אני פורקת את ספרייתי

אני פורקת את ספרייתי – פוסט אישי

B04457111-R1-06-6-2

צילם: עומר קורט

אני פורקת את ספרייתי ואת נימי הנפש…פיזית ומטפורית כאחד. באוגוסט, לאחר שחלפו כחודשיים מאז החזרה מחל"ת, גמלה בלבי ההחלטה. זהו, "יא באסטה" כפי שנהגה לומר אמי בלדינו. המסע ניתן לומר היה מתיש ובעוצמות נפשיות ופיזיות כאחד.

מה זה אומר לפרוק את ספרייתי? במאמרו "אני פורק את ספרייתי", ובמקרה זה הרצאה על האספנות (נושא קרוב ללבי מאז עבודת המסטר שלי) כותב ולטר בנימין: "אני פורק את ספרייתי. כן, כלומר, היא עדיין לא מוצבת על המדפים, והשעמום הקל שבסדר אינו אופף אותה עדיין. גם אין אני יכול לפסוע לאורך שורותיה ולקבל, בנוכחות מאזינים ידידותיים, את מסדר ההצדעה שלהן".[1]

ובדומה, כחודשיים עד שלהי אוקטובר זה מיינתי, בררתי, זרקתי, אספתי פיסות מחיי, מהותיות, מהותיות פחות, מפתיעות, תגליות שעלו מחיפוש וגילוי מחדש של דפים (הוי הדפים הדפים המשמשים אותי במהלך כל שנותיי למחקר, לשרבוט, להערות…), הספרים שהצטברו, ושנשארו עמי  בחלקם בחדר העבודה שלי במוזיאון לצורכי מחקר, ציטוט, וגם על מנת לאוורר קמעה את המדפים העמוסים לעייפה בבית. מאלה חלקתי, העברתי, בלב שלם וחפץ למכרי ומודעי (בלשון נקבה גם!) וזהו! תחושת ההקלה בצד העייפות התהומית שאפפה אותי במהלך חודשיים אינטנסיביים אלה.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA ארכיון מחלקת החינוך

שמחה על ההזדמנויות שנקרו בדרכי, שהות בפירנצה כתלמידת מחקר, עבודה במחלקת החינוך במוזיאון, כמדריכה, כמרצה בכירה, פרוייקטית וגם אוצרת. צבירת ידע וניסיון, ולא, לא רבותי, יש לקרוא והרבה! כדי שה"צ'רוולו" יתעשר ויצבור… היכרות עם חברות וחברים שהיו עמי בשעות טובות וקשות כאחד; שיעורי חיים מלמדים ווגם קשים; אינטראקציה עם משתלמות/משתלמים… ולימים משלהי 2011 הקמה מחדש וניהול של הארכיון ההיסטורי של המוזיאון – עבודה בונה, מאתגרת, מלמדת, מתסכלת, במהלכה התעשרתי בידע אין סופי; סגרתי מעגלים אישיים עם בית אבי (שהיה חוקר ומתעד של סיפורי עם, נוהגי חיים וחגים של יהודי אפגניסטן); היוועצות  ביועץ ארגוני מדהים בשלהי 2013 ובחודשים הראשונים של 2014, ההחלטה לפתוח בלוג בתקופה קשה ומאתגרת מאוד ב-2016, אחת משנות עבודתי במוזיאון,  וחזרה ללימודי דוקטור, התוודעות לחומרים חדשים ומיזמים חדשים (על כך בעזרת השם בהמשך).B04457111-R1-00-12

צילם: עומר קורט

B0445711-R1-10-16

צילם: עומר קורט

מודה לבורא עולם, לבני ולמשפחתי האהובות והאהובים ולחברות והחברים המקיפים אותי.

 

[1] ולטר בנימין, מבחר כתבים כרך א: המשוטט, עורכים: יורגן ניראד, נסים קלדרון, רנה קלינוב, תרגם מגרמנית: דוד זינגר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 107

בְּחִינַת שַׁחֲרוּת | אסתר כהן אוצרת: שירה פרידמן, נווה שכטר, פתיחה: לכשיתאפשר!

בחינת שחרות (דיפטיכון)

אסתר כהן, "בחינת שחרות" דיפטיכוון

אסתר כהן מציגה בקיר האמנות סדרת רישומים חדשה, מיצב צמחי בושם ועבודת וידאו. סדרה אישית זו נרקמה במהלך ימי הסגר של מרץ–אפריל 2020 הוצגה לזמן קצר במהלך הימים הנוראים של שנת תשפ"א, ובתקווה לפתיחה מחדש.

כהן מתמסרת לסמליות של לוח השנה היהודי, למוטיבים קבליים, לצמחיה, לרימוני תורה, לאותיות הא”ב, לגוף האדם ובמיוחד ליד הרושמת. שם התערוכה הינו ציטוט מליקוטי הלכות המתייחס לצבע התכלת ולכתיבה בדיו.[1]

אשרי האיש

אסתר כהן, אשרי האיש

כהן ממשיכה במסורת בת מספר שנים, באשר לעיסוק בצמחים. התערוכות שלה, תערוכות יחיד וקבוצתיות כאחד מהשנים האחרונות עוסקות בנושא (פרחים בכחול שחור, בית האמנים, תל אביב; תערוכת המגדירים, בניין הסנט, אוניברסיטת בן גוריון, פיליגרין ומיני בשמים ועוד). מסורת המאפיינת את עבודותיה בסוגה זו. רישום צמחייה, השורשים, הפירות והזרעים, כשלכך מצטרף רובד נוסף, אותיות הא"ב הקדושות, רובד המחבר בין עולמות גשמיים, חומריים לבין עולמות של מעלה. העבודה העמלנית בדיו ובעט כדורי, מוצגת על נייר המחולק לשניים, במעין אזכור לדיפטיך, ומתקיים בה שיח מעניין בין הרישום המשוחרר לכאורה בחלקו האחד, לבין הרישום העמוס והתובעני יותר בחלקו האחר.

