אינגה פונר קוקוס, 'נפל דבר', אוצרת: דר' סמדר שפי. בית ביאליק. הקומה השנייה, תל אביב, פתיחה מחודשת 20.9.2019 עד 14.12.2019

IMG_20190920_113132

בבית ביאליק מוצגת התערוכה 'נפל דבר' של האמנית אינגה פונר קוקוס. תערוכה מרגשת בטיבה. מודה! ארכיונים, אמנות ארכיונית ואמנות טובה! יקרים לי, מאתגרים ומעניינים אותי. ארכיונים מטבעם דורשים עיון ואורך רוח ומערבים סוגיות של זיכרון פרטי בצד זיכרון קולקטיבי, מורשת ושימורה, בהם עוסקת פונר קוקוס מזה זמן ניכר.IMG_20190920_113112.jpg

בית ביאליק הממוקם בלב מתחם אתרי תרבות היסטוריים ברחוב ביאליק, הנו מעין קפסולת קסמים הנושאת עקבות לביתו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק ואשתו מניה. הבית תוכנן ע"י האדריכל יוסף מינור ומשמש היום מוזיאון, ארכיון ומרכז לתרבות עברית.

פונר קוקוס סיפרה במפגש עמה לאחר הפתיחה ב-20.6.2019 (התערוכה נסגרה לאחר זמן מה לפרק זמן כבן חודשיים בשל שיפוץ מערכת המיזוג במקום) שהתערוכה נוצרה בעקבות ביקורים ומחקר שלה בארכיון ביאליק.IMG_20190920_113016.jpg

במיצב "תהודה" פונר קוקוס מאירה את הקשר המיוחד בין חיים נחמן ביאליק לבין יהושע חנא רבניצקי. הקשר ביניהם החל בשלהי המאה ה 19 כשרבניצקי, כעורך כתב העת הספרותי " פרדס" פרסם את "אֶל הַצִפּוֹר"  שירו הראשון של ביאליק שראה אור בדפוס.  יחסי החברות, האהבה וההערכה בין השניים הניבו מיפעלות שימור תרבות מפוארים ובראשם סֵפֶר הָאַגָּדָה, שכרך ראשון ממנו ראה אור ב-1907 ובו אסופת אגדות מספרי מדרש מתקופת התנאים והאמוראים. עד מותו של ביאליק, ב-1934 הושלמו מפעלי כינוס ותרבות רבים.

70758269_2962373843835153_4100313287881654272_n

לאחר מחקר ממושך והכרות עם ארכיון בית ביאליק בעזרתם של שמואל אבנרי ויהודית דנון אנשי הארכיון, בחרה פונר קוקוס במכתבים וצילומים של ביאליק ורבניצקי. היא הגדילה אותם, ואז גרסה ויצרה את המארג שבו טקסט אחד נכנס לאחר, משפט לתוך משפט, ומתחבר לדיוקנאות. נוצר מארג של מילים שמבטא את הקשר המיוחד ביניהם. המיצב הגולש מקיר לרצפה, פולש למרחב, וחלקיקי מילים סמלי דואר וחותמות לוגו של אניות משא או הוצאות ספרים, מקבלים חיים משל עצמם, ומהדהדים לאז, לזמן עבר.

פונר קוקוס מתבוננת בקשר  ביאליק – רבניצקי  כיוצרת, ומציעה לחשוב עליו במונחי אמן ואוצר על כל המשתמע מכך. שאלת ההנחיה, השיתוף המחשבתי, הנדיבות הנדרשת ופוטנציאל החיכוך, דומים היא אומרת. ובדומה, עולות שאלות על זהות והאוטונומיה של היוצר

"עבודת הווידיאו 'נפל דבר' נהגתה ונבנתה תוך כדי המחקר שלי על ביאליק, מחקר שנעשה בעיקרו בארכיון ובקריאה חוזרת ונשנית בשירי ביאליק ובמאמרים אודותיו. תנועת החיפוש הספירלית בגרם המדרגות המוביל לארכיון נדמתה לי בכל פעם כירידה לתוך הלא נודע".IMG_20190920_111721.jpg

פונר קוקוס רצתה להעביר את החוויה שחוותה בנוגע לארכיון, שאלות באשר למהו ידע ומהו זיכרון, מהלך הבנייה מחדש של הזיכרון בשילוב הידע החדש שנלמד לאחרונה. והוסיפה: "לעתים זהו תהליך מטלטל".IMG_20190920_112624.jpg

