגמטיים, כמו דפים שנלקחו מתוך אלבום תמונות לאחר שהצילומים הוסרו מהם והותירו רק סימנים שמזכירים אותם, ויוצרים מעין נוכחות רפאים. כמו כן, מוצגים שאריות של כלי עבודה, מסוריות ומקלות עץ שקצותיהם נחרכו. אובייקטים אלה מופיעים כסימני פיסוק בין חפצים ואלמנטים מקצביים ההופכים את ההצבה של החפצים בתוך המגירות למעין פרטיטורה".

IMG_0368.JPG

בדפי הפרטיטורה של בטהובן ומוצארט המוצגים על-ידי קורנבליט ניכרת פעולת ההנכחה והמחיקה. האמן טובל את הדפים בדיו, באזכור לטכסי חניכה דתיים-פולחניים, או לחילופין, טבילה של ניירות יקרי ערך בשעווה על-מנת לשמרם, אך הדיו השחור בו הוא משתמש, מאיים להסתיר את התווים ואת רוח היצירה כמעט לחלוטין. קורנבליט מסביר זאת כך: "לשחור יש עוצמה. הוא מכיל בתוכו מסתורין, אופל, את תהום הנפש והיקום, הוא צנוע ומשתלט, זועק ודומם, הוא בלתי אפשרי אך הוא האפשרות היחידה."

IMG_20190424_165527.jpg

IMG_20190424_170047.jpg

פנינה רייכמן מציגה את הסדרה "סונטינות", העבודה המונומנטלית על הצבעוניות המלכותית שבה – כחול, כסף וזהוב אליהם מצוות השחור.

IMG_0401

רייכמן עוסקת ביחס שבין המילה לבין הדימוי ובמתח שביניהם. מצע העבודה, הנייר, וסימני התווים שבשוליו, משמש לה כחומר גלם מרובד משמעויות: טקסטואלי, גראפי ותרבותי כאחד. לעין הצופה נגלים ציורים מרובדים, דחוסים, שרבה בהן החידתיות, ועליו להתבונן שוב ושוב במעמקי השכבות הנדמות כארוגות זו על גבי זו. דנון כותבת: "התווים יוצרים מבנה סדור, נוקשה שמכתיב מקצב פורמליסטי ללא פרסונה וללא פרטים ביוגרפיים. בו בזמן, לא ניתן להתעלם מהמטען שהם נושאים כמסמנים מובהקים של תרבות. על גבי המצעים הנוקשים, הטעונים והאינטימיים הללו, כעקבות או מצבות אילמות, רייכמן מטביעה סימני דרך באמצעות פרחים  שנלקחו מעבודות קודמות שלה. 'בימים רומנטיים יותר אוהבים היו שולחים אותם האחד לשנייה' מספרת עליהם רייכמן".

IMG_20190424_165750.jpg

סימני הדרך הדומיננטיים שמציגה רייכמן בתערוכה, הם מילים שכתובות באנגלית. מילה כדימוי ומילה כמקצב וכאקט ציורי. דפי המילים המופיעות על גבי מצע כסוף ששוליו זהובים, מאזכרים מנוסקריפטים מימי-הביניים וסימני מלכות שיש בהם מן ההוד וההדר. המילים, הבולטות ונשנות כאן הן YOU, אתה, אף שאין ברור מי נמען הפנייה שאליה מופנית המילה, וכן DON'T מילה שיש בה מן הציווי והאיסור. וכך מתקיים כאן משחק ומתח בין "האני" לבין "אתה", ואין ברור למי הפנייה? איש, אישה? רייכמן מסבירה שהיא מעדיפה להשתמש באנגלית ולא בעברית, כי זה מותיר אותה בעמדה ניטרלית מבחינת יחסה למטען התרבותי והרגשי של השפה המקומית.

IMG_9866.JPG

בטקסט התערוכה נכתב: RECOMPOSE" היא מילה רווייה במשמעויות, וכולן רלוונטיות למפגש החד-פעמי שנוצר בתערוכה הזו בין יצירתם של שני אמנים, היא הלחנה מחדש של יצירה מוקדמת. המשותף לשניהם הוא שימוש בדפי פרטיטורה ומקצבים. עבודותיהם עוסקות בצמדים דיכוטומיים של ייצוג מול הפשטה, גילוי מול כיסוי, הסתרה מול חשיפה ומחיקה מול הנצחה".

