רות פינס, שְׁעָטָה, אוצרות וטקסט: ד"ר נירה טסלר, בית האמנים ראשון לציון, 28.1.2023-7.1.2023    

דימויי שוורים שועטים, בודדים, בצמדים או בעדר, מהווים את ליבת עבודתה של האמנית רות פינס בתערוכה "שעטה". השוורים חלקם מתוארים מקרוב, מראם והמבט "מאיימים" ויש מטווח 'בטוח', צוירו ברובם בצבעי אקריליק על בד וחלקם הגדול נחשף לראשונה לעין הצופה. המשותף לשוורים –  העוצמה, היצריות והאנרגיות המתפרצות, לצד הצבעוניות הנוטה לצבעי חום/אוקר, צבעוניות כמעט מונו -כרומית. עם זאת במבט מקרוב, ההבעה הניבטת אלינו הצופים נוטה להיות "אנושית" כמעט, ו"חותרת" תחת הדימוי של שור פראי. האוצרת ד"ר נירה טסלר מציינת בטקסט התערוכה: "ביקור בסטודיו של האמנית מלמד שהשוורים 'שולטים' בו ומקבלים תחת ידיה תצורות שונות ומפתיעות בכל פעם מחדש. לעתים כדיוקן חזיתי של שור לבנבן בעל מבט נוקב, או שור אדמוני שמבטו משדר ערמומיות, או כזה בעל הבעה אנושית. לעתים כטורסו מפותל של שור דוהר בעל קרניים זקורות ונחיריים מורחבים. יצורים מרהיבים, מפתיעים ומסקרנים". [1]

פינס, אמנית וותיקה ומוכרת הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות. גוף עבודותיה  כולל שלוש תמות מרכזיות: נופי הארץ, עופות מקומיים ושוורים.

ייצוגי שוורים מופיעים בסיפורי המיתולוגיה, ב"מטמורפוזות" של אובידיוס, וגם בזירה עת הטוריאדור מאתגר את השור, שלרוב מאתגר את בן האנוש…

"שיר הטוראדור", אריה מפורסמת מתוך האופרה "כרמן" של המלחין הצרפתי ז'ורז' ביזה, מושר ע"י לוחם השוורים בו מאוהבת כרמן. השיר מתאר סצנות אופייניות למלחמת שוורים, ולתהילה הנלווית אליה בתרבות הספרדית.[2]

מכאן ששור או שוורים דוהרים דורשים מאיתנו זהירות מירבית. טסלר מציינת: "התמקדות בדימוי החיה דורשת לעתים סוג של 'זהירות' או 'נקיטת עמדה', והצופה פועל מולו באחת מהדרכים הבאות: ברוח משנתו של הפילוסוף-אסתטיקן אדוארד בולו  (Edward Bullough, 1880-1934)  שהציע עמדה אסתטית המבוססת על "רוחק פיזי " (distance psychical)התרחקות שמאפשרת רוחק נפשי, במובן של תחושת מוגנות. או לחילופין, התקרבות שמאפשרת לחוש את רעד האדמה והרעש שמשמרים את זיכרון העדר השועט, שזה עתה חלף על פני הצופה".[3]

דימויי שוורים מופיעים כאמור בסיפורי המיתולוגיה, וזכו לייצוגים ביצירות אמנים כטיציאן, רמברנדט ואחרים. המינטואור, יצור הכלאיים פרי אהבה אסורה לפסיפאה רעייתו של המלך מינוס מכרתים, לבין שור לבן יפהפה; או סיפור "חטיפת אירופה" בת המלך אגנור, מלך צור על ידי זאוס (יופיטר) ראש האלים, שהתחזה לשור מפתה ובסופו של דבר ביצע בנערה את זממו.[4] השור נקשר במיתוסים/סיפורים אלה כבעל יכולות של התחזות, ערמומיות, חייתיות לא מרוסנת ופתיינות.

פבלו פיקסו העלה על נס את  דימוי השור החוזר ונשנה בעבודותיו. ברישומים שלו מופיעים ייצוגי שוורים ומלחמות שוורים, והוא אף כינה עצמו לעתים "השור" (IL Toro). ייצוג של השור מול הסוס הגווע, מוצג בציורו האיקוני "גרניקה" (1937,(Guernica,כסמל לשבר שחל בקרב בני האומה הספרדית ודרדר אותם למלחמת אזרחים. עם זאת פיקסו גם הדגיש את האפשרות ל"תיקון" שקיימת וטמונה בשור המאיים ועם זאת דומע לנוכח המתחולל. "בהקשר זה", מציינת טסלר, "אי אפשר להתעלם גם מציורי החיות, וביניהם קבוצות השוורים המרשימות של האמן הישראלי המנוח אדווין סולומון (2014-1935) שהשכיל להציג בד בבד את יצריותם המתפרצת, עוצמתם, הבעותיהם ומצבי רוחם המשתנים. עבודותיה של פינס מתכתבות בתודעה עם כל אלה". (ציטוט מטקסט התערוכה).

התחושה (הכמעט גופנית) העולה לנוכח עדרי שוורים פראיים המתקרבים עדינו הצופים או מתרחקים אי-שם אל האופק, מעלים אבק בדהרה שלהם, היא של חיל ורעדה, והקרקע הרועדת, רוחשת.