בנוסף, אמרה האמנית, קיים החשש מקריסה של ארכיון; נייר הולך לאיבוד. קריסה של ארכיון דיגיטלי "ואין רואה ואין מגיד". "ואין יודע מה נפל".  — והמילים מתייחסות גם למצב פוליטי-חברתי: הכל קורס ואין מישהו שיאמר, שיחזיק ויאגד וימנע את הקריסה.IMG_20190920_112342.jpg

"מעניין אותי", אומרת פונר קוקוס, "הכוח שיש לארכיון ככותב העבר, ההיסטוריה. הוא מאפשר ידע, מידע ובניית זיכרון, טקסט או תיאורה. למעשה הארכיון מתעד את העבר כסוג של  'הקפאת הזיכרון', למען העתיד. ובכוחו לייצר הפרדה בין מה שקיים בו לבין מה שלא נוכח וקוטלג, מה שייזכר לבין מה שיישכח".

מילות השיר "דבר" – ההתחלה בשפה מקראית, וכך גם סופו של השיר. שיר פוליטי. מספרת שכשקראה את השיר חשבה כמה שביאליק רלוונטי, ומשתמש בשפה שמייצרת משמעויות שמאוד רלבנטיות כיום ורצתה לדבר על כך.
באמצע השיר מופיע קטע מאוד אישי :

נָפַל דָּבָר בֵּינֵינוּ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה-נָּפָל,

וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין מַגִּיד,

אִם-זָרֹחַ זָרְחָה לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְאִם שָׁקְעָה –

וְאִם שָׁקְעָה לְעוֹלָמִים.

משפה מקראית (כמו הנביא שמדבר אל העם) ביאליק עובר לשפה אישית.  זהו שיר מאוד אישי ויוצא דופן (זיוה שמיר התייחסה אליו).

תודה לאינגה פונר קוקוס על הפגישה והשיחות, ועל חומרי התערוכה ועל הטקסט שהיה לעזר.

מיזם והרצאה – מתחם קריית המלאכה, תל אביב 25.10, 12.30-10.30

 

הונורה דומייה, אספני ההדפסים, 1860-64, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון
הונורה דומייה,  אספני ההדפסים, 1860-1864, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון https://collections.vam.ac.uk/item/O25403/the-print-collectors-watercolour-daumier-honore/

שלום, אני מתרגשת לספר לכם על המיזם שלי בשיתוף פעולה עם אמניות ואמנים במתחם קריית המלאכה.

קריית המלאכה, תל אביב, "הלב הפועם" של סצנת האמנות על המבנים המאורכים שבה, הגלריות וסדנאות אמנים, מתפקדת כ"מוזיאון ללא קירות", ומאפשרות מבט מגוון ומרובד על התרחשויות בתחום האמנות העכשווית.

440px-Picasso_Portrait_of_Daniel-Henry_Kahnweiler_1910

פבלו פיקסו, פורטרט הדילר דניאל אנרי קהנוויילר, 1910, ש/ב, המכון לאמנות שיקגו  https://www.artic.edu/artworks/111060/daniel-henry-kahnweiler

המיזם כולל הרצאה וסידרת ביקורי סטודיו במתכונת מיוחדת.

ההרצאה "אמנות, הון, שוק" – הרצאה זו שהינה חלק מסדרה הרצאות שלי על פטרוני אמנות ואספנים ,משיקה לחברה, פוליטיקה, דת וכלכלה. בהרצאה אתייחס למקומה של אספנות פרטית ואספנות תאגידית, בתי מכירות ומתן חסויות, ולמירוץ אחר היצירה האולטימטיבית.

סיורי הסטודיו שאנו מציעים – ייחודיים ובעלי ערך מוסף. במהלכם נחשפים אמניות ואמנים במרחב העבודה האישי והאינטימי שלהם. במפגש על נושאים שאינם זמינים וחשופים לכל על פי רוב. בכל מפגש נבקר  3-2 אמנים  בסטודיו שלהם.

ז'אן אנטואן ואטו, שלט החנות של גרסין, 1721, פרט

אנטואן ואטו, החנות של גרסין, פרט, 1720, ש/ב, שלוס שרלוטבורג, ברלין https://en.wikipedia.org/wiki/L%27Enseigne_de_Gersaint

ההרצאה תתקיים ביום ששי 25.10.2016, בשעה 10.30 בקרית המלאכה

יינתנו בה גם פרטים לגבי סידרת סיורי הסטודיו והעלות.

