דואטTEAM, תערוכת בוגרות ובוגרים, גלריה לאמנות אחד העם 9 מכללת סמינר הקיבוצים, הפקולטה לאמנויות, המסלול לאוצרות וחשיבה חזותית  16 ביוני 2022

גלריה לאמנות אחד העם תשע (הכניסה מרחוב השחר 5, תל אביב)  

בתערוכה הקבוצתית דואטTEAM מוצגים פרויקטים אוצרותיים של הבוגרות והבוגרים במסלול לאוצרות וחשיבה חזותית בסמינר הקיבוצים.

אמנים/אמניות                                      אוצרים/אוצרות      

אוסנת אלנטרה & רויטל בילו              רויטל בילו

אלחנדרה אוקרט & לוסי אלקויטי        אורלי מלמד

נועה אשכול & ריקודנטו                      מירב ברט, שגי גלילי, אלינורה לפידות

דודו פריד & חוה פריד                                     ארז ארמה

יעל פרידמן & רונית שלם                    אילנית אנגלנדר שטרית, גלית קרן, מיכל שביט

קרן ענבי & טל פרנק                           עדי אורגד לנדוי

עמית רפאל צורן & לנה דובינסקי        אורית פרימוב 

הסלון 5                                                שיר לוי

15 אמנים, 12 אוצרים, 8 עבודות, תערוכה אחת.

מנחה:  ד"ר אלעד ירון

ראש התכנית: דרורית גור אריה

מבט, צילום: דניאל חנוך
מבט, צילום: דניאל חנוך

התערוכה דואטTEAM עוסקת בשיתופי פעולה וקשרי גומלין בין האמניות/אמנים לבין חומרי היצירה, בין האמניות/אמנים לבין עצמם, בין האוצרות/אוצרם לבין עצמם, ובתווך – הקשרים וההקשרים שנוצרו ביניהן וביניהם. שאלה חשובה העולה בשיח תערוכה זו ומתבקש בכל תערוכה – מהו תפקידם של אוצרות ואוצרים? – האם ליצור חיבורים בין אמניות, אמנים, חומרים, נושאים וסגנונות אסתטיים, שלעתים נראים כבלתי ניתנים לגישור? 

האוצרות והאוצרים בחרו להתמקד בשלושה ממדים של קשר: חומרי, אנושי ומשפחתי. מחד, לשם יצירת שיתופי פעולה אמנותיים נחוצים יחסי אמון, קרבה ופתיחות לשינויים. מאידך, אמנים ואוצרים שואפים לבטא את קולם האישי והייחודי ולשמור על עצמאותם היצירתית. תערוכה קבוצתית זו הציבה אתגר של יצירת סינרגיה והכלה של ניגודים. "תוך כדי תנועה ו'ריקוד' בין המשתתפים בתערוכה, ניסינו לשמר את הייחודיות של כל אמן, לצד יצירת חיבורים המתגבשים למרחב אמנותי משותף. שלם הגדול מסך חלקיו".

אוסנת אלנטרה  |  רויטל בילו   OFFליין, 2022     

אוסנת אלנטרה (2021-1972)  רישום, 2021  42x29.7 ס"מ    
רויטל בילו  תצלום, 2017  29.7
x42 ס"מ

אוצרת: רויטל בילו

אוסנת אלנטרה, רויטל בילו, צילום: דניאל חנוך

"דיאלוג" בין אמנית מתה לבין אמנית חיה הוא פרדוקסלי במהותו, שכן רכיבי הבסיס של השיחה והמפגש נעדרים ונתלשים מהמציאות. הדיאלוג היצירתי והמקצועי שניהלו אסנת ורויטל לאורך השנים נקטע עם פטירתה של אסנת בשנה האחרונה. "בעבודה OFFליין שני דימויים במדיה שונות שיוצרים דיפטיך אינטימי הכורך יחדיו "נפש תהומה" ונפש תאומה, ומחיה ולו לרגע את הקשר הממשי. זהו צמד של רישום עורב ותצלום של קב בשחור אפור, היוצרים מעין "שיחת מראה" מטאפורית. הדימוי המשותף מהדהד קולות של קינה ואובדן, "שירת  העורב" הגוועת לאיטה, וקב עצי נאלם ושתוק נעמד דום מול הקיר".

