מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב

IMG-20180703-WA0046.jpeg
מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט

ביקור במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב במסגרת כנס למדע שהתקיים במקום עורר בי את אותה תחושת פליאה אודותיה אמר רנה דקרט שהיא "הראשונה מבין התשוקות, פליאה פתאומית של הנפש אודות אובייקטים שנראים נדירים ויוצאי דופן". מוזיאון זה העתיד להיות המרכז הלאומי לחקר, תיעוד ומדע בתחומי המגוון הביולוגי בישראל מאגד בתוכו כ-5.7 מיליון פריטים מאוספיה של אוניברסיטת תל אביב. האוספים מתעדים את עולם החי והצומח בישראל ובמזרח התיכון, כשם שאת ההתפתחות ההיסטורית והתרבותית של המין האנושי.

בכנס למדע – מרכז מורים ארצי למורי המדע והטכנולוגיה בבתי הספר היסודיים שהתקיים ביום שלישי 3.7.2018, הציג צוות אנשי המוזיאון את הפעילויות לעתיד לבוא במקום בהרצאות הפורשות את המגוון האפשרי לחקר ולימוד בנושאים אלו.

IMG-20180703-WA0016.jpeg
מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט

איסוף עתיקות והתשוקה לאובייקטים מן הטבע הופיעו לראשונה באיטליה לפני כל מקום אחר באירופה המערבית. הומניסטים של הרנסנס האיטלקי החלו בפעילויות אלה בו בזמן באוניברסיטאות של פיזה, פדובה ובולוניה, כשם שבחצרות הנסיכים והאקדמיות באיטליה. נוסדו הגנים הבוטניים הראשונים, ומוזיאונים הפכו לחלק סדיר במערך ההוראה להבנת הטבע. הטבע הפך לנושא לחקר עמוק שכמותו לא היה מימיו של פליניוס והעבודה האנציקלופדית הגדולה של אלברטוס מגנוס. שתי הפעילויות – איסוף וחקר של הטבע מופיעות במחקרים של נטורליסטים כמו Ulisse Aldrovandi (1522-1605) ו-Athanasius Kircher (1602-1680), ותוצאותיהן, גישות חדשות כלפי הטבע כ"ישות" שניתנת לאיסוף וקביעת טכניקות חדשות לחקר שבבירור שינו את ההיסטוריה של הטבע.

בני הזמן היו מודעים לעליונותה של איטליה ברנסנס של ההיסטוריה של הטבע. "ולאלה שעוסקים בהיסטוריה של הטבע, ספרים שהוצאו לאור ע"י איטלקים והאוספים הנפלאים שנאספו בזמנים שונים, מורים כיצד הם הצליחו בכך לפני כל אומה אחרת", כתב העורך מן המאה ה-18 Michele Mercati ב-1717.

הכמיהה לטבע היתה חלק ממקסם נרחב יותר באיסוף אובייקטים בעלי חשיבות מדעית. במהלך המאות ה-16 וה-17 הופיעו מוזיאונים ראשונים למדע, טכנולוגיה, מוזרויות אתנוגרפיות ופלאי הטבע. כמיהה זו הופיעה בזמן שבו כל אירופה נראתה כעוסקת באיסוף, מוזיאונים, ספריות, גנים מורכבים, גרוטות וגלריות אמנות. כה רבה היתה עבודת המזכיר ההומניסט אנטוני גיגנטי שהוא קונן על כך שאין לו זמן להנות מעשיית ספר שיהיה שווה דיו שיהיה מכובד למדפי מוזיאון היפוליטו אגוסטיני בסיינה. האציל הטוסקני ניקולו גדי שהיה נאמן על שניים מהדוכסים הגדולים וחבר של אלדרוונדי עמד על זה שהדברים שלו יוצגו לכל האצילים הפלורנטינים והזרים עפ"י בקשה", כה גבוה היה הערך שהוא יחס לכך. אספנות הפכה לפעילות של בחירה בקרב האליטה החברתית והמלומדת. היא מילאה את שעות הפנאי ונראתה כתופסת כל רגע בחייהם. דרך האיסוף של האובייקטים, ניתן היה לרכוש ידע אודותיהם ודרך הצגתם לרכוש כבוד ופרסום שכל המלומדים שאפו לו.