 תשלום: 60 ₪ לאדם להרצאה

פרטים נוספים בטלפון שמספרו 052-3407209     ובאימייל asfan.k@gmail.com

 

ההרשמה במייל  asfan.k@gmail.com: אנא שלחו שם מלא, מספר טלפון ואמייל שלכם על מנת להבטיח את מקומכם, התשלום מראש:  במזומן או באפליקציה Bit או Paper

 

בברכה ובתודה, זיוה קורט

אורה בריל – "מדוע הילדה מצמידה אצבע אל פיה?", אוצר: אילן ויזגן, גלריה דיאגילב, מאז"ה 56, תל אביב עד 14.9

IMG_8874

70820997_404666256860348_9110900565793046528_n.jpg

לאמנית אורה בריל שפה ייחודית ומובחנת משלה: בעבודותיה חוברים יחדיו טקסט ודימוי, קו וצבע לכדי ישות אחת המאפיינת אותה. הקו אותו לוקחת בריל "לטיול", מהווה סמן ביצירתה: לעתים דקיק, לעתים עבה עשוי במחוות יד, מסתלסל או נדמה כחרוט על הבד ומאפשר קריאה של מנעד דימויים חלקם מופשטים וחלקם ברי-זיהוי: סולמות המגדירים מחדש את מהות הטיפוס, שכן חלקם פרומים ולא מושלמים, צורות המאזכרות לולאות, סורג, דימויים ילדיים – פנים? ילד, ילדה? המאזכרים יצירות של אריה ארוך, ואפשר את רפי לביא.IMG_3169.jpg

IMG_3170.jpg

69540031_2406987866288063_8177614776646500352_n.jpg

בתערוכה בגלריה דיאגילב מוצגות עבודות על בד מן השנים האחרונות.  עבודות מופשטות ולעתים על גבול המופשט בהן משולב לעתים טקסט קצר. הצבעוניות הפתיינית- תכול, ירוק, טורקיז ומעט צבעי ורוד מתחלפת בחלק מהעבודות באדום חום. הקו הנוכח כאמור בעבודותיה עשוי באמצעות עפרונות, עטים וטושים, ולכך חוברות משיחות מכחול עבות ועסיסיות אותן ממתן לעתים ריבוע מעין מסגרת.IMG_8892.jpg

IMG_8885.jpg

בתערוכה גם דיוקן אישי – צילום דיוקן האמנית כילדה, בתנועת הס! הדיסוננס העולה נוכח הילדה התמה המצמידה אצבע לשפתיה, כאומרת שיש לשתוק ולהשתיק מול גג הבית האפל עליו מותווים פרחים בקו דקיק ועדין. הטקסטים המאתגרים את עין הקורא – אחד מהופך והשני בר קריאה בהגדלה ובו מילים כמו מטאטא# סוד# כמוס# ג'ורג'יה אוקיף# חושך#ילדה#פצע ולמטה Me Too,אזכור לקמפיין המדובר. ועולה השאלה, הילדה התמה, האם היתה עדה למעשה שלא יסולח? במה מדובר? שכן בעבודה זו אנו עוברים מציור מופשט העוסק בשפת הקומפוזיציה – קו, צבע ולעתים דימוי וטקסט, לאווירה אחרת צופנת סוד, המשאירה אותנו הצופים בסימן שאלה.  האוצר אילן ויזגן כתב בטקסט התערוכה על יצירה זו: " בציור הזה ארבעה אלמנטים עיקריים: דימוי המזכיר גג של בית, פרחי קאלה, מחרוזת מילים, והדבקה של צילום ישן ומוגדל. להבדיל מיתר הציורים בתערוכה, המתאפיינים בתוכן וצורה 'מסורתיים', הציור הזה קושר יחדיו עולמות תוכן והקשרי זמן שונים: דיוקן אישי (דיוקן האמנית כילדה), פרחים חושניים המאזכרים את הציירת ג'ורג'יה או'קיף, מילים "מתויגות" המאפיינות את המדיות החברתיות… ציור זה הינו חלק מגוף עבודות שנוצר מתוך קשב והזדהות עם תופעות קשות שנחשפות בפנינו בשנים האחרונות, בין אם אלה גילויי הטרדות ותקיפות מיניות מן העבר ומן ההווה (קמפיין Me Too), הטרדות באמצעות רשת האינטרנט, או התעללות בילדים. דיוקן הילדה התמה המצמידה אצבע לשפתיה מדגיש את הסוד וההשתקה שבמעשים האלה, ובה בעת, בהקשר של התערוכה והחלל הספציפי שלפנינו, קורא לנכנסים לחלל התערוכה לשנות 'מוד' ולעבור מהוויית חוץ רועשת וכאוטית להוויה אחרת, שקטה, אינטימית, וקשובה לצלילים דקים מן הדקים".

