OVERAll, פסטיבל לתרבות אופנה עכשווית בירושלים, ניהול אמנותי: שלי סתת-קומבור ושחר אטואן, מוזיאון מגדל דוד, ירושלים, 17- 20 ביולי 2019

IMG_20190717_184958

אמש באירוע הפתיחה ל- [1]OVERALL במגדל דוד, נחשפתי לקולקלטיב ואירועי "שוטטות" במקום. באירוע מרשים מטעם הרשות לפיתוח ירושלים, משרד ירושלים ומורשת ועירית ירושלים, חוויתי חוויה בדומה לחוויית "המשוטט" עליה מדברים שארל בודלר וולטר בנימין. אירוע המשלב עשרות מעצבים, אמנים בחוויה כולית, המקיפה תערוכות, מיצגים, הדגמות בזמן אמת, ואף ניסיון להניע ולשתף אותנו המבקרים. כל זאת מתוך רצון ליצור חווית משתמש אחרת, חובקת כל.

פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן (1).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

OVERALL הוא המשך ישיר לאירועי הגמר וסיורים שהתקיימו בבצלאל במהלך שבוע זה. באירוע משתתפים עשרות מעצבים ואמנים שיציגו תערוכות, מיצגים, הדגמות חיות; זאת במטרה לייצר חוויות חדשות ונוספות בנוגע לתרבות האופנה ולחשוף את הקהל למנגנונים ולטכנולוגיות השונות שמרכיבים את התעשייה. בנוסף, מתקיימות הרצאות בנושאי עיצוב, סדנאות, סיורים ומפגשים.

פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן (3).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

ובאשר ל"כוכב" הראשי – מגדל דוד[2], על המפלסים שבו, העליות והמורדות. הצצה בין חרירי הירי, חדרים קטנים המובילים לשום מקום. לשוטט כמו שכתב בודלר, להיות "פלאנר" (flaneur)  המניחה לעצמה ללכת לאן שרגליה מובילות אותה! [3]

פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן (5).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

אז מה ראינו?

– חשיפת תוצרי ה'קולקטיב'- שבעה מעצבים\ת נבחרים שיוצרים ביחד קולקציה ירושלמית על זמנית

– מיצבים ופרפורמנס ביניהם: כניסה מהסרטים בסגנון המט גאלה, מיצב מפרשי טקסטיל רב לאומים

– עמדת דיגיטל קראפט והדפסת תלת מימד, אומנות בלייב, עיצוב והדפסת חולצות, סדנה לקשירת כיסויי ראש אופנתיים ועוד

– הופעת מוזיקה- אסתר רדא,

פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן (7).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

על OVERALL Collective

מעבדת עיצוב אופנה, טקסטיל צורפות ואביזרים, ראשונה מסוגה בארץ, שמפעילים שבעה מעצבים צעירים, בולטים בתחומם, בהנחייתה של קלודט זורע (אמנית, יוצרת ומעצבת אופנה מהבולטות בארץ, המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל) והמנהלים האמנותיים של OVERALL (שלי סתת קומבור-ראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל ובעלת מותג הנעליים coupleof ושחר אטואן (חוקר אופנה, מבקר האופנה לשעבר של עיתון ״הארץ״ וכיום, יוזם ומנהל אמנותי של אירועי תרבות).

פסטיבל אובראול. צילום - ריקי רחמן (1).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

שביעיית המעצבים מייצגת קשת רחבה של מיומנות ייחודיות בשדה האופנה על מגוון מסורותיה הישנות והחדישות. לכל אחד מהם שפה עיצובית שונה וביחד, הם מנסים לגבש שפה מאחדת, שאינה דורסת את הפרט, אך היא גם גדולה מסך חלקיה.

פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן (2).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

הם התבקשו ליצור מערכות לבוש טוטליות הכוללות גם אביזרים ותכשיטים, תוך התייחסות למורכבות ולייחודיות של העיר ירושלים – בהיותה מרחב רב תרבותי מגוון ומאתגר.

במסגרת האירוע, הקהל יוזמן להיחשף גם לתהליכי עבודה, למלאכות היד והמכונה, לטכניקות הייחודיות ולחומרים החדישים שמשמשים את חברי הקולקטיב בפעולותיהם השונות, כמו גם לסדנת צילום שתתקיים במצודה מסביב לשעון. הרעיון הוא לחשוף במידה מסוימת גם את מאחורי הקלעים של מנגנון האופנה ותהליכיו, שלרוב נותר סמוי מן העין.

פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן (4).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

חברי הקולקטיב: (לפי סדר א״ב):

יותם בהט – צורף בוגר שנקר| רותם גור – בוגרת בצלאל, בעלת המותג Vas| אהרון גניש – מעצב בוגר ויצו חיפה| מוריאל דז׳אלטי – מעצבת טקסטיל בוגרת שנקר, זוכת מלגת חממת הפיס| שאדי מג׳דלטון – מעצב בוגר בצלאל| שלומית עמר – מעצבת בוגרת ויצו חיפה| ענר שבח – מעצב בגדי גברים בוגר בצלאל, זוכה מלגת חממת הפיס.

