ז'וזף יוסף דדון, תערוכה "Sillons" , ורסאי, Espace Richaud, אוצרת: איזבל בורז'ואה; עיצוב: דורון פון בידר. תאריכים: 7.10.2017-3.12.2017

ERV 2017-Joseph Dadoune-001.jpg

ז'וזף דדון  מציג במהדורה ה-6 של "Nuit de la creation", בעיר ורסאי. כאמן אורח, הוזמן דדון לעבוד עם סטודנטים מביה"ס לאמנויות יפות בורסאי, והוא מציג מבחר מיצירות שנעשו לאחרונה ב-Espace Richaud, חלל תצוגה שנחנך לאחרונה. בצד העבודה המונומנטלית שלו "קיוסק שחור", מוצגות שלוש סדרות: "Tars", "Impossible Calendars", "Flowers/After War", המספקות מבט מקיף על הפרקטיקות האמנותיות של דדון ושטחי העניין שלו, ומנהלות דיאלוג עם יצירות משל אמניות ואמנים כ- Geneviève Asse, Camille Henrot, Eugène Leroy, Aurélie Nemours, Jean Michel Sanjouand, Jean Michel Othoniel and Helen Mirra באוספים של FRAC Ile-de-France.

ERV 2017-Joseph Dadoune-025.jpg

בלב היצירה של ז'וזף דדון (יליד 1975) עומדות סוגות אודות בחינת גבולות החוצצים בין מזרח לבין מערב, יחסי כוח  ויחסי מרכז-פריפריה, מרחב מקומי, דמיון וממשות, קדושה וחולין. החקר של דדון, ממזג פרקטיקה אמנותית, אקטיביזם חברתי וחשיבה מטאפיזית במגוון יצירות ומדיה – וידיאו, צילום, ארכיטקטורה ורישום. בין היצירות הנודעות ביותר שלו הסרט "ציון" (2006-2007), שנעשה בשיתוף מוזיאון הלובר בפריז, בכיכובה של השחקנית רונית אלקבץ ז"ל; תערוכות שצמחו מעיר ילדותו "אופקים" ומתייחסות אליה: פרויקט "במדבר".[1] "Impossible Calendars" (2013), שהוצג במוזיאון תל אביב לאמנות בתערוכה "האלכימיה של המילים: אברהם אבולעפיה, דאדא, לטריזם", (2016), במלאת 100 שנה לתנועת דאדא; ולאחרונה, "Protective Barriers", מקבץ של רישומי מלחמה אוטוביוגרפיים שפורסמו על- ידי Éditions Arnaud Bizalion.

ERV 2017-Joseph Dadoune-029.jpg

ז'וזף דדון הוכתר לאחרונה בתואר Chevalier des Arts et des Lettres (Knight of the Order of Arts and Letters) מטעם מיניסטריון התרבות הצרפתי. ביולי 2017, הפרויקט שלו Un Printemps arabe (An Arab Spring) המורכב מ-39 עבודות ו-17 וידיאו נבחר לאוספים של המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית – מרכז פומפידו. התערוכה הנוכחית שלו Sillons המוצגת בין 7 באוקטובר ועד 3 בדצמבר 2017 ב-Espace Richaud, ורסאי, מלווה בספר http://www.arnaudbizalion.fr/fr/art/61-sillons-joseph-dadoune.html, ובו טקסטים מידי האוצרת איזבל בורז'ואה, דרורית גור-אריה, מישל טובל, רפאל זגורי אורלי ודורון פון פידר.

המקום בו מציג דדון הוא חלל תצוגה בן שלוש קומות, ליד ארמון ורסאי:

בקומה I – מוצגות עבודות זפת; כל עבודה שונה ממשניה. מסביב, "פרחים אחרי מלחמה".

בקומה II – סדרות הפרחים ועבודות נוספות בזפת.

במינוס I – הקרנה של הסרטים: Sion 2006  ; Phoenix I & II 2010.