ולסיום: הנייר, חומר עתיק יומין משמש בעבודות השניים כמצב לעבודה, אך לא רק הוא. הצבע על משמעויותיו הגלויות והסמויות, המחיקה באזכור  ל-Erased de Koning של רוברט ראושנברג, המלים בזיקה לאמנות המושגית, לפופ ולפוסט פופ הכל נוכח בתערוכה קמרית ונוגעת ללב זו.

 

עבודותיה של פנינה רייכמן מוצגות בתערוכה באדיבות גלריה גורדון, תל אביב

תודה לדליה דנון, דורית קדר, אירית לוין וחנוש מורג על המפגש הפורה עמן.

שיח גלריה: שבת 27.4.2019, שעה 12.00

 

 

 

 

יובל דניאלי, אנדרטה Monument אוצר: יוסי וסיד גלריה זוזו להנעה חברתית Zuzu Gallery נעילה: יום שבת 30.3.19

Yuval Danieli 01.jpg
יובל דניאלי, מלאכי שרת, אקריליק על בד, 1987, קרדיט צלם: תמי סואץ

בתערוכה "אנדרטה" של האמן יובל דניאלי בגלריה זוזו שבעמק חפר מוצג חתך עבודות המורכב מעבודתו הממושכת וארוכת השנים. לפועלו של דניאלי, שחי ופועל בקיבוץ המעפיל שבעמק חפר, התוודעתי בזמנו באמצעות התערוכה המקיפה "דרכי זיכרון" והקטלוג המרשים "רק אשר אבד לי – קנייני לעד" יובל דניאלי אמן וארכיונאי, המשכן לאמנות עין חרוד באוצרותו של יניב שפירא, 2009.

דניאלי כפי שכותב אוצר התערוכה יוסי וסיד, "בונה את פעולתו האמנותית דרך חקירה ואספנות סקרניים של מוטיבים מקומיים ואוניברסליים, סדורים במילון מושגים אישי ומוקפד המשמש כבסיס למתווים ולמחשבה. התערוכה מתמקדת בחמישה מהמושגים:  ניו יורק, א.ד. גורדון, בית עלמין, פרש, דרכים.

Yuval Danieli 05.jpg
יובל דניאלי, מחיר הניצחון, עץ, נחושת ובד, 1987
קרדיט צלם: תמי סואץ

בעבודותיו, פוסע דניאלי לאורך השנים בנתיב רב מהמורות, מרקמים וצבע, שמאפיין את תהליכי ההתהוות וההתפרקות של הרעיון הקיבוצי. פאתוס מהפכנות סוציאליסטי, חתירה להגשמת ערכים של שוויון ושיתוף, תקוות ההומניזם, שאיפות תנועתיות ואתגרים כלכליים וחברתיים של הקהילה, כל אלו משמשים השראה ורקע ליצירתו. דניאלי חוזר ומשתמש באלמנטים מתוך שפת דימויים שיצר, כמו שדרת הברושים, הפׇּרׇש והצבר, סמלים ארצישראליים הטעונים אצלו במשמעות וזיכרון אישי".

עבודה מרשימה, פסל שתכנן דניאלי עבור חלל הגלריה, ומסמל אנדרטה. הפסל, "זיכרון ברושים",  נע על רצף של מגוון תחושות שבין הטקסי לסמלי, וכדברי וסיד: "האנדרטה אינה נעה עם הזמן אלא מציינת אותו כתמרור, לטוב ולרע; מנציחה חלומות שהתגשמו והוחמצו לאורך מסלול חיינו המתקצרים."[1]

ולבסוף, ציטוט מדבריו של דניאלי בקטלוג התערוכה במשכן עין חרוד: "מאז שנות השבעים אני עוסק באספנות או ארכיונאות בהקשרים של עבודתי האמנותית. העבודה הזו כוללת אייקונים, סמלים וכתבי יד שאני רותם ליצירה שלי. מרגע שרתמתי אותם אני מטפל בהם בדרכים שונות. אינני נוטש אותם. מגדל המים יכול לעמוד על תלו, לרחף או להיות שכוב על הקרקע; דמותו של א"ד גורדון מופיעה כדמות פטריארכלית או כאב קדמון…; וכך גם הבית, הברוש או הפרש. גם אם חשבתי שאני עוזב דימוי זה או אחר, יש והוא חוזר, מגלה נוכחות, בשינוי צורה או משמעות". [2]

קיבוץ שוכב קיבוץ עומד.jpg
יובל דניאלי, קיבוץ שוכב קיבוץ עומד

גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר

 

 

[1] תודה לתמי סואץ ולרותם על העברת חומרי התערוכה

[2] יניב שפירא, "רק אשר אבד לי – קנייני לעד" יובל דניאלי אמן וארכיונאי, קטלוג התערוכה "דרכי זיכרון", המשכן לאמנות עין חרוד 2009.

