כמה זמן נדרש להתבונן ביצירה אמנות? והפעם יוהן צופני, "הטריבונה של האופיצ'י"

כמה זמן נדרש להתבונן ביצירת אמנות על מנת להבין אותה?

יוהן צופני, הטריבונה של האופיצי.jpg

יוהן צופני, הטריבונה של האופיצ'י,  1772-77, 154.9X123.5, שמן, האקדמיה המלכותית, לונדון

 

למעשה כמו כל דבר שנשאל התשובה הינה סובייקטיבית ותלויה ביצירה עצמה, כשם שעד כמה זמן נדרש לאדם מסוים לנתח אימז'ים ויזואליים. אך נכון לומר איננו מסתכלים מספיק זמן ביצירה. זה אמנם משתנה, אך מחקרים הראו שההתבוננות ביצירה במוזיאון נעה בין 15 שניות ל-30 שניות. המון זמן להסקה מה האימז' מנסה לייצג (או כשמתבוננים במופשט). אך אין זה ממש זמן מספיק דיו להתנסות מלאה בעבודה.

James O. Pawelski השווה את הדרך שבה מרבית האנשים הולכים במוזיאון להתנסות בשיטוט בין שורות הספרייה. 'When you go the library, you don't walk along the shelves looking at the spines of the books and on your way out tweet to your friends, 'I read 100 books today!'" .הוא סיפר לניו יורק טיימס. הכוונה כאן הינה שאנשים יכולים ללכת למוזיאון, לבלות שעות שם בהתבוננות במאות יצירות אמנות, ולצאת החוצה בלא שלמעשה "ראו" דבר. פולסקי נהג להביא סטודנטים לאוסף ברנס וביקש מהם להשתהות כעשרים דקות בחזית עבודה אחת. התוצאה של הקונטמפלציה, הוא טען, לא רק הגבירה את הערכתם את יצירת האמנות, אלא גם היתה בעלת אפקטים מועילים של מדיטציה.

Phil Terry, ייסד את Slow Art Day בשנת 2008, יוזמה שמבקשת מאנשים להשתהות ממש ולבחון את היצירות שאנו מוצאים במוזיאונים. "התחלתי בכך מאחר ולא כל אחד יודע על כך", הוא הוסיף. מכונים מובילים כמו SFMOMA ומוזיאונים קטנים יותר כמו מוזיאון ברמינגהם לאמנות עודדו את הרעיון, ואף הציעו ימים קבועים מעין אלה Slow Art Sundays.

הצורך בתוכנית כמו Slow Art Day הינה לבטח תוצר של התקופה הדיגיטלית שלנו, כזו שבה יש פשוט יותר מדי תוכן מכדי שניתן יהיה לצורך אותו באופן נאות, כך שבמקום זאת, כמעט כולו נצרך מהר.

 

Kaplan, I. (2017, January 26). Re: How Long Do You Need to Look at a Work of Art to Get It? Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-long-work-art-it

ביצירה מעין זו של יוהן צופני, "הטריבונה של האופיצ'י",  1772-77, זמן הצפיה ארוך יותר, ואולי לא?

ה"טריבונה" הינה החדר שנעשה ע"י ברנרדו בואנטלנטי Bernardo Buontalenti  בשנים 1585-1591 בארמון האופיצי להצגת יצירות מאוסף המדיצ'י. הרעיון של החלל והשם היה שהחדר (אשר במקור היתה אליו כניסה אחת בלבד) יהיה בעל אופי של קפלה וישמש כמשכן לקדושה בארמון. הטריבונה הוצגה במאות 17-18 כ"וודרקמר" החשוב ביותר, עם  אוסף מתקופות שונות – פסל מצרי, עתיקות, רומי, ציורים רנסנסיים וברוקיים ואף רוקוקו.

ציור זה הוזמן ע"י המלכה שרלוט ב-1772 ונתפס כאחת מההצגות המפורסמות ביותר  של חובבי אמנות וגרנד טור Grand Tour של המאה ה-18. אף שנראה שצופני השלים את הקנבס בסוף 1773, הוא נטש עבודה זו ועסק בהזמנות פורטרט אחרות, עבור פייטרו ליאופולד הדוכס הגדול של טוסקנה, אחיו הבוגר יותר יוז'ף ה-II הארכידוכס של אוסטריה והלורד קופר. הוא גם שימש כיועץ לקופר ואפשר לו לאסוף מגוון מייצג של ציורים פלורנטיניים.

צופני מאזכר פעילות חדשה זו בטריבונה ע"י הוספת עצמו מחייך חיוך רחב, מחזיק את תמונת רפאל, "מדונה ובנה", הגלריה הלאומית, וושינגטון שקופר רכש וקיווה להחליפה באחרת. הקבוצה המקיפה את קופר וצופני בשמאל הציור נראית כעוסקת בחקר יצירתו של רפאל, "קופיד ופסיכה וסטיר עם צִלְצָל.