כפי שמצוין בטקסט התערוכה הדיו השחורה, מומרת בתערוכה מדיו של סופר סת”ם העוסק בכתיבת ספרי קודש לרישומי אמנות. לכך מתווספים גם הצבעים כחול ואדום בחלק מן העבודות. "…בְּחִינַת שַׁחֲרוּת הַדְּיוֹ שֶׁל הַסֵּפֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹתָם, כִּי הַדְּיוֹ מְצַיֵּר וְחוֹתֵם עַל הַקְּלָף אֶת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה". (ליקוטי הלכות)[2]

נעמנים וזמרת זר תזרענו

אסתר כהן, נעמנים, וזמרת זר תזרענו

ספירת העומר-x3-s

אסתר כהן, ספירת העומר

"מלבד הדיו השחורה, הכחול-אינדיגו מרפרר לחוט התכלת של הטלית אשר ניתן לראות בו המשך של תהליך הבריאה והיצירה לצד צבעו הלבן של הדף המבליח כאור בין הקווים והכתמים הכהים של הדיו. אסתר בוחנת מחדש ברישומיה את מרכיבי הדיו השחור אשר בשימוש סופרי סת"ם בשילוב חומרים מן הטבע כגון בלוטי אלון העפצים המכילים טאנין להכנת תרכובת "מי מילין" אשר נועדו לשימור וביסוס הדיו כדי שלא תתפורר מהנייר. בלוטי עץ האלון שימשו גם כקמע בשם "עפצה" שנועד לברכה והגנה על הרך הנולד.[3] צבע התכלת אשר הופק בעבר מחלזון מהים התיכון בשם ארגמון קהה קוצים מופיע ברישום לצד פרחי התורמוס הכחולים. ברישום אחר מופיע צמח הקרוי קלא אילן/ איסטיס הצבעים/כחול אינדיגו כצבע אסור ופסול לשימוש בטלית ובציצית על פי ההלכה". (תודה לאמנית על התוספת החשובה!).

קלא אילן-ק

אסתר כהן, קלא אילן

צבע התכלת  מלא במשמעויות ובסמליות. הצבע הכחול/תכול מייצג בעתות קדומות קדושה, שמיימיות, מלוכה. ראשיתו בלפיס לזולי, אותה אבן נדירה מופיע בפתיל התכלת בציצית. בספר במדבר, הציצית מוזכרת מפורשות: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת." (במדבר, ט"ו, ל"ח). על פי הכתוב, בכל ציצית יש להוסיף פתיל צמר שצבוע בצבע תכלת, וזו נחשבת "מצוות תכלת". וכפי שהרחיב הרמב"ן: "אבל הזיכרון הוא בחוט התכלת שרומז למדה הכוללת הכל שהיא בכל והיא תכלית הכל ולכן אמר וזכרתם את כל שהיא מצות השם וזהו שאמרו (שם מג) מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכו' והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות כי ברחוקם יראו כולם כגוון ההוא ולפיכך נקרא תכלת".[4]

Tchelet-s

אסתר כהן, התכלת

בספרה "המראה והדבור, עיון בטבעה של חווית ההתגלות בדת ובמסתורין היהודי, מקורות ומחקרים בספרות הקבלה" כותבת חביבה פדיה: במשכן היו שלושה סוגי חציצות המעניינים אותנו: "הכפרת, הפרכת והמסך. הכפרת היוותה למעשה חלק הכרחי במבנה ארון הקדש שכן הארון היה מעין תיבה פתוחה מלמעלה והכפרת – המכסה החותם אותו מלמעלה. תבנית זו אינה רק תבנית ארכיטקטונית המשרתת את מטרות המשכן המטלטל ואת היות הארון נשא בכתף – היא משקפת את רעיון הכלי ואת ההתגלות כחופפת ונכנסת מלמעלה.[5]

החציצה הנוספת היתה הפרכת. הפרכת היתה כיסוי בד אשר כפי הנראה היה דומה מאד במבנהו למעין סוכה או חופה שכן היתה זו יריעת בד הסוככת מלמעלה על הארון אך גם מוצבת על ארבעה עמודים וחוצצת בין כל המשכן לבין תחום הארון. יריעת בד זו היתה מכילה צבעים וכנראה גם מרקמת בכרבים: 'ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש חשב יעשה אותה כרבים: ונתת אתה על ארבעה עמודי שטים מצפים זהב וויהם זהב על ארבעה אדני כסף: ונתת את הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארן העדת והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים'.[6]

החציצה הנוספת היתה המסך. המסך היה יריעת בד כעין וילון, המסך עמד בפתח האהל והכיל את צבעי הפרכת והיה אף הוא רקום (אך ללא כרבים): 'ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני שש משזר מעשה רקם'.[7] מסך כעין זה בחומריו בצבעיו וברקמתו (אם כי בגודל אחר ובמספר עמודים תומכים אחר) היה גם לשער החצר.[8]

אם נשאל עצמנו מה נראה לעין מבחינת האדם הצופה לכיוון ארון הקדש נאמר כי ראה לפניו פרכת שאחד מצבעיה הבולטים הוא תכלת. למעשה שני צבעים טבעם, או האזור הכללי שלהם, ברור לנו פחות או יותר: תכלת וארגמן, ואילו בהבנת צבעי תולעת, שני ושש רבו הדעות כבר אצל מפרשים ראשונים. הפרשנויות לנושא הכפרת, הפרכת והמסך עשויות לבאר את נושא הצפייה בכבוד מנקודת המבט של זיקת תפיסות מיסטיות אלה לפולחן הקדום".