IMG_20190717_200644.jpg

פסטיבל אובראול. צילום - ריקי רחמן (2).jpg
פסטיבל אובראול, מגדל דוד. צילום ריקי רחמן

מיצבים ופרפורמנס:

גילי אבישר – במיצג מפרשיות ססגוני בלב המצודה | קברט  Voguingפתוח לקהל הרחב, בשיתוף עם המארגנים של הליין ״קרוס״ | נועה יפה מארחת את המבקרים בקולאז׳ים סוריאליסטיים נוטפי סטייל שירכיבו יחד | טליה תומר רוקמת מחדש חלקים מתוך המצודה בשיתוף הקהל | דוגמני הבית של המצודה "מפיצים" פסיכדליה להמונים.

סדנאות והדגמות חיות:

רוני חג׳ג׳ – מזמין את הקהל לעצב מחדש בגדים שיביא איתו מהבית בסדנה פרפורמטיבית של המותג  Assembly Tongue| מעצבת האופנה והנעליים גנית גולדשטיין מציגה סדרת נעליים חדשניות המודפסות במדפסת תלת מימדית בשילוב עם עבודות אריגה ייחודיות ב live במיצג הכולל אפליקציית מציאות מדומה (AR) לבניית הנעליים|  שירי ורד נפגשת עם הקהל, אחד על אחת, ויוצרת רישומי אופנה אינטימיים | חמש רוקמות פלסטיניות מלמדות את הקהל הרחב לעטר פריטי לבוש אישיים מהבית ברקמות מסורתיות | דורי שושן מזמינה נשים וגברים לסדנת כיסויי ראש אופנתית של המותג אתכסיא.

פאנלים :

כיתת אומן עם מעצבת הטקסטיל עדן סעדון המספרת יצרה קולקציה של לבוש תחרה באמצעות כלי יחיד- עט תלת מימד.

איפה עובר הגבול- פאנל בלוגריות ומובילות דעת קהל מהמגזר הדתי. בין הבלוגריות: ברכה בן חיים ורבקה אהרון, סול שוורץ, אורית שוהם רביד, הדוכסית וד"ר מטפחת

יום עיון Closet X   כך ייראה ארון הבגדים ב-2030 נערך היום, 18 ביולי.

 סיורי אופנה

לקהל מוצעים 19 סיורי אופנה, חלקם ייחודיים לOVERALL וכולם כאחד, ינסו לעקוב אחר סיפור האופנה הירושלמי. הסיורים יתקיימו במשך 3 ימים, חמישי עד שבת. ביניהם:

"לפני שהיה קניון" רח' יפו ומרכז העיר| סיורים ברחביה, על התלבושות של מנהיגים ותקופות| אקססוריז בשירות הדת| סיור מעצבים ירושלמים אייקונים וייחודים | סיור אופנה במוזיאון חצר היישוב הישן עם סדנת קשירת מטפחות|

 שוק יום שישי

דוכנים של מעצבים ומעצבות מקומיים (הכל מיוצר בישראל), עם דגש על אקססוריז – תכשיטים, תיקים, מטפחות, בגדים.

ולסיום משפט חשוב! עיצוב מציאות  ZOT -עסק חברתי!    http://www.zotzot.co.il

את פני הנכנסות/ים בשערי המוזיאון קיבלו שתי נשים מהסטודיו להדפסה דיגיטלית המכשיר ומעסיק נשים נפלאות, אסירות לשעבר, ומהווה מסגרת לשיקום תעסוקתי עבור א.נשים המתמודדים עם אתגרים נפשיים. לקחנו סיכות!

wwwIMG_20190718_215218.jpg

***

תודה מקרב לב  על ההזמנה והשינוע, ועל החומרים, ולכל האמונות ואמונים על המלאכה!

אילנית מלכיאור, הממונה על התיירות ברשות לפיתוח ירושלים; שרית גולדשטיין, מנכ"לית משרד ירושלים ומורשת;  אילת ליבר, מנכ"לית מוזיאון מגדל דוד.

[1] OVERALL הוא המשך ישיר לאירועי הגמר וסיורים שהתקיימו בבצלאל בשבוע זה.

ב-16 ביולי התקיים אירוע סוף שנה של המחלקה לצורפות ואופנה ובבוקר ה-17 ביולי התקיים סיור בתערוכות של המחלקות – אמנות, צילום, עיצוב תעשייתי, עיצוב קרמי וזכוכית, צורפות ואופנה, תקשורת חזותית ואומנויות המסך.

[2] מגדל דוד הוא הסמל של ירושלים – סמל העוצמה, ההמשכיות והתקווה. המצודה העתיקה והמשוחזרת להפליא ניצבת בשער יפו, בכניסה הראשית לירושלים העתיקה, בתפר שבין מערב ומזרח, בנקודת המפגש שבין העיר העתיקה וירושלים המודרנית. https://www.tod.org.il/%D7%93%D7%A3-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA/about-the-museum/

[3] שארל בודלר, צייר החיים המודרניים, תרגום מצרפתית מ' פרנקל וא' כץ, בני ברק, ספריית הפועלים הוצאת הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, 2003, עמ'  117

 

ערפל בשמש מלאה מירה צדר, בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב, אוצרת: ג'ניפר בלוך, עד 27.7.2019

בתערוכה "ערפל בשמש מלא" מוצגות עבודות שהדגש בהן הוא שפת האמנות: הקו, הצורה, הקומפוזיציה.