מבט, צילום: דניאל חנוך

אוצרות משותפת, 2022  אלחנדרה אוקרט, לוסי אלקויטי    מיצב קיר, טכניקה מעורבת: תצלומים מודפסים על נייר Unryu,  אקריליק, פיגמנטים, דיו על נייר פרגמנט והדפסי ציאנוטיפ. 220×150 ס"מ 

חוברת Zine, הכוללת תצלומים וטקסטים מחיי משפחה של 47 משתתפים.

 אוצרת: אורלי מלמד 

אלחנדרה אוקרט, לוסי אלקויטי,   מיצב קיר, טכניקה מעורבת: תצלומים מודפסים על נייר Unryu,  אקריליק, פיגמנטים, דיו על נייר פרגמנט והדפסי ציאנוטיפ. 220×150 ס"מ 
חוברת Zine, הכוללת תצלומים וטקסטים מחיי משפחה של 47 משתתפים. צילום: דניאל חנוך
אלחנדרה אוקרט, לוסי אלקויטי, צילום: דניאל חנוך

  בעידן הרשתות החברתיות, כל אדם הוא אוֹצֵר של סיפור חייו, ויחד אנו אוצרים סיפור משותף. 40 ישראלים, שחצו את גיל 50, הגיבו לקול קורא מקוון, בחרו ושלחו תצלום אחד בעל משמעות עבורם שהם מצולמים בו עם אחד מהוריהם או עם שניהם, לרוב מתקופת הילדות. הם ציינו מקום, זמן, את שמות המצולמים ומילים שהתצלום מעורר בהם. תצלומים אלה צולמו בישראל ומחוצה לה בידי בני משפחה או צלמים מקצועיים, בין השנים 1935 ל-2017.

במיצב "אוצרוּת משותפת" האמניות אלחנדרה אוקרט ולוסי אלקויטי יוצרות אלכימיה, סטורי-בורד ריזומטי, לא-לינארי. הן שוזרות תמונות ומילים יחד על נייר שעל גביו כתמים ורודים, קווים לבנים וקליגרפיה בדיו. כך הן יוצרות מקצב, המדגיש שזיכרונות נאצרים כעקבות, ולאו דווקא כסיפורים עקביים. הבחירות האוצרותיות של המשתתפות והמשתתפים יצרו נקודות אלמותיות בזמן. העיסוק האמנותי הוא ביופיו של הבר-חלוף. 

בשנים האחרונות, אלחנדרה ולוסי עובדות כדואו במיצבים. לדבריהן, "העבודה יחד היא כמו דינמו באופניים, כשמדוושים – נדלק הפנס. זה לא רק אני ואת… אלא מה שמתרחש בין 'אני' ל'את'. מה שקורה נמצא במרווח הזה, היוצר ממד שונה".

נעה אשכול (2007-1924)  כוריאוגרפית ואמנית, טווס,  טקסטיל 145x145 ס"מ באדיבות נטע שוחט שדות    

ריקודנטו  שיחות בנמל (2009), וידיאו  צילום: דוד שליט

אוצרות: מירב ברט  |  שגי גלילי  |  אלינורה לפידות

נעה אשכול (2007-1924)  כוריאוגרפית ואמנית, טווס,  טקסטיל 145x145 ס"מ באדיבות נטע שוחט שדות; ריקודנטו  שיחות בנמל (2009), וידיאו  צילום: דוד שליט

צילום: דניאל חנוך

אשכול יצרה במשותף עם פרופ' אברהם וכמן את "כתב התנועה אשכול–וכמן". "כתב תנועה" הוא שפת מחול המנתחת, חוקרת ומתעדת תנועה. זהו ריקוד מתומצת, בלי מוזיקה, המבוסס על תנועות גוף במקצבים נתונים.

בזמן מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, בעקבות גיוסו של הרקדן היחיד בקבוצת הרקדנים שלה, החליטה אשכול כי היא אינה יכולה להמשיך ביצירת קומפוזיציות הריקוד. החלטה זו הובילה אותה ליצירתם של שטיחי קיר, "טווס" הוא אחד מהם.

