"זה בסדר להיות לבן!" קפלת רותקו ביוסטון, טקסס, הושחתה בצבע לבן

הורד
Barnett Newman, Broken Obelisk, 1963-1967, dedicated to Martin Luther King, Jr., in front of the Rothko Chapel (1971). Photo by Hickey-Robertson. Courtesy of the Rothko Chapel Archives.

בבוקר ששי, 23 במאי, אנשי האבטחה בקפלת רותקו ביוסטון מצאו את מה שמנהל המכון הידוע בטקסס, שנוסד ע"י האספנים ג'ון ודומיניק דה מניל, כינה, "פשע שנאה". אנשי האבטחה מצאו צבע לבן קרוב לכניסה לקפלה, בצד עלונים פרסומיים בהם נאמר "It's okay to be white" מפוזרים מסביב לחלל האוקטגונלי, והפסל של ברנט ניומן מוצב בחזית של כך.

דויד לסלי, המנכ"ל, מסר ל"יוסטון כרוניקל" שבמקום להסתיר אקט זה של שנאה מפני המבקרים בזמן שהצבע הוסר, אנשי המקום החליטו לכבד את באי המוזיאון באופן שיכבד את מרטין לותר קינג, אשר לו ברנט ניומן הקדיש את פסלו :"האובליסק השבור" (1963-1969). "התגובה הראשונה שלנו היתה לפתוח את המקום בשנית מהר ככל האפשר ולא לאפשר למשהו כגון זה להחריש את המסר שלנו, להשתיק את הנגישות שלנו".

קפלת רותקו – שתוכננה ע"י מרק רותקו כמקום של שלום ואינטרוספקציה, ומכילה 14 עבודות שהוזמנו ע"י דה מניל שש שנים קודם מותו –סמוכה לאוסף מניל, המכון בו מצוי האוסף של הזוג מניל. דה מניל אספו בכסף שצברו מעסקי נפט יצירות אמנות חשובות באהבה גדולה. האוסף כולל כיום אלפי יצירות של אמנים ידועים, אוסף גדול של אמנות סוריאליסטית וכן יצירות מהעת העתיקה. הזוג אשר תמך ביוזמות הקשורות לזכויות אזרח ביוסטון, תמך בקרן עבור דר' קינג ב-1967, וכשעשור מאוחר יותר, גזען ריסס "White Power" וצלב קרס בבסיסו של האובליסק של ניומן, נערכו הפגנות למען השלום במקום, ודומיניק אמרה שוונדליזם זה צריך להישאר כ"תג של כבוד"!

27mag-27lor.t_CA0-master768
קפלת רותקו, יוסטון טקסס https://en.wikipedia.org/wiki/Rothko_Chapel

ברנט ניומן (1905-1970), יהודי אמריקאי שאף ליצור אמנות מופשטת, ללא עיטור, וללא התחשבות באידיאל היופי המערבי המקובל. במאמר “הנשגב הוא עכשיו”, 1948, הכריז ניומן כי הנשגב תפס את מקומו של היפה ככוח מניע של המודרניזם, וביקש ליצור אמנות שתישא בחובה את רעיון הנשגב.

 

Freeman, N.(2018, May 23). Re: The Rothko Chapel in Houston was vandalized with white paint and fliers that read "It's okay to be white". Retrieved from https://www.artsy.net/news/artsy-editorial-rothko-chapel-houston-vandalized-white-paint-fliers-read-its-white

גרהרד ריכטר במוזיאון היהודי והמרכז לסובלנות במוסקבה

3327b8269e71421e884a1b1abbc3577e

"Birkenau" at the Jewish Museum Jewish Museum

גרהרד ריכטר יצר עבודות הנעות מפוטוריאליזם לאימפרסיוניזם מופשט מאז שעזב את מזרח גרמניה ב-1961, זמן קצר לפני בניית החומה. כעת בגיל 84, ריכטר נתפס בין האמנים הגדולים ביותר החיים בקרבנו כיום.

העיסוק שלו באירועים משמעותיים של המאה ה-20 הינו בלב התערוכה העכשווית במוזיאון היהודי והמרכז לסובלנות במוסקבה, תערוכת יחיד חשובה ראשונה בקריירה של האמן ברוסיה.

נקודת המוקד של התערוכה Abstraction and Appearance  הינן סדרות המופשט שהוקדשו למחנה ההשמדה אושוויץ – בירקנאו. אוצר התערוכה הוא Paul Moorhouse, אוצר בכיר בגלריית הפורטרטים הלאומית בלונדון, והתערוכה חוקרת אם ואיך אמנות יכולה לייצג טרגדיה בלתי נתפסת מעין זו.