מירה צדר, נשימה, 2018, שמן ועופרת על בד
מירה צדר, נשימה, 2018, שמן ועופרת על בד

הקו, השכיח בעבודות המוצגות משמש את צדר כאמצעי לחקר; קו ראשוני, שבאמצעותו הכל נוצר; קו שקוף/אטום; עבה או דק. צדר בוחנת את עוביו, הופעתו בתצורות שונות – צבעוני, ישר, מתפתל, שברירי, חוזר על עצמו ושב אל עצמו במעין טקסיות ועמלנות.

מירה צדר, מבוך, 2019, שמן ועופרת על בד.jpg
מירה צדר, מבוך, 2019, שמן ועופרת על בד

בחלק מהעבודות ניתן להבחין בצורות המאזכרות פיזיונומיה אנושית- ראש, עין וגם צורות ביומורפיות.

העבודות הקטנות בתערוכה מצריכות מידה של קרבה אליהן, אינטימיות של הצופה עמן. בעבודות הגדולות המבע הינו פיזי, וכולל את תנועת הזרוע, כף היד המציירת והגוף כולו.

מודה הזדמן לי להתוודע ליצירות המוקדמות יותר של צדר, יצירות פיגורטיביות וקונקרטיות. בשנים האחרונות חל מעבר לציור שיש בו מן ההפשטה

בריאיון עמה מספרת מירה צדר על כך שהקו הופיע אצלה בעקבות התאור הגרפי של בדיקות האי.אי.ג'י. זה התחיל ברישומים משמאל לימין בדומה לאי.אי.ג'י ובהמשך הצטמצם לקו-נקודה.

מקור השראה נוסף הוא כפי שצדר מספרת, המשיכה הגדולה שלה לבדים, לחוטים…עוד מתקופת עבודתה כמעצבת האופנה של "אריסטושמט".

על תהליך העבודה מספרת האמנית: "אני מתחילה בניירות קטנים בדרך כלל. הקנבסים הגדולים באים באופן טבעי כהמשך. .. אני מאוד אוהבת את האינטימיות של הצופה עם העבודה. ויש לי עבודות שמחייבות אינטימיות…"

מירה צדר, מרבה עיניים, 2016, קולאז' ואקריליק על נייר.jpg
מירה צדר, מרבה עיניים, 2016, קולאז' ואקריליק על נייר

 

תודה על קטלוג התערוכה

Fake News – Fake Truth, מוזיאון חיפה לאמנות 30.03.19-01.09.19, אוצרת: סבטלנה ריינגולד

IMG_20190328_122316.jpg

מסופר שדִּיוֹגֶנֶס, הפילוסוף היווני (אסכולת הציניקנים) נהג לחפש את האמת ואת האדם האמתי באמצעות עששית. את דברי האורקל מדלפי שאמר לו "להשחית את ההון" פירש תרתי משמע ללכת לאתונה על מנת להשחית ולשבש את יחסי הכוחות הקיימים והידועים בחברה בת זמנו..

במוזיאון לאמנות חיפה נפתח אשכול תערוכות הנוגע בשאלות מהותיות בהיסטוריה של האנושות ולבטח! בימים אלה עת אנו עומדים ערב הבחירות: מהי אמת? מהי בדייה? מהו האופן שבו התקשורת והסוכנים הפוליטיים משתמשים במניפולציות מתוחכמות כדי לשלוט בדיון הציבורי? אמרנו בוטים?  ובכלל תורת ההכרה (אפיסטמולוגיה לענייננו) מנסה לבחון מהי אמת, האם יש אמת אחת, מי קובע מהי. אנו מרבים לשמוע על המינוח "פייק ניוז", (fake news) ועל "עובדות אלטרנטיביות""(alternative facts) . על טשטוש הגבולות בין בדיה לאמת; האמת כאפשרות אחת מני מספר נקודות מבט בעידן הנשלט ע"י התקשורת – אינטרנט וטלוויזיה; עידן שבו כל ההיררכיות המוכרות מאבדות את אחיזתן במציאות. ובאמנות כמו בחיים, האמנים משתמשים באסטרטגיות של כזב ובדיה – למשל, שימוש בזהות בדויה, התערבות במציאות באמצעות התחזות, משבר אמון ועוד.

IMG_20190328_122341.jpg

אשכול התערוכות בחיפה עוסק בשלושה נושאים מרכזיים:

IMG_20190328_115155.jpg
סווטלנה ריינגולד

התערוכות "מחווה לווידיאו Zero", "שיבוש מידע", ו-"Overload!" באוצרותה של רויטל סילברמן גרין עוקבות אחרי עיסוקם הביקורתי של האמנים, משנות השבעים ועד ימינו, באופנים שבהם המידע מועבר באמצעי ההפצה – מהדפוס המסורתי ושידורי הטלוויזיה ועד הרשתות החברתיות כיום. האמנים מצביעים על היחסיות של האמת המשודרת שמקורה בהטיות ובאינטרסים שונים, וכן בהעדפת הדימוי המפתה, הסיפור המושך והאסתטיקה הבידורית.

