בינינו, תערוכה, אגף הנוער, מוזיאון ישראל, יוני 2018-אפריל 2019 אוצרת שיר מלר-ימגוצ'י

IMG_20181102_110458.jpg
נעה יקותיאלי
IMG_20181102_111558.jpg
אורית חופשי

"בינינו" מה זה באמת בינינו, האם אנו ממתיקים סוד, בינינו, מעיד על שייכות משפחתית, מגדרית, עדתית, לאומית? מה זה בינינו.

IMG_20181102_111630_HHT.jpg
נטליה זורבובה

IMG_20181102_110537.jpg

אז עלינו לירושלים, למוזיאון ישראל. מעניין בירושלים. קדושה מול חולין, רב-תרבותיות, משיחיות/אתאיזם. עולי רגל שפניהם מביעות התפעמות בצד הציניקנים והספקנים.

IMG_20181102_110611.jpg
רמי מימון
IMG_20181102_111303.jpg
מימין, אן בן-אור, משמאל, נטליה זורבובה

התערוכה "בינינו" מספקת רגעים מענגים ובהחלט לא ציניים באשר למילה בינינו. עשרות יצירות במדיה שונות מוצגות באולמות האגף לנוער, מעניינות, יפות, מאתגרות את העין. מהם המפגשים, מה אנו חווים בהם, מה אנו זוכרים לטוב, ומה לאו, מה נעדיף לשכוח מאותם מפגשים… בתערוכה מנעד מילים, משפטים ורגשות-  פנים אל פנים, מה אומרות פניך? יחד או לבד? לחלוק, לשחק, להקשיב, להתחבר, עד כמה אנחנו קרובים? מפגשי רחוב

IMG_20181102_111158_HHT.jpg

בעידן בו לעתים קרובות הקשר והתקשורת "בינינו" היא מאחורי המסך (מחשב, סמארטפון ועוד) הממסך, מה נשאר מהמפגש הבלתי אישי, מבט, קשר עין, לחיצת יד?

IMG_20181102_111325.jpg
נינו הרמן

"מפגשים רבים מתרחשים בינינו ובין מי שסביבנו יום-יום: לעתים הם מסקרנים, לעיתים מרגשים, ופעמים רבות הם חולפים במהירות ונשכחים. למה למעשה מתרחש בהם, ומהו הרושם שהם מטביעים בנו?

IMG_20181102_110734.jpg
יעל רובין

התערוכה בודקת את השתנות הקשרים החברתיים בימינו, ומצביעה על ערכו של המפגש הישיר פנים אל פנים."[1]

IMG_20181102_111417
מירב הימן
IMG_20181102_111335.jpg
אריק פיקרסגיל
IMG_20181102_111815.jpg
סמאח שחאדה

ובנימה אישית, במהלך שנותיי הרבות בתפקידי הקודם כמדריכה, מרצה בכירה, פרויקטורית ולעתים אוצרות במוזיאון תל אביב לאמנות תחת שרביטה  הנמרץ, רב החזון של יעל בורוביץ מנהלת מחלקת החינוך דאז ניהלנו מפגשים רבים ומרתקים עם נשות ואנשי אגף הנוער של מוזיאון ישראל. הזדמנות להיזכר.

[1] הציטוט  שלעיל מתוך קטלוג תערוכת "בינינו", אגף הנוער, מוזיאון ישראל.IMG_20181102_110715.jpg

כריסטיאן בולטנסקי, ימי חיים, מוזיאון ישראל, ירושלים, יוני-3 בנובמבר 2018

IMG_20181102_120905_HHT.jpg

היינו היום במסגרת עבודה שלי במוזיאון ישראל ובמוזיאון האיסלם. חוויה! ועל כך בזמן הקרוב. ביקרנו בתערוכת ביננו – נהדרת, יצירתית! המשכנו לתערוכת האופנה וקינחנו בתערוכת כריסטיאן בולטנסקי כולן במוזיאון ישראל. המשכנו לתערוכת חמסה, חמסה, חמסה במוזיאון האיסלם עם העבודות הנהדרות.IMG_20181102_120805_HHT.jpg

רגע לפני סגירה  ואף שאני עייפה מאוד! מתיישבת לכתוב– כריסטיאן בולטנסקי "ימי חיים", אחת התערוכות הנפלאות שהזדמן לראות בשנים האחרונות. עבודות מהעשורים האחרונים, אף שחלקן מזכירות ומתכתבות עם עבודות מוכרות ומוקדמות יותר שלו.

IMG_20181102_120949_HHT.jpg

כריסטיאן בולטנסקי חשוב לעבודת המחקר שלי, אבל בשל עצלותי כי רבה הגעתי רק כשהתדפקו על דלתי, בבקשה, כאמור רגע לפני הסגירה (מחר, יום שבת).

בתערוכה שיוצרת במתבונן תחושה של התפעמות, של "ממנטו מורי" ושל שוטטות באולמות במוזיאון ישראל אותם היא מאכלסת ניתן למצוא הדים למוטו מרכזי בעבודתו של בולטנסקי:

"חלק מרכזי בעבודתי הוא העובדה שכל אדם הוא חד-פעמי וחשוב, ובו-בזמן סופו להיעלם… " (מפמפלט התערוכה) אמירה שיש בה מן התזכורת באשר לקטנות האדם מול נצחיות היקום.