פדיה מוסיפה: "ברצוני להראות שהפרכת, עליה היתה רקמת צבעים ואשר היתה המראה העיקרי שראה האדם המתקרב אל הארן שתחומו קדש קדשים והמלווה בידיעה שבמקום זה האל נראה בכבודו, פרוכת זו, היתה קשורה בה תפיסה שמראה זה מלמד באופן סמלי על טיבו ומראהו של הכבוד.

מתוך כך הכבוד שהוא מראה אור ואש נתפס כמרוקם, הכבוד שהוא 'מלוא' נתפס כמכיל צורות אור בדומה למסך המכיל צורות מרוקמות. על הפסוק  וַיַּעַשׂ, אֶת-הַפָּרֹכֶת, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר; מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָהּ, כְּרֻבִים. (שמות לו, לה), מתרגם אונקלוס: 'ועבד ית פרכתא תכלא וארגונא וצבע זהורי ובוץ שזיר עובד אמן עבד יתיה צורת כרובין'.[9]

הצבע האדום הנראה ברישום “פטל רימון ולשון של זהורית” מתקשר לתהליך עבודת יום הכיפורים בבית המקדש, אז נקשרה לשון של זהורית אדומה (חוט צמר צבוע בצבע אדום המופק מתולעת השני) על ראש השעיר הנשלח למדבר כדי לכפר על חטאי בני ישראל. איזכור לכך ניתן למצוא בציורו של ויליאם הולמן הנט "השעיר לעזאזל", 1854.[10]

פטל רימון ולשון של זהורית

אסתר כהן, פטל רימון ולשון של זהורית

כהן מוצאת משמעות וסימבוליקה רבה באובייקטים אותם היא מעלה על הדף, בצבעים בהם היא יוצרת ובחלל התצוגה עצמו. רימוני התורה בסגנון מזרחי המתנועעים בדממה בעבודת הווידאו מרמזים על דנדון הפעמונים הנשמע בבית הכנסת בשעת הוצאתו והכנסתו של ספר התורה. אותיות הא"ב ופסוקים בעלי משמעות קבלית חוברים לדיו של סופר סת"ם, והמשרביה (הסורג) הניצבת לפני החלון מופיעה כדגם חוזר בחלק מהעבודות ומשתלבת במרקם הצורני של התערוכה כולה.

לצד העבודות מונחים צמחי הבושם המקראיים מור ולבונה אשר הובאו עבור התערוכה מאזור ים המלח. הם מונחים על מגש נחושת, שהוא נכס משפחתי של האמנית מימים ימימה. ים המוות, היסודות הצבעוניים והפולחניים של צמחי המור והלבונה, החיים והמוות ומגש הנחושת הנחצב מהסלע מהווים את היסוד החי השורשי של התערוכה ומקיימים רובד משלים לרישומים ולעבודת הווידאו.[11]

כפי שכתבתי לעיל העיסוק של כהן בצמחים הינו עיסוק מתמשך. בעבודות קודמות התייחסה לשימוש בלבונה ששימש בפולחן קטורת הבשמים בבית המקדש, כנאמר ב"פיטום הקטורת" "הנה אנחנו באים בשמחה לומר פיטום הקטורת בעבור כלל ישראל", תפילה שיש בה מן ההגנה למי שמכיר.

יש לציין שמעניין המעבר שעשתה כהן מהעיסוק בעבודות שיש בהן מן תעתוע העין – סדרות צלחות האורז והעדשים בצבעי שמן על בד, עבודות שיש בהן מן ה"טרומפלאייל" – "תעתוע העין", ובזיקה לבית הוריה, אל עבודות המצוירות בדיו ובעט כדורי, עבודות שעסקן צמחים: צמחי מרפא, צמחים מקודשים, עיסוק בנרטיבים ובקשר בין בני אנוש לטבע האופף את עולמנו, זהות, מסורות ודיאלוג עם תורת הקבלה, הילכות ועוד

תודה לאמנית אסתר כהן על החומרים.

[1] ציטוט מטקסט התערוכה

[2] הציטוט באדיבות האמנית.

[3] דימוי קמע סגולה נגד עין הרע לרך הנולד/ת. עשוי בעבודת יד, מפסי זהב טהור, עם חמסה במרכז ושני עלים בצדדים המשתלשלים מהקמע ומקושטים באבן כחולה, המרכז למורשת יהדות בבל https://www.bjhc.org.il/product-page/%D7%A7%D7%9E%D7%A2-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%91-%D7%A2%D7%A4%D7%A6%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%96%D7%94%D7%91

[4]

[5]         יש לציין שהמלה ארון יועדה בתורה רק לנושא זה של לחות העדות וייתכן שבטעות דובר העברית המודרנית יטעה ויחשוב כי כפי שיש ארון בגדים יש ארון לוחות הברית. בגמרא מובא כמעט כקללה שמי משתמש בלשון ארון ארוונא לחולין, לוקה. במדרש מנסים להסביר ארן – אור; בעיקר יובן זה על רקע הכתיב החסר.

[6]        שמות כו, לא-לג.

[7]    שם, שם, לו.

[8]    שם, כז, טז.

[9] חביבה פדיה, המראה והדבור, עיון בטבעה של חווית ההתגלות בדת ובמסתורין היהודי, מקורות ומחקרים בספרות הקבלה בעריכת דניאל אברמס ספר שמיני, הוצאת כרוב, לוס אנג'לס, תשס"א, הכבוד והפרגוד, עמ' 231-230.

[10] ויליאם הולמן האנט, "השעיר לעזאזל", 1854, שמן על בד, גלריית האמנות של מנצ'סטר.