IMG_20190328_123937.jpg
רויטל סילברמן גרין

האמנים המשתתפים: מת'יו דיי ג'קסון, קרל הנדל, צילה חסין וכרמל ברנע ברזנר ג'ונס, בלו־סימיון פיינרו, ויליאם אנסטסי, מיכאל דרוקס, ריצ'רד סרה, רונית ברנגה, כריסטינה דה מידל, אלון קדם

במסגרת התערוכות "כוח, אמת ופוסט-אמת" באוצרותה של לימור אלפרן זרד ו"דונלד טראמפ: נער הפוסטר", האמנים חוקרים את הקשר בין מערכי הכוח בחברה לבין סוגיות של אמת ושקר. רבים מהאמנים פועלים בדרך של התחפשות היתולית ומציגים באופן מוקצן את השקר של הגורמים בעלי הכוח, כדי לחשוף זאת באופן חריף ובולט. האמנים מבקשים לייצר מפלט מהדיכוי ולכונן עולם חלופי, כשהם עצמם וסביבתם הם המדיום לבריאה של העולם האמיתי.

IMG_20190328_122759.jpg
לימור אלפרן זרד

האמנים המשתתפים: להב הלוי, מריסה מאסטרה, יוחאי מטוס וחיים ויטלי כהן, פרנסיסקו פז, בלו-סימיון פיינרו, פלסטיק ישו, אוברמורגן, כרמן דוברה־המטנר, ברברה ויסר, לוק טויימנס, ליז מג'יק לייזר, דמיאנטס נרקביציוס, סופרפלוקס, ד"ר פנקס שגריר איראן בירושלים, פאולו צ'יריו, איתמר רוז, יגאל שתיים, HeHe

 התערוכה "האמן האמיתי", המתפרסת על פני קומה שלמה במוזיאון, כוללת אמנים רבים ופרויקטים של אמנים יחידים. העבודות קוראות תיגר על התפיסה של "האמן האותנטי", שיש לו קול אחד יציב, ברוח התפיסה הפוסט-מודרנית שעוסקת בריבוי זהויות, בדיון, זיוף ואחיזת עיניים. האמן החזותי לובש דמויות, בדומה לשחקן, ומציג קולות הטרוגניים שמדגישים את חשיבות הבדייה כנגד מיסוד הסמכות האמנותית וקיבוע הביוגרפיה של האמן.

האמנים המשתתפים: הנה אביתר, דב אור נר, בועז ארד, יעל ברתנא, גדעון גכטמן, יאיר גרבוז, ז'וזיאן ונונו, מיכאל חלאק, רונה יפמן, כרם נאטור, מיכל נאמן, אורי קצנשטיין, יגאל תומרקין

אמנים המציגים פרויקט יחיד: מירי נשרי, רועי רוזן, אייל וייזר ורמי מיימון, דמיאן הירסט.

IMG_20190328_131822.jpg
דמיאן הירסט

תודה לאוצרות סווטלנה ריינגולד, רויטל גרין סילברמן ולימור אלפרן זרד על חומרי התערוכה, תודה לתלמה רוט, מחלקת שיווק וקשרי חוץ על הדימויים

"מפגש עם ליאונרדו", הרצאה מפי פרופ' אייקה שמידט, מנהל גלריות אופיצ'י, פירנצה, מוזיאון תל אביב לאמנות

1506341238117584-leonardo-adorazione-magi-principale
ליאונרדו, "הערצת המגים", 1481, אופיצ'י
800px-Leonardo_da_Vinci_-_Adorazione_dei_Magi_-_Google_Art_Project
ליאונרדו, "הערצת המגים", 1481, אופיצ'י

פרופ' אייקה שמידט, מנהל גלריות אופיצ'י, דיבר במפגש עמו על ליאונרדו דה וינצ'י, על רסטורציה, על קהל המבקרים ועל הנגשת היצירות ולא רק.

IMG_20190402_183337.jpg
פרופ' אייקה שמידט

אחת מהעבודות אליהן התייחס באריכות הנה "הערצת המאגים" (חכמי קדם), 1481 מידי ליאונרדו, ציור שהצייר לא סיים.

הציור הוזמן על ידי הנזירים האוגוסטינים לעטר את המזבח הגבוה בכנסיית סן דונאטו, בסקופטו, בסמוך לפירנצה. "הערצת המגים" הינה נושא חשוב בנצרות שכן מסופר על חכמי קדם, האמגושים, אש ראו את הכוכב מפציע במזרח ובאו להשתחוות לישוע התינוק(הברית החדשה, "הבשורה על פי מתי", פרק ב, 8-1).