האוספים שהוצגו בחדרי פלאות/מוזרויות ובקבינטים של טבע היו על-פי רוב בבעלות פרטית ונגישות מוגבלת; היו בהם אובייקטים מעשה ידי אדם (artificialia) (ציורים, פסלים, ועוד, לצד אוצרות מן הטבע (naturalia). האוספים הוצגו על מדפים, במגרות או נתלו מהתקרה. בין הדימויים המוקדמים הידועים: תחריט בספר Dell Historia Naturale"" "על ההיסטוריה של הטבע", מאת Ferrante Imperato (1525-1615 בקירוב) פרנטה אימפרטו 1599, המציג את אוספי הטבע – יונקים מפוחלצים, אלמוגים, קונכיות, מינרלים ועוד, וזה שלOle Worms אולה וורמס (1588-1654), רופא ואנטיקוואר דני. להם קדמו כמובן הסטודיולו של פרנצ'סקו הראשון דאי מדיצ'י בפלצו וקיו, פירנצה, וסטודיולי (מהמילה סטודיו קטן בנסיכויות אורבינו, פררה ואחרות באיטליה).

800px-RitrattoMuseoFerranteImperato.jpg
Fold-out engraving from Ferrante Imperato's Dell'Historia Naturale (Naples 1599), the earliest illustration of a natural history cabinet https://en.wikipedia.org/wiki/Cabinet_of_curiosities

אחת מהמטרות במרחבים אלה היתה "לייצר מודל פרטי של היקום" במעין מיקרוקוסמוס הנתון לשליטתם, בהקבלה לאל שבמרומים השולט על היקום, ובאמצעותו לארגן את היחסים בין הנראה לבין הלא נראה. מטרות נוספות: אתגר ועניין מחקרי; להעניק לבעלים הנאה צרופה; להדהים את הסובבים ולמשוך תשומת לב; יוקרה.

800px-Musei_Wormiani_Historia.jpg
"Musei Wormiani Historia", the frontispiece from the Museum Wormianum depicting Ole Worm's cabinet of curiosities. https://en.wikipedia.org/wiki/Cabinet_of_curiosities

 

העניין בחדרי פלאות/מוזרויות ובקבינטים של הטבע פג בשלהי המאה ה-18 בשל שינויים פוליטיים, כלכליים ואחרים באירופה, ובשל הלאמת אוספים פרטיים ובהם גם חלק ניכר מהקבינטים וחדרי הפלאות והמוזרויות שמרכיביהם נטמעים במוזיאונים גדולים הנפתחים לציבור במאה ה-19. במקביל, מתגבשת תפיסה מוזיאלית הדוגלת בתצוגה כרונולוגית ותמטית, במנוגד לתצוגה המגובבת והאקראית הניכרת לעתים בתצוגות בחדרי פלאות/מוזרויות.

מיכה לוין כותב בספרו "יש לזכור שמוזיאונים הינם מוסד חדש יחסית. דעות על תפיסת המוזיאון – מה הוא צריך להכיל, את מי הוא צריך לשרת, וכיצד עליו לתפקד, משקפות שינויים בחברה ובתרבות. יותר מאשר בסוגים מיוחדים אחרים של ארכיטקטורה, מתפקידו של המוזיאון לבטא ערכים וטעמים חברתיים, וליצור הצהרה תרבותית ייחודית. המוזיאון הנו מייצג של הציוויליזציה".

IMG-20180703-WA0010.jpeg
מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט

לסיכום, מהות מוזיאון מתמקדת באיסוף, שימור, חקר, פרשנות, תצוגה. ואני רוצה לשאול מה המילה knowing אומרת במוזיאון? מה נחשב כידע במוזיאון? מה מקובל ומה פחות? האם טעמים והעדפות משתנים במהלך הזמן? מהו תפקיד אנשי מחלקות החינוך במוזיאון? מהו תפקידם של אוצרי מוזיאון ביחס לתצוגות ולמבקרים? ובאשר לתפקידם של מוזיאונים של טבע עלינו לזכור שנטורליסטים אריסטוטליאנים עיצבו את המוזיאון כמקום לסינתזה ביקורתית! "וצו" זה אמור להיות זה שנישא וממשיך במסורת המוזיאלית.