נעה אשכול (2007-1924) כוריאוגרפית ואמנית, טווס  טקסטיל 145x145 ס"מ באדיבות נטע שוחט שדות, צילום: דניאל חנוך    

השטיחים הורכבו משאריות בדים שליקטה קבוצת הרקדנים שעבדה עימה. אשכול סימנה איך לחבר את גזרי הבדים על גבי משטח אחד שגודלו הכתיב את גודל השטיח, והרקדנים חיברו ורקמו את הבדים לשטיחים. פרקטיקה זו שימרה את דינמיקת היחסים בינה ובין רקדניה, ואפשרה דרך אחרת של יצירה משותפת.

ריקודנטו   קבוצת המחול "ריקודנטו" רוקדת ופועלת יותר משני עשורים, ועוסקת בכתב התנועה אשכול–וכמן, למגוון היבטיו. הריקודים קוראים לעיסוק אמנותי-אסתטי במבנים תנועתיים ובווריאציות הנובעות מהם, ובמסלולים תלת-ממדיים הנוצרים על ידי הגוף במרחב ובזמן בעת הריקוד.  קבוצת "ריקודנטו" נוסדה ונוהלה בידי תרצה ספיר ז"ל, תלמידה וקולגה של נועה אשכול. 

קבוצת המחול ריקודנטו, שיחות בנמל (2009), את הוידיאו צילם דוד שליט; הצילום בתערוכה: דניאל חנוך
קבוצת המחול ריקודנטו

דודו פריד  |  חוה פריד   העברה בין-דורית   דודו פריד, קזולה, 2012  צילום, הדפסה על זכוכית     חוה פריד, אבקה גנטית 1968  אמייל, 15x20 ס"מ

אוצר: ארז ארמה 

דודו פריד  |  חוה פריד   העברה בין-דורית   דודו פריד, קזולה, 2012  צילום, הדפסה על זכוכית;     חוה פריד, אבקה גנטית 1968  אמייל צילום: דניאל חנוך

"אני מנסה לצאת מהמים, להוציא את האף ולנשום, יש מאבק לחיים. המים מבטאים את החרדות החונקות אותי ולא מאפשרות לי לנשום. אם לא אוציא את האף מהמים לאוויר העולם, איחנק ואמות. אימי עוטפת אותי ברחמה, ולא משחררת אותי,  מזינה בי את התחושה שהעולם מפחיד ושנינו שבירים כזכוכית. אני נלחם להשתחרר, קפוא בין מים לאוויר." ֿדודו פריד, 2022

דודו פריד, קזולה, 2012  צילום, הדפסה על זכוכית,  פרט, צילום: דניאל חנוך

דודו פריד, צלם ופוטותרפיסט, צולל אל מעמקי נשמתו ורגשותיו בצילום המבטא דיאלוג בין מים, אוויר וזכוכית שברירית. בשיחות עומק של האמן עם עצמו, הצופים נחשפים לתחושות החרדה והחנק שהוא חווה בחייו. אפשר שתחושות אלו הועברו אליו מאימו ניצולת השואה בהעברה בין-דורית.

חוה פריד, אבקה גנטית 1968  אמייל, צילום: דניאל חנוך

העבודה והתצלום חושפים סודות נסתרים, מצד אחד, תחושות של חנק, ומנגד – שאיפה לביטחון. בדיאלוג בין-דורי המתקיים בין האם לבנה מבחינים באותו חומר המקשר ביניהם כיוצרים והמהווה בסיס לדיאלוג; חוה פריד, אמנית אמייל, מציגה עבודת זכוכית ואמייל אל מול תצלום של בנה המציג עבודה על גבי זכוכית מודפסת.


אח(ו)ת ועוד אח(ו)ת  יעל פרידמן, 2021  הדפסת תלת-ממד   רונית שלם, 2018 מארקרים ואקריליק על נייר    באדיבות האמניות                        

אוצרות: אילנית אנגלנדר שטרית  |  גלית קרן  |  מיכל שביט

אח(ו)ת ועוד אח(ו)ת  יעל פרידמן, 2021  הדפסת תלת-ממד   רונית שלם, 2018 מארקרים ואקריליק על נייר    צילום: דניאל חנוך

הטבע, על שלל חומרי הגלם מקור השראה ופרשנות לאמניות האחיות יעל פרידמן ורונית שלם. השתיים חברו יחד לשיתוף פעולה מפרה, ויצרו עבודות המתכתבות זו עם זו רעיונית וצורנית.