מימין סר הוראס מן, מוצג בחזית עם אות מסדר, מאזין לרעו תומס פטץ שמשווה את "ונוס מאורבינו" של טיציאן לפסל "המתאבקים". בגלריה מימין, קבוצה של תיירים צעירים הכוללת את הסייר והחוקר האפריקני סר ג'יימס ברוס שצופני תיאר כ"פלא של זמנו, אימת הגברים הנשואים ומאהב עקבי", מתבונן בונוס דה מדיצ'י. מעיתונים בני הזמן נראה ששתי הקבוצות שמרו על הפרדה חברתית, והדרכים השונות שבהן הם מתוודעים להנאותיה של פירנצה הינה אחת מהתמות הנחקרות בציור.

יוהן צופני היה צייר פורטרטים. נולד בגרמניה ומרבית ימיו בילה באנגליה.

 

https://www.royalcollection.org.uk/collection/406983/the-tribuna-of-the-uffizi

 

וונדרקמר -חדרי פלאות/מוזרויות בהם הוצבו ללא עקרון של מיון וסידור ציורים ופסלים לצד זיופים, פריטים ארכיאולוגים, אוספי מטבעות, תכשיטים וקמיאות. בנוסף, הם הכילו יצורי כלאיים (היברידים), פוחלצים, מינרלים, קורלים, עוברים שמורים בכוהל, מסיכות מוות, שנהבים, שעונים, כלים מוזיקליים וכלים מדעיים ועוד. חדרי המוזרויות שימשו גם כארסנל של אלכימיה והכילו חומרים שנתפסו כבעלי כוחות מאגיים.

גרנד טור – מסעות שערכו בני טובים מאנגליה, ארצות השפלה, גרמניה ועוד לאיטליה "ערש התרבות"

 

מהפכה: אמנות רוסית 1917-1932, תערוכה באקדמיה המלכותית, לונדון

הדימוי של לנין רווח באמנות הרוסית. ב-1930, שש שנים לאחר מותו, לנין תואר בפורטרט בעל עוצמה אינטלקטואלית, עובד על כתביו (הכיסא ממול מסמל ריק, כאילו מזמין את האיש שאינו לחבור לשיח).

3507.jpg

The Bolshevik, 1920 by Boris Mikailovich Kustodiev. Photograph: © State Tretyakov Gallery, Moscow

לנין הוצג בפסל עצום בברונזה, התכווץ לדמות קטנטנה, הפך לבד מופשט. הוא הופיע על צלחות אוכל, צעיף לראש או ואזה מפורצלן. לנין, אשר מת בגיל 53, מופיע בקלוז אפ מונומנטלי בארון קבורה אדום פתוח. החולפים ליד הארון הוקטנו בממדיהם בהשוואה לגדלות הדימוי.

המנהיג, מת או חי, מופיע במדיומים ובגדלים שונים.

זה אמור גם לגבי סטלין וטרוצקי, אף שהאחרון נוכח פחות במאגר הדימויים העצום של התערוכה באקדמיה המלכותית- מהפכה: אמנות רוסית 1917-1932 (פניו נחתכו ממעטה הראש). ברם,  אין זו תצוגה של תעמולה קומוניסטית. מה שהופך תערוכה זו לחשובה בהיבטים שונים, ואף חשיבות היסטורית הינו שיש כאן ייצוג של כל סוגי האמנות מתקופה זו. לא רק תוצרים סובייטים – אוטופיות סוציאליסטיות ריאליסטיות, המנונים למכניזציה וסרטים על איכרים הממתינים אסירי תודה להגעת רכבת הקיטור הראשונה, אלא אמנות של האוונגרד גם כן. זו הפעם הראשונה שאנו יכולים לראות את האמנות של המהפכה כולה.

לאחר שהבולשביקים עלו לשלטון באוקטובר 1917, הקבוצה החברתית  שנתפסה כמהפכנית ביותר ברוחה היתה זו של אמנים, מלחינים וסופרים. והשאיפות שלהם – די אפשרי שלראשונה בהיסטוריה – היו בהלימה עם אלה של שליטי המדינה. אלה ואלה האמינו שלאמנות יש מטרה מעבר למהותה כאמנות, ושזה יכול לעזור ליצור מחדש אומה, מפוסטרים וציורי קיר למדים של פועלי בתי החרושת  ואף ספלי טרוצקי מעודנים.