"טבע שתורבת" אורית חופשי ומחמוד קייס, נקודת מבט גלריה זימאק, ה' באייר 68 אוצר ירון הרמתי 28.3.2019-14.2.2019

Orit-Hofshi-Deliberation-2019-בהמתנה
אורית חופשי

אורית חופשי ומחמוד קייס מציגים יחדיו בחלל גלריה זימאק. חופשי מזוהה עם מדיום ההדפס הנוכח בעבודותיה, קייס מזוהה במוטיב הערבסקה בעבודות המיצב שלו.

בשני המקרים המדיום הוא עץ – עץ שתורבת. העץ, טבע כתרבות, הן באשר להדפס העץ והן בנוגע לקורות העץ אשר תורבתו אף הן.

IMG_20190218_181506 (1).jpg
מחמוד קייס

רון ברטוש כתב  "על ההבדל בין עץ tree לבין עץ wood האחד צומח גדל, ניכרת בו השתנות לפי העונות ומחזור החיים. השני, הוא חומר גלם שנוצר על ידי האדם למטרותיו".

אורית חופשי, אמנית בכירה הציגה ומציגה בתערוכות במוזיאונים בארץ ובעולם, ולאחרונה נקנתה אחת מהעבודות שלה ע"י מוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק. חופשי, מרבה להציג מראות נוף בעבודותיה, לעתים אפוקליפטיים, ועושה זאת בווירטואוזיות.

בשיחה עם אורית: "הדימוי על נייר בעבודותיי מודפס באופן ידני ולא במכבש.  את עבודותיי לא ניתן להדפיס במכבש משום שהלוחות מעץ האורן, אותם אני מייצרת באמצעות הדבקה בסטודיו, אינם מייצרים משטח ישר ואחיד. מכאן שבמכבש לא כל האינפורמציה תועבר מהלוח אל העץ. ובנוסף, מפאת גודלם של הלוחות שמידותיהם גדולות משטח ההדפסה של המכבשים, אני מדפיסה באמצעות כף עץ לאט לאט מספר שעות. חשוב לי גם לציין שהן בעבודות על נייר והן בפלטות העץ משולבים מדיה נוספות כמו רישום וראבינג[1], ולכן התוצאה היא שהעבודות הן יחידניות ולא ניתנות ברובן לשכפול, או יצירת עותקים.

Quest-2016-2.jpg
ארית חופשי

מחמוד קייס, אמן צעיר, הציג בתערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות. קייס מזוהה עם מיצבי הערבסקות[2] נטולי (לכאורה) הממד הדתי-אסלמי. בעבודותיו הערבסקה יוצרת מארג עדין ואוורירי; דפוס החוזר על עצמו. במיצבים שלו ניתן לעתים לטייל, ולהתחקות אחר האלמנטים המעודנים.

IMG_20190218_181538.jpg
מחמוד קייס

וכך בין קטבים – טכניקת ההדפס/מיצב; יחסי מערב/אסלם, העין נעה בין מארג הערבסקות האוורירי של קייס לבין כתב היד הייחודי של חופשי.

Upon-This-Bank-and-Shoal-of-Time-02_Orit-Hofshi.jpg
אורית חופשי

 

תודה לאורית חופשי

[1] ראבינג – שפשוף עיפרון שומני על נייר מעל משטח עץ חרוט (בצרפתית, פרוטאז', בעברית, מיחוי).

[2] ערבסקה – מוטיב דקורטיבי הרווח בעיטורים וארכיטקטורה אסלמית, מתאפיין במדגמים המאזכרים צמחיה בצד הפשטה, שזורים אלו באלו.