[11] מטקסט התערוכה

המדרשה תערוכת בוגרים, בית ברל, אוצרים איצ'ה גולמבק וברק רביץ, 26.8.2020-10.9.2020

מימין לשמאל, אביחי אברהם, אילה צרטלי, גלית סילבר, חיה שפס-אבטליון, חנין סעאידה, טל מזומן, יובל זיו, יעל שטיין, מיכאלה זייתון, נדא אבו-חג'לה, סיואר ראבוס, צאלה אלפסי, שרון ברויאר, תימור גבע, תמר סילבר  צלמת מאיה זהבי

למטה, נחמה שלף

nehama shelef-coffee autograph

 

בתערוכת בוגרי המדרשה מוצגות 34 תערוכות של אמניות ואמנים, תערוכות שבהן לאיקונוגרפיה תפקיד משמעותי, בצד הצד הצורני. תערוכות שחלקן עוסקות בזיכרון אישי, ומוקדשות לבני משפחה – אב, סב, סבתא, נוסטלגיה, געגועים לאלו שאינם תערוכות אלו משלבות ממורביליה וחפצים. אחרות עוסקות באור, מיצבי פיסול ואור, פיסול ישיר,פירוק והרכבה של חומר (חול ואדמה) בצד פירוק והרכבה של הדימוי הצילומי בעבודות אחרות, התחקות אחרי עקבות, שימוש בחומרים נמוכים במכוון, שילוב אלמנטים ארכיטקטוניים והומאז' לעיר המודרנית, מסעות אישיים בין נערות לבחרות; מפגשים בין אמנות לאומנות (מלאכה, כיום אין הפרדה כמובן) ומפגש בין דורי. סיפורי בריאה מהקוראן בצד עיסוק בהתגלות אלוקית ביהדות. מיסטיקה, דת ומדע.

חלק מהעבודות מכמירות לב בהיבטים האישיים שבהן, אחרות מלוות בהומור, תקווה, קונפליקט ואפשרות לפתרון, שילוב טכנולוגיה בחיינו ושאילות דימויים מהמס מדיה או מיצירות עבר. עבודות טובות ומעניינות ברובן הגדול.

משתתפות ומשתתפים: יארא גבארה, עמית דוד-תמרי, תימור גבע, חיה שפס-אבטליון, שלומית לק, אסמאא מטר, נדא אבו-חגלה, אביחי אברהם, דורין טמיר, צאלה אלפסי, סוהיר חג'-יחיא, סיואר ראבוס, סג'וד בדיר, תהיר לוי, מיכאלה זייתון, שלומית לב-רן, גלית סילבר, בראא עבד-אלקאדר, לי שלו, שני זקן, נחמה שלף, יובל זיו, יעל שטיין, דניה לטר, חנין סעאידה, טל מזומן, לנה ביאדסי, נטלי ויתקין, תמר סילבר סיני, נטלי בוטביניק, איה צרטלי, שירה הימן, טליה כצנלסון, שרון ברויאר.

מעלה דימויים שקיבלתי.

מאתר התערוכה

תערוכת הבוגרים היא אירוע שנתי עבור המוסד האקדמי ועולם האמנות, ובו בזמן רגע חד פעמי עבור הסטודנטים המסיימים. עבורם זו ההזדמנות לצאת לאור, לחשוף ולהיחשף. עבור הקהל זהו שילוב מסעיר בין תערוכה קבוצתית גדולה ודינמית לבין עשרות תערוכות יחיד, המאפשרות היכרות ראשונה עם קולות רעננים בציור, פיסול, צילום, מיצג, מיצבי וידאו וסאונד.

בכל שנה תערוכת הבוגרים מהווה ציון של סיום פרק הלמידה הסדורה ותחילתה של התמודדות עצמאית בשדה האמנות. זוהי תמיד פסגה פומבית בקצה שנה אינטנסיבית, ושיאן של ארבע שנים של תהפוכות והתפתחויות; ארבע שנים של תהליך מטלטל בשני קטבים: העמקה, חיפוש, פיתוח וגילוי עצמיים, ובה בעת מפגש, ביקורת, לימוד ושכלול השפה.

ריבוי הזירות משקף את סדר יומה של המדרשה. הפקולטה לאמנויות היא מקום המקדש את הרגישות, הקשב והערבות, וכן את החופש התרבותי, הקושרים אנשים מרקעים ומגזרים שונים. המדרשה היא בית לאלה שיש להם עניין משותף אמיתי ביצירה אמנותית.

https://www.beitberl.ac.il/academic/faculties/art/exhbitions_galleries/bogrim/grad20/pages/default.aspx

תודה על התכנים והסיור

אורנה בן עמי, מריה סאלח מחאמיד, משכן לאמנות עין חרוד, 14.11.2020-15.6.2020

אורנה בן עמי, "צרור חיים", אוצר: יניב שפירא

IMG_20200808_110106

תערוכתה של אורנה בן-עמי 'צרור חיים' כשמה כן היא, עוסקת בפליטות ונדודים ומנגד בכוח החיים ובציווי בחיים, בזיכרון אישי וקולקטיבי. "לדבריה", כותב אוצר התערוכה יניב שפירא, "היא מבקשת לתאר מצב לפיו כל ההוויה והתמיכה נמצאות במטלטלין. החבילות אוחזות את האדם, האנשים תלושים, ללא תמיכה ומקום, ונאחזים רק במה שלקחו אתם מהבית שהיה להם". בן עמי מפסלת בברזל, מרתכת חפצים ודמויות, ומשלבת אותם על גבי צילומים.

