ויויאן סהר, CROSS ME X CROSS ME NOT, אוצרת: שרי פארן, גלריה פריסקופ,26.11.2022-27.10.2022, בן יהודה 176 תל אביב

לנכנס בשערי תערוכתה של ויויאן סהר CROSS ME X CROSS ME NOT מזומנת חוויה שיש בה מן הפתיינות – אובייקטים שונים מופזים באור זהוב וטקסטורות "המזמנות" לגעת.

ויויאן סהר, מבט לחלל התערוכה, קרדיט צילום: אבי שחר

בתערוכה, אובייקטים פיסוליים בתלת ממד, חלקם מוצבים על פדסטלים ויש התלויים/מוצגים על קירות הגלריה, מאתגרים את עין הצופה באשר לתפיסת הממד שבהם, והתנועה הנוצרת בעין המתבוננת. ומנגד בעומקה של התערוכה, פרגוד מוזהב וטריפטיכון.[1]

ויויאן סהר, מבט לחלל התערוכה

חלק מהעבודות בתערוכה עניינן שפת האמנות – צורה, קומפוזיציה, חומר; מילון צורות מצומצם לכאורה וחומרי יצירה – מתכת, זכוכית, חיתוכי לייזר. ומנגד, עבודות שיש בהן מן הדימוי וההתכתבות עם צורות שמשמעותן דתית – דוגמת הצלב. בנוסף, תנועת הצופה בחלל התערוכה מלווה באור הנובע מהעבודות ומשתלב בחלונות הזכוכית.

בסדרה המוקדמת – עבודות דו-ממדיות 'לכאורה" המוצגות על קירות הגלריה, מופיע השילוב בין הפלדה שהצבעוניות שלה משתנה (אדום, ירוק בהיר, תכול, צהוב), חיתוכי לייזר שנעשו בכיוונים שונים וזכוכית.

ויויאן סהר, מבט לחלל התערוכה, קרדיט צילום: ערן אקרמן

ויויאן סהר, מבט לחלל התערוכה, קרדיט צילום: ערן אקרמן

ויויאן סהר, מבט לחלל התערוכה, קרדיט צילום: ערן אקרמן

בסדרת עבודות חדשה (אחת משתיים) מוצגים אובייקטים פיסוליים בפורמט מעוגל, בו חוזרים ונשנים חיתוכי הלייזר. העבודות המוצגות על כנים משייטות בחלל מעוררות השתאות באשר לצורה שלהן ולאופן בו נעשו.

ויויאן סהר, מבט לחלל התערוכה

בשיחה עמה סיפרה סהר על תהליך העבודה –  צביעה תעשייתית, חיתוך לייזר, עִרְגּוּל (עיגול פסי מתכת לגלילים או צינורות Rolling). את הערגול עושה המכונה – ואת החיתוך – חיתוכי הלייזר עושה סהר בעבודה שדורשת דיוק מקסימלי. התחושה העולה היא של פער בין עבודה מהוקצעת בעלת מראה הייטקיסטי לכאורה, לבין הידיעה שחלק מהיצירות נעשו בעבודה סיזיפית ועמלנית.

העבודות מזמינות להציץ מבעד לחיתוכי הלייזר. וכאן נכונה הפתעה… עומקם של החרכים/חתכים המתכתיים משתקף במראה שמאחוריהם, ובדומה משתקפים בה פניו של הצופה המציץ פנימה והופך לחלק מהיצירה ולשותף פעיל בה. בנוסף, הצבעוניות הנעה בין צבעוניות חמה לקרה בשילוב עם הפלדה והזכוכית מאפשרת השתקפויות של אור טבעי ומלאכותי ומשחקי תנועה ומקצב. מהלך זה מאזכר את אמנות האופ ארט[2] ואת תנועת הצופה אל מול האובייקט המוצג, וההתרחשות – שינוי מתמיד בתפיסה הוויזואלית של העבודה, בצורות המשתנות בעת תנועה מצד אל צד, ההתפעמות מן הגילוי והחוויה הנלווית לכך.

ויויאן סהר, מבט לחלל התערוכה

ארנסט גומבריך ציין: "יצירות אמנות אינן ראי, אך בדומה לראי גם בהן מתרחש אותו קסם חמקני של שינוי צורה, שכל כך קשה להגדירו במילים.

ההבחנה בין מה שאנחנו רואים באמת לבין מה שאנחנו מסיקים באמצעות האינטלקט ימיה כימי המחשבה האנושית על התפיסה. אלחאזן (שמו  Alhazen or Alhacen ושמו המלא הוא Ibn al-Haytham – חוקר יליד אזור עירק של היום, חי בשנים 1040-965 בקירוב), הורה למערב הימי-ביניימי את ההבחנה בין חוש, ידיעה והיסק, הנוטלים כולם חלק בתפיסה. "שום דבר נראה לעין אינו מובן באמצעות חוש הראייה לבדו," הוא אומר, "חוץ מאור וצבעים". ג'ון לוק טען שכל הידיעה  מגיעה אלינו דרך החושים. כי אם העין מגיבה אך ורק לאור ולצבע, מאין באה ידיעתנו על המימד השלישי?"[3]

התערוכה מלאה עוד הפתעות בין הגלוי לכאורה לעין, בפסאדה החיצונית לבין המתרחש מעבר לפני השטח וגם באשר לחומריות המתעתעת.

