ושוב ייחוס לליאונרדו! חוקר אמנות טוען שזיהה את פסלו היחיד הידוע של ליאונרדו דה וינצ'י

חדשות לבקרים קמים להם חוקרי אמנות, אנשי מכירות בבתי מכירות פומביות ועוד, שהמתכתבים עם חידת העבודות של ליאונרדו דה וינצ'י.

הפולמוס האחרון התחולל סביב "סלבדור מונדי" מושיע העולם, יצירה שיש המייחסים אותה לליאונרדו (אני לא!) ושנמכרה ב-450 מיליון דולר לנסיכות אבו דאבי.

אז כפי שניתן לראות מעורבים כאן – פרסטיז'ה, כוח, עוצמה, תככים והרבה מאוד כסף! ויש כסף למי שרוצה לקנות "ליאונרדו" אמיתי או מיוחס לתלמידיו או מעתיקיו והיו כאלה.

הורד
"הבתולה עם התינוק הצוחק" (1465 בקירוב), מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון

וכעת לענייננו. פסלון קטן בטרה קוטה מהמאה ה-15 בכותרת "הבתולה עם התינוק הצוחק" (1465 בקירוב) עומדת להיות מוצגת בחודש הבא בפלצו סטרוצי בפירנצה, איטליה, ויוחסה לאחרונה לליאונרדו דה וינצ'י, מה שגורם לעבודה זו להיות הפסל היחיד ששרד מידי המאסטר של הרנסנס. מוזיאון ויקטוריה ואלברט (V&A) שלו שייכת העבודה, מייחס עבודה זו לפסל אנטוניו רוסלינו Antonio Rossellino בן המאה ה-15.

הפסל יוחס לליאונרדו ע"י Francesco Caglioti, פרופסור לתולדות האמנות באוניברסיטת Federico I בנפולי. בהקשר ל-The Art Newspaper, קליוטי סיפר לעיתון האיטלקי לה רפובליקה ש"ישנם אלפי פרטים, המבטלים ספקות באשר הם באשר לייחוס", בציינו על השוואות בין ציורו של ליאונרדו "הבתולה עם התינוק וסנטה אנה", (לובר, פריס, 1519-1503 בקירוב)  ולבתולה המתוארת בפסל, בעיקר הדמיון בחיוך שלהן. קליוטי גם מצטט מקבילות בין השמלות של הבתולה בהקשר לתנועת האריג בציורו הידוע של ליאונרדו "הבשורה" (אופיצי, פירנצה, 1472 בקירוב). כשנשאל באם מוזיאון ויקטוריה ואלברט מקבל את הממצאים שלו, קליוטי אמר "אין לי מושג אך אני מקווה שאכן".

ליאונרדו, הבתולה עם העולל וסנטה אנה, לובר

המדונה עם העולל וסנטה אנה, 1019-1503 בקירוב, לובר פריס  https://en.wikipedia.org/wiki/The_Virgin_and_Child_with_St._Anne_(Leonardo)

 

1503990074029518-568314
ליאונרדו, "הבשורה", 1472 בקירוב, אופיצ'י, פירנצה  https://www.uffizi.it/en/artworks/annunciation

בהצהרה שנשלחה ל-Artsy, הדובר של מוזיאון ויקטוריה ואלברט אמר: "לאור המחקר שנעשה – V&A בנוגע ל"בתולה עם התינוק הצוק", שמחנו להציע פסל זה בהשאלה לפלצו סטרוצי לתערוכה חשובה על אנדריאה דל ורוקיו והסדנה שלו (Andrea del Verocchio and his workshop), לראשונה מאז רכישת הפסל ב-1858. ההיסטוריה המוקדמת של פסל זה אינה ידועה, ובמהלך השנים הוא יוחס לרוסלינו, ליאונרדו, ורוקיו ודזידריו דה סטיניאנו (Desiderio da Settignano), ומאום מיחוס זה או אחר לא זכה להסכמה כללית. יחוס אפשרי לליאונרדו דה וינצ'י הוצע לראשונה ב-1899, כך שהמחקר של פרופסור קליוטי פותח מחדש את הדיון באשר לייחוס. מוזיאון V&A מברך דיון בין קולגות ברחביי העולם: המחקר באוספים שלנו הינו מתמשך…ואנו מצפים שחוקרי אמנות לא יפקפקו בכך במהלך הצגתו בתערוכה".