Black Kiosk "קיוסק שחור" – עבודה ארכיטקטונית מושגית המטלטלת בין הקבוע לחולף, חוקרת את הפוטנציאל הסביבתי המצוי במבנים נטושים הממוקמים בפרברים של מרכזים עירוניים. Tarsמיצב מונומנטלי המתנשא למידות 4X8 מטרים, עשוי כולו מביטומן.

דרורית גור-אריה במאמרה "סוכה שחורה בדרום צרפת" כותבת על "קיוסק שחור": ״קיוסק שחור״ של ז׳וזף דדון הוא ממין האדריכלות של הרוח. זהו מבנה צורני טהור, המְזמן חוויה של הליכה ושיטוט, פנימה והחוצה, כבתוך פסל ענק, שבה בעת נראה כסוכה המיועדת להכנסת אורחים". […]  "קיוסק שחור ממשיך את עיסוקו של דדון בשנים האחרונות באדריכלות רעיונית שבין קביעוּת לארעיות, תוך בחינת הפוטנציאל הסביבתי הגלום במבנים פריפריאליים נטושים, בדרך ליצירת מרחב רב-תרבותי שאינו מתנכר למקורותיו ואינו מצטמצם בגבולות שהציב המרכז ההגמוני".

בהמשך כותבת גור-אריה: "מודל הבית השחור של דדון זכה לגלגולים נוספים בסדרה של עבודות מינימליסטיות העוסקות בחומר ובהיעדרו. ב-2013 בנה דדון עוד גרסה אישית לקמרה אובסקורה, קופסה שחורה עם פתחים בחזית, בגב ולאורך הצדדים (בעומק כמה סנטימטרים) להחדרת אור. בהמשך צילם את חזית הקובייה, שהפכה לדימוי צילומי דו-ממדי שכוסה ונמרח בזפת שחורה. אחת מעבודות דו-ממדיות אלה, קופסה שחורה בתוך ריבוע II שהוצגה בפונדסיון ריקאר (Fondation Ricard) בפריז, היתה פעולה מטא-רפלקסיבית, כעין משחק מראות המשקף את חדר החושך על הזפת, בחומריות המרמזת למקורו והולדתו של מדיום הצילום".[2]

ERV 2017-Joseph Dadoune-129.jpg

בתערוכה ארבע סדרות על נייר אשר לחומרים שבהן מהלכים של זמן:

  1. Flowers/After War. Blind Spot (Tel Aviv, 2015-2016) Series of 36 Black oil pastels on paper

הרישומים מהווים סוג של שדה פרחים עם צבעים שנושאים חיים ומוות, נוכחות והיעדר. כל פרח משובץ בשתי מילים: LOST MEMORY ושתי נקודות.

  1. Series Forty-four Sunrises (44 X 90 years. 44 X 30 days. 44 X 12 months), 2016 Series of 44 watercolors

בסדרות הרישום המונוכרומטיות שלו Forty-four Sunrises, ז'וזף דדון מציג את הדפים הקרועים של לוח דמיוני. הדפים שנראים כאן אינם תואמים לתאריכים ידועים, ובמקום זאת הם מודדים את זמן החיים והחלוקות שלו  באופן שונה (דף ראשון לדוגמה: 90 שנה, 30 ימים, 12 חודשים וכן הלאה).

  1. In the beginning, an impossible calendar (Saint-Cyr-L'Ecole, 2016) Series of 20 tar-on-paper

הרישומים מוצגים ללא תיארוך, ועדיין הם מצוינים עם רצפים מספריים שאינם ניתנים לפענוח בתחילה. אפשר ואלה תאריכים משיטה סולרית אלטרנטיבית. רצף הזמן הקוסמי גדול מ-2017 או מ-5,777 השנים שנקבעו לנו. עלינו לנטוש את הלוחות הרגילים שלנו ולהתחיל במרחב חדש של זמן ההולם להופעתו של פוטנציאל פילוסופי וקיומי חדש.

