מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב

IMG-20180703-WA0046.jpeg
מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט

ביקור במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב במסגרת כנס למדע שהתקיים במקום עורר בי את אותה תחושת פליאה אודותיה אמר רנה דקרט שהיא "הראשונה מבין התשוקות, פליאה פתאומית של הנפש אודות אובייקטים שנראים נדירים ויוצאי דופן". מוזיאון זה העתיד להיות המרכז הלאומי לחקר, תיעוד ומדע בתחומי המגוון הביולוגי בישראל מאגד בתוכו כ-5.7 מיליון פריטים מאוספיה של אוניברסיטת תל אביב. האוספים מתעדים את עולם החי והצומח בישראל ובמזרח התיכון, כשם שאת ההתפתחות ההיסטורית והתרבותית של המין האנושי.

בכנס למדע – מרכז מורים ארצי למורי המדע והטכנולוגיה בבתי הספר היסודיים שהתקיים ביום שלישי 3.7.2018, הציג צוות אנשי המוזיאון את הפעילויות לעתיד לבוא במקום בהרצאות הפורשות את המגוון האפשרי לחקר ולימוד בנושאים אלו.

IMG-20180703-WA0016.jpeg
מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט

איסוף עתיקות והתשוקה לאובייקטים מן הטבע הופיעו לראשונה באיטליה לפני כל מקום אחר באירופה המערבית. הומניסטים של הרנסנס האיטלקי החלו בפעילויות אלה בו בזמן באוניברסיטאות של פיזה, פדובה ובולוניה, כשם שבחצרות הנסיכים והאקדמיות באיטליה. נוסדו הגנים הבוטניים הראשונים, ומוזיאונים הפכו לחלק סדיר במערך ההוראה להבנת הטבע. הטבע הפך לנושא לחקר עמוק שכמותו לא היה מימיו של פליניוס והעבודה האנציקלופדית הגדולה של אלברטוס מגנוס. שתי הפעילויות – איסוף וחקר של הטבע מופיעות במחקרים של נטורליסטים כמו Ulisse Aldrovandi (1522-1605) ו-Athanasius Kircher (1602-1680), ותוצאותיהן, גישות חדשות כלפי הטבע כ"ישות" שניתנת לאיסוף וקביעת טכניקות חדשות לחקר שבבירור שינו את ההיסטוריה של הטבע.

בני הזמן היו מודעים לעליונותה של איטליה ברנסנס של ההיסטוריה של הטבע. "ולאלה שעוסקים בהיסטוריה של הטבע, ספרים שהוצאו לאור ע"י איטלקים והאוספים הנפלאים שנאספו בזמנים שונים, מורים כיצד הם הצליחו בכך לפני כל אומה אחרת", כתב העורך מן המאה ה-18 Michele Mercati ב-1717.

הכמיהה לטבע היתה חלק ממקסם נרחב יותר באיסוף אובייקטים בעלי חשיבות מדעית. במהלך המאות ה-16 וה-17 הופיעו מוזיאונים ראשונים למדע, טכנולוגיה, מוזרויות אתנוגרפיות ופלאי הטבע. כמיהה זו הופיעה בזמן שבו כל אירופה נראתה כעוסקת באיסוף, מוזיאונים, ספריות, גנים מורכבים, גרוטות וגלריות אמנות. כה רבה היתה עבודת המזכיר ההומניסט אנטוני גיגנטי שהוא קונן על כך שאין לו זמן להנות מעשיית ספר שיהיה שווה דיו שיהיה מכובד למדפי מוזיאון היפוליטו אגוסטיני בסיינה. האציל הטוסקני ניקולו גדי שהיה נאמן על שניים מהדוכסים הגדולים וחבר של אלדרוונדי עמד על זה שהדברים שלו יוצגו לכל האצילים הפלורנטינים והזרים עפ"י בקשה", כה גבוה היה הערך שהוא יחס לכך. אספנות הפכה לפעילות של בחירה בקרב האליטה החברתית והמלומדת. היא מילאה את שעות הפנאי ונראתה כתופסת כל רגע בחייהם. דרך האיסוף של האובייקטים, ניתן היה לרכוש ידע אודותיהם ודרך הצגתם לרכוש כבוד ופרסום שכל המלומדים שאפו לו.