ליאור גריידי, "גוף זר", P8 גלריה לאמנות עכשווית, הפטיש 1, תל אביב, אוצרת רווית הררי, עד 16.3.2019

IMG_20190304_184722

בחלל הגלריה P8 מוצגת תערוכת היחיד "גוף זר", של ליאור גריידי, בעבודות שיש בהן מן הצמצום  ומן הגודש. מספרן של העבודות מצומצם ויש בהן הדהוד לתפיסה המינימליסטית האופפת את התערוכה. הן עשויות במגוון מדיה. רקמה בצד רדי מייד, צביעה בצד פעולת המכחול והיד באופן המזכיר את מתודת העבודה של ג'קסון פולוק. חופת פלסטיק בצד מסגרות בהן מוצגת פנינה; מעין מיצב המורכב מסך הכל חלקיו הניתנים לצפייה כעבודות העומדות בפני עצמן, וניתנות בו בזמן לקריאה כמכלול.

IMG_20190304_184652

את העין "לוכדת" העבודה העשויה במעין ח' מהופכת לצופה, המוצגת במרכז הגלריה ויש בה מן ההתכתבות עם הלובן מחד ועם שחור האספלט מאידך. דפנות העבודה חופו באריחי חרסינה אמיתיים המהדהדים במידותיהם ובמראם לציורי החרסינה שעל הקיר. האספלט המצפה את המשטח העליון של העבודה במעין ח' מתקשר לעמל כפיים, לסלילת כבישים. זליגת הזפת המכתימה את האריחים הבוהקים בלובנם מתכתבת עם ה-action painting של ג'קסון פולוק. נוצר דיאלוג מעניין בעבודה שצורתה מעין ח', והמשטח העליון שלה אמור לקרוא לצופה לשבת עליו, אף שאולי יתלכלך מציפוי האספלט המכתים את המשטח, מה גם שפני העבודה הפונות אל הצופה חסומות כאינן מאפשרת כניסה וחדירה. וכך ניגודים מתקיימים להם בתערוכה: לבן-שחור, נקי-מלוכלך,. טהור-בזוי, מיצב-ציור, art & craft.

בקיר הגלריה, מול הכניסה, עבודה מחופה במה שנראה במבט מרחוק כאריחי חרסינה לבנים, המזוהים עם חיפויי קירות בחדרי רחצה. במבט מקרוב, ניכר תעתוע העין; אוסף בדי ציור קטנים, במידות זהות למידות אריחי החרסינה הנפוצים. בדים אלה נצבעו בשכבות רבות של צבעי שמן בגוון לבן-שנהב, ועומדים בפני עצמם כציורים לכל דבר. בהצצה לשולי הריבועים ניתן להתחקות אחר סיכות השדכן המאגד ומותח את הבד. ריבועים אלה מאזכרים את העבודות של רוברט ריימן האמריקאי, מחלוצי הציור המינימליסטי, המזוהה בעבודות בשכבות בצבע לבן. ריימן עסק בסוגיות הקשורות למהות האמנות ולנשגב. בעבודותיו ישנו לעתים ביטול מרכיבי היצירה – צבע ותוכן. ברם גריידי אף שצובע את משטחי הקנבס הקטנים בשכבות צבע לבן, אינו מבקש לעסוק בנשגב, אלא להתייחס לפעולות פרוזאיות גרידא – לכלוך והתנקות.

IMG_20190304_184705.jpg

IMG_20190304_184713.jpgרווית הררי האוצרת כותבת: "גוף זר' יוצרת מיצב תלוי מקום המורכב מאוסף ייצוגים של חומרים ואובייקטים מעולם הרחצה, הניקיון, ההיטהרות והגוף".

על קיר נוסף נבנתה מעין חופה מעוגלת עשויה מווילון ניילון שקוף ורקום, ומאזכרת במידותיה תא רחצה או תא מדידה – מרחב המיועד לגוף עירום? הגוף הנוכח – נעדר, של מי? האמן? הצופה? על החופה מופיעה רקמה שיש בה מן הקדושה, ויש בה מן הקרבה והריחוק לתא רחצה, גוף עירום, בזות וטוהרה כאחד.

IMG_20190304_184558.jpg

IMG_20190304_184604.jpg

עבודה נוספת – שתי מסגרות רבועות שבמרכזה של כל אחת מהן, על המצע מוצמדת פנינה. בוהק הפנינה, מקבל ממד קסום במעין צורת שני פנסים שונים בעוצמתם ובסוגם, המאגפים את הפנינה משני צדיה, מאתגרים את עין הצופה המדמה לראות עבודת ציור; אף שמדובר בצל שנדמה לציור, הנוצר בשל משחק האור מעל, האור כחומר. הפנינה המסמלת בנצרות את תומתה של מריה, מאזכרת לצופים את "נערה עם עגיל פנינה" של ורמיר,שביצירה שלו אין פנינה אלא השתקפות האור ויכולת ציורית, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר!