ליאונרדו החל לצייר, אך לא סיים; הוא הוזמן למילנו ע"י לודוביקו ספורצה, דוכס מילנו, והעבודה נשארה ללא סיום. מעבר לכך יש לזכור שליאונרדו ביצע מספר קטן של יצירות במהלך חייו, וכילד, נער ואדם בוגר התעניין בפלאי הטבע, המיקרוקוסמוס, גרמי השמיים, בעלי חיים ובעלי כנף, תנועה, ביצורים ועוד, ובשל כך יש אוסף רישומים נפלא פרי עבודתו.

ב-1568 הזכיר ג'ורג'יו וזארי בספרו "חיי האמנים", שהתמונה עברה לבעלותו של אדם בשם אמריגו בנצ'י. בשנת 1621 הועברה העבודה לידי משפחת מדיצ'י והחל ב-1768 הוצגה בחדר המדליות של המשפחה בארמון המשפחה, לימים גלריית אופיצ'י, פירנצה.

IMG_20190402_182649.jpg"הערצת המגים" של ליאונרדו באדיבות https://www.uffizi.it/gli-uffizi

רות שלוס, "זווית ראייה אינטימית", אוצרת אירית לוין, בית האמנים, תל אביב, 30.3.2019-7.3.2019

התערוכה רות שלוס "זווית ראיה אינטימית" בבית האמנים כשמה כן היא. תערוכה בחלל קטן ואינטימי בו מוצגים דימויים שחלקם מוכרים ואחרים מוכרים פחות, בעבודות על נייר, בפורמט הנע בין קטן לבינוני.

את עיני צדה עבודה קטנה ובה דמות שגבה אלינו ופניה אל האופק, אשר השמלה אותה היא לובשת והגלימה המכסה את גופה יוצרים מעין משולש עליו מרצד האור, ויש בו מן השקיפות ובה בעת הצבע כמסה אטומה. ומנגד הדימוי הנפלא של אישה שעלומיה חלפו, בפעולת איפור. ובדומה, שאר העבודות: דימויים שלאחר מלחמה, בית אבות והווי הקיבוץ.

2
רות שלוס, "ללא כותרת", דיו וצבעי מים על נייר,32X38 ס"מ

כוחה של שלוס ביכולת ההתבוננות לצד מתן העדות וההכלה. ביד בוטחת רושמת ומציירת שלוס המוכרת כאמנית שכוחה באמירה חברתית ופוליטית כאחת – תמות העוסקות בנושאים אוניברסליים: אימהות, זיקנה, אנשים עמלים, דיוקנאות, נופים ועוד.

אירית לוין האוצרת כותבת: "יצירתה של רות שלוס נושאת אופי חברתי-פוליטי המתעד את הקורה סביבה. פעילותה האמנותית במהלך השנים היא תגובה ישירה למתרחש – לעוולות החברה, לחלשים ולנידחים בה – צו השעה באותה עת. עבודותיה המצוירות בקו רישומי ווירטואוזי מנקודת מבט אנושית, הן כעין סיסמוגרף של חברה, זמן ומקום".

רות שלוס- בית אבות.jpg
רות שלוס, "בית אבות", 1998, אקריליק על נייר צילום, 50X60 ס"מ

התערוכה מתמקדת במספר תמות: הווי הקיבוץ; מלחמה; זִקנה המאפיינים את יצירתה של שלוס במשך השנים.

הווי הקיבוץ – שלוס הייתה בין מקימי קיבוץ להבות הבשן והתגוררה בו בשנים 1944–1953 (למעט שנתיים בפריז). היא תיעדה את החיים בקיבוץ – הנוף האנושי, הסביבה והטבע הקרוב. בשנים אלו יצרה בעיקר ברישום, ושיקפה את ההוויה היומיומית במקום.

בתערוכה מוצגים סקיצות ורישומים של אנשי הקיבוץ בחדר האוכל ובאספות הקיבוץ, תיאורים המאופיינים ברישום עדין בעט הציפורן. הדמויות, הן אלו המוצגות כדיוקן קבוצתי בחדר אוכל והן אלו המוצגות בעת מלאכת הסריגה, נטולות סממנים אישיים.

"אני ציירתי ממה שהתרשמתי מהסביבה […] כשהייתי חברת קיבוץ ראיתי את הנוף שם והחיים שלנו […] תמיד רציתי לתאר את החיים, החברה והאדם".[1]

מלחמה – מראות ומוראות המלחמה מופיעים בעבודותיה של רות שלוס משנת 1948. בעבודות אלה שהושפעו מתצלומי אמנות ומדימויים בתקשורת מופיעה שלוס כמתעדת בעלת אמירה הומניסטית ואמיצה. נופים זרועי הרס, תוצאות המלחמה, פליטות, שבי, עוצר, כל אלה מופיעים ביצירתה בקול צלול ונחרץ וללא חת. כוחן של העבודות של שלוס הוא בתגובה המידית שלה והצגתן בסמוך לזמן בו אירעו האירועים; עדות מקומית, מוחה על השלכות המלחמה על שני הצדדים.