האוספים שהוצגו בחדרי פלאות/מוזרויות ובקבינטים של טבע היו על-פי רוב בבעלות פרטית ונגישות מוגבלת; היו בהם אובייקטים מעשה ידי אדם (artificialia) (ציורים, פסלים, ועוד, לצד אוצרות מן הטבע (naturalia). האוספים הוצגו על מדפים, במגרות או נתלו מהתקרה. בין הדימויים המוקדמים הידועים: תחריט בספר Dell Historia Naturale"" "על ההיסטוריה של הטבע", מאת Ferrante Imperato (1525-1615 בקירוב) פרנטה אימפרטו 1599, המציג את אוספי הטבע – יונקים מפוחלצים, אלמוגים, קונכיות, מינרלים ועוד, וזה שלOle Worms אולה וורמס (1588-1654), רופא ואנטיקוואר דני. להם קדמו כמובן הסטודיולו של פרנצ'סקו הראשון דאי מדיצ'י בפלצו וקיו, פירנצה, וסטודיולי (מהמילה סטודיו קטן בנסיכויות אורבינו, פררה ואחרות באיטליה).

800px-RitrattoMuseoFerranteImperato.jpg
Fold-out engraving from Ferrante Imperato's Dell'Historia Naturale (Naples 1599), the earliest illustration of a natural history cabinet https://en.wikipedia.org/wiki/Cabinet_of_curiosities

אחת מהמטרות במרחבים אלה היתה "לייצר מודל פרטי של היקום" במעין מיקרוקוסמוס הנתון לשליטתם, בהקבלה לאל שבמרומים השולט על היקום, ובאמצעותו לארגן את היחסים בין הנראה לבין הלא נראה. מטרות נוספות: אתגר ועניין מחקרי; להעניק לבעלים הנאה צרופה; להדהים את הסובבים ולמשוך תשומת לב; יוקרה.

800px-Musei_Wormiani_Historia.jpg
"Musei Wormiani Historia", the frontispiece from the Museum Wormianum depicting Ole Worm's cabinet of curiosities. https://en.wikipedia.org/wiki/Cabinet_of_curiosities

 

העניין בחדרי פלאות/מוזרויות ובקבינטים של הטבע פג בשלהי המאה ה-18 בשל שינויים פוליטיים, כלכליים ואחרים באירופה, ובשל הלאמת אוספים פרטיים ובהם גם חלק ניכר מהקבינטים וחדרי הפלאות והמוזרויות שמרכיביהם נטמעים במוזיאונים גדולים הנפתחים לציבור במאה ה-19. במקביל, מתגבשת תפיסה מוזיאלית הדוגלת בתצוגה כרונולוגית ותמטית, במנוגד לתצוגה המגובבת והאקראית הניכרת לעתים בתצוגות בחדרי פלאות/מוזרויות.

מיכה לוין כותב בספרו "יש לזכור שמוזיאונים הינם מוסד חדש יחסית. דעות על תפיסת המוזיאון – מה הוא צריך להכיל, את מי הוא צריך לשרת, וכיצד עליו לתפקד, משקפות שינויים בחברה ובתרבות. יותר מאשר בסוגים מיוחדים אחרים של ארכיטקטורה, מתפקידו של המוזיאון לבטא ערכים וטעמים חברתיים, וליצור הצהרה תרבותית ייחודית. המוזיאון הנו מייצג של הציוויליזציה".

IMG-20180703-WA0010.jpeg
מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט

לסיכום, מהות מוזיאון מתמקדת באיסוף, שימור, חקר, פרשנות, תצוגה. ואני רוצה לשאול מה המילה knowing אומרת במוזיאון? מה נחשב כידע במוזיאון? מה מקובל ומה פחות? האם טעמים והעדפות משתנים במהלך הזמן? מהו תפקיד אנשי מחלקות החינוך במוזיאון? מהו תפקידם של אוצרי מוזיאון ביחס לתצוגות ולמבקרים? ובאשר לתפקידם של מוזיאונים של טבע עלינו לזכור שנטורליסטים אריסטוטליאנים עיצבו את המוזיאון כמקום לסינתזה ביקורתית! "וצו" זה אמור להיות זה שנישא וממשיך במסורת המוזיאלית.

ובאשר לכתוב לעיל: חומרי הפוסט  נלקחו ממחקר שערכתי בין השנים 2002/3-2005 על חדרי מוזרויות/מופלאויות וקבינטים של טבע בין המאות 15-18 וההשתקפויות והביטוי שלהם באמנות מודרנית ועכשווית, במסגרת לימודי במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים, אוניברסיטת תל אביב.