ולבסוף המילה הרקומה- התכתבות עם האמנות המושגית אך גם עם פסוקים המוכרים למי שגדל בבית דתי/מסורתי; מודה – בחרתי במילה זו. שניתן להמשיכה כמובן בפסוק מתפילת "השחרית"  מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם.

IMG_20190304_184642.jpg

52358898_10217134166093897_5709116743138410496_n.jpgתודה לאוצרת על הטקסט, תודה לליאור על המפגש

הרובאית ופושטת העורות, מגדל המים, השומר 7, גבעתיים 27.3.2019-1.3.2019

IMG_20190301_123255.jpg

IMG_20190301_123153

שתי אמניות נחמה גולן וריקי פוך נפגשות בתערוכה במגדל המים, בגבעתיים. השתיים, פוך, הרובאית, וגולן, "פושטת העורות", יצרו גוף עבודות שבו עירוב של טכניקות פיסוליות, ציוריות, מיצב, שני גופי יצירה שיש ביניהם דיאלוג במדיום הנייר בו השתמשו, ועם זאת שוני.

מראה ההצבה בחלל, מרהיב. עבודות המנהלות דיאלוג עם הקירות, הרצפה, קורות העץ שעל התקרה.

IMG_20190301_123353.jpg

IMG_20190301_131858.jpg

הנייר חומר גלם מקדמת דנא, חומר זמין, זול, קל למחזור, וקל לשימור בשל חוזקו  ובה בעת פגיע לנזקי אקלים ומזיקים למיניהם. האמביוולנטיות שבו – חלק, מחוספס, אטום אך גם ניתן לייצור כבעל שקיפות, פונקציונלי, זמין וזול. ומנגד, השימוש בנייר מנטרל את הממד הפונקציונלי, החומרי, הצורני, המיליטנטי, האלים ומעניק עדינות שברירית. הנייר, בשל תכנות אלו מהווה כלי ביטוי נרחב.

"פושטת העורות" , נחמה גולן,  כינסה ככתוב בטקסט "דבקים, לכות, צבע שמן, פחם, גירים גרוסים, המסיעים עצמם בתוך עיסה נוזלית ומתפשטים על פני הנייר כרצונם. מפליאים ביצירת צורות, כתמים, טקסטורות ללא גורם מכוון, כמעט. ההתבוננות במסע התקבלות החומר על פני הנייר, מעוררת מחשבות אסוציאטיביות המוליכות לנקיטת מעשה, גזירה המקבעת את רישום גבולות הגוף המדומיין". עשייה מעין זו מזכירה את טכניקת הסוריאליזם האוטומטי, הצורות העולות מהתת מודע ומוצאות את ביטוין  בחומר, ברצון הגשמי להוציא "ישן מפני חדש" להפיק יצירת אמנות בשאריות חומרים רגע לפני שיפוג תוקפם. צורות גוף אנוש (זכר, נקבה).

IMG_20190301_123141.jpg

"הרובאית", ריקי פוך, מציגה בעבודותיה כלי נשק, עיסוק הנמשך כדבריה לסירוגין, כחמש עשרה שנה. פוך המציגה בעבודותיה כלי נשק גשמיים העשויים מבד מפורר, אדמה בטון, עץ ועוד מתמקדת בעבודותיה בתערוכה זו בנייר כחומר בלעדי ליצירת כלי הנשק. וכאנטי תזה למהותם, הם עשויים כמעשה תחרה עדינה ושברירית, אף שיש כאלה שנראים כבעלי מהות אבנית, כבדה ומסיבית. "פעולת עשיית הנשק", כותבת פוך, "היא חבישה של הרובה, הרימון, חגורת הנפץ, הסכין. מעין רצון לריפוי הכאב והחרדה. במיצב זה, כלי הנשק ממוינים לפי סוג, גודל, צבע. הם מסודרים במשמעת צבאית. שורות, שורות בחלל, שבעברו שימש בית החרושת הראשון לייצור נשק. באותו חלל, אני "מייצרת" כלי נשק מנייר. פגיע, עדין, לא פונקציונלי, העתיד להתפורר".