RS014.jpg
רות שלוס, "אינתיפאדה ראשונה", דיו וצבעי מים על נייר, 23X16 ס"מ

זִקנה – זקנה על השלכותיה השונות מופיעה בהרחבה ביצירתה של שלוס בין השנים 2009-1993. גם כאן בדומה לתמות אחרות בהן הרבתה לטפל, לעין המתבוננת שלה תפקיד חשוב. שלוס נהגה לבקר חברת משפחה בעת ששהתה בבית אבות. ביקור יומיומי שתוצאותיו ,תיעוד דיירי המקום, חייהם ומצוקות היומיום. אופן הצגת הדמויות הנו במנעד של רגשות: בדידות קיומית בצד עליבות, הגוף הדואב והכואב וחוסר האונים.

RS004
רות שלוס, "ללא כותרת", אקריליק על נייר,32X40 ס"מ
RS015.jpg
רות שלוס, "ללא כותרת", דיו מדולל ואקריליק על נייר, 33X22 ס"מ

המצע לעבודות המוצגות בתערוכה הוא נייר צילום, המשמר את אותות הזמן החולף, תהליך שתוצאותיו הנראות על פני הדף, מנהלות דיאלוג מעניין בעיקר עם העבודות העוסקות בזיקנה; במה שהזמן מעולל, אך גם ברצון הקיים בכל עת לשמר על תאוות החיים, רצון הניכר בעבודות המציגות נשים מתאפרות או מתבוננות במראה. נשיות בכל עת ובכל גיל!

רות שלוס- זקנה מתאפרת.jpg
       רות שלוס, "זקנה מתאפרת", 1998, אקריליק על נייר צילום, 50X47 ס"מ

[1] יובל בן שלוש, מתוך "ראיון עם האמנית רות שלוס", 2.3.95  – מצוטט בדף התערוכה.

 

יובל דניאלי, אנדרטה Monument אוצר: יוסי וסיד גלריה זוזו להנעה חברתית Zuzu Gallery נעילה: יום שבת 30.3.19

Yuval Danieli 01.jpg
יובל דניאלי, מלאכי שרת, אקריליק על בד, 1987, קרדיט צלם: תמי סואץ

בתערוכה "אנדרטה" של האמן יובל דניאלי בגלריה זוזו שבעמק חפר מוצג חתך עבודות המורכב מעבודתו הממושכת וארוכת השנים. לפועלו של דניאלי, שחי ופועל בקיבוץ המעפיל שבעמק חפר, התוודעתי בזמנו באמצעות התערוכה המקיפה "דרכי זיכרון" והקטלוג המרשים "רק אשר אבד לי – קנייני לעד" יובל דניאלי אמן וארכיונאי, המשכן לאמנות עין חרוד באוצרותו של יניב שפירא, 2009.

דניאלי כפי שכותב אוצר התערוכה יוסי וסיד, "בונה את פעולתו האמנותית דרך חקירה ואספנות סקרניים של מוטיבים מקומיים ואוניברסליים, סדורים במילון מושגים אישי ומוקפד המשמש כבסיס למתווים ולמחשבה. התערוכה מתמקדת בחמישה מהמושגים:  ניו יורק, א.ד. גורדון, בית עלמין, פרש, דרכים.

Yuval Danieli 05.jpg
יובל דניאלי, מחיר הניצחון, עץ, נחושת ובד, 1987
קרדיט צלם: תמי סואץ

בעבודותיו, פוסע דניאלי לאורך השנים בנתיב רב מהמורות, מרקמים וצבע, שמאפיין את תהליכי ההתהוות וההתפרקות של הרעיון הקיבוצי. פאתוס מהפכנות סוציאליסטי, חתירה להגשמת ערכים של שוויון ושיתוף, תקוות ההומניזם, שאיפות תנועתיות ואתגרים כלכליים וחברתיים של הקהילה, כל אלו משמשים השראה ורקע ליצירתו. דניאלי חוזר ומשתמש באלמנטים מתוך שפת דימויים שיצר, כמו שדרת הברושים, הפׇּרׇש והצבר, סמלים ארצישראליים הטעונים אצלו במשמעות וזיכרון אישי".

עבודה מרשימה, פסל שתכנן דניאלי עבור חלל הגלריה, ומסמל אנדרטה. הפסל, "זיכרון ברושים",  נע על רצף של מגוון תחושות שבין הטקסי לסמלי, וכדברי וסיד: "האנדרטה אינה נעה עם הזמן אלא מציינת אותו כתמרור, לטוב ולרע; מנציחה חלומות שהתגשמו והוחמצו לאורך מסלול חיינו המתקצרים."[1]

ולבסוף, ציטוט מדבריו של דניאלי בקטלוג התערוכה במשכן עין חרוד: "מאז שנות השבעים אני עוסק באספנות או ארכיונאות בהקשרים של עבודתי האמנותית. העבודה הזו כוללת אייקונים, סמלים וכתבי יד שאני רותם ליצירה שלי. מרגע שרתמתי אותם אני מטפל בהם בדרכים שונות. אינני נוטש אותם. מגדל המים יכול לעמוד על תלו, לרחף או להיות שכוב על הקרקע; דמותו של א"ד גורדון מופיעה כדמות פטריארכלית או כאב קדמון…; וכך גם הבית, הברוש או הפרש. גם אם חשבתי שאני עוזב דימוי זה או אחר, יש והוא חוזר, מגלה נוכחות, בשינוי צורה או משמעות". [2]

קיבוץ שוכב קיבוץ עומד.jpg
יובל דניאלי, קיבוץ שוכב קיבוץ עומד

גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר

 

 

[1] תודה לתמי סואץ ולרותם על העברת חומרי התערוכה

[2] יניב שפירא, "רק אשר אבד לי – קנייני לעד" יובל דניאלי אמן וארכיונאי, קטלוג התערוכה "דרכי זיכרון", המשכן לאמנות עין חרוד 2009.