תודה לנירה טסלר על חומרי התערוכה


[1] ד"ר נירה טסלר, שעטה, רות פינס, ציטוט מטקסט התערוכה.

[2] שיר הטוריאדור, ויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%93%D7%95%D7%A8

[3] ד"ר נירה טסלר, שם.

[4] הסיפור מוזכר ב"מטמורפוזות" של אובידיוס,  ראו: פובליוס אובידיוס נזו, מטמורפוזות, כרך ראשון, ספר שני, ירושלים: מוסד ביאליק,1965.

אסד עזי, אפל היער, אוצרת: דליה דנון, מקום לאמנות, קרית המלאכה, שביל המרץ 6, תל אביב עד 1.1.2022

הומאז' תערוכה קבוצתית – דוד וקשטיין, חגית שחל, טובה אלדד, יונתן גולד, לוסי אלקויטי, לילי פישר, מאיר רקוץ, נועה תבורי, נטלי יששכרי, אוצרת: דליה דנון

שתי תערוכות במקום לאמנות, האחת – תערוכת יחיד לאסד עזי, "אפל הוא היער" והשנייה הומאז' של אמניות ואמנים ליצירתו הברוכה ורבת השנים של אסד עזי.

שתי תערוכות יפות שיש בהן מן הצניעות מחד וההוד וההדר Grandeur מאידך.

אסד עזי

בדיוקן עצמי משנת 1655, אחד מני דיוקנאות עצמיים מציג עצמו רמברנדט הבוגר, בעבודה שיש בה מן ההרהור הפנימי על הזמן החולף. תמונת עבודה זו עלתה בראשי עת צפיתי בתערוכה של אסד עזי. וברשותכם אתחיל במה שנושאות עמן המילים ומה שמצוי ב-subtext שמעבר להן;

בטקסט יפהפה המנסה לגשר בין זמנים ומקומות, בין הבנלי לאידיאה ובין סגנונות ומהפכים, בין מה שהיה מיתי והפך לאישי, למעין בבואה של האמן המצייר, שגופו נושא עמו את סימני הזמן ותלאותיו. "זה ארבעים וחמש שנה הוא חותר במים האינסופיים. חיים שלמים הוא חותר – בלילות הקרים, בסערות, בימים הלוהטים בשמש היוקדת – וחוף אין באופק הנראה לעין. הניסיון המצטבר מותיר בידיו שאלות ותהיות רבות יותר, אך חכמת ליבו דוחקת בו להמשיך לחתור עוד שעל, עד האופל האפרפר".

אסד עזי

בציטוט זה מתוך טקסט התערוכה, ניכר חשבון נפש, אף שהאמן מדבר אלינו הקוראים ומן הסתם הצופים בעבודותיו בלשון דיבור בגוף שלישי. בהמשך סוקר עזי את חלוף השנים, והשפעות הזמן: "אני ער להפרדות הדימוי החדש מרקעו – הוא מוותר על ההוויה ההיולית, על היותנו התרחשות זמנית במרחב, לטובת זהות אישית, ייחודית ומוגדרת. "צניעות" כתבתי בתחילתה ואכן, יש כן מן ההתכתבות עם מה שהיה, עם הגשמיות ומעבר אל מה שניכר שנושא עמו מן הרוח.

אסד עזי

והחלק השני, ההדוניסטי, המעביר אותנו אל מחוזות דיוניסים, לדימויים השאולים ומתכתבים עם יצירות מן העבר, יצירות רנסנסיות בעיקר, בקחנליות, המשלבות יצר ורוח כאחד, נימפות וסטירים, במה שלי מזכיר את התפיסה הניאופלטוניסטית (של פלטוניוס) שרווחה בחצר המדיצי' בפירנצה במאה ה-15.

אסד עזי

היצירות נושאות עמן הומאז'ים והתכתבויות עם תימות מהמיתולוגיה היוונית- פאן וקנטוארים, נימפות, חטיפת פרוסרפינה ועוד… ואיזכורים שעולים בראשי להומאז'ים לאמני הרנסנס דוגמת טיציאן, ג'ורג'ונה ואמנים הולנדיים מהמאה ה-17, כרמברנדט, קריצות לעירומות של סזאן, אך גם לפסלים הלניסטיים ורומיים של אלים שרועים, ואף בעבודה בה זוכה לייצוג דימוי של פרש אקזוטי שיש בה מן ההתכתבות עם אקט הצילום.

בתערוכה השנייה, הומאז' ניכרת ההתכתבות עם עבודותיו של אסד עזי, בפרשים, בעבודות שיש בהן אזכור לביוגרפיה האישית של עזי, מזרח ומערב ועוד.

דוד וקשטיין
חגית שחל
טובה אלדד
יונתן גולד
לוסי אלקויטי
לילי פישר
מאיר רקוץ
נועה תבורי
נטלי יששכרי

ולסיום, מהו סוד הקסם שמהלכות עלינו יצירות אמנות? מה הוא שעושה יצירה לזו שנתעקש להתבונן בה ולבחון ולהתחקות? אפשר שזהו הקסם שהילך עלי בתערוכה זו.

תודה