ובאשר לכתוב לעיל: חומרי הפוסט  נלקחו ממחקר שערכתי בין השנים 2002/3-2005 על חדרי מוזרויות/מופלאויות וקבינטים של טבע בין המאות 15-18 וההשתקפויות והביטוי שלהם באמנות מודרנית ועכשווית, במסגרת לימודי במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים, אוניברסיטת תל אביב.

Michael.D. Levin, The Modern Museum: Temple or Showroom, Jerusalem, Tel Aviv c.1983
Lugli, Adalgisa, Naturalia et Mirabilia: Il Collezionismo enciclopedico nelle wunderkammern d`Europa (Milano, 1983)

וכמובן ספרים ומאמרים נוספים, אך על כך בהזדמנות אחרת.

זיוה קורט

 

הירסט ממשיך להכעיס בתערוכה שלו בביאנלה בוונציה

download.jpg
Brass Nigerian Ife Heads. Image via the British Museum.

התערוכה העיקרית הראשונה של דמיאן הירסט מזה עשור המוצגת בביאנלה בוונציה, ממשיכה כרגיל בעבודות של הירסט למשוך קהלים עצומים ובו בזמן לעורר סערות וזעם. * אנא ראו לעיל.

הטענות הן על ניכוס תרבותי באחד מהפסלים של הירסט, המשעתקת עבודה ניגרית מהמאה ה-14 בלא קונטקסט היסטורי נאות. מוחים בנדון טוענים שהצעירים בבריטניה יטעו לחשוב על עבודה ניגרית זו כעבודה מידי הירסט.

הפסל של הירסט הינו אחד מיצירות שהאמן פיזר בפלצו גראסי ובפונטה דלה דוגנה כחלק מתערוכה העוסקת בפיקציה באשר לאוצרות שנשלו מספינה טורקית שטבעה בים. אך לראש Yoruba המצוי בלב העבודה של תערוכתו של הירסט יש היסטוריה ממשית, שכן הפסל הניגרי נמצא בעיר Ife בשעת 1939 בתקופת השלטון הבריטי שם. הפסל המקורי כונה בשם "Ori Olokun", במחווה לאל Olokun, האל של השפע העצום ושל קרקעית האוקיינוס. לחפץ מקודש זה יש חשיבות מיוחדת לאנשי ה-Yoruba, שכן "הוא מגשר ומאפשר לאלה החיים ליצור קשר עם האבות הקדומים שלהם", כתב Laolu Senbanjo, אמן ניגרי היושב בניו יורק.

ועם זאת, כמו חפצי פולחן מקודשים רבים אחרים, ראש פיסולי זה נלקח מניגריה ומוחזק כעת במוזיאון הבריטי בלונדון. על אף לובי וקריאה ציבורית להחזיר חלק מפסלים אלה, השלטון הבריטי מסרב עד כה לכך.

Senbanjo טוען שבאמצעות ניכוס ותיאור מחדש של הראש, הירסט מספר לנו סיפור בדיוני שמטשטש את המורשת הקולוניאליסטית הבריטית ואת המקור האמתי של פסל זה. הירסט יצר תיאורים היסטוריים אחרים בתערוכה שלו, כולל ראש מדוזה וספינקס.

download
Via @victorsozaboy on Instagram.
download (1)
The Ife Head, ca. 14th-15th Century. Head representing ruler (with elaborate head-dress) made of brass. Image via the British Museum. 

Meiselman, J.(2017, May 12). Re: Damien Hirst Show Sparks Accusations of Cultural Appropriation. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-damien-hirst-sparks-accusations-cultural-appropriation

 

בעבודת המחקר שלי שעסקה בחדרי מוזרויות וחדרי פלאות בעת המודרני, התייחסתי בין השאר לדמיאן הירסט, שמתחילת דרכו מנכס להנאתו מוטיבים שונים (ולא רק הוא!). הכריש המשומר שלו בפורמלין למשל, שאול מתצוגות של אוספים של רוקחים ומדענים בחדרי מוזרויות בערים כפיזה באיטליה בין המאות 15-16 ולאחר מכן באוספים של אנשי אצולה, כמורה ועוד וזאת קודם להקמת המוזיאונים.