  1. Impossible Calendar/gold, olive oil (Saint-Cyr-L'Ecole, 2016) Series of 15 surfaces using olive oil and metallic paint on paper

הזמן אינו תלוי או קשור לתנועת השמש או הירח, אלא מתבסס על מערכת הכוכבים או על אירועים כימיים או גיאולוגיים המתרחשים ביקום. ההגדרה הבלתי ניתנת לערעור של לוח-זמנים אנושי הכרוך על כורחו בדתי-הפוליטי איבדה מכוחה. בימים עברו, כשאדם רצה להגדיר זמן, הוא יצא אל החוץ, לאוויר הפתוח והתבונן בירח או בשמש. כיום, לוויינים מספקים חזון חדש אודות הגיאוגרפיה הקוסמית שלנו מזווית גאולוגית ומפרספקטיבה של זמן. התערוכה מציעה אפשרות חדשה היכולה להיראות כסוג של משעול אוטופי.

ERV 2017-Joseph Dadoune-052.jpg

הצבעים המופיעים בעבודות הם שחור/לבן המסמלים ניגודים והינם מחוץ לגלגל הצבעים, והצבע הצהוב המסמל את אור השמש, את האור הבוהק והמסמא האופייני למדבר ולאופקים, מקום מגוריו של דדון, והינו אחד משלושת צבעי היסוד- אדום, כחול, צהוב. אדום, ירוק, כתום ועוד.

ERV 2017-Joseph Dadoune-064.jpg

עבודות וידיאו:  

Sion 2006

Phoenix I & II 2010

 

תודות ממעמקי הלב לז'וזף יוסף דדון על טקסט התערוכה והדימויים;[3] תודות רבות לדרורית גור-אריה מנהלת מוזיאון פתח תקווה לאמנות על חוכמת הלב והאוזן הקשבת.

 

[1] http://www.petachtikvamuseum.com/he/Exhibitions.aspx?eid=1770

[2] דרורית גור-אריה, סוכה שחורה בדרום צרפת", ערב רב, 11.1.2015 https://www.erev-rav.com/archives/35044  במאמר מופיע האזכור לכך שב-1826 משח המדען ז'וזף ניספור נייפס (Niépce) לוח מתכת בתמיסת זפת, ליצירת התצלום המוקדם ביותר המוכר לנו כיום.

[3]הדימויים וטקסט התערוכה https://www.dropbox.com/sh/qozsjbpncbac7yh/AABUz5bTbV9bU_yDx4V6GwTpa?dl=0

 

 

אולפור אליאסון בוורסאי

download

Installation view of “Olafur Eliasson” at Château de Versailles, Versailles (2016). Photo by Anders Sune Berg, courtesy of Château de Versailles. Courtesy of the artist; neugerriemschneider, Berlin; Tanya Bonakdar Gallery, New York. © Olafur Eliasson 2016

larger

Installation view, Palace of Versailles, 2016

Ice Watch Paris, Pantheon, Paris, 2015

Eliasson Olafur, Ice Watch Paris, Pantheon, Paris, 2015

אולפור אליאסון, האמן ממוצא דני-איסלנדי התפרסם בפרויקטים גדולים הפונים אל החושים באמצעות כלים ייחודיים – אור, צבע, ערפל, מים בהשראה מאמנות אדמה, והניעות בין טבע לתרבות. בתערוכה שלו בארמון ורסאי, הכוללת טריפטיך ופרויקטים הקשורים למים בגני הארמון, הוא מקווה לעורר מודעות באשר לאקלים ולשינויים החלים בו.

