עתליה שחר Cut glass אוצרת רותי חינסקי אמיתי, בית האמנים 28.9.2017-22.10.2017

unnamed

כלי קריסטל וסרוויס הפורצלן של מותג היוקרה "רוזנטל", שהיו מוצבים בגאון בוויטרינה בסלון בית הוריה של עתליה שחר, מופיעים כתמה דומיננטית בעבודותיה של האמנית. הכלים שימשו את המשפחה באירועים טקסיים: מעין סוכנים של זיכרונות אמתיים ובדויים כאחד, סמל סטטוס המעיד על בעליו, ומהווה סמן של זמן ושל תקופה.

שחר לוקחת את כלי הפורצלן בעלי המשמעות האישית/משפחתית ומעניקה להם חיים אחרים. הם "יוצאים" מהוויטרינה ומהמדפים שבה, ומקבלים תוקף אחר בהסבה שלהם מחפץ ממשי שימושי לחפץ ייצוגי על גבי הבד.

בתערוכה "פורצלן: הזהב של אירופה", שהוצגה במוזיאון העיר חיפה כתבה האוצרת עינבר דרור לקס: ”הפורצלן, סממן של תרבות חומרית אירופאית, יובא בעשורים לפני קום המדינה למרחב הביתי מתוך ניסיון לשמר ניחוחות של זמנים עברו […]  והתקבע כאחד האובייקטים המצביעים על מעמדו ועל הונו התרבותי של בעליו. [1]

unnamed (4)

הכלים מוצבים על פי רוב במרכז הקומפוזיציה בציוריה של שחר "באופן שמעלה על הדעת", כפי שכתבה האוצרת רותי חינסקי אמיתי "סידור הראלדי, שהוא כשלעצמו סממן של אצולה ויוקרה. ואולם עד מהרה מתחוורת הפעולה האמנותית כחותרת תחת האקסיומות המשפחתיות. החפצים המצוירים מתגלים כדימויים משובשים ופגומים, צפים כפליטים תלושים בחלל אפוף מסתורין על סף הפנטסטי. היא כמו נרתעת מהמעשה האלים שחוללה ומנסה למתנו בציפוי בצבע זהב, בהדגשת שרידי הפאר שנותרו בחפץ הפגום ואף בהוספת דימויים סימבוליים כדוגמת כנפיים או ברבורים […]" [2]

הזהב, צבע מלכותי, צבע של קדושה ושל עושר שמימי וארצי, משמש בציוריה של שחר כמעין כסות, המסתירה וחושפת בעת ובעונה אחת את הפגמים שיצרה. פרקטיקה זו אף מעצימה את תפיסת ה"מממנטו מורי" המאפיינת חפצים – השבירות והנפיצות שלהם באזכור לחלופיות חיי אנוש ואפסותם.

unnamed (2)

בכלים אחרים, נוקטת שחר בגישה שונה, כיסוי בשכבת צבע לבנה, שיש בה מן ההתייחסות לפעולת מחיקה וטשטוש; בפעולה זו  יש מן היפוך המשמעויות שאנו כבני אנוש מעניקים לחפצים, אוספים אותם, מתנאים ומציגים אותם לראווה; פעולה שהופכת אותם לחלק מהותי מהדי. אן. איי שלנו והזיכרון האישי בצד הזיכרון הקולקטיבי.

וכך מציגה שחר בעבודותיה דבר והיפוכו; בעידן הצרכנות בו אנו חיים, בו יש אין ספור חפצים שניתן לשכפל ולקנות ב"הכל בדולר", הרי שבכלים מתוצרת רוזנטל מודגשת הייחודיות, האיכות  והעמידות שלהם, זאת בדומה לאופן בו הוצגו לראווה בבית הוריה בנושאם מטען תרבותי הייחודי להם. ברם, כלים אלה שבמקור "שמרו" על ההילה שלהם הופכים באקט חתרני בעבודותיה של שחר, לחפצים "נעדרי הילה", פגומים ומחוקים.

unnamed (1)

[1] עינבר דרור לקס, פורצלן: הזהב הלבן של אירופה, מוזיאון העיר חיפה 7.3.2015-5.10.2015    http://www.hcm.org.il/%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%AA/409/%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A6%D7%9C%D7%9F%3A_%D7%94%D7%96%D7%94%D7%91_%D7%94%D7%9C%D7%91%D7%9F_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94