מכל מקום, מומחי רנסנס נשארים ספקנים. Frank Zollner, פרופסור לאמנות מודרנית ולתולדות הרנסנס באוניברסיטת לייפציג מסר ל-RAN:

"מהי הראיה? אין לנו פסלים כלשהם שנעשו ע"י ליאונרדו, כך שאין אפשרות להשוואה. והחיוך? ארנסט גומבריך גדול החוקרים ציין שהחיוך שהינו בסגנון ליאונרדו הינו מקבץ שליאונרדו ירש מהמאסטר ורוקיו שבסדנה שלו עברו שנות החניכה המוקדמות של ליאורדו.  אך כל דעה חדשה מבורכת, כל עוד יש ראיה שרירה. כך שנחכה לראות מהי הראיה".

 

Wallace Ludel.(201, February 8). Re: An art historian claims to have identified Leonardo da Vinci’s only known sculpture. Retrieved from https://www.artsy.net/news/artsy-editorial-art-historian-claims-identified-leonardo-da-vincis-sculpture

"אמנו רוסיה, אבינו סטאלין…."

adolf_strakhov_the_emancipated_woman_is_building_socialism_2_1
Adolf Strakhov, Emancipated Woman – Build Socialism!, 1926, Lithograph on paper, The David King Collection, Tate

היום האחד במאי, יש מן הסתם שעדיין חוגגים יום זה ומניפים את הדגל האדום! כאן המקום לומר בכנות: בילדותי, כבת לעובד עיתון "דבר" ואיש מפלגת העבודה דאז, התנשא לו בגאון ביום זה במרפסת ביתנו דגל ישראל ולצדו, הדגל האדום.

שנת 2017 ציינה מאה שנה למהפכת אוקטובר. המהפכה הביאה עמה תקוות, כאוס, הרואיות וטרגדיה שכן האימפריה הרוסית הפכה לבריה"מ, עברה מהפיכות, מלחמת אזרחים, רעב, דיקטטורה ופלישה נאצית, ובה בעת תרבות ויזואלית חדשה עלתה ושינתה את מארג חיי היום יום.

תערוכות רבות ומגוונות הוצגו ועדיין מוצגות בשנה זו לציון מאה שנים למהפכה.

במוזיאון תל אביב הוצגה התערוכה:

Total Red  צילום סובייטי אוצרת: רז סמירה                                                            לרגל ציון מאה שנים למהפכה הרוסית של 1917 הציג המוזיאון מבחר תצלומים שצולמו בידי צלמים סובייטים מהשורה הראשונה, בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה–20. האוסף אפשר לעקוב אחר התפתחות הצילום הרוסי על רקע המהפכה והמאורעות שבעקבותיה, ואת גדולתו של הצילום כמתעד את המציאות ויכולתו להתערב בעיצובה. בתערוכה הוצגו צילומים של עמנואל אבזריחין, מקס אלפרט, גיאורגי זלמה, יבגני חלדיי, יעקוב חליפ, סימון פרידלנד, אלכסנדר רודשנקו ועוד.  התערוכה נערכה בשיתוף הפקולטה לעיצוב, המכון הטכנולוגי חולון, והוצגה במקביל לתערוכה Total Red: Design” במכון.[1]

ועדיין מוצגת התערוכה (עד 12.5):

מוזיקה אסורה: תקליטי רנטגן בברית המועצות, 1946 – 1964 אוצריםסטיבן קוטס, פול הרטפילד אוצרות אחראיות: מאירה יגיד חיימוביץ, מאיה ויניצקי                                   בין שנות הארבעים לבין שנות השישים ייצרו בברית המועצות באופן מחתרתי עותקים לא חוקיים של מוזיקה פופולרית אסורה ומצונזרת שנחרטה על שקפי רנטגן מבתי חולים. ייצור התקליטים — שכללו ג׳אז ורוקנרול, מוזיקת מהגרים, שירי כלא ושירי צוענים — היה כרוך בסיכון אישי. בתערוכה מוצגים תקליטי הרנטגן, פרטי וינטג׳ תקופתיים, רישומים סטיריים וראיונות עם פעילים, ולצדם סרטים שהופקו בשנים האחרונות העוסקים בקשר בין צנזורה ובין חופש ביטוי מוזיקלי, לא רק בברית המועצות אלא גם במאלי, קמבודיה, איראן ובמזרח התיכון.[2]

Total Red Design עיצוב חפצים סובייטים בית האמנים אלחריזי 9, תל אביב                      אוצרות: סוניה אוליטסקי, דנה אריאלי, נאדיה באקורדז'ה                                          התערוכה הוקדשה למקום של עיצוב חפצים סובייטים ולקשרים וההקשרים שבין אידיאלוגיה לבין עיצוב: המרחב הפרטי-ביתי – חפצים יומיומיים בבית המשפחה הסובייטית בצד המרחב הציבורי – חפצים הקשורים למהפכת אוקטובר ולאחריה.[3]

תערוכות הוצגו כמובן מחוץ לארצנו, ברוסיה ובאירופה. ברצוני לציין תערוכה נוספת שהוצגה בטייט מודרן בלונדון –Red Star Over Russia A Revolution in Visual Culture 1905-1955                                                                                                                    התערוכה עסקה בהיסטוריה הוויזואלית הדרמטי של רוסיה ובריה"מ בין השנים 1905 ועד למותו של סטאלין – כפי שנתפסה ונראתה דרך עיניהם של אמנים, מעצבים וצלמים.