תגובה לשואה

התערוכה מציגה יצירות מובילות של ריכטר משנת 1973 עד 2016, ומתמקדת בעיקר בשימוש של האמן בהפשטה. אך כפי שMoorhouse ציין, זהו רק מקטע של יצירתו.

"הוא ידוע כאמן שעובד בטווח של סגנונות שונים, שחלק מהם מופיעים כסותרים זה לזה – ואף נראים מנוגדים. כצייר, הוא ידוע בעבודה באופן שהינו פיגורטיבי ובו בזמן מופשט. שני צדדים אלה שהינם מנוגדים בחלק ניכר מהאמנות של המאה ה-20, מאוחדים ביצירתו של ריכטר".

איחוד זה של סגנונות מנוגדים הינו מוחשי ביותר ב"בירקנאו" 2014, סדרה של ארבעה ציורים מופשטים בפורמט גדול המבוססים על צילומים שנעשו ע"י זונדרקומנדו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו באוגוסט 1944. הזוועות המתוארים בצילומים אינם נראים בציורים, ובמקום זאת מכוסים מעל במשיכות מכחול.

אלה מלווים בצילומים המקוריים ו-93 פרטים צילומיים של יצירות מופשטות של ריכטר, במטרה לחקור את תפקיד השכפול בהתנסות שלנו של מציאות ונראות.

עבור מורהאוז השאלה שהוצבה ב"בירקנאו" הינה באשר לאופן שבו אנו מגיבים למציאות המשולבת באמנות: "איך אנו מייצגים אירוע שהיה ממשי לחלוטין, אך איש מאילנו כאן לא התנסה בו? עלינו למצוא דרך לתאר זאת".

צילומים מצויים ופוטוריאליזם

ב-1962 ריכטר החל לעשות ציורים שהתבססו על צילומים. בהשתמשו באימז'ים שנלקחו ממגזינים ומאלבומי משפחה, הוא הפך אותם לפורטרטים  פוטוריאליסטים, נופים ודוממים מצוירים. בחלק מהעבודות הוא איחד חתימה "של טשטוש" לאימז' בקנבס המוגמר.

ב-1966 הוא הפתיע את כולם בשינוי כיוון לחלוטין והתחיל לעשות ציורים מופשטים. תחילה, כפי שמורהאוז ציין, הם היו כתמים מקריים של צבע", אך ב-1976 הוא יצר את "ההפשטות הציוריות יוצאות הדופן" שכעת הוא מפורסם בשלן.

בדברו על האמנות שלו, ריכטר אמר: "איני חושד במציאות, שלגביה אני יודע מעט. אני מפקפק בתמונה של מציאות שהועברה לנו ע"י החושים שלנו, שאינם מושלמים והינם מוגבלים".

הדבר ניכר במיוחד "בצילומיו המטופלים", סגנון שבו האלמנטים הצילומיים והמופשטים של יצירתו חוברים, כמו למשל הפרויקט המיוחד "Museum Visits", שכולל מיחבר של 24 יצירות בתערוכה העכשווית.

מורהאוז נחוש בכך ש"הפשטה ונראות" אינה תערוכה רטרוספקטיבית. "אף שזו הפעם הראשונה שעבודתו של ריכטר מוצגת ברוסיה, לא רצינו ליצור התייחסות מעין זו. מה שרצינו לעשות היה ליצור תערוכה שיהיה לה קשר עם מוזיאון זה וההיסטוריה היהודית".

1455592f9c3e4b2fbe187ca37fe1e5f5.png

Some of the artworks feature used photographs that have been painted over in an abstract style. Jewish Museum

Muchnik, A. (2017, January 5). R: Representing the Unimaginable: Gerhard Richter at the Jewish Museum. Retrieved from https://themoscowtimes.com/articles/representing-the-unimaginable-gerhard-richter-at-the-jewish-museum-56309

וויליאם קנטרידג', אהבה ופרופגנדה, גלריה וויטשאפל, לונדון

4925

Time-bending … a film still from The Refusal of Time, by William Kentridge in collaboration with Philip Miller, Catherine Meyburgh and Peter Galison. Photograph: William Kentridge/Marian Goodman Gallery/Lia Rumma Gallery

4000

The Refusal of Time is at the Whitechapel Gallery, London. Photograph: Doug Peters/PA

וויליאם קנטרידג' האמן הדרום-אפריקאי החשוב, מציג תערוכת יחיד בגלריית וויטשאפל, לונדון. זהו מונטאז' קולנועי של הזמנים המודרניים שמהדהד על כל דבר מתורת היחסות, לליאון טרוצקי ועד לסרטים הפנטסטיים המוקדמים של Georges Melies. הוא מציג סדרת מיצבים אפים ואמוציונליים, בלא להתנצל על כך, וממציא מחדש פרספקטיבות של המודרניזם של תחילת המאה ה-20 באופן שהינו מקורי, משעשע ומעמיק.