Michael.D. Levin, The Modern Museum: Temple or Showroom, Jerusalem, Tel Aviv c.1983
Lugli, Adalgisa, Naturalia et Mirabilia: Il Collezionismo enciclopedico nelle wunderkammern d`Europa (Milano, 1983)

וכמובן ספרים ומאמרים נוספים, אך על כך בהזדמנות אחרת.

זיוה קורט

 

אנג'ליקה קאופמן, מרי מוסר, בעקבות דיוקן – מבט הדדי, בית רוזנטליס, יפו

בסיכומם של האחים גונקור על צרפת המאה ה-18 (נכתב מאה שנה לאחר מכן במאה ה-19) נכתב ש"האישה היתה העיקרון, השלט, ההיגיון המנחה והקול המצווה של המאה ה-18. מעולם קודם לכן באירופה המערבית לא השיגו נשים כה רבות הכרה ציבורית באמנויות ושדות החקר האינטלקטואליים". מכאן שאין זה מפתיע שאמניות ידועות במאה ה-18, ביניהן אנג'ליקה קאופמן, רוסלבה קריירה, אליזבט-לואיז ויג'ה להברון, ואדלייד לביל-גוויארד Labile-Guiard קשורות קשר בל ייפרד לאידיאולוגיות המשתנות של רפרזנטציה ושוני מגדרי שליוו את המעבר מתרבות אריסטוקראטית חצרונית לזו של חברה קפיטליסטית של מעמד הביניים המצליח.

בין החברים המייסדים של האקדמיה המלכותית הבריטית ב-1768 היו שתי נשים, אנג'ליקה קאופמן ומרי מוסר Moser. העובדה ששתיהן היו בנותיהם של זרים, וששתיהן היו פעילות בקבוצה של ציירים בעיצוב האקדמיה המלכותית, הקלה על חברותן בה.

singleton540
הנרי סינגלטון, אנשי האקדמיה המלכותית, 1795, ש/ב, אוסף הרויאל אקדמי, לונדון
Sing0701.jpg
הנרי סינגלטון, פרט, מרי מוסר מימין,  ואנג'ליקה קאופמן   http://www.racollection.org.uk/ixbin/indexplus?record=O1710

אנג'ליקה קאופמן (1741-1807) היתה האישה הציירת הראשונה שהתעמתה במונופול הגברי שיושם ע"י האקדמיסטים. היא חתרה תחת נטיית בני זמנה לקשר נשים עם דקורטיבי, מיניאטורי סנטימנטלי ועוד סט של מאפיינים שליליים המבחינים בין "אמנות נמוכה" לבין "אמנות גבוהה". בהיותה באיטליה בעשור 1760, העתיקה ציורים של אמני הרנסנס והבארוק, פגשה את הצייר האמריקאי בנג'מין ווסט והפכה לחלק מקבוצה של ציירים אנגלים. מפגשה עם יוהן יואכים וינקלמן ברומא ב-1763 היה מכריע. היא החלה לנטות לאופן הניאו קלאסי שלו, לאידיאל שלו על סגנון עצור ואצילי, ובססה את הסגנון שלה על ציורי הפרסקו בהרקולנום, והקלאסיציזם הרומנטי של הצייר הגרמני רפאל מנגס. קאופמן נבחרה לאקדמיה היוקרתית של סט. לוקס ברומא ב-1765.

mw03540.jpg
אנג'ליקה קאופמן, פורטרט עצמי, 1770-1775, ש/ב, גלריית הפורטרטים הלאומית, לונדון  http://www.npg.org.uk/collections/search/portraitLarge/mw03540/Angelica-Kauffmann