תודה לאורה בריל על הטקסט והדימויים

IMG_3190.jpg

71065297_2363002780617637_3272606642503417856_n.jpg

OVERAll, פסטיבל לתרבות אופנה עכשווית בירושלים, ניהול אמנותי: שלי סתת-קומבור ושחר אטואן, מוזיאון מגדל דוד, ירושלים, 17- 20 ביולי 2019

IMG_20190717_184958

אמש באירוע הפתיחה ל- [1]OVERALL במגדל דוד, נחשפתי לקולקלטיב ואירועי "שוטטות" במקום. באירוע מרשים מטעם הרשות לפיתוח ירושלים, משרד ירושלים ומורשת ועירית ירושלים, חוויתי חוויה בדומה לחוויית "המשוטט" עליה מדברים שארל בודלר וולטר בנימין. אירוע המשלב עשרות מעצבים, אמנים בחוויה כולית, המקיפה תערוכות, מיצגים, הדגמות בזמן אמת, ואף ניסיון להניע ולשתף אותנו המבקרים. כל זאת מתוך רצון ליצור חווית משתמש אחרת, חובקת כל.

פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן (1).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

OVERALL הוא המשך ישיר לאירועי הגמר וסיורים שהתקיימו בבצלאל במהלך שבוע זה. באירוע משתתפים עשרות מעצבים ואמנים שיציגו תערוכות, מיצגים, הדגמות חיות; זאת במטרה לייצר חוויות חדשות ונוספות בנוגע לתרבות האופנה ולחשוף את הקהל למנגנונים ולטכנולוגיות השונות שמרכיבים את התעשייה. בנוסף, מתקיימות הרצאות בנושאי עיצוב, סדנאות, סיורים ומפגשים.

פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן (3).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

ובאשר ל"כוכב" הראשי – מגדל דוד[2], על המפלסים שבו, העליות והמורדות. הצצה בין חרירי הירי, חדרים קטנים המובילים לשום מקום. לשוטט כמו שכתב בודלר, להיות "פלאנר" (flaneur)  המניחה לעצמה ללכת לאן שרגליה מובילות אותה! [3]

פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן (5).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

אז מה ראינו?

– חשיפת תוצרי ה'קולקטיב'- שבעה מעצבים\ת נבחרים שיוצרים ביחד קולקציה ירושלמית על זמנית

– מיצבים ופרפורמנס ביניהם: כניסה מהסרטים בסגנון המט גאלה, מיצב מפרשי טקסטיל רב לאומים

– עמדת דיגיטל קראפט והדפסת תלת מימד, אומנות בלייב, עיצוב והדפסת חולצות, סדנה לקשירת כיסויי ראש אופנתיים ועוד

– הופעת מוזיקה- אסתר רדא,

פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן (7).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

על OVERALL Collective

מעבדת עיצוב אופנה, טקסטיל צורפות ואביזרים, ראשונה מסוגה בארץ, שמפעילים שבעה מעצבים צעירים, בולטים בתחומם, בהנחייתה של קלודט זורע (אמנית, יוצרת ומעצבת אופנה מהבולטות בארץ, המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל) והמנהלים האמנותיים של OVERALL (שלי סתת קומבור-ראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל ובעלת מותג הנעליים coupleof ושחר אטואן (חוקר אופנה, מבקר האופנה לשעבר של עיתון ״הארץ״ וכיום, יוזם ומנהל אמנותי של אירועי תרבות).

פסטיבל אובראול. צילום - ריקי רחמן (1).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

שביעיית המעצבים מייצגת קשת רחבה של מיומנות ייחודיות בשדה האופנה על מגוון מסורותיה הישנות והחדישות. לכל אחד מהם שפה עיצובית שונה וביחד, הם מנסים לגבש שפה מאחדת, שאינה דורסת את הפרט, אך היא גם גדולה מסך חלקיה.

פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן (2).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

הם התבקשו ליצור מערכות לבוש טוטליות הכוללות גם אביזרים ותכשיטים, תוך התייחסות למורכבות ולייחודיות של העיר ירושלים – בהיותה מרחב רב תרבותי מגוון ומאתגר.

במסגרת האירוע, הקהל יוזמן להיחשף גם לתהליכי עבודה, למלאכות היד והמכונה, לטכניקות הייחודיות ולחומרים החדישים שמשמשים את חברי הקולקטיב בפעולותיהם השונות, כמו גם לסדנת צילום שתתקיים במצודה מסביב לשעון. הרעיון הוא לחשוף במידה מסוימת גם את מאחורי הקלעים של מנגנון האופנה ותהליכיו, שלרוב נותר סמוי מן העין.

פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן (4).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

חברי הקולקטיב: (לפי סדר א״ב):

יותם בהט – צורף בוגר שנקר| רותם גור – בוגרת בצלאל, בעלת המותג Vas| אהרון גניש – מעצב בוגר ויצו חיפה| מוריאל דז׳אלטי – מעצבת טקסטיל בוגרת שנקר, זוכת מלגת חממת הפיס| שאדי מג׳דלטון – מעצב בוגר בצלאל| שלומית עמר – מעצבת בוגרת ויצו חיפה| ענר שבח – מעצב בגדי גברים בוגר בצלאל, זוכה מלגת חממת הפיס.

IMG_20190717_200644.jpg

פסטיבל אובראול. צילום - ריקי רחמן (2).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

מיצבים ופרפורמנס:

גילי אבישר – במיצג מפרשיות ססגוני בלב המצודה | קברט  Voguingפתוח לקהל הרחב, בשיתוף עם המארגנים של הליין ״קרוס״ | נועה יפה מארחת את המבקרים בקולאז׳ים סוריאליסטיים נוטפי סטייל שירכיבו יחד | טליה תומר רוקמת מחדש חלקים מתוך המצודה בשיתוף הקהל | דוגמני הבית של המצודה "מפיצים" פסיכדליה להמונים.

סדנאות והדגמות חיות:

רוני חג׳ג׳ – מזמין את הקהל לעצב מחדש בגדים שיביא איתו מהבית בסדנה פרפורמטיבית של המותג  Assembly Tongue| מעצבת האופנה והנעליים גנית גולדשטיין מציגה סדרת נעליים חדשניות המודפסות במדפסת תלת מימדית בשילוב עם עבודות אריגה ייחודיות ב live במיצג הכולל אפליקציית מציאות מדומה (AR) לבניית הנעליים|  שירי ורד נפגשת עם הקהל, אחד על אחת, ויוצרת רישומי אופנה אינטימיים | חמש רוקמות פלסטיניות מלמדות את הקהל הרחב לעטר פריטי לבוש אישיים מהבית ברקמות מסורתיות | דורי שושן מזמינה נשים וגברים לסדנת כיסויי ראש אופנתית של המותג אתכסיא.

פאנלים :

כיתת אומן עם מעצבת הטקסטיל עדן סעדון המספרת יצרה קולקציה של לבוש תחרה באמצעות כלי יחיד- עט תלת מימד.

איפה עובר הגבול- פאנל בלוגריות ומובילות דעת קהל מהמגזר הדתי. בין הבלוגריות: ברכה בן חיים ורבקה אהרון, סול שוורץ, אורית שוהם רביד, הדוכסית וד"ר מטפחת

יום עיון Closet X   כך ייראה ארון הבגדים ב-2030 נערך היום, 18 ביולי.

 סיורי אופנה

לקהל מוצעים 19 סיורי אופנה, חלקם ייחודיים לOVERALL וכולם כאחד, ינסו לעקוב אחר סיפור האופנה הירושלמי. הסיורים יתקיימו במשך 3 ימים, חמישי עד שבת. ביניהם:

"לפני שהיה קניון" רח' יפו ומרכז העיר| סיורים ברחביה, על התלבושות של מנהיגים ותקופות| אקססוריז בשירות הדת| סיור מעצבים ירושלמים אייקונים וייחודים | סיור אופנה במוזיאון חצר היישוב הישן עם סדנת קשירת מטפחות|

 שוק יום שישי

דוכנים של מעצבים ומעצבות מקומיים (הכל מיוצר בישראל), עם דגש על אקססוריז – תכשיטים, תיקים, מטפחות, בגדים.