יש לזכור שההגדרה האנציקלופדית של פליניוס הזקן שכל דבר בטבע מהדמיוני, לאקזוטי, לפשוט, שווה אזכור, עמדה בבסיס האוספים בחדרי הפלאות (שלהי מאה 15-מאה 18), בצד שימור ידע והפצת דוקטרינת תעמולה של הפטרון שברשותו חפצים נדירים כל כך. המטרה היתה ליצר מודל של טבע אוניברסלי, מיקרוקוסמוס בבעלות פרטית ובעל נגישות מוגבלת. בין האוספים ניתן היה למצוא: אבנים, מינרלים, תבלינים, מתכות, פוחלצים ועוד. האספנות הפכה לפעילות של בחירה בקרב האליטה החברתית והמלומדת, ברכישת ידע אודות האובייקטים, ודרך הצגתם, מהדמיוני לאקזוטי, לפשוט.

ואפרופו אפריקה – אי אפשר לא להזכיר את ההתייחסויות הרבות של פיקסו ומאטיס ואמנים מתנועת הגשר כקירשנר (קירכנר) בעשורים הראשונים של המאה ה-20, שהתייחסו בעבודות שלהם לכך. ועל כך אולי בפוסט אחר.

כמה זמן נדרש להתבונן ביצירה אמנות? והפעם יוהן צופני, "הטריבונה של האופיצ'י"

כמה זמן נדרש להתבונן ביצירת אמנות על מנת להבין אותה?

יוהן צופני, הטריבונה של האופיצי.jpg

יוהן צופני, הטריבונה של האופיצ'י,  1772-77, 154.9X123.5, שמן, האקדמיה המלכותית, לונדון

 

למעשה כמו כל דבר שנשאל התשובה הינה סובייקטיבית ותלויה ביצירה עצמה, כשם שעד כמה זמן נדרש לאדם מסוים לנתח אימז'ים ויזואליים. אך נכון לומר איננו מסתכלים מספיק זמן ביצירה. זה אמנם משתנה, אך מחקרים הראו שההתבוננות ביצירה במוזיאון נעה בין 15 שניות ל-30 שניות. המון זמן להסקה מה האימז' מנסה לייצג (או כשמתבוננים במופשט). אך אין זה ממש זמן מספיק דיו להתנסות מלאה בעבודה.

James O. Pawelski השווה את הדרך שבה מרבית האנשים הולכים במוזיאון להתנסות בשיטוט בין שורות הספרייה. 'When you go the library, you don't walk along the shelves looking at the spines of the books and on your way out tweet to your friends, 'I read 100 books today!'" .הוא סיפר לניו יורק טיימס. הכוונה כאן הינה שאנשים יכולים ללכת למוזיאון, לבלות שעות שם בהתבוננות במאות יצירות אמנות, ולצאת החוצה בלא שלמעשה "ראו" דבר. פולסקי נהג להביא סטודנטים לאוסף ברנס וביקש מהם להשתהות כעשרים דקות בחזית עבודה אחת. התוצאה של הקונטמפלציה, הוא טען, לא רק הגבירה את הערכתם את יצירת האמנות, אלא גם היתה בעלת אפקטים מועילים של מדיטציה.

Phil Terry, ייסד את Slow Art Day בשנת 2008, יוזמה שמבקשת מאנשים להשתהות ממש ולבחון את היצירות שאנו מוצאים במוזיאונים. "התחלתי בכך מאחר ולא כל אחד יודע על כך", הוא הוסיף. מכונים מובילים כמו SFMOMA ומוזיאונים קטנים יותר כמו מוזיאון ברמינגהם לאמנות עודדו את הרעיון, ואף הציעו ימים קבועים מעין אלה Slow Art Sundays.