ציור באור

"האור, כך מתברר, הוא קוסם מוזר ורב כוח, המופיע ונעלם ללא הרף, משנה את לבושו לפי האופן שבו מביטים עליו…"[4]

סדרת העבודות החדשות המוצגות אף הן בתערוכה הינן מחווה לוויטרז'ים כנסייתיים. העבודות, בזהב ובצבעוניות עזה, מפתות להתקרב. ויטרז'ים (חלונות זכוכית צבעונית שהוצמדו זה לזה בחיבורי עופרת ובהם הופיעו דימויים מהנצרות כגון, ה"בתולה מריה והבן", "השילוש הקדוש" ועוד), תחילתם בקתדרלות רומנסקיות, (מאה 12), ושיאם בקתדרלות הגותיות (מאה 13) במערבה של אירופה והדגש שלהן על אור שחדר מבעד לוויטרז'ים והעניק תחושה של קדושה ושמימיות והתמזגות עם האלוהות בקרב המאמינים הנוצרים הנפעמים. בוויטרז'ים השתמשו בצבעים: כחול, אדום, ירוק, צהוב.

בעבודות בסדרה זו ניתן למצוא את הפרגוד המוזהב ואת הטריפטיך התלוי המשמשים כמעין "מלכודת דבש" המפתה את הצופה להתקרב, לבחון ולגלות את הנראה לעין והנסתר ממנה.

ויויאן סהר, מבט לחלל התערוכה, הפרגוד, מבט מקדימה, קרדיט צילום: ערן אקרמן

ויויאן סהר, מבט לחלל התערוכה, הפרגוד, מבט מאחור, קרדיט צילום: ערן אקרמן

במרכז התערוכה מוצב הפרגוד המוזהב המורכב מלוחות מתכת בהדפסה דיגיטלית המשולבים בגריד של עיגולים המתווים אייקון של צלב. קטעי הדימויים, נשיים לרוב הנגלים לעין מצוטטים מוויטרז'ים כנסייתיים וכך גם הרקע משני צדי הגריד. הצגתם של דימויים אלה, מנותקים מהקשרם הכנסייתי המקורי, מביאה אותם למרחב האישי כמראה המשקפת חוויה אנושית עכשווית, בה אין אמון באמת אחת, אלא באמיתות המשתנות תדיר.

הטריפטיך התלוי עשוי לוחות מתכת מוזהבים בחיתוך לייזר וחיתוכים החוזרים ונשנים ויוצרים סבכת חרכים בצורת צלב. הטכניקה מאפשרת הצצה לדימויי ויטראז׳ כנסייתי המואר בתאורה אחורית, ומקרין מתוכו השתקפויות ומשחקי תנועה ואור. בטריפטיך, בדומה לפרגוד המוזהב, מוצגים קטעי דימויים בהשראת ויטרז'ים כנסייתיים המשתלבים בגריד ומתווים אייקון של צלב.

ויויאן סהר, מבט לחלל התערוכה, הטריפטיך, מבטים שונים, תלויי אור יום, קרדיט צילום: ערן אקרמן

עם זאת סהר מנטרלת את העבודות מהקשרן הדתי, וממירה את ההוד וההדר האופייניים לקתדרלות ימי ביניימיות והוויטרז'ים המוצגים בהן, בסמלים ואייקונים עכשוויים העשויים בטכנולוגיות מדיה חדשות.  

עבודותיה של סהר מעלותה שאלות באשר לניגוד המתמיד הקיים בין הנגלה לעין לבין המצוי מתחת לפני השטח באנלוגיה לחוויית ילדות צופנת סוד של היוצרת. הניעות בהן משפת האמנות והחומריות אל הנרטיביות מעניקה לצופה חוויה מורכבת ומושכת כאחד.

תודה לויויאן סהר על השיחה והמפגש עמה ועל החומרים


ויויאן סהר, מבט נוסף אל הטריפטיכון

[1] בתערוכה, סדרת עבודות מוקדמות קמעה מורכבת מפלדת אל חלד, זכוכית אקרילית וחיתוכי לייזר במתכת בכיוונים שונים. ובנוסף, שתי סדרות חדשות: האחת עבודות הומאז' לוויטרז' הכנסייתי, והאחרת סדרת העבודות המוצגות על כנים.  

[2] אופ ארט (Op Art) סוג של אמנות מופשטת בעיקר בתבליט, העושה שימוש באפקטים אופטיים היוצרים אשליה של תנועה והשתנות. היצירות עשויות מדגמים החוזרים על עצמם, לרוב בעלי קצוות חדים ומוגדרים היטב, המעבירים תחושת רטט, ולצופה המתבונן בהם נדמה שהם משנים את צורתם. "האמנות האופטית", או "אמנות רשתית העין", כונתה "אמנות האופ", משום שהופיעה בזירת ההתרחשות האמנותית בסמוך לאמנות הפופ, בראשית שנות השישים.

[3] ארנסט ה. גומבריך, אמנות ואשליה, הפסיכולוגיה של הייצוג התמונתי, מאנגלית: דפנה לוי, עריכה מדעית: מנחם ברינקר,ירושלים, כתר 1990. וכן https://fr.wikipedia.org/wiki/Alhazen

[4] פיטר הילמן, אור וחיים, אור, משקפיים7,מוזיאון ישראל, ירושלים.