ולסיום משפט חשוב! עיצוב מציאות  ZOT -עסק חברתי!    http://www.zotzot.co.il

את פני הנכנסות/ים בשערי המוזיאון קיבלו שתי נשים מהסטודיו להדפסה דיגיטלית המכשיר ומעסיק נשים נפלאות, אסירות לשעבר, ומהווה מסגרת לשיקום תעסוקתי עבור א.נשים המתמודדים עם אתגרים נפשיים. לקחנו סיכות!

wwwIMG_20190718_215218.jpg

***

תודה מקרב לב  על ההזמנה והשינוע, ועל החומרים, ולכל האמונות ואמונים על המלאכה!

אילנית מלכיאור, הממונה על התיירות ברשות לפיתוח ירושלים; שרית גולדשטיין, מנכ"לית משרד ירושלים ומורשת;  אילת ליבר, מנכ"לית מוזיאון מגדל דוד.

[1] OVERALL הוא המשך ישיר לאירועי הגמר וסיורים שהתקיימו בבצלאל בשבוע זה.

ב-16 ביולי התקיים אירוע סוף שנה של המחלקה לצורפות ואופנה ובבוקר ה-17 ביולי התקיים סיור בתערוכות של המחלקות – אמנות, צילום, עיצוב תעשייתי, עיצוב קרמי וזכוכית, צורפות ואופנה, תקשורת חזותית ואומנויות המסך.

[2] מגדל דוד הוא הסמל של ירושלים – סמל העוצמה, ההמשכיות והתקווה. המצודה העתיקה והמשוחזרת להפליא ניצבת בשער יפו, בכניסה הראשית לירושלים העתיקה, בתפר שבין מערב ומזרח, בנקודת המפגש שבין העיר העתיקה וירושלים המודרנית. https://www.tod.org.il/%D7%93%D7%A3-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA/about-the-museum/

[3] שארל בודלר, צייר החיים המודרניים, תרגום מצרפתית מ' פרנקל וא' כץ, בני ברק, ספריית הפועלים הוצאת הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, 2003, עמ'  117

 

ערפל בשמש מלאה מירה צדר, בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב, אוצרת: ג'ניפר בלוך, עד 27.7.2019

בתערוכה "ערפל בשמש מלא" מוצגות עבודות שהדגש בהן הוא שפת האמנות: הקו, הצורה, הקומפוזיציה.

מירה צדר, נשימה, 2018, שמן ועופרת על בד
מירה צדר, נשימה, 2018, שמן ועופרת על בד

הקו, השכיח בעבודות המוצגות משמש את צדר כאמצעי לחקר; קו ראשוני, שבאמצעותו הכל נוצר; קו שקוף/אטום; עבה או דק. צדר בוחנת את עוביו, הופעתו בתצורות שונות – צבעוני, ישר, מתפתל, שברירי, חוזר על עצמו ושב אל עצמו במעין טקסיות ועמלנות.

מירה צדר, מבוך, 2019, שמן ועופרת על בד.jpg
מירה צדר, מבוך, 2019, שמן ועופרת על בד

בחלק מהעבודות ניתן להבחין בצורות המאזכרות פיזיונומיה אנושית- ראש, עין וגם צורות ביומורפיות.

העבודות הקטנות בתערוכה מצריכות מידה של קרבה אליהן, אינטימיות של הצופה עמן. בעבודות הגדולות המבע הינו פיזי, וכולל את תנועת הזרוע, כף היד המציירת והגוף כולו.

מודה הזדמן לי להתוודע ליצירות המוקדמות יותר של צדר, יצירות פיגורטיביות וקונקרטיות. בשנים האחרונות חל מעבר לציור שיש בו מן ההפשטה

בריאיון עמה מספרת מירה צדר על כך שהקו הופיע אצלה בעקבות התאור הגרפי של בדיקות האי.אי.ג'י. זה התחיל ברישומים משמאל לימין בדומה לאי.אי.ג'י ובהמשך הצטמצם לקו-נקודה.

מקור השראה נוסף הוא כפי שצדר מספרת, המשיכה הגדולה שלה לבדים, לחוטים…עוד מתקופת עבודתה כמעצבת האופנה של "אריסטושמט".

