אורית ישי, ציפורן בעין של השמש, אוצר: אבי לובין, גלריה המדרשה, הירקון 19, תל אביב עד 21 בינואר 2022

בתערוכה של אורית ישי בגלריה המדרשה מוצגת התבוננות בת מספר שנים על ירושלים/תל אביב מחד, ומבט אל קבר רחל בבית לחם מאידך. התבוננות המאפשרת לה להעלות שאלות מורכבות שהקשרן לאומיות, בחינה של מהם גבולות, חירות בחברה הישראלית על המורכבות והמתחים שקיימים בה.

אורית ישי

בשנת 2017, הזמינה האמנית אורית ישי את תושבי ירושלים לשיר מול המצלמה שיר אחד מני מספר שירים שנכתבו על העיר; בין השירים, כאלה שהפכו למזוהים עם העיר: "שבחי ירושלים", "שומר החומות" ו"ירושלים של זהב".

בעבודת הווידאו Golden Ring, 2017 מוצגים אלה שהשתתפו, שרים, אך הכתוביות בתחתית המסך, מראות טקסט שונה ממילות השירים. המשתתפים מספרים על ירושלים בה הם חיים – מעלים תהיות, זיכרונות ואף ביקורת. סממן מעניין מציין אוצר התערוכה אבי לובין הוא המרואיינים המציגים מקבילות והשוואה בין ירושלים לבין תל אביב, וזאת על אף שלא התבקשו לעשות זאת.

אורית ישי, עדית
אורית ישי, אבשלום
אורית ישי

בהמשך לעבודה זו יצרה ישי עבודת וידיאו נוספת, Emergency Landing, 2021, ובה היא נוקטת מהלך שונה – אנשי תל אביב מוזמנים לספר מול המצלמה על זיכרון אחד שיש להם לגבי ירושלים. הסיפורים האישיים שלהם המלווים באנימציה, מציגים תהיות, שאלות ועוד באשר לנושאים שעניינם לאום, דת, רוח ומגדר, ומצגים יחס מורכב ואמביוולנטי בנוגע לעיר ירושלים.

אורית ישי, כיפת הזהב

לצד שתי עבודות הווידיאו ישי מציגה מספר עבודות נוספות וביניהן פסל של כיפה מוזהבת, המזוהה עם העיר, עם ההיסטוריה המורכבת שלה. כמו כן עבודת ניאון צהוב, חלקה נשען על אחד הקירות וחלקה מוצג על הרצפה, שבירה באופן הצגתה בחלל, וכן שני תצלומים גדולים: תצלום הר הזיתים, בן שלושה חלקים. המקום המקודש לשלושת הדתות – יהדות, נצרות ואסלם, ונקשר גם באיזכורים של יום הדין ותחיית המתים, ותצלום נוסף של קבר רחל. שני התצלומים מצוין בטקסט הם חלק מהסדרה "נוף קדוש" של האמנית. כאן בחרה ישי דימויים מתוך ספרון מהמאה ה-19. דימויים המשלבים מבט נוסטלגי של ערים ומקומות מקודשים: תצלומי של חול, בצד כאלה שמציגים אתרים שחשיבותם היסטורית-דתית-פוליטית. ישי המירה אותם לשחור לבן, וניתקה אותם מהקונטקסט ההיסטורי והפוליטי שלהם בכך שחתכה מהם רצועות צרות "שום עיר בשום מקום" (כמצוין בטקסט)

אורית ישי

אורית ישי

Joseph Dadoune, Incarnasion, Galerie Alain Le Gaillard e Galerie Le Minotaure, Paris, 4.11.2021-24.12.2021

"ציון הלא תשאלי"

בשתי גלריות בפריז: גלריה מינוטאור וגלריה אלן לה גייאר מוצגים עשרים תצלומים שנבחרו בקפידה מתוך פרויקט ציון של יוסף-ז'וזף יעקב דדון,  צלם, אמן וידיאו ובמאי.