"לגעת בפצע", מרב שין בן אלון וג'נין גרבר, פרויקט מתמשך ZUSAMMEN. PROJECT, אוצרת: כרמית בלומנזון, גלריה מנשר לאמנות, תל אביב פתיחה: 3/1/19 נעילה: 2/2/19

zusammen.project_minshar gallery ex view 3_ foto credit_avi chai

zusammen.project_minshar gallery ex view 3_ foto credit_Avi Chai

שעות הפתיחה בתערוכה: א'-ה': 19:00-11:00,  ששי: בתאום מראש,  שבת: 14:00-11:00

בגלריה מנשר לאמנות בתל אביב מוצג פרויקט מתמשך, פרויקט "צוזמן" שהינו שיתוף פעולה מתמשך בין האמניות מרב שין בן אלון מתל-אביב וג'נין גרבר מלובק גרמניה, המארחות זו את זו בערים בהן הן חיות ועובדות.

בחלקו הראשון של הפרויקט (יוני 2018), הוזמנו האמניות לעבוד בחלל גלריה K70 בלובק, שם יצרו את התערוכה: ZUSAMMEN//TOGETHER. חלקו השני של הפרויקט מוצג בגלריה מנשר לאמנות בתל-אביב. בתערוכה בתל-אביב מוצג מיצב חדש ששתי האמניות יצרו לחלל גלריית מנשר בהמשך לתהליך העבודה בגרמניה. המיצב כולל רישומים גדולים על קנבס (בן-אלון) ואובייקטים גדולי ממדים מנייר (גרבר).

zusammen.project_minshar gallery ex view 4_ foto credit_avi chai
zusammen.project_minshar gallery ex view 4_ foto credit_Avi Chai

מרב מספרת שלפני מספר שנים קיבלה הזמנה לנסוע לרזידנסי בלטביה, נסיעה טעונה ורבת משמעות. בשהות זו התוודעה מרב לג'נין אמנית ממזרח גרמניה ונוצר ביניהן קשר חברי ומקצועי כאחד. השתיים למדו ששתיהן עובדות עם נייר, אף שכל אחת באופן ייחודי לה. אחד הדברים המשמעותיים ביותר שקרו שם, היה מסע אל העיירה הקטנה אל המקום עליו שמעה בבית הוריה, אל היערות והשלג, ורגשות מעורבים של געגוע בצד רגשות אשמה עליהם גדלה.

"לא היתה לי כתובת, לכן סתם נעמדתי ליד בית כלשהו שמספרו היה 10 וביקשתי מג'נין שתצלם אותי. מהצילומים שהיא צלמה, עשיתי סדרת רישומים ששנה לאחר מכן הצגתי בגרמניה.

Merav Shinn Ben Alon_minshar gallery ex view 2_ foto credit_Avi Chai.jpg
Merav Shinn Ben Alon_minshar gallery ex view 2_ foto credit_Avi Chai

הפגישה בגרמניה היתה ההתחלה של הפרויקט שבהמשך קראנו לו 'צוזמן', ביחד. לאורך כל הדרך לא ניהלנו דיון מילולי על משמעות המושג 'דור שלישי'. זה פשוט היה שם. אמנית גרמניה ואמנית ישראלית המנהלות באמצעות האמנות, דיון מקביל, סמוי, חמקמק וכואב. כל אחת מאתנו מביאה אתה מטען אישי הקשור לאותו מושג, מה שהופך את שתינו לסוג של מראה זו לזו שבה כל אחת רואה את בבואתה".

בהדרגה הבנו שתהליך העבודה הוא תהליך מתמשך. שהמרחק הגיאוגרפי והמנטלי דורשים זמן ושכל מפגש הוא הבסיס למפגש הבא. התערוכה הנוכחית המוצגת בגלריה מנשר בתל-אביב, מבוססת על חומרי העבודה שנוצרו במהלך רזידנסי של שבועיים שעשינו בגלריה K70 בלובק גרמניה לפני חצי שנה".

janine gerber_body memories installation detail_2018_foto credit janine gerber
Janine Gerber_Body Memories installation detail_2018_foto credit Janine Gerber

כאמור, הפרויקט "צוזמן" שפירושו: "ביחד", מעלה ומציף תמות מרכזיות העומדות כיום בפני בני ובנות ה"דור השלישי". מחד, הרצון להמשיך הלאה מבלי לנהל דיאלוג מורכב עם העבר; ומאידך,  הרצון לחקור, ללמוד ולהבין. הפעולה האמנותית ברישום, וידאו ומיצב, ובהיבטים עכשוויים של מגדר, היא הזירה בה הן בוחרות לכונן דיאלוג המאפשר לגעת בפצע, גם אם הדבר כרוך בכאב. סוגה משמעותית נוספת קשורה למושג "זיכרון" – זיכרון אישי בצד זיכרון  קולקטיבי ולכך שכל עיסוק בעבר הטעון כל כך מערב "שזירה" של הפרטי בקולקטיבי, ובתערוכה שלפנינו הצרנה של כך.