על תהליך העבודה מספרת האמנית: "אני מתחילה בניירות קטנים בדרך כלל. הקנבסים הגדולים באים באופן טבעי כהמשך. .. אני מאוד אוהבת את האינטימיות של הצופה עם העבודה. ויש לי עבודות שמחייבות אינטימיות…"

מירה צדר, מרבה עיניים, 2016, קולאז' ואקריליק על נייר.jpg
מירה צדר, מרבה עיניים, 2016, קולאז' ואקריליק על נייר

 

תודה על קטלוג התערוכה

Fake News – Fake Truth, מוזיאון חיפה לאמנות 30.03.19-01.09.19, אוצרת: סבטלנה ריינגולד

IMG_20190328_122316.jpg

מסופר שדִּיוֹגֶנֶס, הפילוסוף היווני (אסכולת הציניקנים) נהג לחפש את האמת ואת האדם האמתי באמצעות עששית. את דברי האורקל מדלפי שאמר לו "להשחית את ההון" פירש תרתי משמע ללכת לאתונה על מנת להשחית ולשבש את יחסי הכוחות הקיימים והידועים בחברה בת זמנו..

במוזיאון לאמנות חיפה נפתח אשכול תערוכות הנוגע בשאלות מהותיות בהיסטוריה של האנושות ולבטח! בימים אלה עת אנו עומדים ערב הבחירות: מהי אמת? מהי בדייה? מהו האופן שבו התקשורת והסוכנים הפוליטיים משתמשים במניפולציות מתוחכמות כדי לשלוט בדיון הציבורי? אמרנו בוטים?  ובכלל תורת ההכרה (אפיסטמולוגיה לענייננו) מנסה לבחון מהי אמת, האם יש אמת אחת, מי קובע מהי. אנו מרבים לשמוע על המינוח "פייק ניוז", (fake news) ועל "עובדות אלטרנטיביות""(alternative facts) . על טשטוש הגבולות בין בדיה לאמת; האמת כאפשרות אחת מני מספר נקודות מבט בעידן הנשלט ע"י התקשורת – אינטרנט וטלוויזיה; עידן שבו כל ההיררכיות המוכרות מאבדות את אחיזתן במציאות. ובאמנות כמו בחיים, האמנים משתמשים באסטרטגיות של כזב ובדיה – למשל, שימוש בזהות בדויה, התערבות במציאות באמצעות התחזות, משבר אמון ועוד.

IMG_20190328_122341.jpg

אשכול התערוכות בחיפה עוסק בשלושה נושאים מרכזיים:

IMG_20190328_115155.jpg
סווטלנה ריינגולד

התערוכות "מחווה לווידיאו Zero", "שיבוש מידע", ו-"Overload!" באוצרותה של רויטל סילברמן גרין עוקבות אחרי עיסוקם הביקורתי של האמנים, משנות השבעים ועד ימינו, באופנים שבהם המידע מועבר באמצעי ההפצה – מהדפוס המסורתי ושידורי הטלוויזיה ועד הרשתות החברתיות כיום. האמנים מצביעים על היחסיות של האמת המשודרת שמקורה בהטיות ובאינטרסים שונים, וכן בהעדפת הדימוי המפתה, הסיפור המושך והאסתטיקה הבידורית.

IMG_20190328_123937.jpg
רויטל סילברמן גרין

האמנים המשתתפים: מת'יו דיי ג'קסון, קרל הנדל, צילה חסין וכרמל ברנע ברזנר ג'ונס, בלו־סימיון פיינרו, ויליאם אנסטסי, מיכאל דרוקס, ריצ'רד סרה, רונית ברנגה, כריסטינה דה מידל, אלון קדם

במסגרת התערוכות "כוח, אמת ופוסט-אמת" באוצרותה של לימור אלפרן זרד ו"דונלד טראמפ: נער הפוסטר", האמנים חוקרים את הקשר בין מערכי הכוח בחברה לבין סוגיות של אמת ושקר. רבים מהאמנים פועלים בדרך של התחפשות היתולית ומציגים באופן מוקצן את השקר של הגורמים בעלי הכוח, כדי לחשוף זאת באופן חריף ובולט. האמנים מבקשים לייצר מפלט מהדיכוי ולכונן עולם חלופי, כשהם עצמם וסביבתם הם המדיום לבריאה של העולם האמיתי.