[2] רותי חינסקי אמיתי, עתליה שחר: Cut Glass, בית האמנים. תודה לאמנית ולאוצרת

ברכה גיא, תערוכת יחיד "אבל היופי", אוצרת אורנה פיכמן גלריה בית יד לבנים, רעננה

╫פ╫ס╫£-╫פ╫ש╫ץ╫ñ╫ש-╫ק╫ע╫ש╫¬-78-copy.jpg

הוד וכליה, יופי ואימה וכאב חוברים יחדיו בתערוכת היחיד של ברכה גיא בגלריה בית יד לבנים, רעננה. התערוכה המתפרסת במספר חללים במקום מציגה תמונת עולם צבעוני, מורבידי ופתייני בו מתקיימים יחדיו זמן עבר והווה. התמות המוצגות ביצירות מגוונות: ציורי טבע דומם, דיוקנאות עצמיים, בובות חרסינה עדינות שנפגמו במהלך היציקה ומשמשות כעת בתפקיד חדש, מלאכים/מלאכיות "מטופלים" עטורי זרים מוזהבים, כלואים בכלובים, חפצים רקומים.

זיכרון פרטי בצד זיכרון קולקטיבי מלווים את השיטוט בתערוכה: שמלת טבילה לבנה ועליה רקומה דמותה של האמנית, ספל בו רקומה בובה בחוט וחרוזים שחורים – באזכור ובמחווה לעבודת הרקמה של אם האמנית ז"ל. ציורים השאולים מזיכרון זרי הפרחים בבית הוריה; ייצוג של דיוקן האמנית כנוכח נעדר – בין אם בדמותה גלוחת השיער ובין אם בתיאור השמלה הלבנה המתפוגגת אל הרקע הכהה בציור.

ומנגד, זיכרון קולקטיבי: פרוטומות באזכור לפרוטומות קלאסיות, בובות החרסינה העדינות המעלות בזיכרון את פסלי השעווה של מדרדו רוסו[1], הזרים המצופים זהב – כמעין זרי ניצחון המעטרים את ראשי הגיבורים ברומי עתיקה, או לחילופין, זרי חתונה, יום הולדת. unnamed (6)

הדימויים רבי הפנים והמשמעויות מצויים בכל רובד ורובד בתערוכה. החלל התחתון מאזכר מעין חדר פלאות – הבובות הכלואות בכלובים, והציפורים מעל, פנים וחוץ במעין דיאלוג עם יצירות סוריאליסטיות; בועת זכוכית בה כלואות בובות כאילו עמד הזמן מלכת, במעין "עולם מהופך" Upside Down World המופיע לעתים בציוריו של הירונימוס בוש וכן בציור ההולנדי בן המאה ה-17. קופסת עץ הנראית מרחוק כאיקונה ימי בניימית. פנינים המסמלות עושר אך גם את מעלת הטוהר והנשיות, ומופיעים בתיאורי הבתולה מריה ובנה.[2]

ובדומה, בחלל העליון  מוצגים בעיקר ציורי פרחים ודיוקנאות עצמיים באנלוגיה למהות החיים ושבריריותם. טבע דומם כאלגוריה למעגל החיים –ממשיות בצד הרס וארעיות וחלופיות החיים. אל כל אלה נוסף ביתר שאת דימוי הואניטס המופיע בציורי הפרחים המצויים בפריחה ובקמילה –  נצחיות האמונה הדתית במנוגד לארעיות חיי האדם, והבלותם.  אמנות "הבועטת חזק בבטן" והרהור פילוסופי על מהות החיים.

unnamed (2)

מתוך שיחה עם האמנית ברכה גיא בתערוכה

קטלוג התערוכה

╫פ╫ס╫£-╫פ╫ש╫ץ╫ñ╫ש-╫ק╫ע╫ש╫¬-61-copy

[1] https://en.wikipedia.org/wiki/Medardo_Rosso

[2] Carlo Crivelli, The Virgin and Child, 1480, Tempera and gold on wood, The Metropolitan, New York

http://www.metmuseum.org/art/collection/search/436052