IMG_20200808_110129

IMG_20200808_110146

מריה סאלח מחאמיד, "סבכת גפנים", אוצר: יניב שפירא

IMG_20200808_105019

IMG_20200808_105114

IMG_20200808_105042

התערוכה של מריה סאלח מחאמיד מציגה מיצב פנורמי, שנעשה 'אלה פרימה' (ללא מתווה או תכנון מראש), בדומה לציור פעולה שנוכחים בו תווי גופה באופן פיזי ורוחני כאחד.

העבודות הנפרסות בפני הצופה כמעין מסכת חיים, מתכתבות עם מסורת בית אביה יליד אום אל פאחם ובית אמה, ילידת קייב שבאוקראינה. יש בהן מן ההתבוננות פנימה, ושזורים בהן איזכורים של תבניות חיי האמנית, זמן ומקום, ממשות ודמיון.

על תערוכתה של סאלח מחאמיד במוזיאון הרצליה כתבתי בעבר

https://zivakoort.com/2019/12/21/%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a1%d7%90%d7%9c%d7%97-%d7%9e%d7%97%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%93-%d7%90%d6%b8%d7%a0%d6%b8%d7%90-%d7%94%ef%ac%b5%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%a6%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%94-%d7%9c/

רותי זינגר, טיפות חלב, אוצרת: רויטל בן אשר פרץ, בית האמנים ע"ש זריצקי, אלחריזי, תל אביב, 4.7.2020-4.7.2020

IMG_20200613_131340

הנכנסים אל חלל התערוכה הקטן של רותי זינגר "טיפות חלב" חווים חוויה האופפת ומעמתת מספר חושים: עיני הצופה מתעמתות באחורי הפרות המוצגות. חוש הריח מאותגר אף הוא בריח החלב חמצמץ, ואזי נגלית העבודה "חמש מאות טיפות חלב", עבודת מלבנים העשויים נייר אורז ויוצרים מארג המדמה לשוקולד פרה מוגדל. בנוסף, עולה שאלה מהו רישום, ובאילו אמצעים ניתן לרשום, שכן על כל יחידה בעבודה זו טפטפה זינגר מאות טיפות חלב שנספגו והתייבשו והותירו את חותמן כמדמות שקערורית מוקטנת.IMG_20200613_131353

בחלל התערוכה הקטן עולה תחושת ה-Horror vacui, "אימת החלל הריק" או אימת הריק"; מרחב התערוכה נראה כלא מסוגל לשאת את גודלן וכובדן של הפרות המוצגות בו.IMG_20200613_131430

עבודות העוסקות בחמשת החושים הנגלים ואופפים את הצופה היו פופולריות במאה ה-17 בתקופת הבארוק.  ציורי חיות באשר הן – בעיקר סוסים אך גם פרות היו פופולריים בציורי נוף הולנדיים מהמאה ה-17 אך גם בציוריו של הצייר האנגלי ג'ורג' סטבס מהמאה ה-18. בתערוכה זו הנעה בין הציר האינטימי לבין הgrandeur של הפרות אנו מתוודעים לציורי הפרות של זינגר, המציירת אותן בעין אוהבת ואפשר אף חומלת, אך גם חוקרת.

זינגר  מציירת בדיו ובצבעי אקריליק מדוללים על נייר שקוף; ציורי פרות כנגד הריבועים הלבנים, ועבודת גרף הצמיחה.  מכאן עולה המתח בין פיגורציה לבין ההפשטה, בין הכתם/כתמיות שיוצר הדיו לבין הקו, ובין כבד לקל.

רויטל בן-אשר פרץ האוצרת  כותבת בטקסט הנלווה לתערוכה: "זה שנים אחדות פוקדת זינגר את משכנה המבוית של הפרה – את הרפת. היא מצלמת ואוספת נתונים הקשורים בסוגיות אישיות וחברתיות, כגון קהילה, שבי, צייתנות, זכויות בעלי חיים, ערך חיי אדם, אימהות, הזנה, נתינה וניצול".

ברחבי הארץ פזורות כאלף תחנות לבריאות המשפחה, הידועות בשמן העממי "טיפות חלב", או בכינוין ההיסטורי – "התחנות לאם ולילד". בתערוכה "טיפות חלב" הקימה זינגר זן חדש של טיפת חלב. היא שואלת את העקרונות המסורתיים, המקובלים בתעשיית פס הייצור האנושית, וממירה אותם בחממה אמנותית לטיפוח ערכים, ביניהם הזנה, צמיחה, תנובה ויצירה".IMG_20200613_131348

בשיחה עם זינגר בתצוגה קודמת בבית האמנים, ציינה זו את מהלך העבודה שלה: מהלך שיש בו מן האיסוף והאגרנות: איסוף נתונים, צילום, תיעוד וכמובן שמירה כפי שגם בא לידי ביטוי "עקומת גדילה עדר עגלים". מחקרה של האמנית אינו רק צורני-חומרי אלא גם תיאורטי שכן כפי שהיא מספרת היא חוקרת את תהליכי הפקת חלב וגידול העגלים, ואת מקומה של הפרה ומיתוגה בארץ כסממן המייצג את ההתיישבות העובדת הציונית. הפרה כמטפורה לתנובה, חלב כמייצג הזנה ותזונה וגם המקבילה שיש מוצאים בין האמירה הבוטה "פרה שמנה" שיש לבין נשיות. בנוסף עולות סוגות נוספות, כגון פליטת גזי חממה, פגיעה בכדור הארץ ועוד, הרלבנטיות לימינו אנו ולשריפות שאיכלו יערות ולמשבר הקורונה.

הפרות במיצב הווידאו בתערוכה, נראות  כמהדסות, מרקדות בקלילות שבל תאומן. מיצב וידאו זה אופף אף הוא את החושים. בסרט שהעלתה האמנית לערוץ היוטיוב היא מציינת: "הפרות הולכות לחליבה וחוזרות מחליבה. כל המטרה – עשיית חלב. בשום מקום בתערוכה לא רואים את הפרה בשלמותה. זהו חלק מהאמירה של התערוכה".