בתערוכה "ציון: טרילוגיה קולנועית", שהועלתה במוזיאון פתח תקוה לאמנות בשנת 2007, באוצרותה של דרורית גור אריה, הוצגו עבודות וידיאו. כעת לראשונה, מוצגים צילומים שנלקחו מתוך ארכיון הדימויים של ציון, ארכיון המשמר מאות תצלומים, שצולמו במקביל להסרטות ובנפרד מהן.

העבודה ציון מורכבת משני סרטים, הנושאים את אותה כותרת: סרט שחור-לבן שאורכו 12 דקות, שהוקרן בשנת 2006 במוזיאון הלובר בפריז, וסרט בצבע שאורכו 60 דקות.

הסרט ציון בכיכובה של השחקנית רונית אלקבץ, נעשה בשיתוף מוזאון הלובר בפריז שאפשר לדדון לצלם בין כתליו. סרט שהינו מסע נפשי ופיזי הנע בין חוזות גיאוגרפיים ומנטליים כאחד; שכן הצילומים נעים בין נופי הילדות של האמן באופקים לבין נופי הים התיכון, נופי מדבר יהודה הנגב וירושלים, וכאמור במוזיאון הלובר בפריז. ציון, היא האנשה של ירושלים, דמות שפנים רבות לה, נעה בין זהויות ומצבי נפש שונים ומקוטבים. ההתייחסות היא למגילת איכה ולגורלה של ציון האם האבלה, הגולה, הנרדפת, המורדת והנענשת.

ביצירתו זו חוברים יחדיו עבר והווה, חולין, מיסטיקה וקדושה, בין יהדות לנצרות, מזרח ומערב. זו יצירה אלגורית על ירושלים בראי הזמן ואירועי ההיסטוריה, שאמנם הותירו אותה חבולה ופצועה, אך עם זאת ישות נצחית גאה.

אלקבץ, בדמותה של ציון, ישות מיתית ואיקונית כאחד, מניעה את העלילה העשויה בשפה חזותית, ומחברת בין קולנוע רוחני לבין אמנות, ובעיצוב אסתטי מוקפד. השמלות בהן היא מופיעה הן מבית היוצר של המעצב הפריזאי, כריסטיאן לקרואה.

ציון היא אישה ממשית, ובה בעת גם ישות דתית-מיסטית ואיקונה אוניברסלית, המגלמת הלוך רוח ומצב מנטלי כלל-אנושי. במהותה באות לידי ביטוי הטרגדיה והמלנכוליה שמקרינה ירושלים לעולם.

הצילומים במוזיאון הלובר נעים בין עתיקותיה של אשור, ש"הובאו" (נלקחו!) לצרפת לבין יצירות של אמנים צרפתים אייקונים כז'אק לואי דויד, "חטיפת הנשים הסבינות" ו"הכתרת נפוליאון".

עתיקותיה של אשור, הלובר
ז'אק לואי דויד, "חטיפת הסבינות" ו"הכתרת נפוליאון", 1807, הלובר

שני הייצוגים, ירושלים, עיר הנצח, הנושאת עמה מטענים של זיכרון, והלובר, מוסד מוזיאלי רב כוח, בעברו ארמון מלכי צרפת, מעלים בראשי את ההיסטוריון היהודי צרפתי פייר נורה (Pierre Nora) ואת הכתיבה שלו על מהות ההיסטוריה, והקשריה לעבר ולזיכרון כאחד.

לתערוכה נלווה קטלוג בצרפתית ובאנגלית.

הגלריות

04 November – 24 December. IncarnaSION  Galeries Le Minotaure & Alain Le Gaillard. Paris 

07. 05. 2021 Exhibition « AirSpace » Ramat HaSharon Municipal Art Gallery, Ramat Hasharon. IL (curated: Ravit Harari)

Shop: https://www.josephdadoune.net/shop