IMG_20190328_122759.jpg
לימור אלפרן זרד

האמנים המשתתפים: להב הלוי, מריסה מאסטרה, יוחאי מטוס וחיים ויטלי כהן, פרנסיסקו פז, בלו-סימיון פיינרו, פלסטיק ישו, אוברמורגן, כרמן דוברה־המטנר, ברברה ויסר, לוק טויימנס, ליז מג'יק לייזר, דמיאנטס נרקביציוס, סופרפלוקס, ד"ר פנקס שגריר איראן בירושלים, פאולו צ'יריו, איתמר רוז, יגאל שתיים, HeHe

 התערוכה "האמן האמיתי", המתפרסת על פני קומה שלמה במוזיאון, כוללת אמנים רבים ופרויקטים של אמנים יחידים. העבודות קוראות תיגר על התפיסה של "האמן האותנטי", שיש לו קול אחד יציב, ברוח התפיסה הפוסט-מודרנית שעוסקת בריבוי זהויות, בדיון, זיוף ואחיזת עיניים. האמן החזותי לובש דמויות, בדומה לשחקן, ומציג קולות הטרוגניים שמדגישים את חשיבות הבדייה כנגד מיסוד הסמכות האמנותית וקיבוע הביוגרפיה של האמן.

האמנים המשתתפים: הנה אביתר, דב אור נר, בועז ארד, יעל ברתנא, גדעון גכטמן, יאיר גרבוז, ז'וזיאן ונונו, מיכאל חלאק, רונה יפמן, כרם נאטור, מיכל נאמן, אורי קצנשטיין, יגאל תומרקין

אמנים המציגים פרויקט יחיד: מירי נשרי, רועי רוזן, אייל וייזר ורמי מיימון, דמיאן הירסט.

IMG_20190328_131822.jpg
דמיאן הירסט

תודה לאוצרות סווטלנה ריינגולד, רויטל גרין סילברמן ולימור אלפרן זרד על חומרי התערוכה, תודה לתלמה רוט, מחלקת שיווק וקשרי חוץ על הדימויים

"מפגש עם ליאונרדו", הרצאה מפי פרופ' אייקה שמידט, מנהל גלריות אופיצ'י, פירנצה, מוזיאון תל אביב לאמנות

1506341238117584-leonardo-adorazione-magi-principale
ליאונרדו, "הערצת המגים", 1481, אופיצ'י
800px-Leonardo_da_Vinci_-_Adorazione_dei_Magi_-_Google_Art_Project
ליאונרדו, "הערצת המגים", 1481, אופיצ'י

פרופ' אייקה שמידט, מנהל גלריות אופיצ'י, דיבר במפגש עמו על ליאונרדו דה וינצ'י, על רסטורציה, על קהל המבקרים ועל הנגשת היצירות ולא רק.

IMG_20190402_183337.jpg
פרופ' אייקה שמידט

אחת מהעבודות אליהן התייחס באריכות הנה "הערצת המאגים" (חכמי קדם), 1481 מידי ליאונרדו, ציור שהצייר לא סיים.

הציור הוזמן על ידי הנזירים האוגוסטינים לעטר את המזבח הגבוה בכנסיית סן דונאטו, בסקופטו, בסמוך לפירנצה. "הערצת המגים" הינה נושא חשוב בנצרות שכן מסופר על חכמי קדם, האמגושים, אש ראו את הכוכב מפציע במזרח ובאו להשתחוות לישוע התינוק(הברית החדשה, "הבשורה על פי מתי", פרק ב, 8-1).

ליאונרדו החל לצייר, אך לא סיים; הוא הוזמן למילנו ע"י לודוביקו ספורצה, דוכס מילנו, והעבודה נשארה ללא סיום. מעבר לכך יש לזכור שליאונרדו ביצע מספר קטן של יצירות במהלך חייו, וכילד, נער ואדם בוגר התעניין בפלאי הטבע, המיקרוקוסמוס, גרמי השמיים, בעלי חיים ובעלי כנף, תנועה, ביצורים ועוד, ובשל כך יש אוסף רישומים נפלא פרי עבודתו.

ב-1568 הזכיר ג'ורג'יו וזארי בספרו "חיי האמנים", שהתמונה עברה לבעלותו של אדם בשם אמריגו בנצ'י. בשנת 1621 הועברה העבודה לידי משפחת מדיצ'י והחל ב-1768 הוצגה בחדר המדליות של המשפחה בארמון המשפחה, לימים גלריית אופיצ'י, פירנצה.

IMG_20190402_182649.jpg"הערצת המגים" של ליאונרדו באדיבות https://www.uffizi.it/gli-uffizi