IMG_20190301_123014.jpg

IMG_20190301_123245.jpg

וכך בעוד "הרובאית" ריקי פוך עוסקת בהסתרת והמרת תכונות הנשק, עוסקת "פושטת העורות" נחמה גולן בפעולות השטחה של דמות אדם וחיה מן הצורה התלת-ממדית לדו-ממד, החושפת את הגורל המשותף לאדם ולחיה. "… ומתר האדם מן הבהמה אין… קהלת ג', י"ט. שהרי אנו אוכלים, מפרישים ומתרבים ולבסוף מתים בדומה לחיה. ובאנלוגיה לכלי המשחית שמציגה פוך, רוחו ומחשבתו של האדם האמורה להבדילו מן החיה, מפתחת טכנולוגיות המביאות חורבן על העולם בו אנו חיים. דימוי ארסנל הנשק עשוי הנייר הוא החזון האוטופי על ימי התום בהם יגור זאב עם כבש ונשקים (שלא למטרות הרס) יעטרו קירות.

IMG_20190301_123224.jpg

תודה לאמניות על השיחה ועל הטקסט שהיה לעזר.

9 X קיר אמן, מקום לאמנות, שביל המרץ 6 קריית המלאכה, תל אביב אוצרת דליה דנון, 9.3.2019-14.2.2019

IMG_20190304_171756.jpg

9 אמניות ואמנים מציגות/ים במקום לאמנות – איה חוברס, גליה זמיר, דובי קדמון, דליה זרחיה, דפנה שרתיאל, ורוניק ענבר, טובה אלדד, יונתן אולמן, לילי כהן פרח-יה

בתערוכה מדיה ותמות שונות. העבודות "מצטלבות" לעתים בטכניקה ולעתים בתמה.

איה חוברס בציור ורדי מייד, קופסא שיש בה מן הדיאלוג עם הציורים שעל הקיר.

IMG_20190304_171802.jpg

גליה זמיר בציור נוף אורבני שבחלק ממנו המצע הוא קרטון ביצוע אותו היא שוברת ומציגה את השברים לצד הציור.

IMG_20190304_171720.jpg

דובי קדמון בעבודות מתקופות שונות שהמשותף להן, מוטיב השקיפות. הטכניקה מעורבת – עיפרון ושמן על גבי מצע קרקע נייר המונחים על קנבס.

IMG_20190304_171949

דליה זרחיה, עוסקת בזיכרון, ו"רוקמת" מחומרי החיים של אימה יצירות; בציור, רישום ורדי מייד.

IMG_20190304_171835

IMG_20190304_171912

דפנה שרתיאל בסדרת הדפסים המתעתעים בעין הצופה; דימוי "כתם הדיו" המופשט לכאורה מתגלה כדימוי הטעון של מפת החלוקה.

IMG_20190304_171436

IMG_20190304_171554.jpg

ורוניק ענבר, תצלומים העוסקים במתח שבין הממד הגופני לבין הדומם, ובמתח שבין ראייה להתבוננות, ויש בהם מן הדיכוטומיה של ייצוג מול הפשטה, כיסוי וגילוי.

IMG_20190304_171920.jpg

טובה אלדד עוסקת אף היא באקט הראיה, התבוננת במעשה הבריאה, בטבע. אלדד יוצרת דימויים מחומרים ממוחזרים ובהם פיסות קטנות של מציאות, עלים, בלוטים… בצד רישומי דיו של צמחים ובעלי כנף.

IMG_20190304_171652.jpg

 

IMG_20190304_171705.jpgיונתן אולמן באמצעות טכניקה של יציקות גבס לתוך תבניות דקות יוצר תבליטים על גבי פורמייקה, בסדרת עבודות העוסקות בזמני, החולף ובנצחי.  האות א' מתוך 22 האותיות העבריות המוצגות, נשרפה ע"י אולמן כאקט של מחאה (כנגד חוק הנאמנות) ובכך חוברת היצירה שלו באמירה ליצירה של דפנה שרתיאל.

IMG_20190304_172032.jpg

IMG_20190304_172026.jpg

לילי כהן פרח-יה במס' תחריטים ומונו פרינטים בנושא "הפרחים". ובקיר המכוסה בניירות פרגמנט שטופלו בעזרת קיפול והפכו לדו ממדיים, בציור פרחים המשלב משיכות מכחול אקספרסיביות ונזילות של הצבע.

52071474_2027976187318023_6073605320192557056_n