זה היה עולם חדש שבו הכול היה אפשרי – באמנות כבחיים. Spectrum: Flight of Forms של איוון פוני שלחה אותיות קיריליות דרך הצבע הכחול כמו יונים ששוחררו. המאוזוליאום של Alexei Shchusev ללנין הינו היבריד של פירמידה, גיאומטריה סופרמטיסטית ולינאריות קונרדית. Konstantin Yuon תיאר פלנטות  על מישור התמונה המתפשטות לקרני אור צבעוני, כמו הרצועות הריוניסטיות (ייצוג קרני אור)  של הצייר בעל החזון Mikhail Matiushin.8664

New Planet, 1921 by Konstantin Yuon. Photograph: © State Tretyakov Gallery, Moscow/DACS 2017

מעניין לראות עד כמה מהר התפשטו רעיונות חדשים אלה באירופה אף לפני 1917: פיקסו המציא את הקוביזם; קזימיר מלביץ אימץ זאת במוסקבה מס' דקות מאוחר יותר. Aristarkh Lentulov Lentulov and Boris Grigoriev תיארו מנהיגים בולשביקים בדומה לסזאן. יש כיפות בצל פוסט אימפרסיוניסטיות, סמוברים פוטוריסטים והתנסויות בחלל ובקולנוע וצילום. מעל לכל, יש מהפכה גדולה באמנות הרוסית: מהציורים המופשטים הראשונים של קנדינסקי ועד למכונות העפות של טטלין ועד לעיצובי הטקסטיל הקונסטרוקטיביסטיים של ליונוב פופובה. במקום מכובד ישנה הגלריה של מלביץ שבה ה-Supermatist Construction of Colours הנפלאה שלו בולטת בטורקיז, ורוד וצהוב בוהק על לוח לבן. "ריבוע שחור" צף על רקע הריבוע הלבן, באנטיתזה דינמית ביותר לציור פיגורטיבי. ובהאמינם שהדרך היחידה לשרת את העם היתה דרך השפה הבינלאומית של המופשט, פופובה ורודשנקו דחו כל רמז לסימבוליזם, ומלאו את העולם בקונסטרוקטיביזם הגיאומטרי שלהם ומורשת העיגולים הקונצטרים.

ואיך צויר האיכר שלאחר המהפכה? בסרטים, הוא היה גיבור שעורו נצרב בשמש הסובייטית, צועד ושר בשמחה לאחר יום עבודה בשדות או מביע את פליאתו למראה מכונת חליבה חדשה. אך בציורים הוא יכול להיות הכול, מחייל משוחרר עם שלג על מגפיו ועד למערך של מרובעים.  "ריבוע אדום" של מלביץ מקבל ממשות אנושית באמצעות הכותרת שלו: Painterly Realism of a Peasant Woman in Two Dimensions. לא קשה להבחין בכוח החיים המצוי בצורה נעה קדימה זו. נשים עובדות יחפות רגליים סוחבות ומרימות צרורות כבדים, ומחבצות בציוריו הפוטוריסטים של Alexander Deineka, מוקפות במכונות, ונראות כרובוטים למחצה. Isaak Brodsky מציג עובד, כפועלים עזי כוח, חשוף למחצה על פיגום כנגד שמי הלילה – מעין מיכאלאנג'לו רוסי.3664

Suprematist Construction of Colours, 1928-29 by Kazimir Malevich. Photograph: © 2017, State Russian Museum, St Petersburg

אך כשהוא חוזר הביתה, מה הוא יאכל? תפנים ליד מציג ילד עומד ליד שולחן נקי פרט לקרום לחם. זהו אספקט מעניין בתערוכה עצומה זו באוצרות משותפת של Ann Dumas מהאקדמיה המלכותית עם שני פרופסורים לאמנות רוסית ממכון קורטו Courtauld Institute. ניתן להסתכל על רקונסטרוקציה בגודל מהחיים של העיצוב של אל ליסיצקי לדירת הקפסולה של עובד, ומשם לפנות לאימז' של חיים ממשיים במוסקה – ביתם של וטרנים מהצבא האדום.

ליסיצקי עצמו מתואר בצילום נפלא. רודשנקו מצלם את רעו מייאקובסקי, מאן ריי מצלם את אייזנשטיין, עונה לשיחת טלפון דחופה, ו-Meyerhold, במאי התיאטרון הגדול, מופיע בסקיצה היפריאליסטית, ציור בצבעי מים גרפי ובקלוזאפ.

איש מעמד הפועלים מופיע בצורות שונות. "הבולשביק" של Boris Kustodiev מציג ענק נושא דגל אדום צועד מעל העיר המושלגת. ההמונים המלווים את לנין, או צועדים לחופש, הינם כתם חסר פנים. תערוכה זו מציגה בצד דימויי התעמולה, קלוז אפ פתאומי של רוסים חיים: כפריים המעמידים תחנת טלגרף, איכר חוזר הלום קרב מהחזית, שני פילוסופים הולכים דרך יער.4638

Alexander Deineka’s Textile Workers, 1927. Photograph: © State Russian Museum, St Petersburg/DACS

2938

Nikolai Demkov’s Kerchief with portrait of Lenin in the centre and Trotsky’s corner portrait cut out, 1924. Photograph: © Burilin Ivanovo Museum of Local History, Ivanovo

Revolution: Russian Art 1917-1932, The Royal Academy, London until 17 April

Cumming, L.(2017, February 12). Re: Revolution: Russian Art 1917-1932 review- when anything was possible. Royal Academy, London. Retrieved from https://www.theguardian.com/artanddesign/2017/feb/12/revolution-russian-art-1917-1932-review