IMG_20181102_121155_HHT.jpg

בולטנסקי, יליד פריז 1944, בן לאם קתולי ולאב יהודי מתכתב עם נושא חשוב: טיבו החמקמק והמתעתע של הזיכרון, פרטי וקולקטיבי כאחד. מי אנו?  מה מקומנו בעולם? מה משמעותו של הזמן המתקתק בפתח?

התערוכה פורשת שלושים שנות עבודה (כאמור לא את כל שנות העבודה שלו). עבודות האלטר (המזבח) שיש בהן מן ההדהוד לנשים וגברים, ילדים וילדות אלמונים בהן הוא מתכתב עם עבודות מוקדמות יותר שלו והיקשרן לשואה, ועבודות ווידיאו שיש בהן מן האמירה המיתית וצולמו בטבע.

הלכנו בתערוכה באופן המאזכר מסע בציר הזמן, מעבר דרך מסכים,  מסע שיש בו אור ומן ההתגלות.

תערוכה נפלאה ואוצרות וההעמדה נהדרת!

IMG_20181102_122302.jpg

 

IMG_20181102_121337_HHT.jpg

ערכת הדרך: עיצוב עכשווי של חפצי טקס יהודיים, תערוכה במוזיאון ישראל

IMG_20180331_144408.jpg
נטי שמיע עפר,  נטלה לסעודת שבת בטבע

החיים הם "מסע ארוך"… בצאתנו לדרך אנו אורזים חפצים שונים העשויים לשמש אותנו בדרכנו. ומה עושים אנשים אשר בנוסף לאותם חפצי יסוד נזקקים לשאת עמם חפצי טקס יהודיים? התשובה לכך בתערוכה ערכת הדרך: "עיצוב עכשווי של חפצי טקס יהודיים"

IMG_20180331_144450
הארי קוסקינן, ערכה לשבת

שוטטתי ברחבי המוזיאון, ונקלעתי בדרכי לתערוכה מדויקת ומהלכת קסם המוצגת בחלל קטן במוזיאון ישראל. בתערוכה מוצגים תשמישי קדושה מעשה ידיהם של מעצבות ומעצבים מהארץ ומחו"ל שהתבקשו ליצור מארז של חפצים לאחד מהטקסים הרווחים בלוח השנה העברי או במחזור החיים היהודיים. החפצים עשויים מחומרים שונים: עץ, זכוכית, פלסטיק, פליז בד, חוטי מתכת, רדי מייד, זהב ועוד. בטקסט הנלווה לתערוכה מצוין "ערכות המשלבות קבוצות פריטים למארז חכם וחסכוני-במקום מוכרות כבר מן המאה ה-16, ובחיים המודרניים המשופעים בנסיעות הן רלוונטיות במיוחד. כאז כן עתה נארזים בהן חפצים חיוניים לאותם פעולות וטקסים שהנוסעים מבקשים לקיים גם הרחק מהבית. החיבור בין האמנות היהודית – שרוב היוצרים לא התנסו בה קודם – לעיצוב במאה ה-21 הוא שעומד כאן במוקד".

IMG_20180331_144425.jpg
יעקב קאופמן, ערכה לשבת

החפצים המוצגים טעונים בחלקם משמעויות אישיות ודתיות, פרשנות של היוצר/ת, ועם זאת ניכר הניסיון לבטא מגמות עכשוויות בעיצוב הבינלאומי, בין אם מדובר בזיקה לטבע, ובין אם מדובר בשימוש ואימוץ טכניקות יצור חדשניות, וברצון לעצב בחומרים המיועדים לשימוש בתנאים של ניידות. בחלק מהם ניכר הרצון לשוות לחפצים  הוד והדר,  גם אם אינם תמיד נוחים לשימוש בתנאים של ניידות.

IMG_20180331_144638.jpg
חנן דה לנגה, ערכה לשבת
IMG_20180331_144548.jpg
אסתר קנובל, ערכה להבדלה
IMG_20180331_144517.jpg
סבסטיאן ברנייה, שבת דיגיטלית, ערכה לשבת

אמנים/אמניותאסא אשוח, סבסטיאן ברנייה, קונסטנטין בוים, גלי כנעני, ניצן כהן, מרקו פררי, ורד קמינסקי, יעקב קאופמן, אסתר קנובל, הארי קוסקינן, חנן דה לנגה, סטודיו מישר-טרקסלר: קתרינה מישר ותומס טרקסלר, מיה מוצ'בסקי פרנס, נטי שמיע עפר, שרי סרולוביץ', סטודיו לעיצוב יורי סוזוקי, איריס טוטנאור

28 במרץ 2018 – 5 באוקטובר 2018 ;  אוצרת שרון וייזר-פרגוסון                                                הביתן לעיצוב, מוזיאון ישראל, ירושלים

הטקסט מצוטט בחלקו מטקסט הקיר; צילומי העבודות מהתערוכה.

http://www.imj.org.il/he/exhibitions/%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9A