תודה

 

אוסף פיליפס נוצר בתגובה למגיפה; השיעור שהוא מורה לנו כעת באשר לכך

Dr.-Dorothy-Kosinski-Vradenburg-Director-and-CEO
Dorothy Kosinski, the current director of the Phillips Collection.COURTESY THE PHILLIPS COLLECTION

בצילום, בית פיליפס, 1900 בקירוב. לאחר ההרחבה, הבית הפך לאוסף פיליפס, מוזיאון שנוסד בתגובה למגיפה.

עולמנו עומד בפני אתגרם, ואמנות באשר היא יכולה להציע מידה של נוחם. כעת כשאין אפשרות להיפגש עם אנשים באופן פיזי, עוברים לאספקטים אחרים של תקשורת און-ליין.  לאחרונה הוצעה הצעה לחשוב על מוזיאונים כמקומות של נחמה ושל מדיטציה, ואפשר שזה מה שצריך להמשיך לחשוב עליו מעבר למשבר הקורונה. דורותי קושינסקי, מנהלת המוסד, אוסף פיליפס בוושינגטון די.סי  the Phillips Collection כותבת שהמקום הינו הוכחה שאמנות קושרה עם בריאות ורווחה עוד קודם להקשר זה.

אף לפני משבר בריאות גלובלי זה, מחקר הראה קשר חזק בין האמנויות לבין השפעה לטובה על הבריאות, ולאמנות המבוססת על תרפיה יש גם קשר בנדון. אך גם נהוג לחשוב

על מוזיאונים ככאלה שנוסדו על מנת לשמר את ההיסטוריה וההשכלה ולחנך את הקהלים בנוגע לאמנות.

אוסף פיליפס מתחילתו התמקד בכוחה המרפא של האמנות. כמאה שנה לפני כן, ב-1921, דונקן פיליפס יסד את the Phillips Memorial Gallery, מקום לנחמה ויד זיכרון לאביו שמת ב-1917 ולאחיו , ג'יימס לוגלין פיליפס, שמת במגפה הספרית ב-1918. המוזיאון נוסד על העקרונות של קשר עמוק בין אמנות ובריאות, כשדונקן היה נחרץ בדעתו ליצור אוסף אמנות למען הקהילה. ואף כתב על כך בנדון. על הצער הרב שאפף אותו ועל החלטתו להקים את גלריית פיליפס הממוריאלית: "ראיתי הזדמנות ליצור כוח מטיב בהקהילה בה אני חי – נתינה שיש בה מן השמחה, לעזור לאנשים לראות את היפה בדיוק לאופן שבו אמנים רואים".

המשימה של פיליפס לא היתה לכונן אוסף אנציקלופדי, אלא לקבץ יחדיו עבודות שריגשו אותו, ולפיכך ליצור התנסות חיובי ואף מרפאה. כשמחשבה זו בראשו פיליפס פתח את ביתו ב-Dupont Circle לכל, מתוך רצון לחלוק את היופי שבאוסף שלו ולומר, "ציורים מחזירים אותנו לחיים… עם היכולת של כולנו לראות את היופי .

עד לימים אלה, זה מה שעומד ברציו של האוסף. במשך שנים נעשו פעילויות המקשרות ישירות בין אמנויות לבין בריאות, תוכניות שנבנו במיוחד לשם כך, הן בתוכנית לבני הגיל השלישי, יוזמה שהתמקדה ביצירת קשר בין אנשים מבוגרים לאמנות, ועד לשיתופי פעולה עם בית החולם לילדים ולפורום אמנים שנתי.

אוסף פיליפס העלה לאחרונה תוכנית חדשה בשם "מדיטציה בגלריות" Contemplation Audio Tour. בתקווה שהמשתתפים יוכלו לחבור ל"אני" שלהם לקהילה ולעולם.

כפי שפיליפס כתב ב- A Collection in the Makin, "אמנות מציעה שתי מתנות רגשיות גדולות – רגש שיש בו מן ההכרה וההזדהות ורגש המאפשר אסקפיזם (מפלט). שני הרגשות לוקחים אותנו מחוץ לגבולות 'האני'.. בתקופת המשבר שלי ביקשתי ליצור משהו שיבטא את המודעות שלי לחזרה להנאות החיים והמפלט שלי היה בשדה אמנות".

בזמן זה של רחוק חברתי, ביליוני אנשים מתקשרים און-ליין דרך המדיה החברתית. אמנים בכל סוג המדיה יוצרים ומעלים עבודות, מתוך רצון להגיע למספר רב ביותר של אנשים. ויש בכך מן השמחה וההנאה בהגעה מעבר למקומות המוכרים וליצירת קשרים חדשים. מוסדות אמנות פותחים את אוספיהם און-ליין לרווחת והנאת הציבור. #MuseumAtHome or #MuseumMomentofZen.  חשוב שמוסדות בעולם האמנות יעשו זאת יותר ויותר כעת על-מנת להעלות את הנגישות לתועלות שבאמנויות.

מעבר לתועלות הבריאות האישיות, לאמנויות היה תמיד את הכוח לשבור גבולות של שפה ותרבות, וליצור אפשרויות של אמפטיה. ערכים אלה תמיד משכנעים, אך אפשר שבמיוחד כעת אנו צריכים ונזקקים לכך, כשהאנשים מופרדים באופן פיזי מהקהילות שלהם. דונקן פילפס זיהה איך צבעים וצורות מאפשרים לנו ולוקחים אותנו  ל-take us out of the boundaries of self.”.

בריאות טובה ושלום לכל!