אין זו הפעם הראשונה שקנטרידג', מתייחס לז'ורז' מלייה, מחלוצי הקולנוע העולמי, אשר יצר בין השנים 1896-1914 מעל חמש מאות סרטים עם אפקטים ייחודיים ועלילה מובנית. בתערוכת יחיד במוזיאון ישראל, 2011, יצר האמן מיצב בן שבעה סרטים בשם "שבעים פרגמנטים לז'ורז' מלייה"

היסטוריה הינה "מכונה משוגעת", המניעה אותנו כל הזמן קדימה. במיצב רב ההשראה שלו – The Refusal of Time, קנטרידג' מציג סוג של מכונה ענקית עשויה מעץ, המצויה בתנועה מתמדת,  ומסביבה על הקיר, מוצגים סרטים, ונואמים מרעישים בקול ומוזיקה. אך אין זה כאוס פוטוריסטי בלבד; יש שיטה ב"שיגעון" של קנטרידג'. בלב הספקולציה הנהדרת הזו נמצאת תורת היחסות, שמסתמכת על כך שמהירות האור הקבועה היא 299,792,458 מטר לשנייה. אם מהירות האור קבועה, מסביר הקול הבוקע מרמקולים המרעימים בסגנון תעמולתי, הרי שזה אומר שזמן לא יכול להיות תכונה יציבה. התובנה הזו הובילה למחשבות הכי מהפכניות של איינשטיין, והן היוו השראה לקנטרידג' לדמיין את ההיסטוריה האנושית כסרט שאפשר להריץ בשידור חוזר ושניתן לעצור אותו.

בצידה השני של התערוכה, מרעישה מכונה אחרת. הפעם זהו דובר תעמולה העשוי מחומרים מצויים משוק הפשפשים, המוביל את הצופה למשרד בירוקרטי בו טרוצקי אבל על נפילת הדמוקרטיה בבריה"מ. קומיסר בולשוויקי ומזכירתו הופכים לסייבורגים (אדם מכונה) מרקדים, יצירי אנוש ומצלמה, ברצף שהינו הומאז' לסרט האוונגרד של המהפכה הרוסית ואימז' של חברה המאבדת את אנושיותה.

אהבתו של קנטרידג לקולנוע מלאה בעליצות, אך מטילה צל כבד. הוא יצר מחדש את האפקטים הקלסיים המיוחדים של מלייה ב-A Voyage to the Moon במה שנראה הצהרה פשוטה של כוחה של המצלמה ליצור קסם. קנטרידג', יוצר הסרט, ממציא אוהב חלומי, פורטרט נוגע ללב של האמן כאיש בודד, המנסה לגעת באישה מסתורית הנעלמת כמו רוח רפאים.

קנטרידג' יוצר אפקטים מודרניסטים מדהימים במיצבי הקולנוע שלו. ביד אמן הוא מקשר אלמנטים שונים בעלי אסתטיקה תיאטרלית חזקה, במחווה לאוונגרד של תחילת המאה ה-20 וקבלה של מורכבות הזמן, המאט והולך לאיבוד. הסקיצות האקספרסיביות שלו מופיעות ונעלמות על המסכים בתערוכה, מוחיות ונהרסות. במקום להציג רישומים, הוא מראה לנו את תהליך הרישום כנהר מתמשך של עיצובים ושרבוטים, ובאחד מסרטי ה קולנוע שלו, הוא רושם את הפורטרט שלו – הקם לתחייה ונעלם.

ובמחווה למאה ה-20 אשר התחילה באמונה בקדמה, והמשכה בהרס ושואה, קנטרידג' יצר ורסיה טרגית קומית של קוביזם. "מלאך ההיסטוריה" The angel of history, אמר וולטר בנימין ניצב הלום לנוכח ההרס אשר הותירה סערת הקידמה, זו האחרונה סוחפת אותו אל העתיד ומונעת ממנו לעצור. ועם זאת קנטרידג', מתאר אוטופיה בה הזמן נע בשני הכיוונים. אנו יכולים להיכנס אליו ולצאת החוצה.