בלונדון אליה הגיעה ב-1766, זוהתה בציוריה עם הזרם הרומנטי והדקורטיבי של הקלסיציזם, ודאגה להפצתן של התיאוריות האסתטיות של ווינקלמן באנגליה. כאן פגשה את ג'ושוע ריינולדס, ותוך שנה הרוויחה סכומי כסף ניכרים מציור פורטרטים של האריסטוקרטיה ורכשה בית. שנותיה ברומא סייעו לה בציור יצירות בנושאים היסטוריים, "המשעול" הממשי להגדרה של אמן רציני באנגליה. הזדמנות הראשונה להציג את ציוריה הגיעה ב-1768 בזמן ביקור המלך קריסטיאן ה-7 מדנמרק. היא שלחה את "ונוס מופיעה לפני אניאס", פנלופה עם הקשת של אוליסס" ו"הקטור עוזב את אנדרומכה". ההצגה של ציורים אלה בשנה שלאחר מכן בתערוכת האקדמיה המלכותית לצד יצירות של בנג'מין ווסט, אפשרה את זיהויה של קאופמן עם ווסט כנושאי הדגל של הסגנון הניאו קלאסי באנגליה. תערוכות נוספות אישרו את המקוריות של יצירתה עם עבודת המכחול השקופה והצבע העשיר, הנביעה המעודנת ממקורות קלאסיים, והשימוש החדשני שלה בנושאים שנלקחו מההיסטוריה האנגלית של ימי הביניים כשם שמהעת העתיקה. העובדה שריינולדס שכנע את ג'ון פרקר מSaltram, לאחר מכן לורד Morley לרכוש את כל ציורי קאופמן בנוסף ל-13 הפורטרטים שלו לבטח אפשרה לה להתקיים כציירת ציורי היסטוריה.

הסיבות להצלחה המקצועית העצומה של קאופמן אינן רק בשל קישורה עם ציירי ציורי ההיסטוריה החשובים של זמנה. בעשור 1770 עבודותיה הידועות היטב דרך תחריטים השרו השראה על ציירים אחרים, וגם הגיעו לקהל נרחב ביותר. היה לה קשר עם רוברט אדם, הארכיטקט הניאו קלאסי האופנתי ביותר בזמנה. היא סיפקה דמויות אלגוריות עם קומפוזיציה, יכולת המצאה, עיצוב וצבע לתקרה של האקדמיה במיקומה החדש בבית סומרסט Somerset (מאוחר יותר הועברו לאולם הכניסה של בית בורלינגטון) ובעשור 1780 כשנסעה לחו"ל עם בעלה השני הצייר Zucchi, היא המשיכה לשלוח קנווסים מונומנטליים בנושאים היסטוריים ללונדון.

תערוכת 1968 "אנג'ליקה קאופמן ובני זמנה" הציעה הקשר עיקרי של קשרי קאופמן לציירים היסטוריים אחרים והשפעתה העמוקה על בני זמנה.

images
אנג'ליקה קאופמן, ונוס משפיעה על הלנה להתאהב בפריס, 1790, ש/ב, הרמיטאז', לנינגרד  http://www.arthermitage.org/Angelica-Kauffman/Venus-Induces-Helen-to-Fall-in-Love-with-Paris.html

מרי מוסר (1744-1819) שפרסומה התחרה בזה של קאופמן, היתה בתו של ג'ורג' מוסר, עובד שוויצרי באמייל. היא היתה ציירת פרחים אופנתית שקיבלה פטרונות מהמלכה שרלוט, והייתה אחת בלבד מבין שני ציירי פרחים שהתקבלו ע"י האקדמיה. ועדיין כשיוהן צ'ופני הציג את ציור הפורטרט של האקדמיה (1771-72) קאופמן ומוסר לא היו בין האמנים שהוצגו. נשים הורחקו מלימוד מודל עירום שהיווה את הבסיס לחינוך האקדמי ולציור מהמאה ה-16 למאה ה-19. רק ב-1922 לואיז סוינרטון צורפה לאקדמיה, בעוד שלאורה קנייט נבחרה לחברה מלאה ב-1936. צ'ופני שציורו הנו אודות האידיאל של האמן האקדמי כשם שאודות האקדמיסטים המלכותיים, כלל שני בסטים מצוירים של שתי נשים בקיר שמאחורי הפלטפורמה של המודל. קאופמן ומוסר הפכו לאובייקטים של אמנות יותר מאשר היוצר שלהן; הן מוצגות בתבליט נמוך וביציקות גבס והינן אובייקטים להערצה והשראה עבור האמנים.

ocatc3cmracwniio53s5.jpg
מרי מוסר, קיץ, 1780 בקירוב, ש/ב, האקדמיה המלכותית לאמנויות, לונדון    https://artuk.org/discover/artists/moser-mary-17441819

mw69339.jpg

ג'ורג רומני, פורטרט מרי מוסר, 1770-1771 בקירוב, ש/ב, גלריית הפורטרטים הלאומית, לונדון  http://www.npg.org.uk/collections/search/portraitLarge/mw69339/Mary-Moser

 

Chadwick, W. Women, Art and Society London 1990