Kosinski, D. (2020, April 3), Op-Ed: This Art Museum Was Founded in Response to a Pandemic Death. It Has Much to Teach Us Now. Retrieved from https://www.artnews.com/art-news/news/phillips-collection-pandemic-art-wellness-1202683082/

Duncan-Phillips-founder-of-The-Phillips-Collection.-Photo-by-Clara-E.-Sipprel-c.-1922
Duncan Phillips, the founder of the Phillips Collection, ca. 1922.CLARA E. SIPPREL/COURTESY THE PHILLIPS COLLECTION, WASHINGTON, D.C.

אנתוני גורמלי, גרייסון פרי ואמנים בריטיים נוספים, מארז אמנות יצירתי להורדה

Art - Antony Gormley - London
Antony Gormley at the White Cube Gallery, London. Photo by Fiona Hanson/PA Images via Getty Images

Firstsite בקולצ'סטר (במחוז אסקס), בריטניה תאפשר הורדה של מארז פעילות של אמנים על מנת לעזור לנו להיות פעילים ויצירתיים במהלך תקופת משבר זו.

אמנות הינה היכן שהבית הינו"   Art s where the home is   הקיט  יכלול מנדיבות הלב של אמנים ואמניות ידועים:

"Art is where the home is”  Antony GormleyGrayson PerryJeremy DellerGillian WearingMichael Landy, Vanley Burke, Ryan GanderIdris Khan, and Annie Morris.

סאלי שאו (Sally Shaw), מנכל"ית ב-Firstsite, אמרה שהרעיון עלה מזיכרון ספרי פעילות שאמה נהגה לתת לה במהלך חופשות הקיץ. בריאיון המצוטט ב-The Guardian, היא אמרה: "נזכרתי בכך, והחלטתי שיש לעשות מעשה". אנו מכירים אמנים רבים, נאפשר להם מיזם מעין זה.

הפרויקט מבקש מאמנים ליצור פעילות משעשעת שתהלום לגודלו של ניר A4. אף שהפעילויות מותאמות במיוחד לילדים לצעירם, הן יכולות גם לעודד שיתופי פעולה בין אנשים מכל הגילאים".

בהצהרה לעיתונות אמרה שאו: תכלית Firstsite היא להעצים אנשים, מרקעים שונים, להיות יצירתיים יחדיו ולהוביל לחיים מאושרים ובריאים יותר – לאפשר להם הזדמנויות יצירתיות חדשות ואפשרות תגובה לנושאים עכשוויים., לבנות קהילה וירטואלית יוצרת על-מנת להפיג רגשות של בדידות וחרדה.

"Art is where the home is" יהיה אפשרי להורדה ב-3 באפריל באתר Firstsite website  והינו אחד מיוזמות אותן מובלים אמניות ואמנים במהלך זמן זה שתוצאותיו בידוד חברתי.

Harper, D. (2020, March 31). Re: Antony Gormley, Grayson Perry, and other U.K. artists  created a downloadable art-making activity pack. Retrieved from

https://www.artsy.net/news/artsy-editorial-antony-gormley-grayson-perry-uk-artists-created-downloadable-art-making-activity-pack

Louise Lawler’s Tracings for You

 

האמנית לואיס לולר מספקת 12 רישומים לכל החפץ להוריד מאתר מוזיאון המומה ולצבוע!

עבודותיה של לואיס לולר מוצגות במוזיאונים, אוספים פרטיים, חדרי תצוגה של גלריות, חללי איחסון, ובתי מכירות. כעת האמנית מנסה ל"פתוח" ולהרחיב את גבולות הצפייה ביצירותיה, ולהפוך אותן לפורמטים אחרים, להעביר את הצילומים, לרישומיים שניתן להעתיקם בעבודות שהיא מכנה “adjusted to fit” (אימז'ים שנמתחים או מתפשטים כך שיהלמו למקום בו הם מוצגים).

רישומי ההעתקה הינם ורסיות קוויות בשחור לבן של הצילומים שלה של מקומות שבהם אמנות הוצגה וזכתה להתנסות. כדי ליצור אותם, לולר עבדה עם האמן ומאייר ספרי ילדים, Jon Buller. מבחר של כך הוצג בוורסיות בגודל מלא בתערוכה שלה במומה ב-2017 בשם  WHY PICTURES NOW שנאצרה יחד עם קלי סידלי.

בזמן זה של בידוד, לולר איפשרה שימוש ב-12 מתוך אימז'ים אלה לילדים ולמבוגרים כאחד להדפיס ולהשתמש בהם כדפי צביעה. ג'סטה זו באה מתוך עניינה של האמנית בדרך שבה אמנות יכולה להגיע לצופים, מעבר למוזיאון ולשיטת הגלריות, ויכולה לתרום לטרנספורמציה אישית קריאטיבית. מגזין מומה ממליץ להעלות ולתייג את הרישומים שצבעוניים שמורידים מהאתר והם יפרסמו מבחר משל כך בערוצים שלהם.  #DrawingwithMoMA

Click on the images below and print, or download all 12 as a PDF. Looking for more? We’re not the only museum sharing art coloring resources.

Marcocci, R. (2020, March 25). Re: Louise Lawler’s Tracings for You (Retrieved from https://www.moma.org/magazine/articles/257?utm_source=Breakfast+with+ARTnews&utm_campaign=e98c38795b-EMAIL_CAMPAIGN_2020_03_25_10_26&utm_medium=email&utm_term=0_c5d7f10ceb-e98c38795b-293489733

לואיס לולר
Louise Lawler. Still Life (Candle) (traced). 2003/2013

מוסדות תרבות במזרח אסיה החלו לפתוח מחדש את שעריהם עם האטת ההתפשטות של וירוס קורונה

הורדה
An entrance to the Hong Kong Museum of Art. Photo by MD SMARKA, via Wikimedia Commons

עם ההאטה בהתפשטות וירוס קורונה בחלק ממדינות מזרח אסיה, מוסדות תרבות וגלריות פותחים מחדש (בזהירות…) את חללי התצוגה שלהם ועושים מהלכים להשקה מחודשת של מערך התוכניות הציבוריות שלהם.