Jones, J (2016, September 21). William Kentridge review- Love and Propaganda on a trip through the stars Whitechapel Art Gallery, London. Retrieved from https://www.theguardian.com/artanddesign/2016/sep/21/william-kentridge-review-whitechapel-gallery-london

המוזיאון לתולדות יהודי פולין Muzeum Historii Żydów Polskich

na_strone_key_2.jpg

הצילום לקוח מאתר המוזיאון

ניתן למצוא על המוזיאון סרטון ביוטיוב https://www.youtube.com/watch?v=tLeFIEg4z7U

1 fot.W.KryΣski_POLIN_Museum of the History of Polish Jews.jpg

1 fot.W.KryΣski_POLIN_Museum of the History of Polish Jews

4-fot-w-kry%cf%83ski_polin_museum-of-the-history-of-polish-jews

4 fot.W.KryΣski_POLIN_Museum of the History of Polish Jews

פולין עוברת בשנים האחרונות סוג של תיקון והרהור באשר למקומם של היהודים בהיסטוריה הלאומית שלה. אחד מהאתרים החשובים, הוא המוזיאון לתולדות יהודי פולין שפתח את דלתותיו לציבור באפריל 2013. המוזיאון מתפקד כמרכז תרבות וחינוך עם תכנית תרבותית עשירה, כולל תערוכות מתחלפות, סרטים, סדנאות, מיצגים, קונצרטים, הרצאות ועוד.

המוזיאון עומד במה שהיה ליבה של ורשה היהודית – האזור שהנאצים הפכו לגטו ורשה במהלך מלחמת העולם השנייה. מיקום בעל חשיבות זה, בקרבה למונומנט לזכרם של גיבורי גטו ורשה ע"י הפסל נתן רפופורט, דרש מחשבה יתירה מצדם של מתכנני הבניין, שבנו מבנה שהפך לסמל של פניה החדשות של ורשה.

המוזיאון נוסד ב-2005 ע"י האיגוד של המכון להיסטוריה יהודית של פולין, העיר ורשה והמשרד  לתרבות והמורשת הלאומית הפולנית, והינו יוזמה ייחודית, הנעה בין שדות רבים של חקר ומושכת חוקרים ומלומדים מכל רחבי העולם. ביוני 2007, הונחה אבן הפינה למוזיאון, במעמד נשיא פולין לך קצ'ינסקי ואישים נוספים. ממשלת גרמניה תמכה בהקמת המוזיאון והעניקה לשם כך, תרומה נדיבה.

בחלל המוזיאון מוצגת תצוגת קבע של אלף שנות היסטוריה של יהודי פולין, הקהילה הגדולה ביותר קודם מלחמת העולם השנייה. התצוגה מחולקת לשמונה חללים החל מראשית הגעת היהודים לפולין לפני אלף שנה; ראשית ההתיישבות בפולין; תור הזהב של יהודי פולין במאות 15 ו-16 שתחילתו סובלנות דתית וסופו בפרוגרומים במהלך מרד חמלניצקי. תולדות היהודים קודם חלוקת פולין, מאות 17-18, ולאחר חלוקת פולין בין אוסטריה, רוסיה ופרוסיה במאה ה-19, בדגש על מעבר מאורח חיים מסורתי לחברה תעשייתית, ועליית האנטישמיות המודרנית. אירועים חשובים בין שתי מלחמות העולם בדגש על התרבות היהודית בפולין – תיאטרון, ספרות וקולנוע יהודי. השואה והשמדת מרבית יהודי פולין והתקופה שלאחר 1945, האנטישמיות שחוו יהודים בזמן השלטון הקומוניסטי בפולין, ותחייתה של הקהילה היהודית בפולין לאחר 1989.

למוזיאון פורטל אינטרנט וירטואלי ובו סקירה היסטורית, מפות, תמונות של עיירות יהודיות בפולין.

בניין המוזיאון, העשוי אבן וזכוכית, תוכנן על ידי האדריכלים הפיניים ריינר מהלמקי (Mahlamäki) ואילמרי להדלמה (Lahdelma) . הכניסה לאולם הראשי מרשימה ביותר; יש באולם חומה גלית מוגבהת באזכור לחלל ריק המסמל את השברים והסדקים בהיסטוריה של יהודי פולין.

על המוזיאון-                                                                                                          http://www.polin.pl/en;                                                                     http://www.polin.pl/en/our-websites