בבני דור שלישי החלו לעסוק בעשורים האחרונים. בתיה ברוטין כתבה על כך שמחקרים מאמצע שנות השמנים ואילך הראו את השפעת השואה על האמנות החזותית, ובעיקר על אמנים אשר חוו בעצמם את ייסורי השואה. עתה, יותר מששים שנה אחריה, אפשר לראות בבירור כשהשואה ממשיכה להשפיע גם על יצירות של אמנים מה"דור השני" וה"דור השלישי". [1]

בשיחה עמה סיפרה מרב שהאובססיה לנושא השואה התחילה עם מות אביה. "העבר שחשבתי שהיה העבר שלי, נמחק. באותה תקופה נתקלתי במושג 'סזורה' של הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון. ביון מדבר על קטיעה שיש אחריה המשך במקום אחר. אצלנו לא היו ניצולים ובני ונכדי ניצולים, ולכן לא חשבתי על עצמי כ'דור שלישי'.

מי שעלה לפני, מלחמת העולם השנייה, נשאר בחיים, ומי שלא, מת. ההבנה שאני 'דור שלישי', התקשרה להבנה שהקשר בין העבר להווה הוא הנתק בניהם".

janine gerber_body memories installation_2018_foto credit janine gerber
Janine Gerber_Body Memories installation_2018_foto credit Janine Gerber

על תהליך העבודה והעבודות בתערוכה – האמניות עובדות עם נייר- כל אחת באופן שונה, מטעינות את הנייר במטען אישי ומיוחד- כל אחת בפני עצמה. קווי הרישום של מרב רגישים ועדינים. קווי החיתוך של ג'נין מהירים וחד משמעיים. מרב עובדת בפורמט קטן אותו היא מגדילה בחופשיות בהתאם לתחושתה את החלל אליו היא מתכווננת. ג'נין עובדת בפורמט ענק, אתו היא מנהלת יחסים פרפורמטיביים. מרב מתבוננת בג'נין ומתעדת את תנועותיה בצילומי סטופ-מושן במהלך העבודה המשותפת בחלל הגלריה K70 בלובק (יוני 2018), שם הוצג חלקו הראשון של הפרויקט. ג'נין מתרכזת בשקט מדיטטיבי בנייר ולפתע, בהבזק מהיר מתפרצת ידה האוחזת בלהב הסכין החודר אל הנייר ופוער בו סדק חד. מרב חורגת מהרישומים מלאי התנועה המאפיינים אותה ומשאילה מג'נין את הנייר כחומר, כתוכן, ומביאה אותו לעולם שלה. בשונה מהמונומנטליות של הנייר של ג'נין, מרב מדפיסה את צילומי האייפון במדפסת ביתית בגודל A4 ובמקביל, בסכין חיתוך, על שולחן העבודה, חוצבת את דמותה של ג'נין מהצילומים. את הניירות הגזורים היא מניחה אחד על גבי השני ויוצרת שכבות של תהליך בחפיפה משתנה כך שנוצרים בכל פעם אובייקטים רישומיים ובהם פעורים חללים. אצל שתיהן הדימוי הוא תוצר של מהלך פרפורמטיבי, עקבות של פעולה. מרב מפרקת ומרכיבה את הדמות של ג'נין בדומה לחציבה ארכיאולוגית של שכבות בקיר. ג'נין צוללת אל הריק ומגלה את האָין.[2]

zusammen.project_minshar gallery ex view 5_ foto credit_avi chai
zusammen.project_minshar gallery ex view 5_ foto credit_Avi Chai

הפרויקט, שתחילתו ב-2015 הוא פרויקט מתמשך שיוצג במקומות שונים בעולם. כל פעימה מהווה חוליה חדשה בתהליך. במקביל לתערוכה, האמניות מנהלות חשבון אינסטגרם בשם @ZUSAMMEN.PROJECT בו הן משתפות עבודות מתוך התהליך.

התערוכה הופקה בתמיכת "המפעל לפרויקטים מיוחדים באמנויות", עיריית תלאביב-יפו – המחלקה לאמנויות וקרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות, ובתמיכת Schleswig-Holstein. Ministerium für Bildung, Wissenschaft und Kultur גרמניה.

[1] בתיה ברוטין, הירושה: הגלוי והסמוי ביצירותיהם של אמנים ישראלים, "דור שני" לשואה, עמ' 187-165 בתוך רונית פישר, ממרחבי הזיכרון יצירות בני הדור השני והשלישי של ניצולי השואה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל, בית לוחמי הגטאות, 2008.

[2] תודות לאוצרת התערוכה כרמית בלומנזון על הטקסט האוצרותי.                                               תודה לאמנית מרב שין בן אלון על השיחה עמה.