בסין, למעלה מ-180 מוזיאונים ציבוריים חידשו את הפעילויות שלהם ב-15 במרץ, בהמשך לפתיחה מחדש של בתי חרושת ועסקים.The Power Station of Art  בשנחאי נפתחה מחדש ב-13 במרץ, בנוסף לנקיטת צעדים זהירים כמו מדידת חום, סריקה הבוחנת באם המבקרים חולים בווירוס ועוד. מספר גלריות פרטיות בשנחאי הודיעו על תערוכות עתידיות באפריל ובמאי.  ShanghArt יארח תערוכה קבוצתית, ותערוכת יחיד של האמן Yu Youhan בבייג'ין.

הונג קונג אף היא משתקמת לאיטה מתוצאות הווירוס. ב-4 במרץ, the M+ Pavilion באזור התרבות במערב קאולון פתח  מחדש תערוכות אמנים מועמדים לפרס Sigg. הערה באתר התערוכה מורה ש"צעדים מחמירים ננקטו לשמירת הבריאות "ושעל המבקרים לחבוש מסיכה ולעבור סריקה המאפשרת לדעת מהו חום הגוף שלהם. מוזיאון הונג קונג לאמנות מאפשר כניסת מספר מצומצם של מבקרים בהפסקות בנות שנתיים מאז 11 במרץ.

מרבית המוזיאונים העיקריים ביפן נשארו סגורים בהנחית הממשלה, בעוד שאחרים – כולל מוזיאון המאה ה-21 לאמנות עכשווית, קנזוואה (Kanazawa) – בחר להישאר פתוחים על אף פרוץ המגיפה. דרום קוריאה שנפגעה קשות מהמגיפה, נקטה בצעדים מחמירים לעצירת השפעות הווירוס, כולל השהייה של פעילויות חברתיות. מרכז האמנות Sonie Art Sonj Center, במרכז אזור האמנות של סאול, מתכנן פתיחה ב-24 במרץ, של התערוכה "mind Stream" של Hwayeon Nam .

סינגפור וטאיוואן הינן שני מרכזי אמנות עיקריים באסיה שלא עצרו את הפעילויות במלואן. ב-27 במרץ, הגלריה הלאומית של סינגפור תפתח את התערוכה של המודרניסט מדרום מזרח אסיה Latiff Mohidin, בשם "Pago Pago". טאיוואן ממשיכה בחלק ניכר מתוכנית התערוכות שלה. מוזיאון טייפיי לאמנויות יפות יכריז על תערוכת יחיד של ארווין וורם Erwin Wurm ב-2 באפריל, כשם שרטרוספקטיבה של הצייר האבסטרקטי Paul Chiang המיועדת להיפתח ב-28 במרץ.

Harper, D. (2020, March 19). Cultural institutions in East Asia started reopening as the spread of COVID-19 slowed. Retrieved from https://www.artsy.net/news/artsy-editorial-cultural-institutions-east-asia-started-reopening-spread-covid-19-slowed

"לבקר בסטודיו"

אדלייד לבל גוויארד, האמנית עם שתיים מתלמידותיה,1875, קפה ורוסמונד
אדלייד לבל גוויארד, האמנית עם שתיים מתלמידותיה,  1875

שלום!

מפגש ביקורי סטודיו בקריית המלאכה, יתקיים ביום ששי 21.2.2020 בשעה 10.30. הודעה על מקום המפגש תשלח בהמשך.

קריית המלאכה, תל אביב, "הלב הפועם" של סצנת האמנות על המבנים שבה, הגלריות וסדנאות אמנים, מתפקדת כ"מוזיאון ללא קירות", ומאפשרות מבט מגוון ומרובד על התרחשויות בתחום האמנות העכשווית.

סיורי הסטודיו שאנו מציעים – ייחודיים ובעלי ערך מוסף. במהלכם נחשפים אמניות ואמנים במרחב העבודה האישי והאינטימי שלהם. במפגש על נושאים שאינם זמינים וחשופים לכל על פי רוב. בכל מפגש נבקר  3 אמניות/ים  בסטודיו שלהם

אחת לכמה סיורים, תשולב הרצאה בנושאים שונים –  שוק ההון, יצירות אמנות מוחרמות, אמנות ומוזיאונים עכשוויים בעולם הערבי סביבנו., אמנות עכשווית ועוד.

עלות מפגש למשתתף/משתתפת 180 ₪.

לנרשמות/נרשמים לסדרה בת 3 מפגשים בימי ששי אחת לחודש וחצי, העלות היא 160 ₪ למפגש.

לפרטים מלאים והרשמה  בטלפון שמספרו 052-3407209     ובאימייל asfan.k@gmail.com

ההרשמה במייל  asfan.k@gmail.com: אנא שלחו שם מלא, מספר טלפון ומייל שלכם על מנת להבטיח את מקומכם, התשלום במזומן או באפליקציה Bit או Paper. מונפקת קבלה.

1280px-Henri_Fantin-Latour_-_A_Studio_at_Les_Batignolles_-_Google_Art_Project
הנרי פנטין לאטור, מצייר קבוצה של אמנים אימפרסיוניסטים ביניהם אדואר מאנה, אוגוסט רנואר, פרדריק באזיל, קלוד מונה ועוד, 1870

 

 

בברכה, זיוה קורט