הצורך בתוכנית כמו Slow Art Day הינה לבטח תוצר של התקופה הדיגיטלית שלנו, כזו שבה יש פשוט יותר מדי תוכן מכדי שניתן יהיה לצורך אותו באופן נאות, כך שבמקום זאת, כמעט כולו נצרך מהר.

 

Kaplan, I. (2017, January 26). Re: How Long Do You Need to Look at a Work of Art to Get It? Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-long-work-art-it

ביצירה מעין זו של יוהן צופני, "הטריבונה של האופיצ'י",  1772-77, זמן הצפיה ארוך יותר, ואולי לא?

ה"טריבונה" הינה החדר שנעשה ע"י ברנרדו בואנטלנטי Bernardo Buontalenti  בשנים 1585-1591 בארמון האופיצי להצגת יצירות מאוסף המדיצ'י. הרעיון של החלל והשם היה שהחדר (אשר במקור היתה אליו כניסה אחת בלבד) יהיה בעל אופי של קפלה וישמש כמשכן לקדושה בארמון. הטריבונה הוצגה במאות 17-18 כ"וודרקמר" החשוב ביותר, עם  אוסף מתקופות שונות – פסל מצרי, עתיקות, רומי, ציורים רנסנסיים וברוקיים ואף רוקוקו.

ציור זה הוזמן ע"י המלכה שרלוט ב-1772 ונתפס כאחת מההצגות המפורסמות ביותר  של חובבי אמנות וגרנד טור Grand Tour של המאה ה-18. אף שנראה שצופני השלים את הקנבס בסוף 1773, הוא נטש עבודה זו ועסק בהזמנות פורטרט אחרות, עבור פייטרו ליאופולד הדוכס הגדול של טוסקנה, אחיו הבוגר יותר יוז'ף ה-II הארכידוכס של אוסטריה והלורד קופר. הוא גם שימש כיועץ לקופר ואפשר לו לאסוף מגוון מייצג של ציורים פלורנטיניים.

צופני מאזכר פעילות חדשה זו בטריבונה ע"י הוספת עצמו מחייך חיוך רחב, מחזיק את תמונת רפאל, "מדונה ובנה", הגלריה הלאומית, וושינגטון שקופר רכש וקיווה להחליפה באחרת. הקבוצה המקיפה את קופר וצופני בשמאל הציור נראית כעוסקת בחקר יצירתו של רפאל, "קופיד ופסיכה וסטיר עם צִלְצָל.

מימין סר הוראס מן, מוצג בחזית עם אות מסדר, מאזין לרעו תומס פטץ שמשווה את "ונוס מאורבינו" של טיציאן לפסל "המתאבקים". בגלריה מימין, קבוצה של תיירים צעירים הכוללת את הסייר והחוקר האפריקני סר ג'יימס ברוס שצופני תיאר כ"פלא של זמנו, אימת הגברים הנשואים ומאהב עקבי", מתבונן בונוס דה מדיצ'י. מעיתונים בני הזמן נראה ששתי הקבוצות שמרו על הפרדה חברתית, והדרכים השונות שבהן הם מתוודעים להנאותיה של פירנצה הינה אחת מהתמות הנחקרות בציור.

יוהן צופני היה צייר פורטרטים. נולד בגרמניה ומרבית ימיו בילה באנגליה.

 

https://www.royalcollection.org.uk/collection/406983/the-tribuna-of-the-uffizi

 

וונדרקמר -חדרי פלאות/מוזרויות בהם הוצבו ללא עקרון של מיון וסידור ציורים ופסלים לצד זיופים, פריטים ארכיאולוגים, אוספי מטבעות, תכשיטים וקמיאות. בנוסף, הם הכילו יצורי כלאיים (היברידים), פוחלצים, מינרלים, קורלים, עוברים שמורים בכוהל, מסיכות מוות, שנהבים, שעונים, כלים מוזיקליים וכלים מדעיים ועוד. חדרי המוזרויות שימשו גם כארסנל של אלכימיה והכילו חומרים שנתפסו כבעלי כוחות מאגיים.

גרנד טור – מסעות שערכו בני טובים מאנגליה, ארצות השפלה, גרמניה ועוד לאיטליה "ערש התרבות"