בלב התערוכה, אוסף עצום ויוצא דופן של הצלם והמעצב הגרפי דויד קינג (1943-2016). הפריטים באוסף – מעל 250,000 פריטים, קשורים לתקופה זו בה קינג עבד עדיין ב- Sunday Times Magazine (שנות ה-70 של המאה הקודמת). בתערוכה הוצגו פוסטרים של תעמולה, צילומים והדפסים, המאפשרים מסע דרך תקופה רבת משמעות בהיסטוריה העולמית. חלקם נושאים עדיין עקבות של צנזורה של המדינה, והם כוללים עבודות משל El Lissitzky, Gustav Klutsis, Dmitri Moor, Aleksandr Deineka, Nina Vatolina and Yevgeny Khalde. [4]

potentailly_needs_cropping_z07666
Photographer Unknown, Preparing for May Day in the Railway Workers' Club, 1929. Purchased 2016. The David King Collection, Tate

[1] http://www.tamuseum.org.il/he/about-the-exhibition/total-red-soviet-photography  התערוכה הוצגה בתאריכים 26 באוקטובר 2017 – 10 במרץ 2018 התערוכה הוצגה במקביל לתערוכת עיצוב במכון הטכנולוגי חולון

[2] http://www.tamuseum.org.il/he/about-the-exhibition/forbidden-music-x-ray-audio-in-the-ussr-1940-1960  11 בינואר 2018 -12 במאי 2018

[3] בית האמנים אלחריזי, תל אביב http://artisthouse.co.il/project/total-red-design-%D7%A2%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%91-%D7%97%D7%A4%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%A1%D7%95%D7%91%D7%99%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%94/ נפתחה ב-22 במרץ 2018 – סוף אפריל 2018. בעוד שאלפי ספרים, מאמרים וסרטים עסקו במהפכת אוקטובר ותוצריה, ומעט נכתב ונאצר באשר לחפצי היום יום בברית המועצות.

[4] http://www.tate.org.uk/whats-on/tate-modern/exhibition/red-star-over-russia התערוכה הוצגה בתאריכים 8 בנובמבר 2017 – 18 בפברואר 2018. האוסף של דויד קינג נרכש ע"י הטייט ב-2016.  הצילומים נלקחו מאתר התערוכה בהטייט מודרן.

רמברנדט, פורטרט של זוג כיצחק ורבקה ידוע כ"כלה היהודייה", 1665-1669 בקירוב, שמן על בד, 166.5X121.5, רייקזמוזיאום, אמסטרדם

SK-C-216

בין היצירות הידועות ביותר של רמברנדט מצוי הציור המוכר בשמו "הכלה היהודייה". הזוג מוצג בחיבוק רך, אינטימי, המשיק למרכזו של ציור זה: הג'סטה האוהבת ואפשר המגוננת מהדהדת בתורה בחיבוק העדין של בת הזוג. הדמויות והתנוחות שלהן מקבילות לרישום הכנה שעשה רמברנדט, בו דמותו של המלך אבימלך צופה בהם.[1]

הציור קיבל את שמו בתחילת המאה ה-19, (1835)אך נושא הציור נשאר בסימן שאלה עד ימינו אנו. האם זהו הזוג מהתנ"ך? או שמא זהו פורטרט כפול של שניים מבני זמנו של רמברנדט? ויתכן שמדובר בשני זוג בני הזמן שזכו לתיאור נצח בבגדים בהשראה של מה שסברו שנתפס כתנכ"י. פורטרט זה ידוע כפורטרט היסטורי, ובמידה וזה המקרה, מרבית חוקרי האמנות מאמינים שהזוג מייצג את יצחק ורבקה (בראשית, פרק כ"ו")[2] ו וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר.  ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא.  ח וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; . הסבר אחר הינו שהאיש מצהיר על אהבתו לאשתו; במקרה זה נושא הציור יהיה "המעלה שבנישואים". בנוסף, שנת הציור אינה וודאית. משיחות המכחול בציור זה טעונות בחומריות. הצבע על שרוולו של הגבר הינו כה עבה עד כי נדמה שרמברנדט השתמש בסכין פלטה על מנת למרוח אותו. [3]

 unnamed (4)