אולפור יבא 150 טון של רצפת גרניט קרחונית מגרינלנד כדי ליצור את אמנות האדמה * שלו Glacial rock flour garden, 2016; האפר המינרלי אפרפר שאליאסון תיאר כ"very alien", סודר סביב הפסל של פרספונה, אלת האביב, בחורשת הקולונדה. "פרספונה והקולונודה תורבתו, גם כן, כך שהעבודה גם מתייחסת לטבע ולאובדן המתחולל בו", אמר האמן בהודעה לעיתונות אודות התערוכה. בנובמבר 2015, בעת ועידת האומות המאוחדות בנוגע לשינויי האקלים, הציב אליאסון את Ice Watch Paris, סלע ענק מקרח לרגלי הפנתיאון של פריס.

במקום אחר בגנים, Fog assembly, 2016 של אליאסון פולט ענני ערפל, בעוד ש-Waterfall, 2016, הינו מפל של מים היורדים מעגורן בנייה באגן של הגרנד קנלה, תזכורת לארבעת מפלי המים שהאמן הציב ב-East River בניו יורק ב-2008. בוורסאי מכל מקום, העגורן הינו בפלדה צהובה, בקרבה לאותו טון של זהב כמו "מזרקת אפולו" שבגנים. שלא כמו העבודה הקונטרוברסלית של אניש קאפור Dirty Corner  2011, שהוצבה בורסאי בשנה האחרונה, טריו העבודות של אליאסון תואם יותר לשורות הנוף של אנדרה לה נוטרה André Le Nôtre’, של שבילי הליכה מותווים בעצים. ועם זאת האמן הציב ספין לא טבעי בתופעת טבע. "ב-21 ביוני, השמש תשקע ומפל המים יחשיך את השמש – זו הסיבה לכך  שזה גבוה". הסביר אליאסון באשר לעבודה המתנשאת כמעין מגדל.

בתוך שאטו דה ורסאי, אליאסון הציב סדרות של "התערבויות עדינות במרחב", בכך שהשתמש  במראות ואור. The curious museum, 2010, מתבסס על מראות שהוצבו מאחורי החלונות בחדר הרקולס, והן משקפות בחזרה למבקר את הקשתות שבחדר, בעוד שבסופו של אולם המראות, המשולש הרפלקטיבי של Your sense of Unity , 2016, נחתך ע"י מעגל למחצה ובו ריבוי של עיגולים מוארים. הגישה המעודנת של האמן ממשיכה בעבודה Solar compression, 2016 ראי תלוי שמסתובב לאט, מקצה אחד של כך נובע אור כתום. זה משקף את מעשה התשבץ של לוחות הרצפה מעץ והאח בחדר המשמר של המלך. היצירה המעודנת ביורת, הינה מן הסתם The gaze of Versailles, 2016, שני כדורי זהב, באזכור למשקפי הקריאה של אליאסון – הם הוצבו על שמשת חלון ב-Lower Gallery ניבטים מעבר לגנים.

הפרויקטים של אליאפור יליד 1967, חווייתיים ושכלתניים כאחד. עבודת המחקר בסטודיו שלו "המעבדה", באשר לאקלים, צבע, אור, מים, משלבת צוותים מתחומי ידע שונים – פיזיקה, אסטרופיזיקה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, ספרות, מדעי החברה ועוד, בצד ארכיטקטים ואנשי מקצוע כנגרים וחשמלאים. הוא יצג ב-2003 את דנמרק בביאנלה של וונציה, וקיבל פרסים שונים, ביניהם פרס וולף הישראלי.

  • אמנות אדמה או אמנות סביבתית 1960-1970 – אמנים שיצאו נגד תפיסת יצירת האמנות כסחורה, נטשו את העולם המוזיאלי הממוסד, ויצאו לעבוד בחיק הטבע, ששימש להם כמצע עם חומרים כסלעים, צמחים, מים ועוד. העבודות שנוצרו ארעיות מטבע מהותן, והונצחו באמצעות המצלמה.

Sansom, A.(2016, June 8). Re: Olafur Eliasson's Spectacular Versailles Takeover Stands Up to Climate Change. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-olafur-eliasson-s-spectacular-versailles-takeover-stands-up-to-climate-change