יעל פרידמן, אמנית ומעצבת תכשיטים, יוצרת בחומרים בלתי שגרתיים ויוצקת את פשטות היום-יום אל תוך זוהר התכשיטים. הטבעות נוצרו במדפסת תלת-ממד, והן מדמות את המבנה המורכב של הסלע בטבע, דימוי שהוא מוטיב חוזר גם בסלעים של אחותה.

יעל פרידמן, אח(ו)ת ועוד אח(ו)ת, 2021  הדפסת תלת-ממד   צילום: דניאל חנוך

רונית שלם, אמנית רב-תחומית, ציירה על גבי סלעי נייר, בעבודה עמלנית ולאחר מחקר מיקרוסקופי מעמיק, איורים גרפיים המתכתבים עם המרקם הבסיסי של הסלעים, ויחד מתגבשים לכדי גוף הרמוני אחד.

רונית שלם, אח(ו)ת ועוד אח(ו)ת, 2018 מארקרים ואקריליק על נייר צילום: דניאל חנוך

הצבת העבודות זו לצד זו מאפשרת התבוננות על היפוכי גדלים ומשקלים, היוצרת מעין מבנה פְרקטלי. יופיים של הסלעים אל מול עדינות הטבעות, פורצים החוצה ויוצרים ניגודיות של עוצמה ועידון, רכות וקשיות, צבעוניות ומונוכרומטיות.

יופי וצורות אחרות   קרן ענבי  |  טל פרנק   יופי וצורות אחרות, 2016   מיצב, טכניקה מעורבת: שמן על פשתן, מראות חרוטות ביד.  אוסף האמניות

גרסה מיוחדת לתערוכה הנוכחית המבוססת על המיצב "יופי וצורות אחרות"  שהוצג במוזיאון מאנה כץ, חיפה, 2016

אוצרת: עדי אורגד לנדוי

טל פרנק, קרן ענבי,  יופי וצורות אחרות, 2016   מיצב, טכניקה מעורבת: שמן על פשתן, מראות חרוטות ביד צילום: דניאל חנוך

קרן ענבי וטל פרנק – חברות, אמניות, אימהות ומחנכות לאמנות, יוצרות יחד ולחוד כעשור. במהלך השנים הן פיתחו תהליך ייחודי שבבסיסו תגובה אמנותית הדדית שמייצרת שיח ללא מילים אלא דרך החומר והעשייה בנושאים הקשורים בטבע ובמציאות היומיומית הסובבת אותנו. השתיים חולקות ביניהן צורת חשיבה משותפת, אך כל אחת מהן ייחודיות לעצמה בגישתה לחומרים.

המיצב "יופי וצורות אחרות" בנוי מאוסף ציורי שמן על פשתן ומראות, ומבוסס על קריסטלוגרפיה – חקר הארגון המבני של אטומים ומולקולות בגבישים. הדימויים שנוצרו בתהליך הפירוק-המופשטות קשורים ומזכירים במידה מסוימת את מקורם החומרי.

טל פרנק, קרן ענבי, פרט מהמיצב צילום: דניאל חנוך

קרן ענבי עובדת עם דימויים ונושא המנותקים מהקשרם הקודם, וההוצאה מההקשר לכדי חוויה מופשטת ויזואלית מתייחסת למתח וליופי. טל פרנק שואבת השראה מחפצים הקשורים לתרבות שאפשר למצוא בחיי היומיום ומחריגה אותם מהקשרם התרבותי, ההיסטורי והחברתי. 