 

[1] מאתר התערוכה Rembrandt The late Works, הגלריה הלאומית בלונדון  https://www.nationalgallery.org.uk/whats-on/exhibitions/rembrandt-the-late-works-15-october-2014-0000

[2] https://www.mechon-mamre.org/i/t/t0126.htm

[3] מאתר Museum Het Rembrandthuis https://www.rembrandthuis.nl/en/rembrandt-2/rembrandt-the-artist/most-important-works/the-

 

חיים סוטין: טבחים, מלצרים… גלריה קורטו, לונדון

XSP.005-Web.jpg

התערוכה חיים סוטין: טבחים, מלצרים ואנשי שרות המוצגת בגלריה קורטו מכנסת קבוצה מצוינת של פורטרטים מידי חיים סוטין (1893-1943). סוטין בנו של חייט יהודי עני, הגיע לפאריס ב-1913.  סוטין היה אחד מהציירים המובילים בפריס בעשור 1920 ועשור  1930, ובשל סגנונו הרוגש ומשיכות המכחול העזות והסוערות שלו נתפס על-ידי רבים כיורשו של וינסנט ואן גוך (אף שהוא עצמו הכחיש זאת). תערוכה חשובה זו הינה הפעם הראשונה שבה מוצג האמן בבריטניה מזה 35 שנה.

בין השנים 1922-1925 סוטין שהה בקאן-סיר-מר, בדרום צרפת, אך הגיע לעתים תכופות לפריז ולביקור במוזיאון הלובר. בעת זו הוקסם סוטין מצוות האופים והמלצרים בבתי מלון ומסעדות בצרפת, ומהמדים הצבעוניים שלהם. בעשור שלאחר מכן, מודלים צנועים אלה ישבו לפניו בפריס ובדרום צרפת. התוצאה, סדרות של פורטרטים המציעים אימז'ים רבי כוח של המעמד החברתי החדש של נותני שירות, שעברו מבתי האצולה של מאות עברו לבתי המלון והמסעדות היוקרתיים שקמו בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. דמויות אלו ששירתו בין השאר במסעדה היוקרתית מקסים בפריס, קסמו לסוטין שהטיב לתאר את הרגש העז ותחושת האנושיות העמוקה  שניתן למצוא במודלים צנועים ביותר מעין אלה. הוא עמל לתאר את תצורות הצבע רבות העוצמה בלבנים, אדומים וכחולים במדים שלהם.

פורטרטים אלה שיחקו תפקיד מפתח בכינון הפרסום של סוטין והפיכתו מצייר הנאבק למחייתו לצייר מצליח. כשהתחיל לצייר את הסדרות, סוטין שהיגר מרוסיה, חי בעוני יחסי לצד אמנים אחרים, כולל חברו הקרוב ביותר אמדיאו מודליאני (1884-1920). ב-1923 האספן האמריקני אלברט סי. ברנס ראה ציור של אופה, אחת מהעבודות המוקדמות של סוטין, וסבר שזו אחת מהיצירות הגדולות ביותר שלהמודרניזם. הוא ביקש לראות ציורים נוספים משל סוטין וקנה כחמישים יצירות. רכישה זו עזרה לסוטין להיחלץ מנסיבות חייו הקשות והביאה להצגתו בקדמת הבמה. הפורטרטים שלו המתארים עובדי בתי מלון ומסעדות הפכו למוערכים במיוחד בקרב אספנים וכיום נחשבים בין הישגיו הגדולים ביותר.

19.10.2017-21.1.2018

התערוכה בחסות:

This exhibition has been sponsored by:
The Friends of The Courtauld
The Garcia Family Foundation

הדימויים נלקחו מאתר התערוכה

Soutine’s Portraits: Cooks, Waiters & Bellboys, exhibition at The Courtauld Gallery, London https://courtauld.ac.uk/gallery/what-on/exhibitions-displays/soutine

 

חיים סוטין הינו חלק ממה שמכונה "אסכולת פאריז" ביטוי שיש בו התייחסות לסצנת פעילות אמנותית ולאו דווקא לסגנון מגובש. אסכולה זו נוצרה בפריז בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, בין שתי מלחמות עולם. בתקופה בה פריז היתה בירת האמנות המוצהרת. בין האמנים ממוצא יהודי בקבוצה ניתן למצוא את אמדאו מודיליאני, מרק שגאל, ז'יל פסקן, מואיז קיסלינג ואחרים.

Lead-Image_-Cropped_x_acf_cropped-1-840x1024.jpg