טל פרנק, קרן ענבי, פרט מהמיצב צילום: דניאל חנוך
מבט, צילום: דניאל חנוך

לנה דובינסקי | פרופ' עמית צורן   תה של שניים, 2017   פורצלן יצוק לתבניות ומתכת מודפסת בתלת-ממד   באדיבות האמנים

אוצרת: אורית פרימוב

לנה דובינסקי | פרופ' עמית צורן   תה של שניים, 2017   פורצלן יצוק לתבניות ומתכת מודפסת בתלת-ממד   צילום: דניאל חנוך

קומקומי הפורצלן העדינים-שבריריים של המעצבת הקרמית לנה דובינסקי הם פרי תכנונה ויצירתה בעבודת יד מסורתית. מהנדס המחשבים פרופ' עמית צורן תכנן רכיבים משלימים – ידיות ורגלי קומקומים בטכנולוגיה חדשנית של הדפסת מתכת בתלת-ממד. הקומקומים ורכיבי המתכת המשלימים מועברים לתהליך שריפה בתנור ייעודי, בטמפרטורה של 1,050 מעלות למשך 12 שעות, ליצירת תוצר סופי מאוחד.

תוצאות שיתוף הפעולה בין האמנים, וכך גם שיתוף הפעולה בין החומרים, טכניקות העבודה והעולמות השונים של מקורות היצירה, מולידים ישות חדשה, ולצדה  הבנה עמוקה של מהות תהליך היתוכם של יסודות.

לנה דובינסקי | פרופ' עמית צורן, מבט נוסף, צילום: דניאל חנוך

מה מאפשר כאן את נקודת המפגש? האם זהו מפגש בין יסודות כימיים, או מפגש המבטא כימיה ויצירה אנושית? מה נוצר מהחיבור החדש? האם זהו מפגש של חומרים בתוך מחקר, שיוצרים שלם חדש ומדויק?  איך נוצרת האינטימיות בחיבור הזה? מה השתמר מכל יסוד?

ומה כל זה אומר לנו ועלינו

צילום משפחתי, הסלון 5  2018 מיכאל שבדרון  |  נטשה קנדוב  |  נעמה רחמים  |  עידן סימון  |  רתם שמואלי  שי דרור  |  תומר פרוכטר  תצלומים באדיבות האמנים

אוצרת: שיר לוי

הסלון 5, צילום משפחתי, 2018 ,  מיכאל שבדרון  |  נטשה קנדוב  |  נעמה רחמים  |  עידן סימון  |  רתם שמואלי  שי דרור  |  תומר פרוכטר  תצלומים באדיבות האמנים צילום: דניאל חנוך

שבעת החברים בקבוצת "הסלון 5", בוגרי האקדמיה בצלאל, פועלים יחד זה שלוש שנים. הפן השיתופי מתקיים בפרקטיקה של "הסלון 5" בשני מישורים – האחד כחלק אינהרנטי מהשיח המתמשך בין חברי הקבוצה, והאחר באינטראקציה בין הקהל לקבוצה ובינו לבין עצמו, הנוצרת במהלך מיצגי הצילום שהם יוזמים ומבצעים.

עמדת הצילום של "הסלון 5" מוקמת ומוצבת בכל פעם במקום אחר ובהקשר אחר. חברי הקבוצה, במעין פרפורמנס מתוכנן ולעתים ספונטני, מזמנים צופים מתוך קהל מזדמן להשתתף בצילום קבוצתי בהרכבים שונים, שבו המצולמים הם זרים גמורים שהופגשו לצורך הצילום החד-פעמי. תוצאתם של מפגשים חד-פעמיים אלה מתועדת בעשרות תצלומים, המעוררים מחשבה על קרבה וזרות, על דומוּת ושוני, על יחסים וכן על אינטימיות וזוגיות.

מבט, צילום: דניאל חנוך

בפרויקט "תצלום משפחתי" הרכיבו חברי "הסלון 5" משפחות פיקטיביות מתוך קהל המבקרים בפסטיבל חג המולד והנציחו אותם לצד עץ אשוח. התצלומים עשויים להעלות שאלות ולערער על מוסכמות שנוגעות לזרות ומשפחתיות. האם תצלום משפחתי מייצג בהכרח יחסי קרבה והרמוניה, או שלמעשה מדובר במצולמים שהם זרים בינם לבין עצמם? מנגד, האם זרים שלא גדלו יחדיו יכולים ליצור קשר קרוב שהוא תחליף למשפחה? 

תודה לכן ולכם על שנה מעניינת ומרתקת! ובשעה טובה בהמשך הדרך